מגדל - סיפורי מעשיות

מעשה מחכם ותם – שיעור שני חלק ראשון

מעשה מחכם ותם, השיעור במגדל, פרשת מקץ תשעה. האזנה / קריאה

לקריאת המעשה: מעשה מחכם ותם


מעשה. שני בעלי בתים היו בעיר אחת והיו גדולים בעשירות.והיה להם בתים גדולים, והיו להם שני בנים, לכל אחד בן אחד. ולמדו שניהם בחדר אחד. ואלו שני הבנים היו אחד מהם בר הבנה והאחד היה תם, (לא שהיה טפש, אלא שהיה לו שכל פשוט ונמוך), ואלו השני בנים היו אוהבים זה את זה מאד. אף על פי שהאחד היה חכם והאחד היה תם ומוחו היה נמוך, אף על פי כן אהבו זה את זה מאד.

לימים התחילו השני בעלי בתים הנ"ל לירד. וירדו מטה מטה עד שאבדו הכל ונעשו אביונים, ולא נשאר להם כי אם הבתים שלהם. והבנים התחילו להתגדל. אמרו האבות הנ"ל להבנים: אין בידינו לשלם עבורכם להחזיק אתכם, עשו לכם מה שתעשו.

הלך התם ולמד מלאכת רצען (סנדלר).

זוהי העבודה היחידה בתחילת הסיפור על התם, ומכאן עד לעוד כמה שלבים בסיפור אנו שוכחים ממנו. כך שנראה שלרבנו חשוב להדגיש לנו פרט זה שהתם הלך ולמד סנדלרות – לפני שהוא נכנס אל סיפור החכם.

ביאור הדברים:  

הבית – שטח ההמראה:

"שני בעלי בתים היו בעיר אחת והיו גדולים בעשירות. והיה להם בתים גדולים". על האבות – אנחנו לא יודעים הרבה, חוץ מהעובדה שהם היו 'בעלי בתים'. ובסוף מה שנשאר להם לאחר שירדו מנכסיהם, היה רק הבית. הם ירדו מנכסיהם ונעשו אביונים. אביון הוא יותר נמוך מן העני, אבל זה משונה. כי הרי היו להם בתים? ולא סתם בתים, אלא בתים גדולים. אז מדוע אביונים?

בעולם המודרני כל אחד היה מוכר את הבית כבר. כי הרי החכם כפי שנראה בהמשך, כל מה שהוא רוצה, זה לחזור למקום שלו. הוא רוצה לישא אישה ולהקים בית. הבתים אצל רבנו, הוא סוד האמונה אותו אני מוריש. את זה אי אפשר למכור. "בישעיהו נאמר: "תפארת אדם לשבת בית". הבית הוא מה שממקם אותי, ועושה אותי קשור ומחובר. אם אני בבית של אבי – אני קשור אליו. "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו". את הבית אנחנו יורשים מאבא, אבל את כל השאר אפילו יכול להיות שאני לא אקבל ממנו.

לא תמיד שמים לב, שהסנדלר, הוא עני, אבל הוא יושב בבית אביו – בית גדול.

ההחלטה הראשונה של החכם, היא החלטה עם הרבה אומץ. הוא יוצא למסע ומפגיש אותנו עם המקום האלטרנטיבי לבית – השוק. בשוק הוא מוצא עגלה עם הסוס, ואז מכאן הלאה הכול מסתובב סביב השוק. שורש המילה שוק – היא השתוקקות. בשוק אדם הולך, וכל בסטה מנסים לגרום לך להשתוקק.

ככול שהעולם נהייה מודרני יותר, השוק הוא יותר שוק פשוט בלי הבסטות.

אבל בית, הוא מקום שאתה נכנס אליו והוא סגור. הוא סגור כי הוא בסיס המראה. זה לא סגור ומסוגר, אלא זה בית שממנו יוצאים החוצה.

אחת הברכות הכי יפות היא "לקבוע מזוזה". זה לקבוע את התזוזה. לתת קביעות, מקום – בסיס, ממנו מוזיזים את כל העולם. המזוזות – הם המשקופים משני הצדדים של הדלת – שעליהם הדלת מסתובבת. הבית הוא בסיס המראה, ממנו לוקחים את כל היסודות –וממריאים הלאה.

בסופו של דבר מה שנוכל להוריש לילדנו – זה את הבתים שלנו. כל השאר יכול בשלב מוקדם או מאוחר להיאבד.

'חכם ותם':

"ואלו שני הבנים היו אחד מהם בר הבנה והאחד היה תם". שני בעלי הבתים הללו – אנו לא יודעים עליהם כלום למעט עובדות מעטות. הם שולחים את ילדיהם לאותו חיידר לימוד. למרות שזה חכם וזה תם  -הם למדו יחד. הם היו החברים הטובים ביותר. ואם נדבר קצת על המערכת שלנו היום, יש במערכות החינוך הרבה חכמים ותמים, אבל אנחנו 'מומחים' בלהפריד אותם. החכמה היא לדעת איך הם נמצאים באותה מערכת, והם הברים הכי טובים, ויודעים איך לחנך את שתיהם.

אגב, אין שמות בסיפור. יש רק בעלי בתים, ויש חכם ותם. ולא סתם. רבי נחמן לא רוצה שאם הוא ידבר איתנו על אדם חכם, אז ישר נחשוב על החכם שאנו מכירים מחיי היום-יום שלנו, ואם הוא ידבר איתנו על תם – נחשוב על התמים שנמצא תמיד לידינו. הוא רוצה שנדע תמיד שהחכם והתם הם כל אחד מאתנו.

מודעות פרסומת

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: