שיעור במגדל

מעמד הסנה

השיעור במגדל, פרשת שמות. האזנה / קריאה


בפסוקי דזמרא אנו אומרים:

(א) הַלְלוּ יָהּ כִּי טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ כִּי נָעִים נָאוָה תְהִלָּה: (ב) בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְקֹוָק נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס: (ג) הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם: (ד) מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא: (ה) גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר: (ו) מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְקֹוָק מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ: (ז) עֱנוּ לַיקֹוָק בְּתוֹדָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר: (ח) הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר: ….(טו) הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ:(טז) הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר: (יז) מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד: (יח) יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם:(יט) מַגִּיד דברו דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל: (כ) לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּ יָהּ. (תהילים קמ"ז)

הפרק הזה לא עוסק בתיאורי הטבע, אלא ב"מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל". אבל מה הקשר בין נושא זה לכל תיאור השלג והמים? כלומר יש כאן איזו השוואה ברורה לחלוטין בין השלג והמים, לבין החוקים והמשפטים וצריך להבין אותה.
כשהאדם רואה את הכפור – כמו אפר, וכמו שהוא משליח את הקרח מלמעלה, כך הקב"ה שולח את אמרתו לארץ. אמרתו – זה אמרת הקב"ה.
הפירוש על דרך האפשר הוא: שהקרח שאתה הולך לראות אותו – אתה לא רוצה לראות מים, אלא אתה רוצה לראות את השלג – את היובש. רואים את השלג והוא דבר מוצק לחלוטין, אבל היובש שומר בפנים על מים שהם יזלו לאט לאט. הרבה זמן אח"כ הקרח יימס ויהפוך למים זורמים. "ישב רוחו יזלו מים".
הסוף של המזמור הוא הנושא של המזמור. "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה". האפיון של ישראל הוא לא החוקים והמשפטים, הרי גם להם יש חוקים ומשפטים משלהם? אז מה פירוש הפסוק?
פעם חשבתי, ואני זוכר שדיברתי על זה עם אבי מורי, ואמרתי לו מה פירוש 'משפטים בל ידעום'? הרי ברור שהם לא יודעים את משפטי התורה. אז מה החידוש? אלא ידיעה בתורה היא לא רק אינפורמציה, אלא המילה לדעת היא גם "והאדם ידע את חוה אשתו". ידיעה היא החיבור העמוק.
ששוחחתי את אבא שאלתי אותו – האם הוא מכיר בעולם, חוק או משפט, שהמחוקק מתחבק עם ספר החוקים? האם ראיתם פעם מחבק דו"ח? או שופט מנשק את פסק הדין? בוודאי שלא. אך האם ראיתם פעם יהודי, הכי רחוק שיהיה מיהדות, תכניסו אותו לבית הכנסת – אני מבטיח לכם שגם הוא ינשק את ספר התורה, ולא פעם אחת אלא מיליון פעם.
"לא עשה כן לכל גוי, משפטים , בל ידעום". אף אחד מן הגוי – אין לו ידיעה של החוקים. הוא לא מתקרב אל החוקים, ולא יודע אותם באמת. אך אנחנו – יש לנו חיבור של ידיעה גמורה עם החוקים והמשפטים שלנו – התורה. אם אנחנו לא מבינים שאנחנו צריכים להיות מחובקים עם האינסוף.
את ההבחנה הזאת עשיתי – בעשרת ימי תשובה, או באלול. בירושלים, בשבת, ואני שומע בחור – שמנסה להתניע את האופנוע בשבת, תוך כדי המוזיקה עובדת והוא שר – חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו', הוא שר את זה בצורה יפה. הוא מתחיל לנסוע לאחר מכן, ואני פשוט רציתי לנסוע אחריו ולחבק אותו. ואז באתי לאבא ואמרתי לו. כל יהודי, ואפילו החוטא הכי גדול יחבק וינשק את ספר התורה. אפילו שלפני רגע הוא החנה את האוטו בחנייה, הוא יחבק את הספר שאומר שמגיע לו סקילה עכשיו.
קרח ושלג – זה היובש, זה הלמעלה. אבל לאחר שממיסים אותו אז מגלים את המים האמיתיים. ברגע שהופכים את הקרח והשלג לפיתים ולאפר –אז מגלים את התורה. התורה נמשלה למים, אבל חייבים להמיס את התורה, ולדעת את התורה באמת. הם משפטים בל ידעום, אבל אנחנו צריכים ידיעה גמורה עם התורה. לא עם השלג והקרח היבשים, אלא עם המים – הזורמים ומחלחלים.
סנה וסיני:
מעמד הסנה, כשאנחנו חושבים על הסנה, אנו מיד נזכרים שהסנה בוער והוא איננו אכל, ההתגלות האלוקית למשה. אבל מעמד הסנה הוא הרבה יותר ארוך. בפרק ג' מפסוק א':
(א)וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה: (ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל: (ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה: (ד) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ה) וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא…. (י) וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:

משה עדיין עומד בסנה, וכאן מתחילה השיחה הארוכה בת חמישה השלבים. זה לא אירוע שהקב"ה החליט להתגלות אל משה, אלא יש כאן אירוע שתחילתו בראיית צאן, בהגעה לחורב – כלומר יש חשיבות למקום. (רש"י – הר האלוקים – 'על שם העתיד'.) יש לפנינו סיפור של איך משה מגיע, לאן הוא מגיע, ומהיכן מדבר איתו הקב"ה, מה משה רואה, ולמה הקב"ה החליט להתגלות אליו – "וירא ה' כי סר לראות ויאמר….

שיחה א':
(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:
לפי רש"י 2 שאלות – 1. מי אנכי – מה חשוב אני לדבר עם מלכים? 2. מה זכו בני ישראל להיגאל? אילמלא רש"י – היינו חושבים שמשה שואל – מי אנכי – מה אני חשוב? ולמה אני אוציא את ישראל ממצרים? אבל רש"י בא ליישב את כל פשוטו של מקרא.
הקב"ה עונה לו 2 תשובות:
(יב) וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה:
רש"י- אומר השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. מי אנכי – אז אהיה עמך, ומדוע ישראל זכו? רש"י מציע כמה אפשרויות – "דבר גדול מעותד להם – " שהם עוד מעט במקום הזה יעבדו את ה'. כך שאפשר להסיק – שיש חשיבות למקום אליו משה הגיע. כי רוצה הקב"ה להביא אותו למקום עליו הוא מספר לו על מעמד הר סיני. כך שזה לא רק סנה עם קוצים ואש, אלא חשוב לראות כאן את מעמד הר סיני.
שיחה ב': – מה שמו?
יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.
כולם שואלים כאן – מה ההו"א של משה – שבאמת בני ישראל ישאלו אותו – מה שמו? מדוע שהם ישאלו אותו שאלה זו? חוצמזה, מה פירוש מה אומר אליהם? האם הוא אינו יודע את שם ה'?
ועונה הקב"ה:
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.
זה עוד שיחה סתוך הסנה, ויש להבין איך היא קשורה לסנה. אבל ממשיכים.
שיחה ג':
(טו) וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר: (טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם: (יז) וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: (יח) וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:
אגב, הרי אם ישמעו לקולך – אז למה צריך שם ה'? רש"י אומר – שבגלל שיגיג "פקד פקדתי" הם ישמעו לו?
(יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה: (כ) וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם: (כא) וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם: (כב) וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם.
רק עכשיו נאי שם לב – שדברים אלו הם חלק ממעמד הסנה, ומדוע זה חשוב דווקא בסנה?
(אגב הקב"ה מצווה את משה להגיד לפרעה: "אנכי הורג את בנך בכורך". ואח"כ הוא אומר: "ושלחתי את ידי והכיתי".
כשהוא שולח אותו לבני ישראל – הוא לא מצווה אותו להגיד להם שהוא יכה את מצרים. נחדד את השאלה- יהודי חי במצרים – יש כבר כמאה שנים של שואה, ואולי אפילו יותר.
מדוע לבני ישראל הוא לא אומר שהוא יכה את מצרים? הרי כך ברור שהם יאמינו לו. )
ונחזור לשאלה העיקרית – מדוע כ"כ חשוב לספר את הכול בסנה?
נמשיך לשיחה ד':
(א) וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק: (ב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק מזה מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה:
אגב, מהיכן יש לו מטה? כי הוא רועה צאן יתרו אחד המדבר. רש"י אומר- "מזה בידך" – במילה אחת, כלומר דווקא ממה שבידך – אני אביא לך את התשובה לשאלתך.
(ג) וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: (ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: (ה) לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: (ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג:
רש"י מסביר שכל האותות – מסביב ללשון הרע, ומשה רבנו אמר לשון הרע על ישראל, כי אמר – "והן לא יאמינו". חז"ל במדרש:
הן קרבו ימיך למה נגזר עליו מיתה בזה לשון הן ….א"ל אי אתה זכור בשעה ששלחתיך לגאול אותן ממצרים ואמרת לי (שמות ד) הן לא יאמינו לי הוי הן קרבו ימיך.
כל שיחה ד'- היא לתקן את הלשון הרע של משה. ואז
(ז) וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ: (ח) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן:
רש"י אומר:
משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לשון הרע יאמינו לך, שכבר למדו בכך שהמזדווגין להרע להם לוקים בנגעים, כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה.
כלומר משה צריך להגיד לעם- ישראל וידוי. ואם לא יאמינו לזה?
(ט) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת.
האם כולנו זוכרים שכל הסיפור של הנחש והמטה היא ליד הסנה? כנראה שלא, אז מדוע – דווקא כל הדו-שיח הזה מתנהל לפני הסנה?
אלה שיחות סנה, וצריך להבין את זה. זה הפשט של הפרשה.
והשיחה האחרונה – שיחה ה':
(י) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:
אגב, רק בהתחלה משה פונה אליו בשם אלוקים, ורק אח"כ יקוק. כי בהתחלה הוא אמר: "זה שמי" – שיעלם, אבל "זכרי" – הוא אדנות.
אגב, מה פירוש: "גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך"? רש"י מסביר:
גם מתמול וגו' – למדנו שכל שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו מתמול שלשום מאז דברך הרי שלשה, ושלשה גמין רבויין הם, הרי ששה, והוא היה עומד ביום השביעי כשאמר לו זאת עוד (להלן פסוק יג) שלח נא ביד תשלח, עד שחרה בו וקבל עליו.
כלומר – מעמד הסנה הוא 7 ימים! הנחת היסוד של רש"י היא שהתורה לא באה לסתום אלא לפרש. (לכן במעמד הר סיני – טוען רש"י שכל יום הוא יום חדש.) כלומר, לפי רש"י, מדובר בשבעה ימים. זה מעמד ארוך, ומעמד עם כל השיחות הארוכות והקשות בין משה לקב"ה. יש בו כ"כ הרבה תוכן, וזה לשבוע שלם, אבל הכול חייב להיות בסנה!
ונמשיך לשאול – למה דווקא לסנה?
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְקֹוָק: (יב) וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר:
מתי משה מזכיר שוב את מעמד הסנה? פעם אחת ויחידה, ב"וזאת הברכה" בברכת יוסף:
(טו) וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם: (טז) וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.
כלומר הקב"ה שוכן בסנה, ורצונו טמון בסנה. אם רוצים לדעת מהו 'רצון שכני' – אז תבינו את הסנה. אם רוצים להבין בכלל את הרצון של 'נתאווה לו הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים'- צריך להבין את הסנה, ואת יוסף. כך שכנראה יוסף קשור לסנה, וצריך להבין את זה.
הר חורב – הופך להיות לסיני. כך שסנה – זה קוץ, הופך להיות לסיני. סנה- הוא קוץ יבש שלעולם לא נשרף. והאנטי-טזה של חורב. חורב – זה יובש מחום ,מאש. "אכלני חורב ביום וקרח בלילה". – כלומר נשרפתי ביום, וקפאתי בלילה. החורב הוא לא ההפך מחושך, או קרירות, אלא הוא האנטי-תזה לכפור.
הסנה הוא סיני. ההגיון הוא שסיני – נקרא על שם הסנה. כי לא ראינו לפני זה את סיני. (כך המפרשים אומרים). בביטויים שלנו – סיני הוא גם הכינוי לרשב"י. סיני הוא הכינוי לבקיאות. מי שיודע את כל התורה הוא סיני.
מי שסיפור הסנה נגמר – רק במעמד הראשון הוא לא לומד פשוטו של מקרא.
ואז רש"י מסיים – שכל סיפור הסנה מטרתו:
וכל זה, שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהיה גדול הימנו ונביא היה, שנאמר (שמואל א ב כז) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים, הוא אהרן. וכן ביחזקאל (כ ה) ואודע להם בארץ מצרים וגו', (שם ז) ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו, ואותה נבואה לאהרן נאמרה.
בית אביו – של עלי הוא אהרן הכהן. ואם כך מתי הקב"ה נגלה אל בית אביו? אלא אומר רש"י שבוודאי שכל השנים הללו במצרים הייתה נבואה. הקב"ה נגלה לאהרן שהיה נביא.
מעמד הסנה בא להסביר מדוע משה צריך לקבל את הכל. טוען רש"י שמה שעמד מאחורי משהכל סיפור הסנה – הוא הרצון שזה יהיה לאהרן. הרבה יותר היה קל לנו לחלק את הפרקים הללו לחלקים בלי קשר, אבל יש ביניהם קשר אחד והוא שהכול מתרחש באותו מקום – בסנה.
הנצי"ב מסביר, שמשה אמר והן לא יאמינו לי, אז הקב"ה שואל אותו – מזה בידך והוא עונה מטה. ואז נחש. והמטה הופך להיות נחש, ואז ויהי למטה בכפו. והנציב אומר – שמשה לא אמר לשון הרע בכלל. אלא שכשמה אומר והן לא יאמינו, אין הכוונה שעם ישראל לא מאמין, אלא עם ישראל לא יאמינו לי – "כי יאמרו לא נראך אליך ה'". כלומר הם יגידו איך יכול להיות שהקב"ה יתגלה לאיזה אחד שבא ממדין. אם הוא יתגלה כבר, זה יהיה לאהרן, אליך משה- לא. לכן אמר לו – מזה בידך, אמר לו מטה. מטה זה הנהגה, כי הוא רועה את הצאן – הוא מנהיג את הצאן. לכן אומר לו הקב"ה – שהמטה הזה לא סתם מסמל את המנהיג- כי אתה מנהיג. ועכשיו הקב"ה אומר לו להשליך את המטה לארץ ויהי לנחש. ומסביר הנציב – הרי החרטומים כבר יכלו לעשות זאת? אלא ויאמר "אחוז בזנבו ויהי למטה בכפו". אומר הנציב- שהרי הוא היה צריך לתפוס את הקצה התחתון, כלומר הוא תפס את התחתון, אבל התגלה לו בכפו – שהוא תפס את הראש. הנס היה להגיד לו – שגם מי שנראה זנב הנחש – יכול להיות ראש המטה. לכן עכשיו תלך להנהיג את ישראל – כי אמרתי לך.
זה רק מחזיק אותנו לנקודה הזאת, שמשה טוען – שלא הוא המתאים, אלא אהרן. רש"י טוען שכל המגמה של הסנה –היא למה לא אהרן.?
ואם לומדים את הדברים בלי הסנה, אז זה נראה משונה. מדוע פתאום צצים כל מיני בעיות: פתאום נהיית כבד פה? ומקודם לא? ומקודם אהרן לא היה מתאים יותר?
אלא "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר היכן התקבולת כאן? הרי אם יש הקבלה בין נכות לאדם בריא – אז לא מובן – אלם וחרש, ואם יש תקבולת בין הנכויות – אז לא מובן – פקח ועור, הרי פקח – הוא אדם ללא נכות?
רש"י מסביר:
מי שם פה וגו' – מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי.
הרי פרעה רצה להרוג את משה, אז איך הוא הצליח לצאת? אלא הקב"ה נתן לו פה- ואז הוא דיבר עם פרעה. לכן הפה הוא של משה, והאלם – הוא פרעה, כפי שאומר רש"י:
או מי ישום אלם – מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך, ואת משרתיו חרשים, שלא שמעו בצוותו עליך, ולאספקלטורין ההורגים מי עשאם עורים, שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת.
כלומר הקב"ה – לא מדבר באופן כללי, אלא מדבר באופן פרטי על משה. כשהיה צריך לדבר עם פרעה, לא הייתה לו שום בעיה, אז מה קרה פתאום הוא פוחד? ואיך שם הסתדר? הקב"ה אומר לו שכנראה גם שם אני עזרתי לך לא רק לדבר, אלא גם לגרום לפרעה להאמין לך. מי גרם למשרתים של פרעה – לא להרוג אותך, או לא לראות אותך?
הלא אנכי – ששמי ה' עשיתי כל זאת. (דברי רש"י)
זה האנכי שהוא במעמד הסנה. משה שואל – מי אנכי, והקב"ה אומר לו שזה באמת לא הוא, אלא הקב"ה.
ומשה מסיים:
(יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח.
ותגובת הקב"ה:
(יד) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: (טו) וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
זה כבר לא רק עם משה, אלא עם שניהם. בסוף מעמד הסנה – יש פשרה כפי רצונו של משה. משה רוצה שאהרן יהיה המנהיג, אבל הקב"ה לא מסכים לכל, והם מתפשרים שהם יהיו ביחד.
(טז) וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים: (יז) וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת.
אגב, פעם ראשונה שאדם נהייה אלוהים.
יש כאן מעמד אחד של סנה. מגמת המעמד היא אהרן. רש"י מרגיש את זה מתוך הפסוקים המסיימים. רק בפסוק הבא – "וילך משה כאשר כלה לדבר וכו'". עד כאן היה מעמד הסנה, ואנחנו לא תמיד שמים לב לכך. הסנה כולל את הכל. כדי להבין את כל הפרטים הללו – לא בקטעים מקוטעים, צריכים ללמוד פשוטו של מקרא ולפשוט את הקלף ולראות את הכל.
אתם מבינים שספר בראשית הסתיים, וכל הגאולה מתחילה באהרן ומשה? ב"ראך ושמח בלבו"? זה הרצון שכני סנה של יוסף. אין ברכות לאפרים ומנשה אצל משה, למשה יש ברכה ליוסף ושם הוא מזכיר את הסנה.
שמות פרק ד

(כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ:
הר האלוקים – זה הסנה. שכחתם?
(כח) וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ וְאֵת כָּל הָאֹתֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ: (כט) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
היה צריך להיות כתוב – "וילכו"?
(ל) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: (לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ.
והפסוק הראשון בפרק הבא:
(א) וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר:

משה אף פעם לא יהיה לבד לדבר עם פרעה, אהרן כבר אתו.

משה אומר – הרי בני ישראל לא שמעו אלי, אז איך ישמעני פרעה? לכן הקב"ה אומר לו – שהוא צריך את אהרן אתו – גם עם בני ישראל.

עכשיו אתם מבינים למה רש"י הוא פשטן? כל הסיפור של הסנה הוא אהרן. ואחרי שמשה רבנו רוצה את אהרן – על זה זה הקב"ה כועס. כי אם אני – הקב"ה אמרתי לך שתלך אתה, אז מה אתה מתווכח? הקב"ה מתפשר בסוף ואומר לו להתפשר שאהרן יהיה לצידו. אבל הכול חייב להיות דרך משה.

משה מושה את העברי מהמצרי, והעברי והעברי, והוא לא מצליח לכן הוא הולך ליתרו, ומקבל כוח מהסנה.

הוא רואה סנה והאש בתוך האש. ובתוך האש מלאך – שמדבר אליו מלבת האש, ואומר רש"י – מהלב. ואז משה מבין את הנקודה – שבעולם שבו יש נקודה אלוקית אין כזה דבר חורב, אלא יש סיני ויש הר האלוקים – על שם העתיד. לא בסיני דיבר משה עם הקב"ה, אלא מסיני – מהסנה.

סיני זה מהעצים והאבנים והקוצים. זה שכני סנה.

בהר סיני התחדש שהאלוקות יכולה לחדור את הכול. שאין מציאות שהאלוקות לא יכולה לחדור אליה וממילא אין חורב. יש סיני. דבורה עומדת בשירה ולא מבינה :

הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יְקֹוָק זֶה סִינַי מִפְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

לשון הרע הקב"ה מקפיד עם משה, כי כל עניין ישראל הוא להיות אחד. ולמה בני ישראל נרדים בפרך? כי הרי ממה בא לשון הרע- מהאגו. אז התיקון הוא להיות בביטול ולהיות משועבדים.

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: