שיעור בחצור

ששים שנה רק תפילה

השיעור בחצור, פרשת שמות תשעה. האזנה קריאה

 


שישים שנה – רק תפילה!

כל סיפור יציאת מצרים מתחיל מתפילות:

(כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה: (כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב: (כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים.                                                                                                  (שמות פרק ב')

'הימים הרבים ההם' הם הסיפור האחרון. הסיפור הקודם לדברים אלו הם:

(יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: (יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל: (יג) וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ: (יד) וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר: (טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר                                                                                       (שמות פרק ב')

לאחר מכן הוא כבר בסנה והוא בן שמונים – וזה ידוע. כלומר יש כאן מעבר של עשרות שנים. מפרק ג' – פס' א'- שמשה רועה את צאן יתרו, עד סוף כל התורה כולה – יש ארבעים שנה.

מכל שישים-שבעים השנים הללו מתואר לנו רק שתי במות. הבמה הראשונה היא של משה. שלושת האירועים שמסופרים על משה הם רק המאבקים עם העברי והמצרי, על הבאר במדיין, והסנה. הרי משה רבנו עשה עוד הרבה דברים בשנים הללו, אבל התורה בוחרת לספר לנו רק את האירועים הללו.

ובני ישראל ? "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה". כלומר בכל השישים שנים הללו – מתואר על בני ישראל רק התפילה! והקב"ה שומע את התפילה. זה הדבר היחיד שמופיע.

יש לנו כאן זעקה שהופכת לשוועה ובסוף לנאקה. ובסוף מגיעים ל"וידע אלוקים".

משה בסנה:

לאחר מכן משה מגיע אל הסנה, ובהתגלות הסנה הוא רואה סנה בוער באש "והסנה איננו אכל".

(א) וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה: (ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל: (ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה:(ד) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.                                                                                                                                                                       (שמות פרק ג')

הדבר הראשון שהוא רואה  – זה את הסנה, שיח של קוצים, וחז"ל אומרים – שכל עוף שנכנס לתוכו אינו יכול לצאת ממנו. הוא רואה את הסנה בוער, ואם זה מתאר את עם ישראל – האש הייתה צריכה להיות מסביב לסנה. ולא יכול להיות שהאש מסביב – כי "וירא אליו מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה".

אהיה אשר אהיה – שמותיו של הקב"ה:

ואז מגיעים אל הדו-שיח הקשה:

(י) וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: (יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: (יב) וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה: (יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם: (יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם: (טו) וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.                                                                                                                  (שמות פרק ג')

רש"י מסביר:

אהיה אשר אהיה – אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות. אמר לפניו רבונו של עולם, מה אני מזכיר להם צרה אחרת דיים בצרה זו. אמר לו יפה אמרת, כה תאמר וגו'.

אז לא מובן – האם השם הוא 'אהיה אשר אהיה', או יקוק? השם שנשאר לעולם – הוא יקוק. ולמי ששם לב הרמב"ם לא מביא את השם של 'אהיה אשר אהיה'.

השאלה הייתה מה שמו של הקב"ה, אז בשביל מה עוזרת התשובה 'אהיה אשר אהיה'?

אבל הרי עם ישראל היה מתפלל שישים שנה לקב"ה, אז למה שהם ישאלו את שמו? למה הם צריכים את כל השאלות הללו? וגם מן הסתם הם יודעים את השם יקוק.

אגב, למשה זה ברור שהם ישאלו אותו מה שמו. ויש להבין מדוע? מדוע משה כ"כ בטוח – שהשאלה היא מה שמו?

אגב, רש"י אומר שמשה הרג את המצרי בשם המפורש, וזה הרי היה לפני שישים שנה, אז מדוע הוא שואל?

אבל במרובים על כרחם!

(יש מדרש בשמות רבה מזעזע:

אהיה לאשר אהיה ביחידים אבל במרובים על כרחם שלא בטובתם כשהן משוברות שיניהן מולך אני עליהם שנאמר (יחזקאל כ) חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם,

כלומר יש צמצום, ואני יהיה רק לאשר אהיה עליו. כלומר יחידים שלא ירצו לקבל את הקב"ה – לא יקבלו. אבל הרבים – בעל כורחם. ואז משה נבהל, ולכן הקב"ה אומר – רק אהיה. כלומר אהיה רק עם הרבים, אבל מה עם היחידים?

אגב, המדרש קשה מאד מבחינת בסיס האמונה שלנו. כי הרי סוף ישראל לעשות תשובה – ומיד הן נגאלים. אז איך אפשר?

אלא בגאולה העתידה שאנו מחכים לה – כולם שייכים לה. אבל בדרך – יש עוד כמה שלבים.)

אני יודע מה שמו, אבל אני לא יודע באיזה אופן הוא מתגלה עכשיו! – פירושו של הרבי מלובאוויטש:

בשיחה בתשמ"ג – הרבי מלובאוויטש: (שבת שמות, מברכים חודש שבט) הרבי היה מדבר בענייני השואה, לא הרבה ולא מעט. הוא הרי חווה את כל השואה.

וכך הוא אומר:

הבן חמש למקרא למד כבר בפירוש רש"י בתחילת בראשית – שם הויה מורה על מידת הרחמים, ושם אלוקים מורה על מידת הדין…. והיינו דכתיב ביום עשות אלוקים ארץ ושמים, כאשר עושה פעולה של דין נקרא בשם אלוקים, וכאשר עושה פעולה של רחמים נקרא בשם הויה….

ועל פי זה מובן תוכן שאלת בני ישראל מה שמו. בני ישראל ידעו אודות שמותיו של הקב"ה. השמות שמצינו אצל יעקב אברהם יצחק ויעקב…ולכן כאשר מתואר מצב שלא היה עד כה…שואלים בני ישראל מה שמו כלומר באיזה שם נקרא הקב"ה ביחס לפעולה והמצב הזה…והנה שמותיו של הקב"ה שמצינו אצל האבות – הנם בקשר לבנים וירושת הארץ, ברכה מיוחדת…. אבל כאן מדובר אודות מצב מיוחד במינו שלא היה עד עתה כל בני ישראל נמצאים בגלות, ולכן שואלים מה שמו, כיצד תהייה הנהגתו?

השאלה מבטאת את תמיהתם של בני ישראל על כללות המצב אודות הם נמצאים.

מה מתרחש כאן במצב שכזה, מה פשר הנהגתו של הקב"ה באופן שכזה, ומהו שמו של הקב"ה בהתאם להנהגה זו. מצד של גלות אודות זמן, ורק לאחר מכן בשורת הגאולה. ומכיון שהימים הרבים ההם, מי יודע איזו גאולה תהייה. ועל זה בא ואומר אהיה עמם בצרה. כאשר בני ישראל נמצאים במצב של צרה, גם הקב"ה נמצא עמם בצרה. אין הכוונה שהקב"ה נמצא איתם, אלא בהיותו עמם בצרה הרי הוא משתעשע בעצמותו, אלא שהקב"ה בעצמו נמצא בצרה.

………

כלומר – מה שמו? שהוא לא נמצא איתנו שבעים שנה? אני יודע שהוא איתי, אבל באיזה הנהגה- באיזה שם הוא מופיע? לכן הוא אומר להם שעכשיו יש צורך בשם של יקוק – כי עכשיו צריך רחמים.

אמונת בני ישראל:

הקב"ה אומר למשה- תאמר להם "העלה אתכם מעוני מצרים". ולפרעה הוא מצווה אותו להגיד לו שהוא יחטוף מכות קשות. ותמוה לי – מדוע הוא לא מצווה להגיד את זה לבני ישראל? למה הוא לא אומר להם – איך הוא יעלה אותם ממצרים? הרי הם שם 200 + שנים, ושום דבר לא יצא משם. אז איך הם יאמינו לו שהוא יוציא אותם? לכן אולי אפילו היה כדאי שהיה אומר להם –את המכות שיביאו למצרים?

אלא ההבנה היא שאותנו הוא משאיר באמונה שלנו. עם פרעה הוא מתעסק באותות, אבל אותנו הוא משאיר באמונה הגדולה.

"רע כי אתה עמדי":

כשיהודי נמצא בגלות הוא  יודע הוא שהקב"ה נמצא ביחד איתו. כשיהודי נמצא בגלות הוא יודע להתפלל לקב"ה. "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי". ידוע הפירוש של רבי נחמן – שצריך לשים את הפסיק לאחר המילה 'אירע', כי רע לי בגלות שאתה עמדי. קשה לי להיות בגלות לא כי קצת יש לי ייסורים, אלא קשה לי הגלות – כי גם אתה נמצא עמי בגלות.

משה רבנו לא צריך להגיד לבני ישראל איך הקב"ה  יוציא אותם ממצרים, ואיזה מכות הוא יביא למצרים, הם נמצאים כבר במצב של אמונה בקב"ה. הוא רק צריך להגיד להם – באיזה אחד מן השמות שלו הוא יופיע אליהם?

(הערה: הסיכום אינו במלואו של כל השיעור)

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: