שיעור בירושלים

אילו היה בדורו של אברהם

השיעור בירושלים, פרשת לך לך תשעה. האזנה / קריאה

 

 

לפני שנכנסים לפרשה יש עניין שתופס את הלומד עוד לפני תחילתה. הפרשה מתחילה בפגישה עם אברהם אבינו. אבל האמת שהפגישה מתחילה עוד בפרשת נוח. והשאלה הראשונה היא מה החלוקה?

בסוף פרשת נוח לאחר כל התולדות:

{כז} וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט: {כח} וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים: {כט}  וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה: {ל} וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד: {לא} וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: {לב} וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן.                                                                            (בראשית פרק י"א)

לא מתואר כאן מה הם עשו בחרן. אבל אם רצו להגיד רק את עניין תרח – היו יכולים להזכיר זאת באותו אופן של כל האנשים לפניו. אבל בתרח – אנו רואים את השוני אצל אברהם.

ואז מגיעים אל הציווי:

{א} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: {ב} וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: {ג} וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: {ד} וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: {ה} וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: {ו} וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ.                                                                           (בראשית פרק י"ב)

יש כאן שני שלבים. כאן החידוש הוא שהם הגיעו לחרן – מה שנאמר בסוף פרשת נוח, הם עשו שם נפשות. מה שהם עשו בחרן זה "את הנפש אשר עשו בחרן". בפירושו השני רש"י אומר – שיכול להיות שזה כל הקניינים שהם קנו, אבל הפירוש הראשון הפשוט- הוא שמדובר על כל הנפשות שהם הכניסו תחת כנפי השכינה. כי הרי לגבי הרכוש זה כבר כתוב. ואם כבר נעשה כזה דבר אדיר בחרן, וכמו שהרמב"ם מתאר שאברהם העמיד רבבות בחרן – למה אין לזה זכר בפרשת נוח? ואם זה הפעולה הגדולה של אברהם למה זה לא מופיע בלך-לך?

רש"י הראשון על פרשת נוח אומר:

{ט} אלה תולדת נח נח איש צדיק. הואיל והזכירו, סיפר בשבחו,  (א) שנאמר זכר צדיק לברכה (משלי י, ז.). דבר אחר, ללמדך שעיקר תולדותיהם  (ב) של צדיקים מעשים טובים בדורותיו. יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי,  (ג) לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום (סנהדרין קח.)

שואלים המפרשים – 'אילו היה בדורו של אברהם'- האבן עזרא אומר שאברהם היה בן נ"ח – כשנח מת. כלומר אברהם היה בן 58 שנים שנוח מת, כך שיוצא שנוח היה בדורו של אברהם?

הרי הנפש אשר עשו בחרן, זה הרבבות שהוא העמיד בחרן. וחז"ל עושים חשבון שנים ואומרים שבן 52 היה כשהעמיד את כל הרבבות בחרן. ואיך אומר הרמב"ם בהלכות ע"ז  – בפרק הראשון- 'בן 40 שנה הכיר אברהם את בוראו'.

בין המרצה למחנך:

הרמב"ם את הלכות ע"ז – עבודת כוכבים, וכל האיסור של מחשבת ע"ז, הוא פותח את הכול בהיסטוריה בתקופת אנוש, ועם הטעות שהפכה לנבואת שקר, ועמדו בבני האדם נביאי שקר, ואז "והיה העולם הולך ומתגלגל".

(ב) … ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו:  ג  כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו. כי אי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה. וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו. וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם. ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים. וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיון שגבר עליהם ונעשה לו נס ויצא לחרן. והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר (בראשית כא-לג) "ויקרא שם בשם ה' אל עולם". וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו.                                                                                              (רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק א')

זה פרק חריג ברמב"ם שהוא עוסק ברומו של עולם. אבל הרמב"ם לא הביא זאת בפירוש על התורה אלא בהלכה. כלומר היציאה לחרן היא נס שאירע בעקבות סיפור אברהם. הם בורחים לכיוון ארץ כנען, והם מגיעים לחרן. ושם אברהם התחיל לעמוד ולקרא בקול גדול שיש אלוה לכל העולם ולו ראוי לעבוד. אברהם מלמד את האמונה באל עולם, ואת הכפירה בע"ז ובכול שאר הדברים שהם לא 'אל עולם'.

אבל מתי כל זה קרה? בדורו של נוח! אז מדוע אומרים 'אילו היה בדורו של נוח'?

כדי לענות על שאלה זו צריך לדייק ברמב"ם: מה עשה אברהם אבינו כשהוא היה בחרן? ומה עשה אברהם אבינו מרגע שהגיע לארץ כנען? (בשיחה מדהימה של הרבי הוא לומד את הרמב"ם הזה מדהים) .

בתחילה בן 40 שנה הכיר את בוראו. ואז גבר עליהם בראיותיו. ואז רצו להורגו ואז בחרן – התחיל לקרא שיש אלוה לכל העולם ולו ראוי לעבוד. – כלומר הוא מלמד את כל העולם כולו את האמונה הגדולה באל אחד – והוא שובר את כל ההיפך מזה. אבל מה קורה הלאה? מרגע שמגיע לארץ כנען? "עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא… וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת". זה כבר לא הרצאות, וזה כבר לא גובר בראיות, ולא דיונים גבוהים ועולמיים, אלא כל אחד ואחד כפי דעתו. וזה אנשי בית אברהם – כל אחד שהוא דיבר איתו כפי שעתו. מרגע שהוא מגיע אל ארץ כנען – הוא שותל בלבבות. בעברית אחרת – אפשר להגיד, הרבי אומר – דורו של אברהם – הוא דור של אברהם. מה פירוש? דור שבו המחנך שתל בלבבות את האברהמיות. עד חרן – הוא עומד וקורא והוא לוחם בנמרוד. עד חרן – נוח עוד חי – ובחלק הזה נוח נחשב כבן דורו של אברהם. אבל כאן מסתיימת פרשת נוח. והציווי האמיתי מתחיל בלך-לך – שהוא ציווי לכל אחד לצאת וללכת ולבדוק האם זה שתול בליבנו!

עד פרשת נוח אברהם היה גדול המרצים בעולם. ובפרשת לך – נתגלה המחנך הראשון בעולם. היו באים אליו והוא היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו. זה אותו ביטוי של הרמב"ם בהגדה של פסח:

מצוה להודיע, לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר (שמות יג-ח) "והגדת לבנך". לפי דעתו של בן אביו מלמדו. כיצד אם היה קטן או טיפש אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות. ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו הכל לפי דעתו של בן.                                                                                             (רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק שביעי)

רק אדם אחד בכול התנ"ך נקרא מחנך – אברהם. שנאמר :"וירק את חניכיו ילידי ביתו".

ואז כל פרשת לך לך – אברהם יראה לנו את דמות המחנך בסדום. אברהם נוטע את האברהמיות בנו. וכאן מתחיל סיפור דורו של אברהם. העמידה מול העולם והבירורים מסתיימים בנוח.

הרב צבי יהודה – היה אומר שבחינוך מתחילים ללמד את לך-לך ואח"כ חוזרים לבירורים.

'לחיות עם הזמן' דווקא מ'לך-לך':

ב'היום-יום' של היום כתוב:

בשיחת אדוני מורי ורבי מוצאי שבת קודש לך-לך תרנ"א-  בשנות נשיאותו הראשונות אמר רבינו הזקן לרבים – יש לחיות עם הזמן… שיש לחיות עם פרשת השבוע ופרשת היום בפרשת השבוע.

כשיש שני של פרשת 'לך-לך ' תהייה אקטואלי, ותהייה בשני, ולא בשלישי. ולא רק ללמד אותה, אלא לחיות עימה.

לא הבנתי אף פעם למה היום –יום הזה הוא בראשון של לך-לך? למה לא בבראשית? אלא רק בלך-לך מקבלים את הכוח לחיות עם הזמן.

"מעשה אבות סימן לבנים":

הרמב"ן כשהוא מגיע לפסוק : "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם" – הוא אומר שמה שאירע לאבות אירע לבנים, או "מעשה אבות סימן לבנים". העולם מבין שהכוונה של משפט זה היא שיש דמיון מרתק: אברהם עבר בשכם ובאלון מורה, וגם אנחנו נעבוד שם כשנגיע. אבל זה לא הכוונה. הרמב"ן אומר שמעשה אבות סימן לבנים פירושו שמעשה אבות הוא נתינת הכוח לבנים לעמוד במה שהם יעברו. "שתל בליבם" – הוא שתל בלב של כל אחד מאיתנו את הכוח לעבור את כל המכשולים.

אברהם נתן לנו את היכולת גם כאשר 'נקריב לבוא מצרימה". כי כל אחד יגיע למצרים והוא צריך את הכוח להתמודד עם מצרים.

בעברית זמן היא מילה מדהימה. זמן הוא כשמזמנים לך משהו שלא היה לך לפני כן. הזמן מסמל כל מיני דברים. אתה יכול להיות מסודר לחלוטין עם מערכת שלימה, אבל הזמן פתאום תוקע אותך. הזמן אצל האדם המודרני הוא הנושא הכי מרתק.

כל מה שאנו עושים בעולם הוא לקדש את הזמן  – לקדש את הזמנים. לא הקב"ה עושה את זה. אלא הוא מצפה לזה שאנחנו נעשה את זה. הוא לא יכול לעשות את זה לבד. האדם הופך לאלוקי כשהוא יודע לקדש את הזמן. לקדש את הזמן זה להבין שהיכולת שלי – היא שכל מה שיזומן לי אני יכול לקדש אותו. זה עומד המושג של 'לחיות עם הזמן'.

אברהם אבינו בפרשה שלנו מצטווה ע"י הקב"ה לצאת החוצה – "ויוצא אותו החוצה" – והוא מראה לו את הכוכבים. הקב"ה מבטיח לו ש"כה יהיה זרעך". רש"י שואל – בשביל מה להוציא אותו? אי אפשר מהחלון? בשביל מה לספור? אלא "הוציאו מחללו של עולם".

לקהלת יש יסוד חזק כל המגילה. הוא אומר לנו שהכול הבל – אז למה זה משמח אותי? למה אני קורא את זה בסוכות – חג השמחה? במרכז המגילה – זה "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים". קהלת בא ללמד אותנו ש'תחת השמש אין יתרון'. אם האדם באמת באמת רוצה להיות אמיתי. – אז שיהיה קהלת – ויקהיל. שלמה המלך הקהיל כסף והקהיל חכמה , ועשה גינות ופרדסים, והוא עשה הכול – אבל מה הטעם לעמול – אם אתה משאיר את הכול לאדם אחריך? קהלת הוא עניין הזמן! קהלת אומר לנו שאם אתה רוצה לשמוח- באמת אי אפשר כי "שלחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה". אבל אומר לנו קהלת – שאפשר מתחת השמש לחיות מעל השמש. מתחת השמש אין יתרון אבל מעל השמש יש יתרון. קהלת מלמד אותנו איך חיים כאן מעל השמש.

הגאון מוילנא אומר – לנו שהדין המרכזי של סוכות הוא שהסכך צריך להיות בכמות כזאת שהצל מרובה מחמה. אבל אם יש אפס חמה – פסול, ומה קורה אם יש יותר חמה מצל – פסול. ומהו זמן שמחתנו? שיש חמה אבל הצל מרובה ממנה. שאנחנו חיים תחת השמש, אבל מעל השמש  – כי היא לא תופסת את המקום הדומיננטי שלנו.

העיקרון השני של סוכות – הוא שהסוכה יש לה מידות לגובה ולנומך. סוכה פחות מעשה טפחים פסולה, ולמעלה עד עשרים אמה. מה עם הרוחב? אין שום מגבלה לרוחב. –למה? כי ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת. אם אתה יודע מה אתה לא יכול למעלה, ואתה יודע שאסור לך למטה, אז אין שום מגבלה לעולם ברוחב- ואז ופרצת.

לחיות עם הזמן זה ההקדמה ל"החודש הזה לכם ראש חודשים". כל התורה רוצה ללמד אותנו איך חיים עם הזמן. אין זמן שאי אפשר להביא את הלמעלה מהשמש אל תוכו. אין מושג של שליטה למטה מהשמש לכן המציאות יכולה להוביל לשמחה. ומהשמחה הזו- תקדש את הזמן.

כל תחילת חייו אברהם עוסק בנפשות בחרן, אבל לא מסופר שום דבר. "יפה שיחתן של עבדי אבות יותן מתורתן של בנים" – כי שיחתן של אבות – היא מה שמורה לנו איך להחיות את הזמן כאן. כי שיחתן של אבות לא נשאר רק בתור סיפור, כי אם זה היה סיפור היסטורי אז מה זה מעניין אותי? אלא אברהם מלמד אותנו בכול שלב בחיים שלנו מה לעשות. כשאני מגיע למצרים – מה לעשות, ובאלון מורה – מה לעשות. זה השתילה של האמונה שהוא שתל בלב כל אחד מאיתנו.

זה המעבר בין פרשיות נוח ללך –לך. בין אברהם שהוא המרצה הכי גדול למחנך הכי גדול. ספר בראשית – הוא הגדה של פסח. כי זה להגיד לנו לפי דעתו של כל אחד מאיתנו את הסיפור . יש המון מצוות ביציאת מצרים. אבל המצווה המרכזית היא לפי דעתו של בן אביו מלמדו. היכולת לשתול את זה בלב – שקיבלנו מאברהם נותן לנו את הכוח להמשיך ולהעביר את זה הלאה. ("ושננתם לבניך"  – "ללמד וללמוד". מקור מצוות תלמוד תורה הוא המצווה ללמד. או בעברית אחרת – אין מצוות עשה ללמוד תורה, אלא חייבים ללמוד כדי ללמד)

מגמת התורה היא לשתול בלב. "אלא תולדות השמים והארץ בהבראם" – אל תקרי בהבראם, אלא באברהם. כי כל עניין התורה הוא לשתול ולהורות בלב. ואנחנו צריכים להעביר את היכולת הזו לבאים. וכך מסיים הרבי הרש"ב:

בראשית היא פרשה שמחה למרות שהסוף אינו כ"כ שמח, נוח הוא המבול אבל סוף שבוע שמח, השבוע השמח באמת הוא פרשת לך-לך. כל ימות השבוע חיים עם אברהם, הראשון שמסר נפשו על פרסום גדלותו.. ואת מסירות הנפש שלו הוריש אברהם אבינו בירושה.

פרשת לך- לך כל כולה שמחה, כי עכשיו זה נשתל בלבבות וממילא זה שמחה. ולכן עד סוף ספר בראשית נמשיך את הסדר של הדורות עד שזה יהיה שתול אצל כולם – גם אצל יוסף ואחיו. עד שזה יגיע לאחרון היהודים שיגיע למצרים , ולכל אחד מאתנו באיזה מקום שיהיה. ואז כל התורה עד החודש הזה לכם – היא "ושננתם לבניך" – והיא הי

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: