שיעור במגדל

קול פנו אלי והוושעו

השיעור במגדל, פרשת ויצא תשעה. האזנה לחלק א', חלק ב' קריאה


 

שיחה ראשונה: (היא מופיעה – מאמצע החלק הראשון של ההקלטה):

'קול פנו אלי והוושעו'

 

א."ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל * ב."ויקרא לו אל אלוהי עולם" * ג. גיד הנשה ופכים קטנים – דווקא בקטנים * ד. "פנו אלי והוושעו" – עלינו לשבח* ה. הניגון של הרב קרליבך , ומתי יהיה קול מבשר?  *

 

בין פניאל לפניאל:

לאחר שיעקב נאבק עם המלאך של עשו, המלאך אומר ליעקב: "שלחני כי עלה השחר", ויעקב לא מוותר ורוצה ברכה. ואז הוא מברך אותו ומשנה לו לשמו. ומיד אחרי זה כתוב:

(לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי: {לב} וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ: {לג} עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה.                                                               (בראשית פרק ל"ב)

בפרשת וישלח יש תופעה שמישהו קורא שם, ואח"כ מישהו משנה. יעקב קורא פניאל, והתורה קוראת למקום פנואל. בנוסף מדוע חשוב הפרט שזרחה לו השמש? ורש"י שואל מדוע כתוב "ויזרח לו"?

ויזרח לו השמש. לשון בני אדם הוא, כשהגענו למקום פלוני האיר לנו השחר, זהו פשוטו. ומדרש אגדה ויזרח לו, לצרכו, לרפאות את צלעתו, כמה דתימא שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג, כ.), ואותן שעות שמיהרה לשקוע בשבילו  כשיצא מבאר שבע, מיהרה לזרוח בשבילו.

אז מדוע לא אוכלים את גיד הנשה? כדי להזכיר שהמלאך נגע בכף ירך יעקב. אבל אם רוצים לדבר על ההצלה שהיה ליעקב עם המלאך, אז העניין הוא גיד הנשה? תעשה איזה משהו שמזכיר את ההצלה, אבל גיד הנשה?

בעל החינוך אומר שכשיעקב ניצל מעשו, זה לא רמז פרטי, אלא רמז לישראל "שיהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם". אבל אם הנס הוא כדי לתאר את העניין של עמ"י – אז צריך לתאר באיזה משהו שיסמל את זה?

אלא בעומק, מדוע קרא יעקב למקום פניאל? כי הוא ראה אלוקים פנים אל פנים. פנים – זה גם מלשון לפנות. "פיניתי הבית". המקום הזה הוא המקום שיעקב נאבק כל הלילה עם שרו של עשיו – וראה את פני אל. ואז התורה קוראת למקום פנואל. מה ההבדל? פניאל זה לשון יחיד, אני ראיתי את הפנים של הקב"ה. אבל פנואל- זה כבר שתי פנים. מי השתיים? אלא גם אלוקים ראה את פני אל. מה הכוונה?

"ויקרא לו אל אלוקי ישראל":

כתוב: "ויבן שם מזבח ויקרא לו אל אלוקי ישראל". (בראשית, ל"ג, כ') רש"י מסביר:

לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל, אלא על שם שהיה הקב"ה עמו והצילו, קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר, מי שהוא אל, הוא הקב"ה, הוא לאלהים לי, ששמי ישראל,  (נ) וכן מצינו במשה, ויקרא שמו ה' נסי (שמות יז, טו.), לא שהמזבח קרוי ה', אלא על שם הנס קרא שם המזבח, להזכיר שבחו של הקדוש ברוך הוא, ה' הוא נסי. ורבותינו דרשו (מגילה יח.), שהקדוש ברוך הוא קראו ליעקב אל, ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה טעמים, ואני לישב פשוטו של מקרא באתי.

רש"י מביא שני פירושים. לפי המדרש יעקב הגיע לשם, ואז קרא הקב"ה ליעקב אל!

כל עבודת הבירורים – היא שאני מפנה את הכול ונשאר רק אלוקות. אני רואה, מרגיש, חי אלוקות. אין עוד מלבדו – זה לא רעיון יפה, אלא צריך לחיות את זה. כשהמקום מפונה מהדברים האחרים – אז יש אל.

השפת אמת אומר – איך הקב"ה קרא לו אל? אלא הוא אומר – שלפעמים "ויקרא לו" – זה לנקוב בשם, אבל לפעמים לקרא –  זה למשוך אותו – לקרא לו, להמשיך אותו.( "אני לא נקראתי לבוא אל המלך")

דוגמא אחת אנו מוצאים לכך במסכת פסחים. כתוב בבריאת העולם: "ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה". אבל לא ייתכן שהמשמעות היא המשמעות הרגילה של קריאה בשם – כי הרי יום זה גם לילה. אלא הגמרא בפסחים אומרת:

קרייה רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממא וקרייה רחמנא לחשוכא ופקדיה אמצותא דלילה.                                                                                                                                                                        (בבלי, פסחים, דף ב' עמוד א')

ומסביר רש"י:

האי ויקרא לאו קריאת שם הוא דתימא שקרא את שם האור יום אלא קרא לבריאה המאירה שברא מהוד מעטה לבושו.

אל אותו פירוש של "ויקרא", צריכים אנו להסביר את הפסוק "ויקרא לו אל אלוקי ישראל".  הקב"ה קרא ליעקב ואמר לו שהוא ממשיך אלוקות בעולם. יעקב קרא למקום פני אל, אבל הקב"ה קרא למקום פנואל – כי כשאתה עובר את פנואל זורחת השמש. כשאדם עובר את כל הבירורים של העולם, לאחר שהוא עובר את כל הלילה – אז מגיעים אל היום – ואז זורחת השמש. כל הלילה הוא המאבק עם עשו, ולאחר הלילה – המלאך רוצה לעזוב אותך. אבל למה הוא צריך אישור? כי אתה זה שמשחרר אותו. רש"י מסביר:  "וצריך אני לומר שירה ביום" – יש לו תפקיד. אבל יעקב לא מסכים לשחרר עד שיברך אותו. כי לא המלאכים שירה ואנחנו למטה, אלא מהכוח שלנו למטה – המלאכים אומרים שירה. זה "ויקרא לו אל אלוקי ישראל".

הבעל- שם טוב  אומר "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל". 'יושב' זה ממונה, זה נסמך על, הבעש"ט אומר שהקב"ה הוא קדוש- הוא מובדל, אבל רק בגלל שהוא יושב על תהילות ישראל. הוא מובדל רק כי אנחנו עובדים אותו. רק כי אנחנו משבחים את הקב"ה ונותנים לו תהילות – רק אז הוא יושב.

צריכים לדעת את כל אלופי אדום ועשו, ואיפה הם – כי העבודה לעולם לא נגמרת.

גיד הנשה ופכים קטנים – להתעסק דווקא עם הקטנים:

אז מה עושים זכר לכל הניסים של יעקב? לא אוכלים את גיד הנשה. מה פירוש? אם אדם יודע להקפיד בהלכה הכי קטנה של גיד הנשה, אז זה סימן שאתה מפנה את כל הדברים הצידה ומזכך את העולם. המצווה הראשונה בתריג המצוות שהיא לישראל ( פרו ורבו – זה לכל העולם, ברית מילה – זה רק בפרשת שמיני זה שלנו)  היא גיד הנשה!

וכל הלילה בגלל התחיל בגלל פכים קטנים. "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו". מה זה משנה לרש"י – הפכים הקטנים? רש"י לקח את המדרש הראשון – אבל המדרש השני כמו שנאמר על הקב"ה "ונשגב ה' לבדו". אבל מדוע רש"י בחר דווקא פכים קטנים? מסביר הרבי: מה פירוש שהקב"ה לבדו? זה אין עוד מלבדו. כשאני אומר שהקב"ה לבדו,

בעומק הכוונה – לא שהוא לבדו ואני כלום. אלא פנואל –זה הוא לבד. כשאני מפנה את כל האגו הצידה, ואת כל התאוות, והיצר הרע הצידה ומגלה אלוקות – מתוך כל העולמות וההסתרים – אז הוא לבדו. אבל אם אני מחשיב את עצמי מעט אפילו, ויש לי קצת גאווה, ואני לא מפנה את הכול הצידה- ואין רק אלוקות, אז הוא לא לבדו.

"פנו אלי והוושעו" – עלינו לשבח:

אם הקב"ה הוא לבדו – אז הוא לבד. אבל כמו שהוא לבד – אז הוא לבד, וזה לא משנה פחים קטנים. אלא יעקב היה במדרגה – של הקב"ה, הוא היה צדיק שדומה כבר לבוראו – אז הוא הגיע למדרגה שאין בכלל הבדל בין פחים גדולים לקטנים. "שהצדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם". הקב"ה נמצא לבדו – והוא מתייחס לכל דבר בין קטון בין גדול, אז מי אנחנו שנבדיל? מי אנחנו שנזלזל במצווה קטנה כמו גיד הנשה? אנחנו צריך לעשות את המקום שלנו פנואל. אנו צריכים לפנות  את הבית מעבודת אלילים. זה לפנות את האגו הפנימי שלי, זה לפנות את התאוות שלי. הבית זה הגוף שלי.

פנואל – זה תפנו אל. זה לפנות אל האל:

(יח) כִּי כֹה אָמַר יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד: {יט} לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי אֲנִי יְהוָה דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים: {כ} הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם לֹא יָדְעוּ הַנֹּשְׂאִים אֶת עֵץ פִּסְלָם וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ: {כא} הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ אַף יִוָּעֲצוּ יַחְדָּו מִי הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם מֵאָז הִגִּידָהּ הֲלוֹא אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי: {כב} פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ כִּי אֲנִי אֵל וְאֵין עוֹד: {כג} בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן: {כד} אַךְ בַּיהוָה לִי אָמַר צְדָקוֹת וָעֹז עָדָיו יָבוֹא וְיֵבֹשׁוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בּוֹ: {כה} בַּיהוָה יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל:                                                                                                                                                                 (ישעיה פרק מ"ה)

כל התפילה היא 'עלינו לשבח", ואומרים שאת עלינו לשבח תיקן יהושע בן נון, וישעיהו למד את הכול ממנו.

הם עדיין מתפללים אל הבל וריק, ואל אל לא יושיע, ועדיין אומר הקב"ה – פנו אלי. למרות הכול הקב"ה מקבל את כולם בחזרה.

זה פנו כלים מפני הטומאה של רבן יוחנן בן זכאי. כמתואר במסכת ברכות:

וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפ"כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. בשעת פטירתו אמר להם פנו כלים מפני  הטומאה והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא.                                                                                  (ברכות דף כ"ח עמוד ב')

רבי יוחנן בן זכאי בוכה לפני מיתתו – אבל הוא מפנה את הכלים מפני הטומאה- כי גם חזקיהו יכול לפנות אל ה'.

הניגון של הרב קרליבך, ומתי יהיה קול מבשר?:

יש ניגון של הרב קרליבך על המילים ="כל פנו אלי והוושעו".

הפיוט בהושענא רבה- הוא 'קול מבשר מבשר ואומר', ושם יש פיוט של קול:

אומץ ישעך בא קול דודי הנה זה בא…

קל בא ברבבות חיטים לעמוד על הר הזיתים – מבשר ואומר…

קול פנו אלי והוושעו היום אם בקולי תשמעו מבשר ואומר.

לעניות דעתי – קול , זה "הקול קול יעקב".  יעקב צולע על ירכו – כדי שלנו יהיה גיד הנשה. "קול קורא במדבר פנו דרך ה'". לפעמים צריך רק קול – שישמעו. אצל קין נאמר "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". זה רבי נחמן שאומר: "אני אצעק עד שקול העולם ישמע".

לפעמים לא צריך לעשות כלום כדי לשוב אל ה', פשוט לפנות אליו!

הרבי הרש"ב היה אומר: כל תפקידו של האדם  הוא כמו הקב"ה אבל בדיוק ההפך. כל מה שעשה הקב"ה בעולם הוא לברוא יש מאין, וכל מה שהאדם צריך לעשות בעולם הוא לברוא אין מיש.

זה להופיע את האלוקות מהכול. "כי פדה את ה' את יעקב וגלו מיד חזק ממנו" החסידים מסבירים: שהוא גאל אותו מהמחשבה שיש משהו יותר חזק ממנו.

איך מסיים הפיוט? "קול פנו אלי והוושעו, היום אם בקולי תשמעו מבשר ואומר". אם אנחנו נפנה את הכול, וגם בתפילה נתחזק ונפנה את הכול הצידה, ונופיע רק אלוקות – אז בעז"ה נשמע קול מבשר מבשר ואומר על הגאולה הקרובה. הגאולה יכולה לבוא היום, רק אם בקולו תשמעו. הגאולה תבוא, השמש תזרח – רק לאחר שהמקום יהיה פנואל.

 


 

שיחה שניה: (תחילת השיעור, ההקלטה הראשונה עד האמצע)

"דע מאין באת ולאן אתה הולך"

"עד אשר אבא אל אדוני שעירה" – דרך מגדיאל:

ברמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש כתוב:

אם שאלו לאן אתה הולך ירחיב לו את הדרך כדרך שהרחיב יעקב לעשו שנאמר (בראשית לג-יד) "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה".                                                                       (רמב"ם נזיקין, הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק שתים- עשרה הלכה ח'. )

הבסיס של הדברים הם חז"ל בדברי רש"י – שעשו אומר ליעקב –"נסעה ונלכה ואלכה לגנדך", ויעקב אומר לו : "ואני אתנהלה לאטי… עד אשר אבא אל אדוני שעירה". ואומר רש"י: הרחיב לו הדרך שלא היה בדעתו ללכת אלא עד סוכות.

רבי שמעון לא היה יוצא אל האומות לפני שהיה יוצא פרשת וישלח.

פרשת וישלח היא מעין פק"ל כיסים כזה להתמודדות עם עשו –בכול המובנים הכי עמוקים. הפרשה מסתיימת בפרק שלם מרתק על תולדות עשו ויישובי עשו, ומי הנינים וכו' וכו', אבל מה זה כ"כ חשוב לתורה לפרט לנו את כל הפרטים על עשו?

רש"י בסוף הפרשה אומר על המילים: 'אלוף מגדיאל': "הוא רומי". מהיכן רש"י הגיע לזה? הרי זה לא פשט המקרא? אז מדוע רש"י פירש כך? אלא הרבי אומר בשיחה – שזה הפשט. כי פשוטו של מקרא הוא לפשוט את המקרא. הרי יעקב אומר לעשו: "עד אשר אבא אל אדוני שעירה". ורש"י אומר – שזה יהיה בימי המשיח שיעקב ילך אצל עשו – "ועלו מושיעים להר ציון". ומה יעקב עושה בכל הפרשה הזאת? כי לפני עשרים שנה הוא קיבל את ציווי אבא ואמא ללכת לחרן – עד שרבקה תקרא לו – מתי ש"שוב חמת אחיך".

כל העבודה של יעקב היא להגיע אל עשו. לכן מגדיאל היא רומי. כלומר, המגמה היא להגיע אל עשו, להגיע לכל המקומות הכי נמוכים והכי קשים – עד שנצליח להביא משיח. כל הבירורים, כל העיכובים, זה כדי שמתוכם נביא את הגאולה. יעקב היה בפרשת תולדות במקום כ"כ נפלא- באוהלי שם ועבר, ובטח הוא היה רוצה להישאר שם. אבל הוא יוצא בשליחות כדי לברר את עבודת הבירורים שלו, ולקבל כוחות כדי לחזור ולהתמודד עם עשו.

"נוח לו לאדם שלא נברא משנברא":

כמה טוב היה לנו אם לא היינו צריכים לעשות את עבודת הבירורים? "נוח לו לאדם שלא נברא משנברא". הרבי אומר שלא כתוב "טוב לאדם", ח"ו, אלא רק נוח. בוודאי שאם היו שואלים את האדם הוא היה רוצה להישאר למעלה (בפרשת תולדות), או להישאר בנוח של התיבה – שלא יוצא ומברר את הכול מסביב. אבל "ועכשיו שנברא" – הוא אומר שיותר נוח שלא נברא, והקב"ה אומר שיותר טוב שהוא כן נברא. אז יש מחלוקת – האדם לא נוח לו, והקב"ה רוצה, אז מה עושים? נהגנו לפסוק כמו הקב"ה, ועכשיו צריך להבין שכל המהלך, כל העבודה – היא להיפגש עם עשיו.

בתחילת הדרך שיעקב שולח מלאכים אל עשו. מדוע הוא שולח מלאכים? למה הוא יצא מחרן?  הרי רבקה לא שלחה לקרא לו? אלא בפרשה שלנו אנו מגלים:

{ו} וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ: {ז} וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו: {ח} וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת.                                                                                        (בראשית פרק ל"ה)

ורש"י אומר:

מה ענין דבורה בבית יעקב, אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב ושלחתי ולקחתיך משם, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך, מדברי רבי משה הדרשן למדתיה.

לכן יעקב מבין – שהוא צריך לחזור ולהתמודד עם עשו.

"עם לבן גרתי" – יעקב אל עשו:

בפרק לו' כתוב:

{ו} וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו: {ז} כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם: {ח} וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם.

מה זה שעשו הולך לארץ?

ולא יכלה ארץ מגוריהם. להספיק מרעה לבהמות שלהם. ומדרש אגדה (ב"ר פב, יג.) מפני יעקב אחיו, מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך, המוטל על זרעו של יצחק, אמר, אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת, ולא בפרעון השטר, ומפני  הבושה שמכר בכורתו.

עשו אומר שאין לו חלק בעבודת הבירורים הזאת – זה לא בשבילו. י

יעקב שולח מלאכים לעשו- והוא באמת חשב שהגאולה כבר הגיעה. והוא רוצה רק למצוא חן בעיני עשו, כדי להקים בית תפילה לכל העמים, והוא כבר מקיים – "ועלו מושיעים", אז רק צריך – "והייתה לה' המלוכה". אבל המלאכים חוזרים ואומרים – שעשו הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו. ואז הוא מבין שאם עשו בא אליו – זה קצת בעיה. – כי עדיין הגאולה לא הגיע. והוא מבין שהבירורים ממשיכים, והעבודה ממשיכה כל הזמן.

שיהודי פוגש גוי הוא צריך להרחיב לו את הדרך. בעומק הכוונה – שאדם מתמודד עם עשו יהודי צריך להגיד לעשו- שהוא הולך אל הגאולה השלמה. מה יהודי צריך להגיד לעשו שהוא פוגש אותו? הוא צריך להגיד לו את המגמה המוגדרת שלו. ואם המגמה של אדם היא לא הגאולה השלמה, אז באמת נוח לא שלא נברא. מה המגמה של כל אחד עם החיים שלו? מה אנחנו רוצים? לכן צריכים אנו להרחיב לו הדרך. הרמב"ם פוסק זאת להלכה. כי יהודי צריך להגיד לעשו- שאנחנו גרים, אנחנו זמניים כאן. יעקב אומר לעשו – "אם לבן גרתי ואחר עד עתה", ומסביר רש"י שני פירושים:

גרתי. לא נעשיתי שר וחשוב, אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקיימה בי. דבר אחר, גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים.

למה רש"י מביא את שני הפירושים? אלא המסר של יעקב לעשו- היא לא שגרתי בבית לבן, ולא אצלו – אלא בבית לבן! ולמרות זאת – קיימתי את כל המצוות, והייתי גר מלא עם לבן – כי אין בי כלום מלבן. אני זר לחלוטין לכל הלבניות הזאת. – לא למדתי כלום מתפיסת לבן הזאת. אני התמודדתי עם לבן. רש"י בפירוש השני מסביר את הפשט של הראשון.

יעקב מסביר לעשו- איך אפשר להיות עם לבן, אבל לא להיות מושפע. איך אפשר רק להשפיע ולא להיות מושפע. איך אפשר להתמודד עם עשיו – אבל לא להיות מושפע ממנו? זה יעקב.

מדוע מופיעים כל תולדות יישובי עשו ואלופיו ומקומם? כי זאת העבודה שלנו. זה לא דומה לתולדות אדם עד נוח ונוח על אברהם. כי תולדות אדם עד אברהם – זה כדי להגיע לאברהם. אבל את עשו אנו לא צריכים.

כל מה שאנחנו באנו לעשות בעולם הזה, הוא לברר, ולזכך.

באמצע ההלוויה של שלושת הנערים שנחטפו ונהרגו, מישהו שלח לי הודעה שהוא נמצא בדובר צה"ל, ומותקף מהעיתונאים, ושאל אותי מה לענות להם? עניתי לו: 'תאמר להם דבר אחד – 'אל תדאגו וזה לא יעזור לכם, אנחנו עם כזה שימשיך למסור את נפשו כדי שלכם יהיה בית תפילה לכל העמים' .

אם אני לא יודע לאן אני הולך – אתם יודעים איזה סכנה להיות עם רומי. לזכך את העולם זה קודם כל כל אחד עם עצמו. לא שאני מדבר על מושגים, אלא אני באמת באמת חי אלוקות.

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: