מגדל - סיפורי מעשיות

מעשה מחכם ותם – שיעור ששי

מעשה מחכם ותם, השיעור במגדל, פרשת בשלח תשעה. האזנה / קריאה

לקריאת המעשה: מעשה מחכם ותם

 


ואצל העולם היה ללעג. והשיגו תאותם בו, שמצאו ממי להתלוצץ כרצונם, כי היה נדמה למשגע, והיו באים בני אדם, והתחילו בכונה לדבר עמו בשביל להתלוצץ. והיה אותו התם אומר: רק בלי ליצנות.

לכאורה הוא הרי אוהב שמחה, אז הוא היה שמח בליצנות? אבל לא כך. כי כנראה יש הבדל חשוב בין שמחה וליצנות – שצריכים אנו להבין אותו.

רק בלי ליצנות , זה בלי ציניות.

ולכן רק:

 ותכף שהשיבו לו: בלי ליצנות, קבל דבריהם, והתחיל לדבר עמם, כי יותר לא היה רוצה להעמיק לחשב חכמות, שגם זה בעצמו ליצנות, כי היה איש תם; וכשהיה רואה שכונתם לליצנות, היה אומר: מה יהיה כשתהיה חכם ממני הלא אזי תהיה שוטה, כי מה אני נחשב. וכשתהיה חכם ממני, אדרבא, אזי תהיה שוטה.

הוא תם. יכול להיות להיות שהם עבדו עליו אתמול וכן דיברו בליצנות, אבל היום הוא מתחיל מחדש וכן מאמין  להם. אדם ריאלי לא היה מוכן להתחיל כל פעם מחדש. אבל התם הזה יכול כל פעם להתחיל מחדש.

לאט לאט אנו מבררים את מושג התמימות.

'הרי אם אני התם – שוטה, ואתה חכם ממני. אז אני שוטה גמור, ואתה רק יורד במדרגה שלך – כי אתה רק יותר חכם ממני. לכן חבל לך לרדת ולצחוק עלי'.

……………….

            כל זה היה דרכי התם. ועתה נחזר לענין ראשון:

זוכרים את החכם. הוא מתחיל את הדרך חזרה לכיוון העיר.

בתוך כך נעשה רעש, שהחכם הנ"ל נוסע ובא לכאן בגדלה וחכמה גדולה.

זה לא מקרי שכשהחכם בא נעשה רעש. יש פרסום, ורעש. כי אם מתנהגים בחוכחות של הבל נעשה מכך הרבה פרסום. יש לרבנו תפילה מיוחדת – 'לא להיות מפורסם'. יש לו תפילה שמי שמפורסם אז שהקב"ה יציל אותו בפרסום זה.

מי שחושב שזה סותר את הנתינה, ואת היציאה טועה טעות גדולה.

בפרסום יש נזקים גם רוחניים וגם גשמיים. זה הרעש הגדול. חז"ל אומרים 'לוחות ראשונים מפני שניתנו ברעש, אבל לוחות שניים שניתנו בצניעות וכו'".  מה פירוש שהם ניתנו ברעש? הרי זה בקולות ולפידים  שהקב"ה עשה.

אלא הפרסום, אם תרצה או לא תרצה הוא מייצר גאווה. הפרסום גורם לך לחשוב שאתה יישות בפני עצמך, ולמלא את האגו שלך.

החכם מגיע לעיר בשביל 'לישא אישה'.

לחפץ חיים הייתה מכולת. ופעם שאלו אותו מה המידות עליהם צריך לעבוד אדם כשהוא יהיה בעל מכולת. החפץ חיים ענה שמי שרוצה להיות בעל מכולת צריך להיות עם כאלה מידות, שאם מידות כאלה חבל שתהייה בעל מכולת.

כלומר ככול שהפרסום עולה, אתה צריך להיות עוד יותר בעל מידות ועוד יותר.

ורץ התם גם כן לקראתו בשמחה גדולה, והיה אומר לאשתו: תן לי מהר היופא, אלך לקראת חברי ידידי לראותו. ונתנה לו הפעלץ, והיה רץ לקראתו. והחכם היה נוסע בעגלות צב בגדלה. ובא לקראתו התם הזה והיה שואל בשלומו באהבה בשמחה: אחי חביבי, מה אתה עושה, ברוך המקום, שהביאך, ואני זוכה לראותך. והחכם הנ"ל, גם כל העולם היה בעיניו כלא כנ"ל. מכל שכן איש כזה, שנדמה למשגע. אך אף על פי כן, מחמת אהבת נעורים הגדולה שהיה ביניהם, היה מקרבו, ונסע עמו לתוך העיר.

זה לא משנה לתם מי הוא עכשיו החכם הזה, זה לא משנה לו שהוא עכשיו בגדולתו. הוא היה חבר שלו בעבר, ולכן ברור לו שהוא עדיין חבר שלו ומכבדו. זה התמים. הוא פונה אליו 'אחי חביבי מה אתה עושה' – הוא פונה אליו בלי שום בושה, והוא בטוח שהוא עדיין חברו, לא משנה באיזה מעמד הוא.

התם הצליח להוציא מהחכם את האמת שלו במפגש הזה. יש משהו הרבה יותר אמיתי מכל הרעש הגדול וכל עגלות הצב, והוא שהם נוסעים ביחד, והחכם היה מקרבו. אגב הביטוי 'מקרבו' הוא מאד מעניין. אם אני מקרב מישהו אחר- אז הוא חושב לעזור לאחר. כלומר, החכם חושב שהוא יכול לעזור לתם ע"י שיקרב אותו. אבל בעומק התם באמת מקרב את החכם.

כפי שפתחנו בתחילה, מעשה מחכם ותם זהו סיפור אהבה בין החכם לבין התם. ונזכיר את הדברים – שכשהם היו ילדים הם היו חברים מאד טובים, והם היו אוהבים אחד את השני למרות שזה חכם וזה תם. התם ברגע שהוא מגיע אל החכם הוא מעורר אצל החכם את הדבר הכי טוב שהוא יודע לעשות. וזה לקרב ולאהוב.

והשני בעלי בתים הנ"ל, אביהם של אלו השני בנים, מתו בתוך אותו הזמן, שהיה החכם משוטט במדינות, ונשארו הבתים שלהם.

בסוף הבית יישאר. לאחר שאבותיהם מתו אז:

והתם, שהיה במקומו, נכנס לבית אביו וירשו. והחכם, שהיה במדינות, לא היה מי לקבל הבית, ונעשה כלה ואבוד בית החכם ולא נשאר ממנו כלום, ולא היה להחכם מקום לכנס בו בבואו.

יש לו הכל – יש לו את הכל האומניות, אבל לא נשאר לו כלום! כי הבית נעשה כלה ואבוד.

הסיפור של חכם ותם הוא סיפור אהבה, של שני ילדים שבסוף הדרך הבית הוא הדבר היחיד שיציל אותם. ולחכם לא היה איפה להיות. ואדם בלי מקום הוא בגלות כל הזמן. ברגע שלאדם יש מקו, הוא מכיר את מקומו, אפילו אם זה המקום הקטן. אבל ברגע שאין לו מקום משלו, והוא לא נמצא במקום קבוע, והוא בחיפוש תמידי –אז הוא בבעיה. אז מה עשה?

ונסע לתוך אכסניא אחת, והיה לו שם יסורים, כי לא היתה האכסניא כרצונו.

כי בהשוואה ללגונרא, איטליה, וספרד- וכל מה שהיה רגיל, זה לא נחשב.

 והתם הנ"ל מצא לו עתה עבדא חדשה,

עבודה חדשה, זה לא עבודה של פרנסה, אלא מצווה חדשה בה הוא היה עסוק כל הזמן ומהי?

והיה רץ ובא בכל פעם מביתו להחכם באהבה בשמחה, והיה רואה שיש לו יסורין מהאכסניא.  

זה כל פעם באהבה ושמחה. זה לא רק בפעם הראשונה, אלא כל פעם!

 

מודעות פרסומת

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: