שיעור בירושלים

לברור מקחו של צדיק

השיעור בירושלים, פרשת חיי שרה. האזנה / קריאה

 


ממערת המכפלה לבית המקדש: איך מסירים את הסטרא אחרא, ומופיעים בית תפילה לכל העמים?

"תנו לי אחוזת קבר" :

גם הפעם נעסוק ב'ראשון' של הפרשה. הייחוד של ראשון של פרשת 'חיי-שרה' היא דווקא שזה נראה מאד זה מיוחד. מה הכוונה? פתחנו את פרשת וירא ועסקנו בהקבלת פני שכינה ובהכנסת אורחים הגדולה ממנה. אבל 'ראשון' של חיי שרה לאחר הספדו של אברהם – מתחיל:

{ג} וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: {ד} גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי: {ה} וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: {ו} שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ: {ז} וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת: {ח} וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר: {ט} וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר: {י} וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר: {יא} לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ: {יב} וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ: {יג} וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה: {יד} וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: {טו} אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר: {טז} וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר.                                                                                                                                                 (בראשית פרק כ"ג)

הדיון הוא על קבורת שרה, אבל כל הפירוט הוא 'כלכלי', בשביל מה כל הפירוט? שמונה פעמים מופיע בפרשה הקצרה הזאת הביטוי 'בני-חת'. אגב, הם מופיעים עוד פעמיים: בסוף הפרשה ישמעאל ויצחק קוברים את אברהם, וישמעאל עושה תשובה ומקדים את יצחק, ושם מופיע: "השדה אשר קנה אברהם מאת בני-חת". זאת הפעם התשיעית, והעשירית היא בסוף 'ויחי', בפרק מ"ט:

{ל} בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: {לא} שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה: {לב} מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת: {לג} וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.                                                                                                                           (בראשית פרק מ"ט)

בסוף ימי אברהם שם מופיע הביטוי, וכן אצל יעקב. כאילו הפרט הזה המופיע עשר פעמים בכל הספר. מדוע כל הפירוט? המדרש רבה מסביר:

"עשר פעמים כתיב בני חת כנגד עשרת הדיברות, ללמדך שכל העוסק בבירור מקחו של צדיק כאילו קיים כל עשרת הדברות".

היום נעסוק בבירור מקחו של צדיק.

הקשה שבניסיונות:

דוד המלך קונה את בית המקדש, את הר הבית שיכונן וייבנה במהרה בימינו, מארוונה היבוסי. ושם מופיע גם אורנה עשר פעמים. (הנקרא "אורנן"). הפרשה הזאת מופיעה כדי לתאר את חשיבותה של א"י, ואת הקשר של אברהם עם א"י. כך דברי האבן עזרא והרמב"ן מקשה עליו: אז איפה הוא היה קובר את אשתו? הרי הוא בא"י? אז מדוע יש בכך כ"כ חשיבות? ואיך הקניה של הקבר מעידה על הקשר של אברהם לא"י? תשובת הרמב"ן יותר קשה מהשאלה:

הוא עונה שכל הפרק בא ללמד שמה שהבטיח הקב"ה לאברהם מתחיל להתקיים. הקב"ה הבטיח לאברהם :"ואגדלה שמך ואהיה ברכה", והנה: "נשיא אלוקים אתה בתוכנו… שמענו אדוני".

שואלים המפרשים – (החזקוני) – האם זה הפרק המעיד על "ואגדלה שמך"? שכדי להשיג קרב אברהם צריך להשתחוות כמה פעמים לבני-חת? הרי בפרק זה אנו רואים שעפרון 'עבד' על אברהם. עם כל הרצון הטוב שלו, הוא 'עשה עליו קופה', וזה "ואגדלה שמך"?

חז"ל במדרש רבה, הולכים בדרך שלישית. ע"פ המשנה הידועה : "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם". יש מחלוקת מהם הניסיונות, ויש דעה שהעשירי הוא קבורת שרה. מה הניסיון? ע"פ חז"ל יש כאן

בספר שמות הקב"ה בא אל משה ואומר לו: "וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם". אומרים חז"ל – מה הקשר כאן של הדברים? הרי הוא בא אל משה עכשיו, אז למה היסטוריה? כמה פסוקים לפני כן משה רבנו פנה אל הקב"ה בשאלות קשות מאד – "למה זה שלחתני"? המדרש מסביר:

"אמר לו הקב"ה למשה חבל על דעבדין ולא משתכחין, הרבה פעמים נגליתי אל אברהם ויצחק ויעקב רק באל שדי, ולא הודעתי להם ושמי ה' כשם שאמרתי לך, והם לא הרהרו אחר מידותי…אמרתי לאברהם 'ום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, ביקש לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בדמים ולא הרהר אחר מידותי…. וכל אלה לא שאלוני כשם ששאלת אתה ואתה חיל תשיחותי אמרת לי "מה שמו" לסוף אמרת – "ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה".

חז"ל למדו את ניסיון הקבורה –בתור הקשה שבניסיונו. מתי אדם יכול להרהר אחר מידותיו של הקב"ה- שיש פער בין ההבטחה לבין מה שמתממש. את זה אומר המדרש שרצתה הפרשה ללמד.

אבל עדיין, למה כל הפירוט? אברהם לכאורה באמת לא מובן בפרשה, הוא פותח בדברים: "גר ותושב אנכי עמכם". או גר או תושב?  אומר רש"י: "גר מארץ אחרת, ונתיישבתי עמכם, ומדרש אגדה – אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת". בהמשך מתברר שהם מציעים לו לקחת – והוא לא מוכן. אז כיצד זו ההצעה שלו בתחילה ע"פ מדרש האגדה ברש"י?

אם מגיע לך, למה לקנות? אם אתה רוצה לקנות, למה חשוב לך להזכיר להם שזה שלך? רש"י אומר שאלה זו. הוא מעיר – מדוע הוא קונה? רש"י בד"ה "בכסף מלא" כותב: "אשלם כל שוביה, וכן דוד אמר לארוונה בכסף מלא". רש"י הוא הראשון שמשווה את הסיפור לבית המקדש. רש"י לא סתם מזכיר לנו סיפורי תנ"ך. מדוע הוא מזכיר לנו את סיפור דוד? רש"י היה יכול רק לפרש את המילים, מדוע הוא מזכיר את דוד וארוונה? כנראה שהוא חושב שזה עוזר להבין את הפשט.

שלושה מקומות:

חז"ל אומרים:

שלושה מקומות אין אומות העולם יכולות להונות את ישראל ולומר גזולים הם לכם. ואלו הם :מערת המכפלה, וקבר יוסף והר המוריה.

שתי שאלות: האם זה רציני? האם באמת אומות העולם לא יכולים להונות את ישראל? הרי מה המציאות היום? "שועלים מחבלים בה " בכול אחד מן המקומות. שאלה נוספת – ואם זה שלנו אז למה לקנות? מה עושה פעולת הקניין? הרי קניין זה מושג הלכתי, אז איך אני קונה משהו שהוא שלי?

לברר מקחו של צדיק, אין לי ספר שנכנסים לפרשת חיי-שרה, כל הפרשה היא איזה מן הפסקה. כל ספר בראשית הוא ספר 'סוער', והפרשה שלנו היא אי של רוגע. מה שמסופר בפרשת חיי-שרה זה שסבתא שרה נפטרה, היא הייתה 'צעירה' בת מאה עשרים ושבע. וסבא אברהם גם נפטר, וישמעאל עושה תשובה – זה אלבום יפה ורגוע. אברהם הוא ההתחלה והסוף, ואברהם דרך אגב הוליד עוד שישה ילדים לפחות בגיל מאה וארבעים. ובאמצע  סיפור החתונה הגדול, בפרק הכי ארוך בתנ"ך – של החתונה של יצחק. תשוו את 'ראשון' של הפרשה לכל שאר הפרשות בספר, מה המגמה של הפרשה? מהו מקחו של צדיק?

קניין שהוא לא קניין:

ישנה גמרא במסכת קידושין הדנה איך קונים קרקעות. הגמרא אומרת שקונין בחזקה ובשטר, ואפשר גם בכסף. מה המקור לכסף? בירמיהו כתוב שקונה את השדה מאת חננאל בן שלום דודו: "שדות בכסף יקנו". המקור הזה הוא טוב, אבל הוא בנביאים. שואלים התוספות – למה לא הבאת מקור מפרשת חיי-שרה? הרי אברהם אבינו קונה שדה בכסף מלא? עונים מה שעונים. אבל מי שמעמיק מהמקום הלמדני התשובה חייבת להיות שזה לא קניין. מה הכוונה?

סיפור הקניין אצל אברהם הוא לא עוד סיפור קניין, כי אחרת היו לומדים משם. אצל ירמיהו זה היה נדל"ן, וכאן זה לא נדל"ן. כאן מגיע אברהם אבינו  -וקונה משהו ששייך לו. רש"י אומר לנו שאתה זה נבין רק אם נבין את סיפור בית המקדש וגורן ארוונה.

הביטוי "מקחו של צדיק", בא להגיד זה מקח אחר, קניין אחר. זה מקח של צדיק, שבא ללמד אותנו יסוד מהותי. אותו מדרש רבה הנ"ל, של בני חת – מתאר כמה קולומוסים של דיו נשפכים על כל אות שבתורה ובני חת מוזכרים עשר פעמים? והמילים האחרונות של יעקב זה "בני חת", ואז "ויכל יעקב". אלה הם המילים החותמות של ספר בראשית – הבני חת הללו!

מקחו של צדיק – מסיר את הקליפות:

אין צורך לקנות לא את הר הבית ולא את מערת המכפלה, ולא את קבר יוסף. רש"י הראשון בתורה אומר לנו : "כח מעשיו הגיד לעמו" –  כל הארץ של הקב"ה – והוא יכול בכוחו לתת אותה לנו. אברהם לא קונה את המערה בשביל קניין. כי קניין הוא העברה מרשות אחת לרשות אחרת  -העברה היא ע"י כסף. זאת ההודעה הראשונה של אברהם- הארץ היא של הקב"ה ואנחנו כאן כדי להקים בית תפילה לכל העמים.

קודם כל מערת המכפלה, לפני ירושלים. כמו שדוד מגיע לחברון לפני ירושלים – כי מעשה אבות סימן לבנים. גם את ירושלים ואת בית המקדש, דוד יקנה בכסף מלא, ויופיע עשר פעמים אורנן היבוסי. ואגב, תמיד הוא בתאור יבוסי, כמו אצל בני-חת.

אז למה בכסף מלא?רש"י אומר שחברון זה שם מאוחר, ובהתחלה נקראת קרית ארבע. היא נקראת כך או על שם העבר, או על שם העתיד. או קרית ארבע- על שם הזוגות הקבורים שם. או שבעבר- גרו בה הענק שבניו הם ששי אחימן ותלמי. אלו שני פירושים מאד עמוקים – כי רש"י לא סתם מביא לנו אותם – אלא לפשוטו של מקרא. מערת המכפלה היא של זוגות –הכול איש ואישה. כל ספר בראשית זה איש ואישה.

כל 'וירא' מתחיל אצל אברהם ואשתו, ועובר דרך לוט ולא עם אשתו. ומסתיים – שיש ליצחק מהעקידה את אשתו – רבקה. כשמגיעים לחיי שרה ולמערת המכפלה שתהייה של הזוגות- נכנס אברהם אל הקניין. אברהם מגדיר בדיוק מה הוא מחפש – את התפקיד שלנו בעולם.

מה פירוש "אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל? אברהם לא עושה קניין כמו שאמרנו כדי להוציא את השדה מרשותו של עפרון. הוא מכריז שהוא לא עושה כן. אלא הארץ הזאת היא שלנו כי הקב"ה נתנה לנו. וככול שהמקום מקודש יותר כך הקליפות והסטרא אחרא – כוחות הטומאה, הרצונות – משפיעים יותר. אבל ישראל – "בקדושתם אפילו כשהם שוממים". את כל הטובות הללו לא מגיע לנו לקבל אם לא נעשה את הפעולה שתסיר את הקליפות ממנה.
הזוהר אומר: "סטרא אחרא קנינן בחינם, אבל הסטרא דקדושה באגרא שלימא"

לא לחינם הקב"ה שם את השדה אצל ארנן. עשרת הדברות זה כל התורה כולה, עשרת הדברות היא איך חיים קודש במציאות. איך? לומדים את מקחו של צדיק. צדיק מלמד איך את כל היגיעה שלי – אני יעשה שבמציאות לא תהייה טענה לארוונה. לא שהוא לא יטען, אלא כדי שאני יעשה את ההשתדלות מצידי.

הרב קאלישר –שכתב את ספר דרישת ציון, הנקודה המרכזית בו מאד דומה לציונות החילונית – צריך לבוא ולקנות. את מה? את בית המקדש. למה? כי הוא רוצה להקריב בו את קרבן פסח. הוא פונה לאחד מגדולי הדור ושואל אותו לדעתו, ור' אלימלך גומטמייר תומך בו.

הם פונים לרבם המשותף ר' עקיבא איגר, ורוצים לקבל את חוות דעתו. ר' עקיבא כבר היה זקן, והוא פונה לחתם סופר שיברר את הסוגיה, והוא אומר לו שיבדוק אם זה ריאלי. החתם סופר בשו"ת חתם סופר מברר את הכול וטוען שאפשר לבנות ולהקריב אבל אי אפשר לעשות את זה כי אי אפשר לקחת היום מחצית השקל.

זה המאבק הגדול שהיה כאן – האם לקנות את בית המקדש או יפו? זה הדיון של כל גדולי ישראל. אבל מה עומד מאחורי הרעיון הזה ? עוד כסף להסרת הקליפות, עוד השתדלות, ועוד יגיעה להסרת כוח 'סטרא אחרא- שקונים בחינם. זה מקחו של צדיק.

הר הבית –הוא לא היה סתם 'שדה' של מערת המכפלה, אלא ככול שזה עולה הסטרא אחרא עולה – זה היה גורן של ארונה. זה לא היה הבית ספר, או  המקום של הכינוס שלו, אלא זה היה גורן.

למה רש"י מזכיר את דוד המלך? דוד המלך כבש את יבוס. וע"פ כל חוק בעולם זה שלו. כשארונה המלך אומר לדוד שהוא נותן לו את זה, זה בגלל שזה מגיע לו. אבל דוד המלך לא מוכן.

לכן יעקב מסיים "מאת בני חת". כי כל מה שאנו עושים בעולם זה "מאת בני חת". אילו היה רוצה הקב"ה היה מביא אותנו לגאולה שלימה ישר, אבל הוא הביא אותנו לארץ שבע העמים כדי שבכסף מלא נקנה אותה. נכון,

מה העומק ש"לא יוכלו אומות העולם להונות"? הם יבחנו אותנו עוד ועוד, עד שנסיר את הקליפות ונראה את הקדושה ממנה אפשר לעשות בית תפילה לכל העמים. אילו היינו מקימים בית מקדש רק לצורך הפרטי שלנו לא היה צריך את הקניין של ארוונה, אבל דוד המלך אוסף מכל שבטי ישראל – כי הוא רוצה להסיר את הקליפות ולהופיע את הקדושה. התשלום על בית המקדש הוא איך מוציאים את הקודש שהם לא מקרה, אלא זה הסדר דרכו הקב"ה בחר להביא את הקדושה לעולם. אם רוצים להקים בית תפילה לכל העמים צריך את העוצמות הכי קיצוני לצד שני.

האם אתה יודע להגיד שאתה "גר ותושב", ולכן אתה משלם "אגרא שלים", ובלי כסף מלא – לא מראים שום קדושה.

ואיך מסתיימת הפרשייה הזאת- כבר ב'שני':

{יז}  וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב: {יח} לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ: {יט} וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: {כ} וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת.

הרי הוא לקח בשביל לקבור? אלא בשביל מה? אלא איך אומרים "ויקום" על שדה? אלא רש"י אומר: "תקומה הייתה לו שיצא מיד הדיוט ועבר ליד מלך". איזה מלך? מהיכן אברהם הוא מלך? ולמה "הדיוט"  הרי עפרון היה המנהיג של כל בני חת? חז"ל אומרים "זעירי" ו"רברבי" – מקטן לגדול. אבל רש"י בחר דווקא במילים אלו, כי השדה יצא מהחיים הרגילים שלו הכבולים, ועבר ליד מלך. ועכשיו לשדה הייתה תקומה. כי מרגע זה יש מאבק עולמי שאף פעם לא יצליח – עד שנשלם כסף מלא.

זה מושגים לא רק לקניה, אלא גם לאדם. ככול שהדבר קנוי יותר לאדם – כך הקדושה בו תופיע בעוצמה רבה.

"הניסיון העשירי":

זה הניסיון של אברהם אבינו. כל הניסיונות של אברהם אבינו הם ניסיונות להשכין דירה בתחתונים. הניסיון התשיעי הוא עקידת יצחק. "קח נא" – "בבקשה ממך עמוד לי בניסיון הזה, שלא יאמרו כל הניסיונות הקודמים אין בהם ממש". הקב"ה מבקש מאברהם שיעמוד לו בניסיון הזה. ואיך יאמרו שבאחרים אין ממש? באור כשדים אין ממש? אולי אפילו הוא יותר קשה. ולמה אם אברהם יעמוד בעקידה –אז לא יאמרו?

בחסידות מסבירים, כמו חנה ושבעת בניה – לילד השביעי היא אומרת : לך לאברהם ותאמר לו אתה עקידת מזבח, אני עקדתי שבעה בנים". אז למה עקידת יצחק היא הבסיס? אלא ניסיון של מסירות נפש, הוא מסירות נפש למען משהו שאני מאמין בו.  אבל זה ניסיון שאלמלא הוא קיים – "האם באמת יש טעם לחיים שאתה לא מוכן למות למענם". אדם מוסר את נפשו למען אמונה, כי הוא מאמין שזה ימשיך. הניסיון של אברהם הוא לא למסור את נפשו על אמונה, אלא למסור את האמונה! זה למסור את הכול ואין שום המשכיות. זה לשחוט את האמונה שלו.

הניסיון התשיעי הוא על ההר בירושלים, אבל העשירי הוא כבר למטה – כי הוא מלמטה אפשר להופיע את כל הקודש. אני צריך לשלם כדי להוציא את הקליפות מעיר יבוס, ואז להופיע את השכינה בתחתונים. לכן ה'ראשון' של חיי-שרה נראה הכי 'יבש' כי הוא עוסק במקומות הכי נמוכים. זה הפשט של "מאת בני חת", "ויכל יעקב".

ומה הניסיון העשירי? הוא הקבורה של שרה. למה? כי זה לברר מקחו של צדיק. זה לא רק למסור את האמונה, אלא זה למסור את האמונה ולהגיד שאני יודע שהארץ הזאת שלי – "גר ותושב", אבל אני אשלם כסף מלא, כדי להוציא את הקליפות שלא מאפשרות לראות הקודש ולהופיע בית תפילה לכל העמים שייבנה במהרה בימנו אמן.

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: