מגדל - סיפורי מעשיות

מעשה מחכם ותם – שיעור שלישי

מעשה מחכם ותם, השיעור במגדל, פרשת ויחי תשעה. האזנה / קריאה

לקריאת המעשה: מעשה מחכם ותם

 


 

אז מה החכם עושה? ממשיך רבי נחמן ומספר:

והחכם שהיה בר הבנה לא היה רצונו לעסק במלאכה פשוטה כזו וישב בדעתו שילך בעולם ויסתכל מה לעשות. והיה הולך ומשוטט בשוק.

(כשלומדים את החכם אצל רבנו, עלינו להיזהר מהמחשבה שאנו כבר יודעים שהתם הוא הדרך הנכונה ולכן נחפש את החסרונות אצל החכם. טעות היא זאת בלימוד מעשה זה. )

הנחת היסוד שלו היא שכיון שהוא בר הבנה, אז הוא לא רוצה לעסוק במלאכה פשוטה. התם בניגוד אליו בחר את המלאכה הכי בסיסית – הסנדלר. המנעלים הם מה שמאפשר לי ללכת על האדמה ולא להיאחז בקליפות שלה. זו היא מלאכה פשוטה מאד. אבל החכם, 'שהיה בר הבנה' מחפש משהו יותר מעניין, ולא חשוב לו הדברים הפשוטים. הרצון של החכם להגיע לדברים מורכבים וגדולים הוא תחילת הסיפור.

גם בעולם של תורה, רבנו אומר שקליפת עמלק, היא הקליפה של מי שרוצה להשיג כל הזמן את הדברים הגדולים השכליים, והוא לא מבין בשביל מה צריך את המעשים והמצוות הקטנים.

לכן שוב נחזור על העיקרון שהחכם והתם הם הכוחות הנמצאים בכול אחד מאתנו. ובכול אדם יש את המחשבה הזאת – של

'וישב בדעתו שילך בעולם ויסתכל מה לעשות'. אגב, הוא יושב ומחליט שהוא רוצה ללכת ממקום למקום. התם – הסנדלר – הוא יושב כל הזמן במלאכתו. אבל גם החכם רוצה להיות ישוב בדעתו – ולשבת, אבל כעת, הוא מגיע אל ההבנה הזאת רק מתוך ההליכה והחיפוש.

הוא הולך לשוק. בשוק זה מקום האפשרויות הגדול. בשוק – רוצים לגרום לאדם להשתוקק. המוכר מנסה לגרום לקונה לקנות. ולשם החכם הולך.

"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי לבבכם". לתור- זה לתייר במקום מסוים, אבל בלי להיות אזרח. בלי להרגיש מחוייבות, אלא רק לראות. בשוק אנו משוטטים ותרים ומחפשים. רש"י מסביר "ולא תתורו" – שהכוונה היא למחשבת הצניעות, מחשבת הזנות. שהעין רואה והלב חומד והאדם מתאווה לעבירה. היסוד כאן הוא שאם האדם לא יסתכל הוא לא יפול. אך אצל הרמב"ם "ולא תתורו"  מחולק לשניים – הלב והעיניים. העיניים – הם הראייה, והלב הוא הליכה אחר המחשבות הגדולות. "מצוה עלינו שנגביל את שכלנו". (או בגרסת אבן תיבון – "שנקצר את שכלנו".) לכן אומר הרמב"ם – שהתרות, והחיפוש הם טבעו של האדם. אבל מרוב חיפוש לפעמים אפשר להגיע – לתייר ללא אזרחות.

החכם רוצה להיות תושב וליישב בדעתו, אבל הוא הגיע אל ההפך הגמור – אל החיפוש, והתרות. החכם רוצה להיות תושב כי הוא יודע מה התכלית – 'לישא אישה ולהתפרנס'. אגב, הירושה היחידה שהשאירו לו אבותיו הוא הבית. כי הבית הוא התושבות.

החכם יוצא מהבית, אבל הוא עוזב אותו. התם – הוא אביון עצום, אבל מאחוריו יש בית בירושה. החכם עוזב את הבית, והופך להיות מיליונר חכמה. הוא מתחיל לשוטט בשוק, ומדוע? כדי ליישב את דעתו.

אבל החכם הוא לא אדם רע. הוא קודם כל איש מלא אהבה. יש אהבה בין החכם והתם – כפי שראינו בתחילה. והבסיס של כל עבודתו – הוא השוטטות. אבל רבנו אומר – שאין אפשרות להגיע בשוק למחשבות טהורות. בשוק – האדם מגיע אל השוטטות ואל החיפוש הזה שלא נגמר – וזה "ולא תתורו".

וראה עגלה גדולה עם ארבעה סוסים וחאמיטיש (כלי רתימת הסוסים) שהיתה רצה והולכת.

הרי הוא בר הבנה, ויש לו שכל, אז מה הוא ראה? הוא רואה עגלה והוא רואה  ארבעה סוסים. העגלה היא גם בית, וגם נוסעת. העגלה היא 4 סוסים – שיש לה את כל צידי העולם. ויש את ה'חאמיטיש'- הכלי רתימה, כי הוא מרגיש שיש לו את הנקודה שמחברת את כל ה4. הוא הולך על עגלה עם 4 סוסים, אבל יש רתימה.

הוא לא רואה שהם סוחרים קודם כל, אלא הוא רואה קודם כל את העגלה והסוסים.

"שהיתה רצה והולכת". תחליט – או רצה או הולכת? מה הפירוש?

ענה ואמר להסוחרים: מאין אתם? השיבו לו: מווארשא.

וארשא היא המרכז הגדול של אותם ימים באירופה. וארשא היא עיר האפשרויות הגדולות.

להיכן אתם נוסעים? לווארשא.

כלומר , יש יציבות בואשרא. הם באו משם, והם חוזרים לשם. (מאין באמת ולאן אתה הולך)

שאל אותם: שמא אתם צריכים משרתים? ראו שהוא בר הבנה ומזרז, והוטב בעיניהם, וקבלו אותו עמהם. ונסע עמם ושמש אותם היטב מאד על הדרך.

כלומר , גם הם מרגישים אתו בנועם. הם מרגישים שטוב להם אתו, וכן טוב לו אתו.

היינו מצפים מבר הבנה כמוהו להיות מפונק, ואולי יש דברים שלא יעשה, אבל הוא עושה הכול.

הוא מגיע לורשא, אבל זה לא מספיק לו. הוא מתחיל לחפש משהו יותר טוב:

בבואו לווארשא, מאחר שהיה בר הבנה, ישב עצמו: מאחר שכבר אני בוארשא למה לי להתקשר עם אלו. אולי יש מקום טוב מהם. אלך ואבקש ואראה. והלך בשוק, והתחיל לחקר ולשאל על האנשים שהביאוהו ואם יש טוב מהם.

להתקשר זה להתחבר. התם כבר מחובר לאשתו, וכן לפרנסה שלו הוא מקושר ומחובר לעבודת המנעלים שלו. כעת, גם החכם רוצה להתקשר לאנשים. באוניה, מן הסתם היה לו כבר קשר עם הסוחרים. אבל הוא מחפש 'מקום טוב עמהם'.

האנשים הם לא החשובים, אלא המקום. הוא בא לחפש דווקא מקום ולא חברה. כי הרי הוא יודע וחושב שהוא תמיד יוכל לחזור למקומו ושם אנשים הוא ימצא. אבל כעת הוא מחפש מקום, עבודה – ולא אנשים.

רבנו, לעניות דעתי, מעריך מאד את החכם. הוא מתאמץ – 'אלך ואבקש ואראה'. אגב, שני החברה שלנו עובדים קשה – גם החכם וגם התם. הרצען עובד קשה מאד, וכן החכם עובד קשה ולא יושב במנוחה.

"והלך בשוק' – עוד הפעם הוא ממשיך לחפש במקום להיות מחובר למקור.

'והתחיל לחקר ולשאל על האנשים שהביאוהו ואם יש טוב מהם'. מה הוא רוצה לברר? הרי הוא יודע שהם אנשים טובים, והוא התחבר אליהם. אלא הפעם הוא כבר מתחיל לברר על האנשים. הרי הדבר הכי חזק אצלו כשהיה קטן הייתה האהבה שלו לתם, ולכן עכשיו הוא ממשיך לחפש את האנשים. הוא יודע שהאנשים הללו טובים, אבל הוא לא יודע אם יש טוב עמהם.

אגב, אז מה אם אתה חכם, הרי גם ממך יש יותר טוב! אז מה אתה בודק אם יש אנשים אחרים יותר טובים? תבדוק קודם כל את עצמך.

ואמרו לו, שהאנשים הללו הם הגונים וטוב להיות אצלם, אך שקשה מאד להיות אצלם, מחמת שהמשא ומתן שלהם הוא למרחקים מאד. הלך וראה משרתים של גוועלבן (חנויות הלבשה) שהיו הולכים בשוק, והיו הולכים כדרכם עם מיני חן שלהם, בכובעיהם ובמנעליהם עם הקצוות בולטות ושאר מיני חן שיש להם בהלוכיהם ובמלבושיהם.

הוא ממשיך ללכת ולחפש ולתור. הוא פוגש את משרתי ה'גוועלבן' – שהם הולכים עם מיני החן שלהם. הם דואגים מאד ליופי שלהם, ולאיך הם נראים. 'חן'- זה לא יופי ולא משקל, זה מילה כזאת 'פרווה'. אבל בעומק – 'חן' זה הדבר הכי אנושי. "ונוח מצא חן בעיני ה'".

החכם רואה את מיני החן שהם לובשים.

'כובעים ומנעלים עם קצוות בולטות'. זוכרים את הרצען – התם? ואולי אפילו החכם נזכר בחבר שלו הטוב מהילדות – התם.

זה סיפור על אהבה – המעשה מחכם ותם.

כובעים ומנעלים. המנעלים – הם למטה-  והם מעניינים את התם, והכובעים – הם מה שלמעלה וזה מה שמעניין את החכם. אבל הצדיק- "כי כל בשמיים ובארץ" – מעניין אותו גם הלמעלה וגם הלמטה.

והוא היה בר הבנה וחריף, וישר בעיניו מאד, מחמת שהוא ענין נאה וגם הדבר בביתו במקומו. הלך אל האנשים שהביאוהו, ונתן להם תשואות חן ואמר להם שאין נוח לפניו להיות אצלם; ועל מה שהביאוהו, בעד זה שמש אותם בדרך.

עכשיו הוא בר הבנה וחריף. פעם הוא היה חכם – עם שכל גבוה. אח"כ הוא בר הבנה, ואח"כ בר הבנה וחריף, ובהמשך גם פילוסוף. וכך הוא מתקדם כל פעם.

החכם, הוא לא הבוס והוא לא מחויב להעניק משהו לבעלים שלו. אבל הוא יוצא מגדרו והולך ונותן להם מיני חן.

והלך ועמד עצמו אצל בעל הבית אחד. ודרך המשרתים, שבתחלה צריכים להשכר בפחות ולעשות עבודות כבדות ואחר כך באים למעלות המשרתים הגדולים.

אגב, אם אתה משרת גדול יותר – אז אתה עובד יותר אבל אתה כבר מנכ"ל. וזאת דמות שאנו יכולים ללמוד ממנה – אי אפשר ישר לקפוץ על שלב ג', אלא צריכים להתחיל שלב שלב.

 והיה הבעל הבית עושה עמו מלאכות כבדות, והיה שולחו לאדונים לשאת סחורה כדרך המשרתים שצריכים לכף ידיהם תחת אציליהם להניח הבגד על בליטת היד ברחב הכתף.

הוא היה שולח אותו. בניגוד למה שהוא רצה לשבת – הוא עדיין ממשיך ללכת. ומה העבודה? הוא היה נושא משאות כבדות על הכתף והיד – והעבודה קשה.

והיה כבד עליו מאד עבודה כזו. לפעמים היה צריך לעלות עם המשאוי הנ"ל על עליות הגבוהות, והיה קשה עליו העבודה.

זוכרים שהוא לא רצה לעסוק בנעליים, אלא הוא רצה לעלות רק לגובה. אז הנה כאן הוא מתחיל לעבוד לגובה- ולעלות עליות גבוהות. ואז הוא עולה מדרגה בשכלו:

וישב עצמו, כי היה פילוסוף בר הבנה: מה לי לעבודה זו, הלא העקר הוא רק בשביל התכלית לשא אשה ולהתפרנס.

זאת לעניות דעתי גם התפעלות. כי יכול להיות מאד- שהוא היה ממשיך למרות שקשה, כי קשה לעשות שינוי. אבל הוא לא מוצא את ייעודו בעבודה זאת, ולכן הוא מחליט לקום וללכת. הוא איש אמת, והוא בודק מה הקשר שלו לעבודה זאת. והכול מדוע? כי התכלית היא לישא אישה ולהתפרנס.

עדין איני צריך להסתכל על זה. על זה יהיה לי פנאי להבא בשנים הבאות. כעת טוב לי להיות משוטט בארץ להיות במדינות להשביע עיני בעולם.

זאת הנקודה המרכזית. שאדם קטן – הוא גם אמר שהוא התחתן מאוחר. הוא פוחד להתחתן – כי הוא רוצה להיות בשוק למרות כל ההשפעות והסיכונים. במחשבה ובראיה – השוק פוגע באדם, אבל הסיכונים הללו לא מפריעים לו, אלא השיקול המרכזי שלו הוא שהוא צריך להתקדם בפרסנה שלו ובקידום שלו – ואז יגיע לחתונה.

אצל רבנו אין מחשבה כזאת. אלא להפך- אדם שלא מתחתן – לא יהיה לו פנאי הן במחשבה, והם בפרנסה לכלום והוא סתם רדף אחרי עצמו.

"טוב לי להיות משוטט". הפעם הראשונה שנאמר "טוב' בתורה היא "לא טוב היות האדם לבדו". יש מחלוקת. הקב"ה אומר שטוב להתחתן, והאדם עכשיו – החכם אומר-  להפך. שטוב לו דווקא להיות משוטט. הכוונה היא שגם באדם עצמו – לאלוקות שבו – טוב להתחתן. לכן כתוב "לא טוב היות האדם" ,ולא כתוב "לאדם". כי זה לקב"ה לא טוב שהאדם לבד.

הוא כבר לא מתפעל מסוסים, ולא מושרא, והוא מתחיל לחפש עבודה חדשה ומקום יותר מרכזי.

הלך בשוק וראה שנוסעים בעגלה גדולה סוחרים, ושאל אותם: להיכן אתם נוסעים. ללאגורנא (עיר קרובה לאיטליה).

הוא כבר לא שואל מאין אתם. כי כבר אין לו חברים. ואולי אפילו הוא לא צריך – כי אין לו פנאי לזה.

והוא הולך ללאגורנא – עיר הנמל באיטליה. ובכלל זה לא מטרה, אלא רק אמצעי – רק תחנה מרכזית.

התקחו אותי לשם. הן. וקבלו אותו לשם. ומשם הפליג לאטליא.

עכשיו הוא כבר מפליג ולא נוסע.

אמר רבי יצחק: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, והעלה שירטון, ועליו נבנה כרך גדול שברומי. ואמר רבי יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה – שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם. כתיב לא ירבה לו נשים, אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור, וכתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. וכתיב לא ירבה לו סוסים, ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב וכתיב ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו'.                                                                                                       (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא' עמוד ב')

פירוש המילה 'רומי' הוא רם. – הוא גובה. בתורה רש"י על סוף פרשת וישלח אומר: אלוף מגדיאל – היא רומי".

חז"ל אומרים שהחתונה הייתה באותו ערב של חנוכת בית המקדש – עד שגברה השמחה של החתונה על שמחת בית המקדש.

תמיד של שחר קרב עד 4 שעות – ולכן אפשר להתפלל עד 4 שעות. וזה בגלל ששלמה המלך שחנך את בית המקדש – כולם חיכו לו שהוא יבוא להקריב את התמיד. אבל זה היה הלילה של השבע ברכות –

לנסוע לאיטליה – זה לנסוע לבת פרעה. זה גם חנוכת המקדש וגם לקחת לאישה את בת פרעה. ומשם מגיעים לספרד. ספרד זה הגלות הגדולה ( 200 שנה לפני כן זה גלות ספרד)

הגלות מתחילה שאתה יוצא השוק ("אצא לי השוקה"). ואז אתה רואה את העגלה עם הסוסים – שהריתמה מחברת את כולם. ואתה זה שמנהל את הסוסים והעגלה ואתה קובע. ואז אתה מגיע לוארשא, ויש לך עדיין הרבה חברים, אבל אז אתה כבר מאבד אותם – כי צריך עבודה. ואז אתה כמו פילוסוף מתחיל להפליג ולחפש עוד ועוד, ואז אתה מגיע לרומי –ומשם לספרד.

 

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: