שיעור בירושלים

הוא אהרן ומשה – הם המדברים – הוא משה ואהרן

השיעור בירושלים, פרשת וארא תשעה. האזנה / קריאה

 

 


חמשת השלבים במעמד הסנה, לימוד פשוטו של מקרא.

מפרק ג' פסוק א' משה רועה את צאן יתרו, ומגיע לסנה, עד סוף כל התורה כולה – עוברים 40 שנה. כל הספרים – שמות ויקרא, במדבר, דברים.

מה קורה בימים הרבים הללו? מצרי מכה עברי, עברי מכה עברי, והרועות במדין. לבני ישראל – אנו לא יודעים הרבה. רק:

(כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה: (כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב: (כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים.

מעמד הסנה:

(א) וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה:

האם יש חשיבות לכך שמעמד הסנה מגיע תוך כדי הנהגת הצאן? נוכל לענות על שאלה זו רק בהמשך.

(ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל: (ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה: (ד) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ה) וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא.

כאן בד"כ המפרשים עוצרים ומבטאים את מהותו של מעמד הסנה. אבל אנו נמשיך לפשוט את המקרא ולראות את הכול. יש לנו את מעמד הסנה, והמקום נרא לבנתיים חורב, כי הר האלוקים הוא ייקרא רק בעתיד.

חורב  זה יובש או חורבן. "אכלני חורב ביום וקרח בלילה". החורב הוא לא רק יובש, כמו שמתאר יעקב, אלא הוא משהו שמתאר שבירה. זה החום השובר, השורף, המשבר את הכל.

במקום הזה משה רואה סנה. עץ קוצים, והוא בוער. הסנה בוער – ואיננו אכל. זה לא אש שמלהטת מסביב את הסנה, והסנה מחזיק מעמד, אלא בתוך הסנה בוערת אש. ובתוך אש- בלבת האש, נראה מלאך ה' אל משה.

רק עוד מקום אחד נאו נפגוש את ה"של נעלך". רק אצל יהושע בן-נון אנו נפגוש את אותו מעמד. הרבה פעמים נביאם  יקבלו נבואה, אבל אף פעם לא בציווי הזה. רק הכהנים במקדש הולכים יחפים כמו משה ויהושע. נקודה שנשאיר אותה פתוחה, ונמשיך במעמד הסנה:

(ו) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים: (ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו: (ח) וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.

חשוב לתאר את כל התארים של א"י. היא גם ארץ שבעת העממים, וגם ארץ זבת חלב ודבש. כאן הכינוי בפעם  הראשונה, ואולי יש לכך סיבה מיוחדת דווקא בסנה.

 

(ט) וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם: (י) וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.

לאחר ההתגלות האלוקית, השיחה תתחלק לחמישה חלקים. שיחה א':

(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:

רש"י אומר שיש כאן שתי שאלות. בפשוטו של מקרא – נראה אולי שאלה אחת. השאלה היא מי אנכי – ולכן למה שאוציא את בני ישראל?  ומה אני חשוב לדבר עם פרעה? אבל לפי רש"י השאלה הראשונה היא מה אני ראוי, והשניה היא מה ישראל זכו שהם יצאו. ולכן לפי רש"י יש כאן גם שתי תשובות:

(יב) וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה:

לשאלה הראשונה – זה לא אתה, אלא אני. ולמה הם? כי הם יצאו ויעבדו אותי במקום הזה. כלומר – סיפור הסנה בינתיים  חשוב לנו מבחינת המקום. הקב"ה רוצה לגלות למשה שדווקא במקום הזה יהיה ההמשך.

שיחה ב':

(יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.

נושא ב' הוא שמו של הקב"ה. אצלנו מדובר בכמה פרשיות – לכן לפעמים אנו שוכחים שזה חלק ממעמד הסנה.

השאלה הזאת – מה שמו? היא שאלה שצריך להבין אותה. למה משה חושב שזה מה שהם ישאלו אותו? ונניח שזו השאלה – מה עונה לו הקב"ה? ואם התשובה למה שמו – הוא יקוק –כמו שנראה בפסוק הבא, הרי הם יודעים את השם הזה מספר בראשית, וכמובן משה רבנו יודע. ובכלל למה השאלה הזו תעלה – מתוך הנקודה הקודמת דווקא בסנה?

(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:

רש"י מסביר- אהיה עמם בצרה זו, וגם בשיעבוד מלכויות.

(טו) וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.

רש"י אומר – שהרי שאל מה השם ולא מה זכרי. לכן רש"י עונה  – זה שמי- היקוק תעלים אותו. כלומר אתה לא תדע איך קוראים את השם הזה. שהוא נכתב ולא נקרא אלא בשם אחר – אדנות – שזה יהיה לדור דור.

אז הבנתי, אבל מה הקשר לכאן?

אני רוצה לטעון שאם נשים לב – לעובדה הפשוטה – שאין בה חידוש, אלא רק נזכור שאנו במעמד הסנה – אז ייפתח לנו מעמד ותפיסה חדשים לגמרי.

לכן מצוה הקב"ה את משה:

(טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם: (יז) וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:(יח) וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ.

כלומר – כל בני ישראל שומעים לקולו. אז מדוע הוא שאל – והן לא יאמינו? ורש"י אומר – הרי הם מכירים את הסימן של פקד פקדתי, כי כבר יעקב אמר זאת, ועכשיו יש סימן. אבל אם יש סימן, אז למה ישאלו מה שמו?

ומשה צריך לבוא אל פרעה. אבל בסוף הוא לא יבוא לבד אלא עם אהרן. אבל עם פרעה יהיה קצת בעיות:

(יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה: (כ) וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם.

ואז דבר חדש, שלא מובן מה הקשר שלו? ומה החשיבות שלו דווקא בסנה?

(כא) וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם: (כב) וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם:

עד כאן שלושה פרטים: . 1. מי אנכי. 2.  מה שמו. 3. ושאלו כלי כסף וכו'.

שיחה ג':

(א) וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק:

למה הוא שואל זאת שוב, הרי לפני רגע הוא אמר שהוא יגיד להם פקד פקדתי, והן יאמינו.

(ב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק מזה מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה:

מהיכן יש לו מטה? כי הוא רועה. כנראה שפסוק' א' של הפרק הקודם כן חשוב לנו.

(ג) וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: (ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: (ה) לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: (ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג: (ז) וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ: (ח) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן.

כולם יודעים שהיד המצורעת היא סימן ללשון הרע. ואז מה צריך משה לעשות – אות. אבל הרי לא מופיע שהוא עשה זאת? וגם לא מופיע שהוא עמד לפני עם ישראל וזרק מטה. לכן אומר רש"י:

והאמינו לקל האת האחרון – משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לשון הרע יאמינו לך, שכבר למדו בכך שהמזדווגין להרע להם לוקים בנגעים, כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה:

אם משה רוצה שיאמינו לו, הוא צריך להגיד להם שהוא נענש על זה שהוא סיפר עליהם לשו הרע.

(ט) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת:

אנו לא רואים את האותות בפועל, ואולי כן, אבל הכול נאמר למשה בסנה.

שיחה ד':

(י) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי: (יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְקֹוָק:

אגב, התופעה של 'אנכי'- חוזרת כל הזמן.

על פסוק י' אומר רש"י:

גם מתמול וגו' – למדנו שכל שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו מתמול שלשום מאז דברך הרי שלשה, ושלשה גמין רבויין הם, הרי ששה, והוא היה עומד ביום השביעי כשאמר לו זאת עוד (להלן פסוק יג) שלח נא ביד תשלח, עד שחרה בו וקבל עליו.

בפשטות הכוונה של פסוק יא'- היא שהקב"ה שם את הפה לאדם ולכן הוא קובע. אבל הפסוק לא מובן. כי פה ואלם הם הפכים. אבל אלם זה לא ההפך מחרש? אלו שתי מומים. אבל פקח ועיוור – הם שני הפכים. אז לא מובן?

רש"י מסביר בכלל אחרת:

מי שם פה וגו' – מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי: או מי ישום אלם – מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך, ואת משרתיו חרשים, שלא שמעו בצוותו עליך, ולאספקלטורין ההורגים מי עשאם עורים, שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת:

כלומר הקב"ה, לא מדבר באופן כללי, אלא על משה בפרט. הקב"ה אומר למשה – מי שם פה לך לדבר עם פרעה, שאתה ברחת בגלל שהרגת את המצרי. אז אם הסתדרת עם הפה כבר בעבר, ואני עזרתי לך, אז אני יכול לעזור לך תמיד, אז מה אתה שואל?

(יב) וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר:

שיחה ה':

(יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: (יד) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: (טו) וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: (טז) וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים: (יז) וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת: .

לא מובן בכל המעמד מה הוא רוצה. כל פעם משה משנה את הטענה שלו, ולא מובן מה הוא רוצה? לא מובן כל המגמה שלו. ובכלל, הרי הקב"ה שולח אותו והוא אומר לו "שלח נא ביד תשלח".

והרי לי אפילו לא צריך להסביר מי שם פה לאדם, אז למשה רבנו צריך להסביר לו את זה?

ואם הוא רוצה את אהרן, אז למה מההתחלה הוא לא אמר זאת? אלא רש"י שהזכרנו קודם בפסוק י' – ממשיך ואומר:

וכל זה, שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהיה גדול הימנו ונביא היה, שנאמר (שמואל א ב כז) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים, הוא אהרן. וכן ביחזקאל (כ ה) ואודע להם בארץ מצרים וגו', (שם ז) ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו, ואותה נבואה לאהרן נאמרה:

אין לו ראיה בכל השנים הללו שהקב"ה נגלה אל משה, אבל לאהרן כן. כי כשהקב"ה נגלה לעלי ע"י שמואל – אז הוא אומר- "הנגלה נגליתי לבית אביך", – ובית אביך של עלי- זה אהרן הכהן.

ואז בפסוק הבא:

(יח) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם:

ובפסוק כז':

(כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ: (כח) וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ וְאֵת כָּל הָאֹתֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ: (כט) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ל) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: (לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ.

לא משה מדבר עם הזקנים, אלא אהרן- כי כך היה הסיכום שהוא יהיה לפה.

בסיכום מעמד הסנה- משה ואהרן פועלים ביחד. אהרן הוא לא רק הדובר, אבל גם אהרן עושה אותות.

והעם מאמין! אגב, בלי לשאול מה שמו! וכן כמו שרש"י אמר – בגלל ששמעו שפקד פקדתי – וזה הסימן.

ופרשת שמות מסיימת בדברים הקשים

(כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְקֹוָק עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ: (כב) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: (כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ:

שוב, משה מזכיר את השם של הקב"ה. ומה הקב"ה עונה:

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ: ס (ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק: (ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְקֹוָק לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: (ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ: (ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי: (ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְקֹוָק וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: (ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְקֹוָק: (ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה:

אז כנראה שכן יש חשיבות לשם של הקב"ה.

 

 

הקב"ה נגלה אל משה ורוצה למנות אותו להוציא את בני ישראל ממצרים. למשה יש שתי שאלות עיקריות. השאלה הראשונה היא השאלה שתישאל גם על ידי עם ישראל במעמד הר סיני. משה שואל 'מי אנכי', ובעומק הכוונה היא – 'ריבונו של עולם – מי הוריד את עמ"י למצרים? אתה! עם ישראל ירד למצרים כי אתה הורדת אותו – ולכן אתה צריך להעלות אותו –ולא אני!אגב, הוא צודק- ולכן בסוף – "אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח, אני ה', אני הוא ולא אחר!.השאלה  הראשונה היא – שמשה אומר שכדי לעמוד מול הרוע שבעולם, ולמגר את מציאות הרוע של פרעה- זה כבר לא עניין של בשר ודם.

השאלה השניה היא – האם זכו ישראל לצאת ממצרים? בעומק הכוונה – היא לא לשון הרע על  עם ישראל. כי הרי אם היו באים אל היהודי הפשוט ואומרים לו להציל יהודי אחר מצרה – הוא היה שואל – מדוע הוא זוכה? איזו שאלה זו, הרי הקב"ה אומר לך להציל יהודי אז מה אתה שואל?

לא לזה כוונת שאלת משה. אלא משה אומר – שימים רבים עברו מאז שאני לא הייתי פה. כבר שנולדתי הייתי ביאור, וכבר שמונים שנה – אנו נמצרים לאחר הגזירה של "כל הבן הילוד" . אז מה קרה פתאום? מה השתנה? הוא ישאל את השאלה הזו הכי חריף – בסוף הפרשה. – "למה הרעתה לעם הזה? ומאז באתי לדבר אל פרעה בשמך הרע לעם הזה?'.

הרי אם הגאולה היא המגמה, והכול זה דרך משה, אז מדוע משה שואל שאלות?

אלא ההסבר הוא שיש כאן זיכוך שבן אדם לא יכול להבין אותו, ולכן משה אומר לקב"ה – שהוא יוציא אותם. וזה מה שבני ישראל יאמרו במן תורה- "רצוננו לראות את מלכנו". אבל הקב"ה לא יסכים ויגיד – "בעבור ישמע העם בדברי עמך".

הטענה הראשונה של משה- שהגאולה ממצרים צריכה להיות אלוקית. וגם בני ישראל מצד עצמם לא יכולים. מול המציאות הפרעונית בעולם – חייבים את "אני ה' – אני ולא אחר".

אז מה הקב"ה עונה לו? אתה צודק ולא צודק. הקב"ה אומר לו שזה צריך להיות דווקא בשר ודם. אבל למה דווקא משה? כי אהיה עמך. העומק של הדברים – הוא שבאמת אתה לא חשוב לדבר עם מלכים, ואתה לא תוכל לעמוד לפני פרעה, ואתה לא תוכל לדבר, אלא המדרגה שלך – היא שאתה תעמוד לפני פרעה- זה לא אתה – אלא אתה צינור מוחלט –אין אותך – זה אני. הכול אלוקות. משה הוא הביטול הכי גמור.

לכן צריך "של נעלך". המקום שעמד עליו משה הוא לא אדמת קודש. הר סיני יהיה אדמת קודש –רק במעמד הר סיני. אחרי מתן תורה- הצאן והבקר כן ירעו.

של נעלך. יש ראש ושינים ופנים ולב ויש רגליים. הראש עוסק בהשגות גדולות, אבל הרגליים אחוזות בקרקע באדמה. אני לובש נעליים כי זה הביטוי של האדם – שהוא נעלה מבעלי החיים שלא נועלים נעליים. אבל הוא גם נועל את עצמו. ובזה הוא גם מתעלה מהאדמה. הוא נועל את נעליו – ולכן אתה לא נאחז בקליפות מלמטה. הקב"ה אומר למשה- של נעלך, כי אתה לא נמצא כאן למטה. אצלך אין חילוק בין הרגליים לבין הראש- לכן המקום שאתה עומד עליו אדמת קודש, שאתה עושה אותו קדוש. "ויאמר הנני". אומרים חז"ל במדרש- שגם אצל אברהם וגם אצל יעקב, אבל רק אצל משה אין פסק מפריד באמצע. "ויאמר משה משה" – אין הפרדה. ואומרים חז"ל – יש אברהם של למטה, יש למעלה – ולכן יש פסק. אבל אצל משה – אין הבדל בין משה של למטה למשה של למטה.

סנה בוער- דווקא בחורב. דווקא במקום בו היובש שורף. כל סנה בוער צריך להתאכל. אבל הסנה לא מתאכל. האש היא גם האש מלמטה, והיא גם האש של הרוע והגלויות . וחז"ל לומדים כאן 4 פעמים שכתוב הסנה- כנגד 4 גלויות. אבל אומר רבנו בחיי –שיש כאן גם אש מלמעלה, האש האלוקית, שהמקום הראשונה בו יקריבו קורבנות ותרד אש מלמעלה – זה המקום הזה. אש מלמעלה – לתוך הסנה – שאומרת שיש אש בכל, אבל בכל דבר יש אינסוף. הסנה הזה לא כלה. המעטפת אולי כלה, אבל הנקודה הפנימית – אינה כלה- כי היא אלוקות.

"משה קיבל תורה מסיני". אבל הוא לא קיבל מסיני, אז למה לא כתוב בסיני? כי לא חשוב המקום. אלא חשוב – האופן. חשוב הביטול כמו הר סיני. משנה א' של מסכת אבות – היא להיות משה. משה קיבל תורה מהאש, מהקוצים, מהאבנים, מהשל נעלך. את זה הוא מסר ליהושע- את הביטול. ולכן רק לו נאמר "של נעלך". ושם זה היה ביריחו,

אז מה זכו ישראל? הקב"ה אומר למשה- שהוא הולך לקחת את העם לאחר הזיכוך של מצרים – לראות את הסנה. את מה שהוא רואה עכשיו בסנה, כולם יראו אש בוערת בהר. כולם יראו מראה אש אוכלת, והר בוער.

לאדם שרואה הר בוער- הוא לא יבין למה הוא צריך את משה כצינור? הוא יחשוב שהוא אינסופי.

לצאת ממצרים –זה כל יום ויום. אבל בשביל זה צריך משה – בסנה!

במסכת אבות – זה כל החכמים שהם הניצוצות של בחינת משה. בכל דור יש מושה שמושה את הדור מההגיון הטבעי של סנה בוער שמתאכל כמו כל סנה אחר, ומושה אותנו להבנה שיש סנה בוער שאייננו אוכל. זאת ההקדמה למסכת אבות. את כל המשייה הזה כל אחד העביר לדור הבא אחריו. וזה שושלת המסירה.

ולגבי מה שמו? התשובה היא יקוק – מידת הרחמים. אבל אומר הרבי (בהתוועדויות) – שהשאלה היא לא מה שמו, אלא שם זה צורת הנהגה. הם  ישאלו אותו באיזה שם –אפשר להסביר את עשרות שנות השואה הללו? באיזה שם אפשר להסביר? והקב"ה עונה – "אהיה אשר אהייה" – פירוש – עמו אנכי בצרה. תגיד להם – שבאותה שעה שהם היו נרדים בפרך – גם אני הייתי שם. תגיד להם – שבמקום הכי נמוך שיהודי נמצא- הקב"ה נמצא איתך שם. וזה הדבר היחיד שלכן אתה תבין – שמהמקום הכי נמוך – אתה תצא לעלייה שהיא אלוקית.

לכן אומר לו משה- שההופעה של מידת הרחמים – נעלמת. לכן אומר לו הקב"ה- ושמי ה' לא נודעתי להם –הוא באמת נעלם. וצריך לחפש אותה. מידת הרחמים אינה מופיעה בנגלה. אז מה כן יש? יש זכרי – שם אדנות. והקב"ה הוא האדון שאחראי לעבדיו.

ראיתם פעם ספר שאת המילה המרכזית בו אי אפשר לקרא? זה התפקיד שלנו לזכור שמידת הרחמים נעלמת ולא תמיד נראה אותה. ראיתם פעם מישהו שיש לו שם אבל לא  כדי שיקראו לו? כן, אלא כדי שנדע שהוא נעלם. יש מידת הרחמים בעולם, והיא תופיע, כי הקב"ה נמצא ביחד אתנו.

אל תגיד להם שאני נמצא איתם מלמעלה, אלא אני נמצא למטה ביחד איתם, ושכינה בגלות כפשוטו. והקב"ה הוא זה שיוציא אותנו באמת, אבל דרך משה – הצינור, הבטל.

והכול ילך למצב שהשכנים ירצו להוציא אותנו. זה השכנה ומגרת ביתה, זה חן העם הזה שיהיה בעיני מצרים. זה המצב שאז יהיה אפשר לצאת.

התפקיד הוא לא רק לגאול את העם מלמעלה, אלא צריך להכין את הכלים מלמטה- צריך למשות את כולם מלמטה. ואז אומר משה רבנו – שבבני אדם שאני מכיר זה לא קיים, לכן אומר לו הקב"ה – את הנחש ואת הצרעת. כי למשה יש כוח למשות את הכול. כל יהודי הוא אינסוף, הוא אלוקות. ואז משה בא וטוען – ומבין שצריך מישהו שמאמין עד הסוף באלוקות למטה, ויכול להגיע עד למטה להרים, אבל אני מכיר רק את אהרן – כזה, וזה לא אני.

חלק א'- זה אתה, ולא אני.

חלק ב'- העניו יודע את מעלתו, אבל הוא אומר, שאני כבד פה- התקשורת שלי היא כזאת שלא ישמעו – לכן צריך את אהרן. הוא הנביא, והוא אוהב השלום ורודף השלום, הוא אוהב הבריות והוא המקרב אל התורה- הוא צריך להרים. והקב"ה אומר לו – מי שם פה לאדם?! לכן אומר הקב"ה – מלכתחילה הוא ראוי, וצכן אתה צודק- והוא יהיה לפה ואתה לאלוקים. ומעתה אין משה ואהרן  – פרק ו' פסוק כו':  "הוא אהרן ומשה". שמעתם עברית? '

'רצון שכני סנה'- הרצון של הקב"ה בסנה, הוא הופעת האלוקות, וזה רק באחדות. ורק פעם אחת ויחידה יחזור משה רבנו ויזכיר את הסנה- בסוף ספר דברים – בברכת משה ליוסף:

"ורצון שכני סנה". הרצון של הקב"ה הוא להיות שוכן, דווקא במי שהוא עושה סנה. הרצון שלו להשכין שכינה בתוך הסנה. זה יוסף וזאת הפעם היחידה בה יוזכר הסנה.

כל חמשת חלקי השיחה הם מסביב לאותה נקודה. משה לא יחזור וידבר על היותו כבד פה, אלא על ערל שפתיים. ורש"י אומר –  כמו ערלה –אטום שפתיים. ואת הדיבור כבר החלטנו להעביר לאהרן. הוא לא טוען שוב – שהוא כבר פה, אלא שהוא אטום.

עשיו אפשר לצוות – "להוציא את בני ישראל מארץ מצרים". מעמד הסנה הוא המעמד בו מתגלה – שאני ה' – אני ולא אחר. משה מופיע את הגאולה ע"י כלים של בשר ודם, ואז אהרן מצטרף כי הם אחד. וזה מהלך אחד – שהכול הוא בסנה. משה רועה צאן יתרו, מגיע לחורב, ועם המטה של הרועים – הם החיבור אל המציאות – אל הלמטה – הוא יוציא את ישראל. מכאן הוא ייקרא- מ'רועה צאן יתרו' ל'רעיה מהימנא'.

שנזכה להיות בבחינת משה, ולצאת כל אחד מהמצרים שלו בכל שעה ולגאולה שלימה במהרה בימינו.

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: