שיעור במגדל

עליונים יורדים לתחתונים, ותחתונים עולים לעליונים

השיעור במגדל, פרשת יתרו תשעה. האזנה לחלק א', חלק ב'קריאה


יום חמישי, היום וננסה 'לחיות עם הזמן'. הפעם ננסה דווקא את החלק המשעמם של 'חמישי', שלא תמיד אנו נוגעים בו.

נתחיל את הדברים מתחילת פרק י"ט ומתוכם נגיע אל חמישי:

נעסוק קצת בזמנים

בא' בסיון מגיעים :"ויחן שם ישראל נגד ההר". עם ישראל מגיעים מרפידים וחונים כאיש אחד בלב אחד לקבל את התורה.

ב' בסיון:

(ג) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְקֹוָק מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (ד) אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: (ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: (ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

אומר רש"י:

(ג) ומשה עלה – ביום השני. וכל עליותיו בהשכמה היו, שנאמר (שמות לד ד) וישכם משה בבקר.

והמשך הדברים:

(ח) וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק:

רש"י אומר:

וישב משה את דברי העם וגו' – ביום המחרת, שהוא יום שלישי, שהרי בהשכמה עלה. וכי צריך היה משה להשיב, אלא בא הכתוב ללמדך דרך ארץ ממשה שלא אמר, הואיל ויודע מי ששלחני, איני צריך להשיב:

נסכם: ביום הראשון: ויחן. ביום השני: משה עולה, והוא מקבל את הצהרת ה' והעברתה לעם. ביום השלישי: השבת התשובה בשם העם לקב"ה. והקב"ה עונה לו:

(ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת  דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק.

ומשה עולה שוב – וזה כבר ביום הרביעי – ד' בסיון.  ואומר רש"י:

ויגד משה וגו' – ביום המחרת שהוא רביעי לחודש: את דברי העם וגו' – תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו.

ואז:

(י) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: (יא) וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְקֹוָק לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי.

היום ומחר – זה ד' וה' בסיון. והם יהיו נכונים ליום השלישי – הוא ו' בסיון. ואלו הם שלושת ימי ההגבלה.

ומה הם האיסורים בשלושת ימי ההגבלה:

(יב) וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת: (יג) לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר: (יד) וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: (טו) וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה.

ואומר רש"י:

היו נכנים לשלשת ימים – לסוף שלושה ימים, הוא יום רביעי שהוסיף משה יום אחד מדעתו, כדברי רבי יוסי, ולדברי האומר בששה בחדש ניתנו עשרת הדברות לא הוסיף משה כלום. לשלשת ימים, כמו (פסוק יא) ליום השלישי.

רש"י מכניס אותנו אל המחלוקת הידועה לגבי יום מתן תורה בו' או בז' בסיון.

כל זה התיאור של הימים בין ר"ח סיון עד מתן תורה. אך האם היה עוד אירועים בימים אלו?

אם נדלג לפרשת משפטים נראה:

(א)וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְקֹוָק אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל       וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק.

מסביר רש"י:

פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובארבעה בסיון נאמר לו עלה:

הרי אנו יודעים שבד' נאמר לו להגביל את ההר, ומתחילים שלושת ימי ההגבלה .אבל כאן יש חידוש שקרה עוד משהו. מה קרה?

רש"י בהמשך יגיד לנו ש'אין מוקדם ומאוחר בתורה'. אבל אי אפשר להגיד סתם את הכלל הזה. גם אם משתמשים בו , יש להבין מדוע? מדוע התורה לא אמרה את הדברים קודם.

לדוג': "ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה" – זה הרבה כבר לפני שתרח מת (המופיע בפסוק קודם), אז ברור שהפסוק של תרח – מוקדם בסדר, ומאוחר בזמן, במקרה זה אין שאלות כי התאריכים כתובים במפורש. אבל יש להבין גם שם מדוע.

כך שא. אסור להגיד סתם את הכלל. וב. – צריך להבין כשזה מופיע מדוע התורה סדרה את הדברים כך.

לכן אומר רש"י – שברור שפרשיה זו נאמרה קודם עשרת הדברות. כי כתוב "ואל משה אמר". (הרמב"ן –לומד אחרת ואומר שפרשיה זו אינה לפני מתן תורה).

כאן מתחדש לנו – שהקב"ה קרא למשה לעלות, בניגוד לפרשת יתרו בה נאמר פשוט שמשה עלה. בנוסף כאן נאמר שלא רק משה אלא גם נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל.

(ב) וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יְקֹוָק וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ: (ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה: (ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

את מה הוא כתב, הרי זה היה לפני מתן תורה? עונה רש"י:

מבראשית ועד מתן תורה, וכתב מצות שנצטוו במרה.

ואז "וישכם בבוקר", אומר רש"י – בחמישה בסיון. בפרשת יתרו רק נאמר שהיה שלושת ימי הגבלה, אבל כאן נאמר לנו בדיוק מה עשו. משה בה' בסיון מקים את המזבח – מצבה כנגד 12 שבטי ישראל.

מי מאתנו זוכר את התיאור הזה – שקרה לפני מתן תורה? אם היינו צריכים לצייר מה קרה לפני מתן תורה, מי מאתנו היה זוכר לצייר את המזבח שמשה בונה בה' בסיון?

וממשיכים:

(ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיקֹוָק פָּרִים: (ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ: (ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.

איזה ספר? הרי עדיין אין… אומר רש"י:

מבראשית ועד מתן תורה ומצות שנצטוו במרה:

מי מאתנו זוכר ש'נעשה ונשמע' מדבר על ספר הברית עד מתן תורה, ולא על מתן תורה בכלל.

(ח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

רש"י אומר שהוא לא הזה על העם, אלא על המזבח: "ענין הזאה, ותרגומו וזרק על מדבחא לכפרא על עמא".

כל זה בה' בסיון. כאן הבן חמש למקרא צריך להבין – מדוע זה לא כתוב בפרשת יתרו? האם זה לא סיפור חשוב – הצריך להיות מופיע לפני מתן תורה? ומדוע אנו זוכרים כולנו דווקא את התיאור של שלושת ימי ההגבלה של יתרו, ולא זוכרים מה קרה באמת – בפועל לפני מתן תורה

(ט) וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר: (יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.

רש"י מסביר:

ואל אצילי – הם נדב ואביהוא והזקנים: לא שלח ידו – מכלל שהיו ראוים להשתלח בהם יד.

וממשיכים:

(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם.

זה מתי נאמר?  אומר רש"י : "לאחר מתן תורה".

כעת ננסה להבין את הדברים במהותם.

הרבי בשיחה מסביר את הדברים: במתן תורה מתחדשים שני עניינים שרק אם נבין אותם נבין את החלוקה בין פרשת יתרו לפרשת משפטים, ורך כך נבין את המשכן ואת ההוראה למעשה לכל אחד.

במתן תורה התחדשו שני דברים שונים. א. הקב"ה נתן את התורה. ב. כרתנו ברית עם הקב"ה. זה הפשט של "תעבדון אותי על ההר הזה".

כשהקב"ה דיבר בב' בסיון עם משה, הוא מצווה אותו להגיד לבני ישראל קודם כל: "כה תאמר אתם ראיתם…אם שמע תשמעו בקולי" – זה מתן תורה. כלומר נדרש מישראל פשוט לשמוע. אבל ההמשך: "ושמרתם את בריתי". איזה ברית? הרי לא נכרתה עוד שום ברית? רש"י אומר: " שאכרות להם על שמירת התורה". אבל למה לא סיפרו על זה?

בברית הופכים בני ישראל למאוגדים, מקושרים בקב"ה.

בעומק זה החילוק בין מעמד הר סיני של יתרו, לבין מעמד הר סיני של משפטים. בפרשת יתרו מדובר על קבלת התורה – עשרת הדברות. זה החלק של עליונים היורדים לתחתונים.

אבל במשפטים מדובר על כריתת הברית. יש רק כריתת ברית שעל ידה ישראל נעשים מקושרים לקב"ה. משה בונה מזבח מעצמו, למרות שהקב"ה לא ציווה אותו. כי כל החלק הזה של מעמד הר סיני הוא החלק שבו עם ישראל מקבל את הדברים, ואז הוא מעלה את הכל מהתחתונים לעליונים.

בפרשת יתרו מופיע כיצד ירד' ה' על הר סיני. אך בפרשת משפטים לא מדובר על איך ה' יורד אלינו, אלא כיצד משה עולה להר סיני. במתן תורה עליונים ירדו לתחתונים, אך בעקבות כך העם זז ונעמד לאחוריו. לכן צריכים אנו לעבור את כל פרשת משפטים כדי להבין איך אנו מעלים את הכל לעליונים.

שני החלקים מתארים את כל מתן תורה. לכן רש"י אומר בתחילה: "מה אלו מסיני, אף אלו מסיני". בפרשת משפטים ישנה שמחה עצומה בקבלת המצוות, כי באמצעותם אנו יכולים לברר כיצד הכל יכול להתעלות ולהופיע אלוקות. פרשת משפטים מבררת לנו כיצד הדברים הגדולים של עשרת הדברות יכולים ואף צריכים להתברר מתוך המציאות. פרשת משפטים מראה לנו את הופעת התורה בגדולתה, בה התורה מגיעה אל כל חלקי החיים.

פרשת משפטים היא הברית בין התחתונים לעליונים. על כן הפרשה הבאה היא פרשת תרומה העוסקת ב"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".[1] 'בתוכו לא נאמר אלא בתוכם'! פרשות יתרו ומשפטים יחדיו מלמדות אותנו איך בונים משכן בתוך כל אחד מאתנו. החיבור בין העליונים היורדים לתחתונים, והתחתונים העולים לעליונים, יוצר בית מקדש בתוך כל אחד מאתנו המכוון כנגד בית המקדש של מעלה.

החלק הבא בשיחה, ננסה להוסיף עומק בבירור הדברים כיצד פרשיות המשכן ממשיכות את המהלך הזה של פרשיות יתרו ומשפטים.

כדי לחיות עם הזמן, ניכנס אל הקדמת הרמב"ן לכל פרשיות המשכן: בפרשת תרומה:

כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד, וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה, וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלהים כאשר התנה עמהם מתחלה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה (לעיל יט ה), ואמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם ו), והנה הם קדושים ראוים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם. ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל. והנה עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר (להלן כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה, וסמך לארון השלחן והמנורה שהם כלים כמוהו, ויורו על ענין המשכן שבעבורם נעשה. אבל משה הקדים בפרשת ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו (להלן לה יא), וכן עשה בצלאל (להלן לו א), לפי שהוא הראוי לקדם במעשה.

וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר. וכמו שנאמר שם (לעיל כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה' מלא את המשכן (להלן מ לד). והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד "את כבודו ואת גדלו". והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו. ונכפל "וידבר אליו" להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו, כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד לו), ועל כן היו שניהם זהב. וכן אמר הכתוב (להלן כט מב מג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי:

בני ישראל יכולים להגיד 'נעשה ונשמע' רק לאחר שהם קיבלו מצוות המראות להם איך מופיעים את התורה בחיי היום-יום. פרשיות המשכן לא נגמרות רק בסיום הקמת המשכן, אלא הם יסתיימו במילים:

כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם.[2]

השראת השכינה לא מופיעה רק בהקמת המשכן, אלא היא צריכה להמשיך עם בני בכל מסעיהם. בכל המקומות בהם בני ישראל נמצאים, וגם במקומות הכי חשוכים, היא צריכה להופיע. כיצד? זהו תפקידו של האדם בעולם. להראות איך התחתונים יכולים לעלות לעליונים.

בד"כ פרשת משפטים היא השבת של בה חל גם ר"ח אדר. הרבי מליובאוויטש אומר שפרשת יתרו הינה הפרשה השבע-עשרה בתורה, ואילו פרשת משפטים היא הפרשה השמונה-עשרה. פרשת יתרו היא ה'טוב' (17) האלוקי היורד אלינו מלמעלה. אך לא מספיק רק לקבל את השפע האלוקי, צריכים לדעת גם איך חיים איתו כאן בעולם. (חי בגימט' – שמונה עשרה) פרשת משפטים מלמדת אותנו איך אנו מופיעים את החיות כאן בתחתונים.

רק אדם שמבין יסוד זה יכול להגיע אל השמחה האמיתית של חודש אדר. זוהי השמחה של אדם שיודע לקבל תורה מסיני, ויודע להופיע אותה גם בכך שהוא משאיר את הטריפה עבור הכלב. זהו החידוש ב"הדור קבלוה בימי אחשורוש".[3] יש את השלב האלוקי – בו הקב"ה מוריד לנו תורה מלמעלה, ויש את השלב האנושי בו אנחנו מעלים את המציאות מהמקומות הכי נמוכים אל המקומות הכי עליונים. שנזכה לקבל תורה מסיני ולהופיע אותה על כל פרטיה בפרשת משפטים ומתוך כך נזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו.

לחיות עם הזמן כל יום, זה להבין שמעמד הר סיני הוא לא רק אירוע היסטורי. אלא הוא צריך להופיע בכל יום, ורק ע"י שני החלקים. גם לקבל את התורה, גם לקיים את הברית.

[1] שמות, כ"ה, ח'.

[2] שמות, מ', לח'.

[3] שבת, פח':

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: