שיעור בירושלים

תשמע חלום לפתור אותו

השיעור בירושלים, פרשת מקץ תשעה. האזנה / קריאה

 


 

איך מתוך שנות הרעב רואים את שנות השובע – גלות וגאולה?

מה כ"כ מיוחד בפתרון יוסף?

פרשת מקץ היא פרשת החלומות, וננסה הפעם להיכנס לפשוטו של מקרא. הקושי בפשט הוא מדוע זה לא כ"כ פשוט. מה הכוונה?

אנו עוסקים בפרשה המרכזית של הפרשה, החלומות של פרעה והפיתרון של יוסף:

{א} וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: {ב} וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: {ג} וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר: {ד} וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה: {ה} וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת: {ו} וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן: {ז} וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם.                                                                                       (בראשית פרק מ"א)

והנה חלום, נאמר לאחר שני החלומות, (אבל לא כתוב "והנה חלומות") כלומר גם פרעה קולט שיש כאן משהו שלם, כמו שרש"י אומר:

והנה נשלם חלום שלם לפניו והוצרך לפותרים.

אגב, זה לא החלום הראשון בספר בראשית. ראינו עוד חלומות, אבל הביטויים כאן מאד גדולים. החלומות הללו מובילים אל כל הגלות ואל כל הגאולה בנגלה.

והמשך הדברים:

{ח} וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה: {ט} וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם: {י} פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים: {יא} וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ: {יב} וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר: {יג} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה: {יד} וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה.

רש"י אומר שפותרים היו, אבל לא לפרעה. "לא היה הדבר נכנס באוזניו וכו' שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר". רש"י לא מביא את המדרש, שהוא גם חלם את הפתרון. אלא הוא פשוט הרגיש שזה לא הפתרון.

והמשך הדברים ידועים, אבל ניזכר: יוסף מסביר על השיבולים, ואומר שיש שבע שני שובע, ואח"כ שבע שנות רעב. האכילה של פרעה, היא כי לא יזכרו את השבע, כי הרעב יהיה כבד. ומדוע חזר פעמיים החלום?

{לב} וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ: {לג} וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: {לד} יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע: {לה} וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ: {לו} וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב: {לז} וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו: {לח} וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ.

 

לאחר הפתרונות מגיע יוסף אל ההצעה. וההצעה טובה בעיני פרעה ועבדיו, ופרעה מתפעל מאד מיוסף.

שלוש שאלות שזועקות מתוך פשט המקרא:

  • שאלה ראשונה היא שאלתו של רבנו בחיי, אבל גם כל המפרשים שואלים אותה: הרי אם היו שואלים אותי, אפילו בתור ילד בכיתה א', מה הפתרון של החלומות של פרעה, הייתי מסביר על שובע ועל רעב, זה לא נראה גאונות. מדוע?

הנתונים הם שיש פרות שבעות, ויש רזות. האם זה דומה יותר למוליד בנים וקובר? או לשנים של רעב או שובע?

אח"כ יש שיבולים דקות ושיבולים  רזות, והם עולות מן היאור. היאור במצרים הוא המשקה של כל הארץ. הרי שיבולים זה תבואה, ואם השיבולים שמנות – סימן שיש להם אדמה טובה, ואם הם רזות – סימן שהאדמה לא טובה.

זהו פתרון שכל ילד יכול להגיע אליו, אז מה כ"כ מיוחד בפתרון של יוסף?

  • מתוך שאלה זו עוד שתי שאלות: האם לכל חרטומי מצרים – לא הייתה את החכמה הזאת – לפתור את החלום בצורה כזאת? "אין פותר אותם לפרעה"? מה העניין?
  • בנוסף, האם מזה פרעה מתלהב כ"כ? נניח אם הוא הגיע למסקנה שיוסף הוא מומחה כ
    כ"כ גדול בלפתור חלומות? אז מה כ"כ הוא מתפעל ממנו? מדוע הוא ממנה אותו ליד ימינו, שימנה אותו רק לאחראי חלומות או משהו כזה.
  • יוסף הצדיק יוצא מבית הסוהר, הוא מגיע לאחר 12 שנים בבית הסוהר. ומוציאים אותו משם לצורך פתרון החלום. פרעה הוא ביום ההולדת שלו. אז איך יוסף לוקח את פתרון החלום- ומביא אותו להצעה ממשית בכול מצרים? מי שאל אותו? מי ביקש אותו להציע? אמרו לו רק לפטור את החלום. והוא לא רק מציע, אלא הוא קובע איפה יצברו את האוכל. בנוסף, הוא גם קובע מי ינהל את הכול.

 

הרבי מלובאוויטש שואל את השאלות, והוא מוסיף עוד שאלה והוא אומר שהיא השאלה הכי חשובה. אם השאלות הללו ששאלנו, הם שאלות שזועקות מתוך הפשט – מדוע רש"י לא שאל אותם. הרי רש"י לא בא ליישב אלא פשוטו של מקרא, ואם רש"י לא שאל – כנראה שלא הבנו כלום.

 

רש"י שראינו מקודם – "ואין פותר אותם לפרעה", שהיו אחרים שפתרו, אבל לא לפרעה. כלומר פרעה לא קיבל את פתרונם, אלא רק את של יוסף.

כשרש"י אומר שהם אמרו – שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר, הם הבינו שזה יותר יותר פשוט לקבל את ההצעה הזאת – מאשר הפתרון של שובע ורעב.

 

הקושי בכל השאלות הוא שהם כ"כ פשוטות, אז יכול להיות שאנו לא מבינים כלום? מדוע רש"י לא שאל אותם?

 

לפני שאנו מתקדמים עלינו להבין, שהחלומות הללו הם המעבר של הכול הלאה. כל הגאולה מתחילה מכאן. בחלומות ברור שיש משמעות במהות שלהם, והם לא משמשות רק אמצעי לכך שיוסף יגיע אל השלטון במצרים. יש מהות לחלום עצמו, והוא בא ללמד אותנו איך דווקא מתוך החלומות האלו, והמקומות הללו מגיעים אל המהלכים הכי גדולים.

 

לאברבנאל יש הצעה חשובה, אבל הפרשנים דוחים אותה. הוא הולך מהכיוון של השאלות ששאלנו, ומסביר שהחידוש של יוסף הוא הפשטות. מה הכוונה? ישנם שני סוגי חלומות. בד"כ שמדברים על חלומות, הם מאד דמיוניים. בחלומות אני יכול לראות הרבה דברים שהם לא טבעיים, וההפכים יכולים להתאחד. במציאות הרגילה הדברים הללו לא יכולים לקרות, אבל בחלום כן.

 

האברבנאל אומר שיש גם חלומות מציאותיים, שאתה ממש חולם מציאות. החרטומים הציעו פתרונות לחלומות מסוג אחד – שהם לא מציאותיים. אבל יוסף בא והציע הצעה באמת פשוטה, אבל הוא חיבר את החלום אל המציאות. ולכן הוא התפעל.

 

הקושי בפירוש זה הוא אחד- הרי כל החלומות שראינו עד כה בספר בראשית – הם חלומות של האפשרות השניה – שהם מחוברים למציאות. "מלאכי אלוקים עולים יורדים" = וזה גם הפתרון. החלום השני של יעקב הוא על עטודים נקודים וכו', והפתרון הוא בדיוק זה. והחלום השלישי- של יוסף בעצמו, הוא אלומים שמשתחווים לאלומה שלו –וזה בדיוק הפתרון. אז כל החלומות הם מציאותיים, אז מה החידוש? מדוע שמישהו יחשוב שמדובר על חלומות מהסוג הראשון שהוא מנותר למציאות?

 

לכן עלינו להבין את פשט הדברים. בסוף כתוב: "ויטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו". מה פירוש הדבר? לכאורה זה הפתרון. אבל זה משונה – כי קצת קשה להגיד כך. אם הדבר זה הפתרון – אז העיקר חסר מן הספר. לדוג'- כששר האופים ראה את פתרון יוסף לשר המשקים – "וירא שר האופים כי טוב פתר". כלומר צריך להגיד שהפתרון הוא טוב, אז מדוע לקרא לזה "הדבר"?

 

בנוסף, הדבר האחרון עליו דובר הוא לא החלום, אלא ההצעה של יוסף. לכן קשה לחזור ולהגיד – שהטוב הוא החלום. לכן אולי אפשר להגיד שמדובר על ההצעה. לכן יש שני אפשרויות: או שמדובר על הפתרון, ועל ההצעה. או רק על ההצעה.

 

היסוד של הכול הוא החלום.

 

בחלום הראשון פרעה רואה פרות שמנות, ואח"כ פרות רזות. השמנות עולות בתחילה מן היאור, ואח"כ הרזות, ואז הרזות אוכלות את השמנות. אז כמה פרות הוא ראה? הוא לא ראה 7 פרות, אלא הוא ראה 14 פרות. איך? זה המוקד של החלום. כתוב מפורש: "והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהם מן היאור רעות מראה ודקות בשר…ותעמודנה אצל הפרות". כלומר פרעה ראה 14 פרות ביחד.

 

מדוע פרט זה כ"כ חשוב?

 

ברור שהפתרון הכי פשוט הוא רעב ושובע, ואין בכלל ספק בזה. אז איך הגיעו לבנים ובנות שיוליד?

החרטומים ידעו את הפתרון הזה, והם  בוודאי אמרו אותו. אבל הם לא ענו והסבירו –איך יש 14 יחד?

שנות שובע ושנות רעב- לא יכולות להיות יחד. אם שובע לא רעב, ואם רעב לא שובע. גם לא היה ספק מבחינתם שיש כאן חלום אחד. "ויקץ פרעה והנה חלום", וגם רש"י אומר על "ואין פותר אותם לפרעה"  – שפתרו, אבל הוא לא קיבל. והם הציעו – על הילדים והבנות. אבל אם זה שני חלומות – מדוע הם ענו רק פתרון אחד? אלא כי גם הם הבינו שזה רק חלום אחד.

 

מלכים בוודאי כמו פרעה, היו נשואים ליותר מאישה אחת. ושבע בנות להוליד ושבע לקבור-  זה יכול להיות בו זמנית. וזה הפתרון היחיד שמקיים את שני החלקים – שיש שובע ורעב ביחד. כי תוך כדי שאדם מוליד הוא יכול לקבור. הפתרון היחיד שרש"י מביא  הוא הפתרון שיש שובע ורעב ביחד – יש "ותעמודנה אצל הפרות".

 

לכן רש"י לא מציא את שאר הדברים שהמדרש מציע. המדרש מביא עוד כל מיני פירושים, שהחרטומים ניסו להציע. כמו שהוא יכבוש שבע מדינות ואז יאבד את הכול. אבל גם מלך כמו פרעה – כובד יעד יעד, ולא כובש את הכול ביחד.

 

יוסף מגיע ומציע את ההפיכה של הכול. יוסף בא ואומר שהוא רואה בחלומו – שיש בשנים של השובע גם רעב. זה לא שיוסף מציע הצעה מעצמו  אלא זה גם חלק מפתרון החלום. כי פתרון החלום הוא שהם עומדים זו אצל זו, כי אם בשנות השובע אתה מכין את שנות הרעב, ובשנות הרעב אתה אוכל את שנות השובע- אז הם ביחד. לכן ההצעה היא גם חלק מהפתרון.

 

הקב"ה לא רק מראה לך מה הוא עושה במציאות, אלא הוא מראה לנו מה עלינו לעשות במציאות. יוסף לא מחדש שהחלום הוא אחד, והוא לא מחדש על שובע ורעב, אלא הוא מחדש שאפשר לאחד שני הפכים מוחלטים- רעב ושובע. זה שבחלום זה אפשרי, זה רק חלום. אבל זה שבמציאות גם אפשר – זה החידוש של יוסף מתוך ה"בלעדי". החידוש הוא שהשובע והרעב הולכים יחד. הוא לא מציע הצעה לממלכה אם לא ביקשו ממנו. אמרו לו רק "תשמע חלום לפתור אותו". וזה רק חלום אחד – שיש שובע ורעב ביחד. כשיש שובע יש גם רעב, וכשיש רעב יש גם שובע.

 

יוסף אומר שבחלום הזה יש את מה שעושה הקב"ה, וגם את מה שאתה עושה. הקב"ה קובע אולי רעב, אבל אתה יכול להשפיע מלמטה. אתה מטפל ברעב הזה כבר בשובע.

 

לכן פרעה מדלג על דברים שקשים לו להבנה. הוא לא מספר שהוא ראה את הכול על היאור, אלא על שפת היאור. יוסף שומע את החלום, מתוך ההבנה שאין עוד מלבדו, והוא לא מבין מדוע לא ענו על החלום הזה. אבל אז הוא מבין שקשה להם להבין את זה. קשה לפרעה להגיד שהוא עומד על אלוהיו. "שפת לא ידעתי אשמע".

דווקא מהרעב – רואים שובע, או דווקא מהגלות יש גאולה, וחנוכה:

ואני לא באתי אלא ליישב פשוטו של מקרא. יוסף מלמד את פרעה, אבל את כולנו. יש ביטוי בחסידות שגלות היא כמו חלום. זה מופיע על הפסוק: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" . המושג שגלות היא כמו חלום, הוא מאד עמוק. בגלות – במובן הפיזי, יהודי חי מכוח שני הפכים: מצד אחד אין זה שהוא יותר מתעצם בתפילה באהבה, ובדביקות לאלוקות. (רבי יוחנן לא האמין שיש זקנים בבבל, הרי כתוב: "למען ירבו..על האדמה", ואז הוא הבין שהם חיים – רק כי הם מתפללים). יהודי יכול לחיות במציאות גלותית – רק אם הוא מבין מה הנצח שלו.

המהר"ל מפראג פותח את נצח בהבדל בין גלה לגאל. ההבדל הוא שכאן ה' בסוף, וכאן א' באמצע. הוא מסביר שהגלות היא ה' – כי ה' זה ד' עם נקודה אחת קטנה. בגלות הנקודה האלוקית מופיעה בקטן, אבל היא מופיעה בסוף את הנצח. את נצח ישראל יכולים לפגוש בגלות דווקא בגלות, כי שם אתה לא מבין איך היא יכולה להתגלות.

"וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן" = לא שינו שמם ולא לבושם. אבל מאידך, בו זמנית – הם כן קיימו את המציאות.

בעולם שלנו, יהודי יכול לחיות את שני ההפכים הללו. יהודי יכול לחיות אין עוד מלבדו, ובו זמנים לעשות בבני חיי ומזוני, וטרדות הרווחה והיום-יום, ולא לפול למחשבה שהאלוקות היא לא בדיוק בהכול. האם אנחנו חיים שני הפכים באמת? האם אתה מאמין באמת שהקב"ה הוא מלא כל הארץ כבודו? האם אתה יכול לחיות גם בשבע שני השובע, וגם בשבע שני הרעב?

השובע הוא התיאור של "אין עוד". התפילה אומרת: "קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך שבענו מטובך וכו'". אבל לא מובן מה זה לשבוע מן הטוב? אלא יש להבין שגם כשאוכלים תמיד יש מקום לעוד קצת. לכן התפילה אומרת לנו שעלינו להיות שבעים לגמרי בלי שום מקום – רק עם הטוב של הקב"ה. אנחנו מתפללים לקב"ה – שלא נצטרך, שלא נרצה שום דבר אחר , חוץ מן הטוב שלך. ואז אפשר להגיע ל"ושמח נפשנו". אדם לא שמח – רק כי הוא לא קולט שהאלוקות זה הכול. אדם לא שמח -= רק כי הוא חושב שהוא שולט במשהו.

גלות מגלה ליהודי –איך חיים את שני ההפכים ביחד. את הכוח לחיות בשבע שני הרעב, ושבע שנות השובע – ובו זמנית את הכוח לדעת שגם אם אני בשבע שנות השובע- אני מכין את עצמי לרעב – ואני יודע שהגאולה השלימה היא "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" – זה שבענו מטובך. המים הגיעו עד למעלה – אלוקות.

כל הפרשה הזאת היא פרשת הגעת ישראל עכשיו, לגאלותם. כשיעקב עומד לרדת –הקב"ה מבטיח לו לרדת והוא יהיה אתו והוא יעלה אותו. כלומר אפשר לרדת לגלות, ואפשר להגיע ממנה אל הגאולה. איך? "יוסך ישית ידו וכו'".

הרב קוק באורות הקודש מדבר על המושג "יושר" – קווים, לעומת העיגולים. (סוד היושר והעיגולים). בעיגול אין ראש ואין זנב, אין התחלה ואין סוף. בעיגול – בסובב, אתה פתאום תופס שכל ההפכים יכולים להתחבר. העולם מבין שבחלום אני מצליח לדמיין כי השכל לא עובד. אבל בעומק – זה ההפך! תפקידו של השכל הוא לחלק, ולצמצם – לקווים. בחלום אני נשאר בעיגול – בלי לצמצמם את הדברים לקווים.

אדם שלא חולם הוא חי רק קווים. הוא בכלל לא מאחד הפכים, ולא חולם, הוא לא אדם. אדם זה לדמות. הדמיון הוא החיות. הצורך של האדם בשינה, הרבה מעבר לאכילה, הוא בעצם הצורך לחלום. זה הצורך להאמין לא רק שהקב"ה עושה, אלא שאתה יכול לעמוד "אצל הפרות".

זה המהלך אתו אנו מתחילים את כל הסיבוב. "ויאמרו עוד יוסף חי" – אבל יעקב לא מאמין. עד שהוא רואה את העגלות. העגלות הם סוד הבירורים. הם העגלות שיוסף שלח לשאת את יעקב בהם ואז רק "ותחי רוח יעקב".

המדרש אומר:

וירא את העגלות, רמז רמז לו – ואמר לו כשפרשתי איתך היינו עסוקים בעגלה ערופה וכו'.

המדרש בכתב יד בהערות של התורה שלימה:

וירא את העגלות, רמז רמז לו כשפרשתי ממך היינו עסוקים בביאת המשיח. הדא הוא דאמרינן בצלותיה ןויצמח פורקניה ויקרב משיחה בעגלא וכו'. וצריך עיון מאד.

מה כתוב כאן? איפה ביאת משיח? ומה הקשר?

כעת אפשר להבין. מדוע שלח יעקב את יוסף לאחיו? הרי הוא לא ידע שאחיו שונאים אותו? אלא ברור שהוא ידע, אבל כשהוא בא לשבת בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. השלווה היא לא פיזית, אלא רוחנית. הוא הבין שהגענו לשלב הגאולה, והוא הבין כך כי זה הבטחת הקב"ה לאברהם.

זה היינו עסוקים בביאת המשיח. חשבנו שהגאולה כבר תבוא, אבל אז הגיעו החלומות של יוסף שמשדרים רעב, וגלות, והם אומרים שיהודה עוד לא מולך – אלא "וירד". אז מבין יעקב – שהדרך היחידה לקדם את ביאת משיח היא קודם כל לפטור את הבעיה הזו. רוגזו של יוסף – הוא לעשות השליחות – ולחפש את האחווה- "את אחי אנוכי מבקש".

זאת הסיבה שיוסף לא כותב מכתב, כי השליחות עדיין לא השולמה. הוא יודיע לו רק שהשליחות תסתיים- כי הוא יודע שאת יעקב מעניין יותר האם השליחות ממשיכה, יותר מאשר האם יוסף חי.

לכן הוא שולח לו את העגלות. כי יוסף אומר לו 'אבא , שכשפרשתי ממך, לא שלחת אותי לבדוק מה שלום האחים באמת, אלא לבדוק מה שלום האחווה "והשבני דבר". כלומר עלי להשיב את האחווה הזאת, אבל כדי להגיע אל האחווה הזאת – היה צריך לרדת למצרים. יוסף מתנצל כי הוא תכנן שזה יהיה בעגלא – במהרה, לכן הוא מתנצל – שזה היה בעיכוב. עגלא – זה יושר וקווים, אבל עגלות – זה עיגולים וסוד ההפכים.

יוסף אומר שגם הוא רצה שהגאולה תהייה בקו ישר, אבל אפשר לרומם את העולם דווקא ביחוד ההפכים – ולכן צריך את העגלות. לאחר שיעקב רואה את העגלות, אז חיית נפשו, והקב"ה נגלה אליו לאחר עשרים שנה בהם לא נגלה אליו.

אנחנו ערב חנוכה, ורק במשפט אחד. מבחינה מסוימת המפגש עם יון, המפגש עם חנוכה, הוא דווקא מפגש עם האומה הכי פחות 'מפלצתית'. היא האומה הכי מתורבתת והכי נוחה לישראל. אז מה הקושי בתרבות יון? שהיא מעולם לא רצתה להחריב שום בית מקדש, היא נראית יופי של גלות, אבל היא רוצה רק את השמן. הכול ישאר אותו דבר, אבל השמן – הוא לא יהיה.

לכן הם בני החושך. כי החושך הוא ניתוק המציאות מהמקור האלוקי שבה. הם מעולם לא התנגדו שנלמד תורה, אלא יון זה ציון, אבל בלי נקודת ציון. אין שם נקודת ציון  – שתעזור לצאת מן הגלות. השאלה היא האם אתה יכול לאחד שני הפכים ולהבין שאין עוד מלבדו – בלי שום יוצאי מן הכלל. ועכשיו אני רץ בעולם הזה ומבין שעכשיו זה שבע שני הרעב, ומכין את הכול לשבע שני השובע.

לכן חנוכה היא ההתחלה של תורה שבע"פ. האם אני במציאות שלי יכול להחיות אלוקות. "להשכיחם תורתך, ולהעבירם מחוקי רצונך". המהר"ל אומר שנס חנוכה הוא כ"כ הפוך מכל הניסים אחרים. בפסח הנס מאד ברור- היינו עבדים ויצאנו לחירות. אבל בחנוכה הנס הוא שמצאנו שמן טהור והדלקנו לשמונה ימים. אבל אם לא היינו מוצאים שמן? ואם היה דולק רק יומיים? מה היה קורה? אלא מסביר המהר"ל שהנס הוא שכשיהודי נכנס למקדש הוא חיפש שמן טהור. הרי הם לא היו צריכים בכלל, והיו יכולים להדליק בשמן טמא.

שבת חנוכה היא גם שבת מקץ. שבת חנוכה היא השבת בה אנו לומדים את הכוח הזה של "היינו כחולמים" ובעזרת ה' שנזכה לאור חדש על ציון תאיר.

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: