שיעור בירושלים

והוא עומד עליהם תחת העץ

השיעור בירושלים, פרשת וירא תשעה. האזנה / קריאה

 

 

בפרשת לך-לך נכנסו לאברהם אבינו – "אחד היה אברהם" – "עמודו של עולם". השבוע אני ארצה לחיות עם הזמן, ולחיות עם מה שאברהם שתל בלב כל אחד מאתנו. בחצי השני של חייו של אברהם – הוא שותל בלב כל אחד מאתנו את עיקר האמונה.

ב'היום – יום' של ראשון של פרשת 'וירא' מופיע:

סיפור ידוע על הרבי הרש"ב – (רבי שלום בער), היה בן ארבע או חמש, הוא הגיע בשבת פרשת וארא- אל הסבא – זקנו הצמח צדק. הסבא שאל אותו מדוע הוא בוכה? והוא ענה לו, שהוא בוכה כי זה לא פייר – למה הקב"ה נגלה אל אברהם ואלי הוא לא בא?! ענה לו הצמח צדק – שיהודי שבגיל תשעים ותשע מוכן למול את עצמו, אז הוא ראוי שהקב"ה יתגלה אליו.

חשבתי פעם אולי הצמח צדק רצה ללמד אותנו לימוד גדול. כי יהודי שמוכן בגיל תשעים ותשע להתחיל את הכול מההתחלה – אז הקב"ה יתגלה אליו. אבל יש אנשים שעוד בצעירותם כבר אין להם כוח להתחיל מחדש, אז איך הקב"ה יתגלה אליהם?

פשוטו של מקרא – "וירא" – לבקר את החולה:

מתוך דברים אלו נמשיך ל'ראשון' ו'שני' של הפרשה. נתחיל את הדברים בלימוד הפשט של הדברים, עם רש"י. כולנו יודעים שאברהם יושב פחח האוהל כחום היום, והקב"ה מגיע אליו בכדי לבקר את החולה. כמו שאומר רש"י:

וירא אליו. לבקר  (א) את החולה, אמר רבי חמא בר חנינא, יום שלישי למילתו היה,  (ב) ובא הקב"ה ושאל בשלומו (בבא מציעא פו:).

רש"י לא אומר רבותינו דרשו, או מדרש אגדה, – אלא זה הדבר הכי נאמן לפשוטו של מקרא. ואז הוא מצטט שהקב"ה פשוט בא לשאול את אברהם 'מה נשמע' ביום השלישי למילתו. את זה שהקב"ה בא לבקר את החולה – רש"י לא מצטט מתוך דברי הגמרא. אלא רש"י מצפה מאיתנו שנבין שזה הפשט של הפסוק ולא דרש, הפשט הוא שהקב"ה בא לבקר את החולה.

מהיכן רש"י למד שהקב"ה בא כדי לבקר את החולה? הרי מה קשה לרש"י? רש"י לא אלא ליישב פשוטו של מקרא. הקושי כאן הוא קושי זועק. "וירא אליו ה'" – זה לא ביטוי חדש, ולא ביטוי המופיע בפעם האחרונה. ה' נראה אל אברהם כבר בפרשת לך לך- "וירא אליו ה'", אבל כל פעם כתוב שיש המשך. "ויאמר התהלך לפני והיה תמים". כלומר בכל פעם שמופיע התגלות של ה' זה לצורך מטרה מסויימת. אבל כאן "וירא אליו ה' באלוני ממרא…" ואז מה? כלום. הקב"ה בא סתם ללא צורך מסוים. לכן רש"י אומר לנו שזה הפשט – שהקב"ה בא פשוט לשאול את אברהם מה שלומו? איך הוא מרגיש? פשוט ביקור חולים.

הרשב"ם נכדו של רש"י מסביר : "וירא אליו ה'" – ע"י שלושה מלאכים. כלומר הקב"ה מתגלה – לאברהם דרך שלושת המלאכים, והצורך הוא תפקיד המלאכים.

פשט ודרש:

כשאדם פושט ( חילוף אותיות – שופט) אז הוא רואה את כל הסיפור במכלול. דיין שדן במשהו – יש לו שני תפקידים: לראות את הכול, והשני : "ודרשת וחקרת . דרישה היא כבר לא דרושה לסיפור. אלא אני רוצה להבין תחת איזה עץ זה היה ? ואם תאנים או זיתים? ובאיזה שעה? מי שלא רוצה להבין את הפשט – יכול להבין הרבה פרטים, אבל לא להבין את המכלול. אדם יכול להבין את הפשט, אבל הוא לא יודע לדרוש – לכן הוא לא יודע לדרוש. דרישה – היא ללא קשר מיידי לסיפור, ופשט – זה המכלול.

לכן המהר"ל אומר שיש שבעה עולים ומגביה. והמגביה נוטל שכר כולם. כל אחד חייב לראות היכן הוא קורא. כלומר כל עולה רואה נקודה אחת בפרשה – יש שבע נקודות. אבל המגביה מראה את הכול – לכן הוא נוטל שכר כולם. זה לראות את המכלול. דרש – זה החקירה הכי פרטית, אבל פשט זה לראות את כל המכלול.

"ואברהם עודנו לפני ה'" – הכנסת אורחים – או הקבלת פני שכינה? :

נחזור אל המשך הפסוקים. רש"י פותח אם ביקור חולים, ממשיך ללמד אותנו דברים עמוקים ונפלאים. הפסוקים ממשיכים:

{ב} וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: {ג} וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. (בראשית פרק י"ח)

האם שם אדנות הוא כינוי לקב"ה או למלאכים. פירוש ראשון – הכוונה היא למלאכים. לכן המילה היא 'חול', והדיבור של לשון יחיד – "אל נא תעבור" – מדבר על הגדול שבמלאכים. אבל רש"י מסביר עוד פירוש –  ששם אדנות – זה כיוני לקב"ה. ואברהם אומר לקב"ה – שיחכה קצת ולא ילך, כי יש לו אורחים. כך ששם אדנות הוא שם קודש, ולכן זה נאמר בלשון יחיד. כך לשון רש"י:

{ג} ויאמר אדני אם נא וגו'. לגדול שבהם  (נ) אמר, וקראם כולם אדונים, ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חביריו עמו, ובלשון זה הוא חול. דבר אחר, קדש (שבועות לה:), והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים, ואף על פי שכתוב אחר וירץ לקראתם, האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפירשתי אצל לא ידון רוחי באדם, שנכתב אחר ויולד נח, ואי אפשר לומר, אלא אם כן קודם גזרת ק"ך שנה.  (ס) ושתי הלשונות בבראשית רבה (מח, י.).

לרשב"ם הדברים לא קשים, כי הכול מדבר על המלאכים. אבל נמשיך לראות את המכלול ואת הכנסת האורחים של אברהם:

{ד} יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: {ה} וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: {ו} וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: {ז} וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: {ח} וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ: {ט} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל: {י} וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו: {יא} וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים: {יב} וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: (בראשית פרק י"ח)

עד פסוק ט' אברהם רק משרת אותם בעזרת ישמעאל בנו. ר' אביגדור נבנצל – כתוב בפרשה שכשהוא נתן להם את הבקר והכול, כתוב: "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו". ר' אביגדור שאל- מדוע זה חשוב שהוא עומד תחת העץ? אלא 'תחת משהו '- במקרא יכול להיות 'במקום'. לכן הפשט הוא שאברהם עומד מעליהם – והוא משמש במקום עץ – כדי שיהיה להם צל. זה הכנסת אורחים!

בפסוק ט' וי' הם שואלים היכן שרה, ומבטיחים לאברהם על הולדת בנו. אבל חשוב לזכור היכן הקב"ה נמצא כל הזמן. הקב"ה פשוט (כביכול) נמצא בצד – ומחכה. למה? כי "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה".

שרה צוחקת למשמע דברי המלאכים. ואז פתאום מהצד – הקב"ה מתערב:

{יג} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: {יד} הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן.

פתאום הקב"ה מתערב ואומר לאברהם שהוא עומד מאחורי ההבטחה הזאת, ולכן זה יקרה. ואז הקב"ה שוב נעלם והדברים ממשיכים:

{טו} וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ: {טז} וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם: {יז} וַיהוָֹה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: {יח} וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: {יט} כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו: {כ} וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: {כא} אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה: {כב} וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהוָה. (בראשית פרק י"ח)

לאחר שהמלאכים הולכים לדרכם, "ואברהם עודנו עומד לפני ה'". ואומר רש"י:

ואברהם עודנו עומד לפני ה'. והלא לא הלך לעמוד לפניו, אלא הקב"ה בא אצלו ואמר לו זעקת סדום ועמורה כי רבה, והיה לו לכתוב וה' עודנו עומד לפני אברהם, אלא תיקון סופרים  (ד) הוא זה (ב"ר מט, ז.) (אשר הפכוהו ז"ל לכתוב כן).

כלומר ה' התכוון לכתוב שהוא עומד לפני אברהם, אבל הוא כתב את זה כך – כדי שנבין שהכוונה היא כזאת. ואז מתחיל דיון לגבי סדום: "וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע". מהיכן הוא ניגש? הרי הוא היה אצלו?

ויגש אברהם. מצינו הגשה למלחמה ויגש יואב וגו' (שמואל-ב י, יג.), הגשה לפיוס ויגש אליו יהודה,  (ה) והגשה לתפלה ויגש אליהו הנביא (מלכים-א יח, לו.), ולכל אלה נכנס אברהם, לדבר קשות ולפיוס ולתפלה.

ואברהם ממשיך להגיד לקב"ה דברים קשים:

{כד} אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ: {כה} חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

רש"י נבהל מהמילה "חלילה", לכן הוא מסביר: "חולין הוא לך".

וההמשך הדו- שיח, והסוף:

{לג} וַיֵּלֶךְ יְהוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ.

כאן כבר הדברים פשוטים. הקב"ה בא אצל אברהם, וכעת הוא הולך.

רש"י לא בא ליישב אלא פשוטו של מקרא. לא סתם הוא רוצה שנזכור שבפרשה זו יש אורחים ויש שכינה. יש כאן כמה נושאים שלא מובן הקשר ביניהם – מה הקשר בין קבלת פני שכינה והכנסת אורחים, לבין סדום. ומה הקשר של הכול – להולדת יצחק ולצחוקה של שרה?

"נתאווה לו הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים":

נתחיל מהסוף: "וילך ה' כאשר כילה לדבר אל  אברהם". אברהם יושב במקומו והקב"ה בא אליו. זה המקרא מפורש. כשפותחים את הפרשה הזאת רש"י רוצה שנדע את הסוף. אגב הפרשה ממשיכה לעניין סדום. וזה אותה פרשיה בתורה  – עניין סדום, ובסוף סדום –המערה הפרשה מסתיימת. במקום הכי תחתון, בעיוות הכי נורא- של סדום שם נגמר. זה אותם המלאכים שמתחילים כאן אצל אברהם. מה מחפש הקב"ה בפרשה?

הקב"ה מחפש מישהו שיצווה את בניו, ושמרו דרך ה', הוא מחפש דירה בתחתונים. הוא מחפש מישהו שיכול למצוא אלוקות בסדום. הוא מחפש מקום להיות בו. הלמעלה מן המקום ולמעלה מן הזמן – הוא ברוך המקום, אבל הוא מחפש מקום. לא מלאכים, אלא דירה בתחתונים.

אברהם אבינו, הוא הדמות המופלאה של ה'מקום' הזה. הדור של האברהמים שהוא מייצר בפרשת לך –לך – זה המושג הזה. הקב"ה בא אליו לבקר את החולה, ועוד לפני כן, הפרשה פותחת ואומרת לנו שהקב"ה בא אל אברהם – סתם! רש"י לא מוכן לקבל את זה שהקב"ה בא אל אברהם במלאכים, הרי הוא בא אל נביאים אחרונים בעצמו, ולאברהם לא?

לכן החיבור בפשט הוא פסוק לפני כן – בסוף לך –לך – ברית המילה. אברהם וכל ילידי ביתו נמלו. הספורנו בתחילת הפרשה אומר שהקב"ה נגלה אל אברהם כי כשעושים ברית הקב"ה צריך להיות בה. הספורנו אומר שמה שנוהגים לשים כיסא במילה – זה כי הקב"ה נמצא בברית. לכן הפעם הנוספת שרואים שהקב"ה בא ולא מדבר זה אצל משה – "ויפגשהו ה'.. ויבקש המיתו". הספורנו שואל מדוע ה' היה שם? כי הייתה ברית.

רבי חמא ברבי חנינא – זה רק הסיפא של רש"י.

הקב"ה בגיל תשעים ותשע מצווה את אברהם אבינו למול את עצמו. אברהם אבינו קיים את המצוות עוד לפני כן, אבל בברית המילה הוא מחכה לציווי. הברית שלו ושל ילידי ביתו היא שיא השיאים – והיא אות ברית קודש. "שש אנוכי על אמרתך" . דוד המלך אמר שיש לו את כל המצוות, ואז נזכר במילה.

אברהם אבינו מל את עצמו, אבל הוא חולה. אם הקב"ה רוצה לרפא את אברהם אבינו למה הוא לא בא כבר ביום הראשון? כי ביום השלישי כואב, לא ביום הראשון. ביום הראשון זה מעל הטבע לרפא, והקב"ה רוצה שזה יהיה טבעי לגמרי.

בברית המילה לא אומרים שהחיינו בברית המילה בחו"ל. אבודרהם – אומר שכי זה צרת הינוקא, לכן לא אומרים. בא"י – כן אומרים שהחיינו. אז למה בא"י אין צער הינוקא? לכן צריך להבין שוודאי יש צער הינוקא. זה חלק מן המצווה –הצער, ולכן הקב"ה מגיע ביום השלישי דווקא.

אברהץם אבינו ביום השלישי והוא רוצה להמשיך לעשות את הדירה בתחתונים לקב"ה. והוא יושב פתח האוהל  והוא מחפש את האדם שיעבור כאן. ומה שהוא רואה בנגלה – זה שלושה אנשים שמשתחווים לכפות רגליהם, לאבק. הוא יודע מה זה עפר, והקב"ה אמר לו למנות את העפר – כדי להבין את האינסוף. וכל הוויה של אברהם נפעלת – שרה, הנער, הבקר, והכול בריצה.. רק לאחר שהמציאות היא הכי טבעית, שואלים אותו איפה שרה, ואז אומרים לו שלשרה יהיה בן עוד שנה.

ההכחשה של שרה, היא רק הסבר לזה שאנחנו במציאות. יש גבול, יש ריאליות. הכעס של הקב"ה – הוא שזו החובה של האדם לדעת שיש דירה בתתחתונים, והקב"ה משפיע את הופעתו בעולם.

כשהסיפור נגמר הם הולכים לסדום, והקב"ה אומר "המכסה אני מאברהם" – למה? כי הוא מקים עם שעושה צדקה ושומר משפט, ועושה את דרך ה' בארץ. והוא יעשה דירה בתחתונים, וממילא הוא זה שיכול לטעון "חלילה לך". הקב"ה מחפש מישהו שיכול להגיד "חלילה לך". "חולין הוא לך" –זה אומר שיהיה קודש אבל למעלה. אם הקב"ה יספה צדיק אם רשע – אז הקודש יישאר רק למעלה, ולא למטה.

לכן זה תיקון סופרים. כי הקב"ה עומד כביכול לפני אברהם. עומד לפני זה תלמיד שעומד לפני. רק אברהם יכול לגרום שה' יבוא אליהם, כי הוא שזה שמופיע אלוקות בעולם. ואז מתחיל מתמטיקה- כי אם יש מניין יש ציבוריות. אם יש מניין  -אז יש בסיס לחברה. אם יש מניין .יש מציאות של דירה בתחתונים. אברהם בעצם מבקש מהקב"ה שיצטרף למניין, והקב"ה מוכן. ואז "וילך ה' אשר כיאלה לדבר אל אברהם, ואברהם שב למקומו". זה הפירוש של "אדם שיש לו מקום". הקב"ה בא לחפש כאן – מקום, דירה בתחתונים. הוא פשוט בא סתם לבקר את החולה.

לכן אומר הצמח צדק: כשיהודי בן תשעים ותשע מחליט למול את עצמו כדאי הוא להתגלות אליו". ונראה לי שאפשר להגיד – "כדאי לו לקב"ה להתגלות אליו" – כי זה הדירה בתחתונים.

ואז יש דילמה. הקב"ה בא אלי ובאו אלי שלושה עובדי ע"ז כביכול. יש כלי להכיל בו אלוקות. מה קודם? אומר אברהם לקב"ה – דירה בתחתונים , זה אומר שהכנסת אורחים גדולה מהקבלת פני שכינה- כי זה להשרות שכינה. הקב"ה עומד על אברהם – ורואה איך בונים דירה בתחתונים.

איש האמונה:

לאחר כל התפילות של אברהם על כך שאליעזר יורש אותו ואין לו זרע. הוא מוציא אותו החוצה ומראה לו את הכוכבים ואומר לו "כה יהיה זרעך". ואז כתוב:"והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". האלשיך שואל –למה הוא החשיב לו צדקה על האמונה? אלא לעניות דעתי – אם אנחנו הולכים אם קופת צדקה ואוספים פרוטות, הקב"ה מסתובב ועושות אמונות. זה שאדם מאמין זה לא מובן מאליו. אלא הצדקה של הקב"ה זה שהיהודי מאמין.

הרב הירש מסביר – שלא ה' חשב לאברהם לצדקה, אלא אברהם החשיב – את ההבטחה של ה' לזרע כצדקה. כי אברהם אמר – שלא מגיע לו, הרי לא עשיתי כלום, לי מגיע? לא מגיע, לא יכול להיות – זה צדקה. "הלכתי אם הקופה והוא נתן לי" .

"דירה בתחתונים" – ולא אצל המלאכים – דרך עקידת יצחק:

יש רגעים שבכלל קשה לצפות מן האדם להאמין. הקב"ה עובר ומבקש צדקה כשיש דירה בתחתונים. עוד אמונה. כל מה שאברהם מבקש מהקב"ה –זה עוד צדקה אחת – תן לי זרע.

המלאך בא אל אברהם ואומר לו בעקידה:

{יב} וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי: {יג} וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ: {יד} וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה: {טו} וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם: {טז} וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ. (בראשית פרק כ"ב)

הספורנו אומר: 'ממני' מופיע רק בפעם הראשונה, אבל  בפעם השניה הוא לא מופיע. כי הדיבור הראשון היה של המלאך, והדיבור השני היה של הקב"ה. בפעם הראשונה המלאך אומר לאברהם שע"י זה שהוא רואה שאברהם לא חשך את בנו מהקב"ה – אז הוא ירא אלוקים, ממנו. הוא יותר ירא אלוקים מהמלאך. המלאך אומר שהוא מבין מדוע התורה נמצאת אצלנו. זה נתאווה לו הקב"ה להיות לו דירה דווקא בתחתונים.

הקב"ה בא אל אברהם סתם, לא סתם אלא לבקר את החולה, לא סתם חולה, אלא חולה שמל את עצמו בגיל תשעים ותשע. אברהם לא מל רק את עצמו אלא את כל בית אברהם.

יש דילמה – או שכינה, או שלושה שמשתחווים לעפר. אבל התשובה היא ברורה – כי כל התכלית שלנו כאן היא להופיע דירה בתחתונים, לכן איך יכול להיות ש"יפלא מה' דבר".

כשרש"י לומד מהלך – הוא רוצה שנראה את המגמה בתורה. המגמה הזאת בתורה היא על כל הפרשה כולה. הפרשה ממשיכה בסדום, ואברהם מתפלל על סדום. שם במקום שנראה הכי נמוך בעולם, במערה ההיא של לוט ושני בנותיו – שם מתחיל מהעיוות הכי גס – המשיח. משם תצא רות המואביה, ואלמלא חז"ל שכל עניינים הוא להמשיך ולעשות דירה בתחתונים לא יקום משם משיח- כי הם צריכים לגלות מואבי ולא מואביה,  וכו'.

הפרשה מתחילה ב"וירא אליו", ואצל "עודנו עומד", ואז ממשיכה אצל סדום ולוט עד המשיח. מסדום לכאורה נראה שלא יצא כלום – הכול קיטור, אבל בסוף הכול יתגלה.

יוסף הצדיק ממשיך את דרך אברהם:

התחלנו במילה, ובה נסיים. יש עוד יהודי גדול בספר בראשית שעסק במילה של רבים. יוסף הצדיק. גם שם רש"י לומד את הדברים בצורה שלא נראית כפשט , -אבל זה פשוטו של מקרא. כשמגיעים אל יוסף באים המצרים אל יוסף, "זאת עשו", ומסביר רש": " אמר להם יוסף ללכת למול עצמם". הם הולכים מיד אל פרעה ואומרים לו זאת, ואז אומר להם פרעה –כל מה שהוא אומר לכם תעשו. והרי יש להבין מדוע הוא אומר להם למול? הרי הם בני נוח – והם לא מחוייבים?

אלא אחרי שהוא קנה את כל המצרים, אז כולם שלו –ולכן הוא מחויב בכולם במילה. הוא קנה את כולם – כדי להראות לנו שכולם יכולים למול את עצמם. זה מה שהוא למד מהסבא רבא – שכל אחד יכול למול. גם אחרון המצרים יכול למול את עצמו. כשרואים את רש"י שם – הדברים נראים כמדרש אגדה, אבל לא הפשט. אבל כשמעמיקים רואים שזה הפשט.

"היפלא מה' דבר":

ה' עומד מהצד ואומר לשרה- "היפלא מה' דבר". יש חסידויות שעושות מופתים, בחב"ד אומרים:  "מופתים יש הרבה, אבל אצל אדמור"ים מופתים מתגלגלים על הרצפה אז למי יש כוח להרים את זה, מופת אמיתי זה שאדם כמוני יכול פתאום להרגיש אלוקות". שאלו את התוס' יו"ט  – האם זה נכון שהמהר"ל עשה גולם? אמר להם – זה לא השאלה שצריך להתפעל, כי היה מופת יותר גדול שהוא עשה- כי המהר"ל לקח גולם ועשה ממנו תוס' יו"ט. הקב"ה אומר לשרה –אם  אתה ואברהם יכולים להיות אלוקות, אז את מתפעלת שיכולה בת תשעים ללדת? זה מופת או זה מופת? המופת הוא דירה בתחתונים, המופת האמיתי הוא שהקב"ה מופיע דירה בתחתונים, ואת מתפעלת מכך שאת תוכלי ללדת?

זה פשוטו של מקרא, וזה הפשט של נתאווה לו הקב"ה דירה בתחתונים שמוביל את כל פרשתנו דרך אברהם – איש האמונה הגדול.

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: