פרשתנו פותחת בקריאת הברכות הגדולות ביותר שיכולות להיות: שלום בארץ, אין מחריד, חרב לא עוברת בארץ. ומתוך כל אלו –

וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם

וכפירוש רש"י:

ברית חדשה שלא תופר 

ומכאן אל השיא שבקריאת שלישי –

וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם

וגם כאן, רש"י לוקח אותנו למעלה למעלה –

אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ואל תהיו מזדעזעים. אפשר לא תיראו ממני? ת"ל והייתי לכם לא-להים.

כי הרי זו המטרה, בסופו של דבר –

וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.

כלומר, בקומה זקופה, נוכל לעמוד ולהלך בעולם הזה עם כל הקודש וכל הטוב. לכל אלו קדם התנאי שפתח את הפרשה וגם העניק לה את שמה –

אִם בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְו‍ֹתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם

את התנאי הזה אני מבקש ללמוד לעומק, כדי להבין איך במעט אפשר להגיע להליכה כזו, בקומה זקופה כזו, בעולמנו שלנו.

הורדה והדפסה של הדף השבועי לפרשת בחוקותי

דילוג לתוכן
%d בלוגרים אהבו את זה: