מגדל - סיפורי מעשיות

מעשה מחכם ותם – שיעור שמיני

מעשה מחכם ותם, השיעור במגדל, פרשת בשלח תשעה. האזנה  / קריאה

[audio http://www.tchelet.co.il/elon/75/tale9/מעשה מחכם ותם שיעור 8.mp3]

לקריאת המעשה: מעשה מחכם ותם

 


ואלו השני בנים היו נקראים בפי העולם זה בכנוי "חכם" וזה בכנוי "תם".

יש כינויים שדבקים באדם, עד כדי כך שהוא מתאחד עימהם. (תורת משה, עם מרדכי). היו עוד הרבה חכמים בעולם, וגם תמים, אבל הם קיבלו את הכינויים הללו.

אף על פי שיש כמה חכמים ותמים בעולם, אף על פי כן כאן היה נכר הדבר ביותר, כי שניהם ממקום אחד, ולמדו ביחד, וזה נעשה חכם מפלג מאד, וזה היה תם גדול מאד,

שניהם הגיעו מאותו רקע, מאותו מקום, אבל זה כל כולו בחכמה, וזה כל כולו בתמות. הם באו מאותו שורש, האחד הגיע אל החכמות, והשני אל התמימות.

אם החכם היה נשאר רחוק מהתם, אז לא היינו מבחינים בהשוואה ביניהם. אבל החכם חזר למקומו ליד התם – ורק כך העולם עושה את ההשוואה. מה גם שהם גרים בבית של התם. – באותו בית.

 ובהסקאסקי (ספר מרשם התושבים), ששם כותבין כל אחד עם כנוי פאמעליא שלו, היו כותבין על זה כנוי "חכם" ועל זה כנוי "תם".

פעם אחת בא המלך על הסקאסקי,

מזכיר לנו את מגילת אסתר. "בימים ההם נדדה שנת המלך ויבקש…". עוד מעט נראה אם יש עוד דמיון.

ומצא שהיו כתובין שם אלו השני בנים, זה בשם חכם, וזה בשם תם, והיה בעיניו לפלא,

מה הפלא? שזה נרשם במרשם התושבים- שזה כבר דרך קבע. אם זה כינוי בעולם זה יפה, אבל זה שכבר זה השם שכותבים אותו על אותו אדם – זה כבר פלא.

שאלו השנים מכנים בשם "חכם" ו"תם", ונתאוה המלך לראותם,

יש למלך תאווה לראות – גם את החכם וגם את תם. "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". שאלו פעם את האדמו"ר הזקן- למה הקב"ה ברא כך את העולם שהוא רצה דירה למטה? אז הוא ענה להם – שזה תאווה, ועל תאוות אין שאלות.

וחשב המלך: אם אשלח אחריהם פתאום שיבואו לפני יתפחדו מאד, והחכם יסתתמו טענותיו לגמרי, והתם גם כן אפשר ישתגע מחמת פחד.

לחכם – יסתתמו טענותיו, והתם – ישתגע. למה? מדוע תם קשור לשיגעון? הרי לכאורה הוא צריך לקבל זאת בתמימות? אלא כנראה השמחה היא מה שמצילה את האדם מן השיגעון. להשתגע-  זה אומר שאם המלך קורא לתם, הרי לתם אין מה להגיד למלך, מה הוא יוכל להועיל לו. כנראה שאם התם לא עובד על השמחה, אז הוא יכול להשתגע, כי כשנופלת עליו מטלה שהוא לא יכול לעמוד בה – ולכן הוא ישתגע. הרי המלך קורא לחכם כי בוודאי יש לו מה להתייעץ עמו, אבל התם?! מה יש לו להציע? ולכן הוא ייכנס למין שיגעון – שהוא פחד משתק.

ונתישב המלך לשלח חכם אחד אל החכם, ותם אל התם.

המלך הוא בוודאי הקב"ה, ויש עולם למעלה כנגד העולם למטה – ולכל דבר יש שורש. לחכם למעלה יש חכם למטה, ולתם למטה יש תם למעלה. ולמצרים יש שרו של מצרים, ולעשיו יש את המלאך שלו. והמלך מחליט לשלוח את הלמעלה למטה. אבל:

רק איך מוצאין בעיר מלוכה תם, כי בעיר מלוכה על פי רב הם חכמים,

הרי בעיר המלוכה נמצא רק מי שרוצה קידום, אבל תמימים אין שם. אז מהיכן הוא ימצא תם בעיר המלוכה לשלוח לתם?

 רק שהממונה על האוצרות הוא תם דוקא, כי החכם אינם רוצים לעשות ממנה על האוצרות, פן על ידי חכמתו ושכלו יוכל לבזבז האוצרות. על כן עושין ממנה על האוצרות תם דוקא.

את התם ממנים שיהיה אחראי על הכסף, כי הוא היחיד שאפשר לסמוך עליו.

וקרא המלך לחכם אחד ולאותו התם הנ"ל ושלחם להשני בנים הנ"ל, ונתן בידם אגרות לכל אחד ואחד. (במגילת אסתר – מה שלחו מעיר לעיר? איגרות.) גם נתן בידם אגרת להגאבירניר (מושל המחוז) של הגאבערניא (הממשלה), שאלו השני בנים הם תחת ממשלתו, וצוה בהאגרת שהגאבירניר ישלח להם אגרות משמו להחכם והתם, כדי שלא יתפחדו, ויכתב להם שאין הדבר נחוץ ואין המלך גוזר דוקא שיבואו, רק הדבר תלוי ברצונם; אם הם רוצים יבואו. רק שהמלך חפץ לראותם.

המלך יורד אל הפרטים, ומתכנן ממש איך להגיע אל החכם והתם. ("כי שמש ומגן ה' אלוקים". שמש היא האור החזק שאין אנו יכולים לראותה, ולכן יש לשמש מגן – שם אלוקים. בבריאת העולם " בראשית ברא אלוקים" = כי שהקב"ה בורא אותנו – הוא מצמצם את האור- להופיע בגוף שלנו. ) והמלך שולח את האגרות דרך המושל של המחוז, הוא מצמצם את הופעתו – דרך ההופעות הקרובות אלינו. אנו חושבים שההופעה הזו היא פחות אור, אבל היא חסד, כי אילולא זה החכם יסתתמו טענותיו, והתם ישתגע. אבל המלך לא רוצה כן, הוא רוצה שכל אחד יעשה את העבודה שלו. לכן הקב"ה נותן לנו את החיות בעולם דרך צמצומים. וכך האיגרת מגיעה אליך במקום שלך. היא לא מגיעה אליך מעל הגובה שלך.

כל יום אנחנו מקבלים אגרות – מכל הסובבים אותנו, והם השליחים של המלך למעלה.

בפרט הראשון – זה חכם לחכם ותם לתם.

בפרט השני – זה דרך המושל של המחוז.

והפרט השלישי- שזה תלוי ברצונם. המלך רוצה שהם יבואו, אבל זה לא נחוץ ואין זה חובה, אבל זאת ההתאוות שלו. אם אנחנו היינו מבינים שרצון ה' הוא ההתאוות שלו, אז האם היינו יכולים לסור מדרך ה'? הקב"ה נותן לנו את אפשרות הבחירה, והבחירה נתונה בידינו. אבל "המלך חפץ לראותם"

ונסעו אלו השלוחים, החכם והתם, ובאו להגאבירניר ונתנו לו האגרת. ושאל הגאבירניר על אלו השני בנים. ואמרו לו, שהחכם הוא חכם מפלג ועשיר גדול, והתם הוא תם ביותר, ויש לו כל המלבושים של הפעלץ כנ"ל            . ונתיעץ הגאבירניר, שבודאי אין ראוי להביאו לפני המלך בלבוש פעלץ, (מגילת אסתר- לא יבוא לפני המלך בלבוש שק)  ועשה לו מלבושים כראוי, והניח בתוך העגלות צב של התם, ונתן להם אגרות כנ"ל.

עגלות צב –  זה כמו עגלות הצב שהייתה לכל שבט עליה נשאו את המשכן.

 ונסעו השלוחים ובאו לשם, ונתנו האגרות להם: החכם להחכם, והתם להתם.

בתחילה שרבנו סיפר לנו על החכם והתם, הוא רק פתח במשפט על התם, ואז עבר לדבר על החכם. ולבסוף חזר לעסוק בתם. בל כאן רבנו הופך את התיאור ומתחיל עם התם:

 והתם, תכף שהגיע לו האגרת, אמר להתם השליח שהביאו:

אצל התם תמיד המילה 'תיכך'. –הכול במהירות, הנובעת מתוך השמחה. התנועה הנפשית שמביאה לזריזות היא השמחה, והעצבות מביאה אל העצלות.

הלא איני יודע מה כתוב בו, קרא אותו לפני!

זהו חידוש על התם – שהוא אנאלפבית. אבל נחכה לסוף ונראה שזאת טעות.

השיב לו: אני אספר לך בעל פה מה שכתוב בו, שהמלך רוצה שתבוא אליו.

אם המלך שולח איגרת, והשליח פתאום מחליט להגיד בע"פ שהמלך קורא לך – מדוע שיאמינו לו? בכלל למה השליח לא רצה לקרא את הכתוב?

אלא התם בכלל לא היה אנאלפבית – כפי שעוד מעט נראה, וגם הוא היה בבית הספר עם החכם, אלא התם יודע שאין סיכוי שהוא יבין איגרת של המלך. איך הוא – התם, יבין מה שכתוב?

האיגרת שלך המלך- היא התורה שבכתב. האם אנחנו יודעים להבין מה כתוב? האם אנו יודעים להגיד מה פירוש טוטפות? –  לכן חייבים את התורה שבע"פ. ולכן השליח לא חוזר על מה שנאמר, אלא הוא אומר בע"פ.

התם בתמימות –אומר שאולי השליח הוא איזה גדול הדור שיודע להבין את האיגרת.

ומה כתוב בכל מה שכתוב באיגרת, בכל מה שכתוב בתורה –כתוב רק שהמלך רוצה שתבוא אליו. זה מה שכתוב בתורה! "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת". זה מה שכתוב כאן.

 שאל תכף: רק בלי ליצנות.

התמים לא יכול לסבול ליצנות, כי הציניות בנויה על הפגיעה בשני.

כאן מתקיים דברי התם לחכם – שהוא יכול להגיע על מקומו, כי אצל ה' יתברך הכל יכול להיות – וכהרף עין.

השיב לו: בודאי אמת, בלי ליצנות. ונתמלא שמחה תכף ורץ ואמר לאשתו: אשתי, המלך שלח בשבילי.

"המלך שלח" – כי הוא רוצה אותי, אבל בכל אופן אומר התם – שזה בשבילי.

ושאלה אותו: על מה ולמה. ולא היה לו פנאי להשיבה כלל, ותכף נזדרז בשמחה, והלך ונסע עם השליח תכף, ונכנס וישב בתוך העגלות צב, ומצא שם הבגדים הנ"ל ושמח יותר ויותר.

זה במהירות הכל – אין לחכות. (זה "וישכם אברהם בבוקר").

הבגדים הללו – הם מה שגרמו להמן רק גאווה – "למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני", אבל התם רואה את הבגדים- והוא שמח בהם. אם המלך שלח לו בגדים – אז הוא מקבל ולובש.

בתוך כך נשלחו מסירות על הגאבירניר שהוא עושה עולות, והעבירו המלך.

הגיעו שמועות על מושל המחוז – שחתום על האיגרת – שהוא עושה עוולות. ולכאורה זה היה צריך להיות משבר גדול עבור התושבים, אבל לתם זה לא משנה- כי יש לו רק את המלך מעליו- זה "אפס זולתו".

ונתיעץ המלך שטוב שיהיה גאבירניר איש תם, שהתם ינהג המדינה באמת וישר, מחמת שאינו יודע חכמות והמצאות, ונמלך המלך לעשות את התם הנ"ל גאבירניר.

כנראה שצריך לחזק את התמימות, ולא מספיק שהממונה על האוצורת יהיה תם, צריך גם שהמושל על המחוז יהיה תם. בכלל, מה המלך יודע על התם? הרי הוא לא יודע עליו כלום? אלא הוא יודע עליו שהוא יודע להיות תם, הוא יודע שכל כולו – זה אין עוד מלבדו. לכן הוא ראוי להיות מושל המחוז.

המלך מתאווה שהתם יבוא אליו, והתם מתאווה כל הזמן – רק לבוא אל המלך. התם אפילו לא קרא את האיגרת, אבל הוא מתאווה לו. וזה התאוה מלמעלה שמביאה אל התאווה מלמטה.

 ושלח המלך פקודתו, שהתם הנ"ל, ששלח אחריו, הוא יהיה גאבירניר, והוא צריך לנסע דרך העיר של הגאבערניא. ויעמדו על השערים של העיר, ותכף בבואו יעכבו אותו ויכתירו אותו בהתמנות הזאת שיהיה גאבירניר, וכן עשו, ועמדו על השערים, ותכף בעברו שם, עכבו אותו, ואמרו לו שהוא נעשה גאבירניר. ושאל ואמר: רק בלי ליצנות.השיבו לו: בודאי בלי שום ליצנות. ונעשה התם תכף גאבירניר בתקף ועז.

בוודאי היינו חושבים שהוא נעשה המושל – אבל כמו שהוא עשה מנעלים – בצחוק. הרי מה הוא כבר היה יכול לעשות בתור מושל מחוז? אבל החידוש הוא שהוא עשה זאת בעוז ותוקף. והוא עושה זאת – כי הוא שמח, והוא תמים, והוא מתאווה למלך.

התם בדרך אל המלך, ופתאום עצרו אותו ואמרו לו להיות מושל המחוז. הוא לא מבקש להמשיך ללכת למלך ואז לחזור חזרה לתפקיד, כי אין לו זמן, והוא בעשיה.

בכלל, הרי לעולם הוא לא ראה את המלך. (והחכם – בוודאי היה שואל – האם יש בכלל מלך? האם הוא קיים?, אלו שאלות שלא קיימות אצל התם, כי הוא בתנועה נפשית של תאווה – ולכן אין לו שאלות של השכל)

 ועתה, שנתרומם מזלו, ומזל מחכים, ובא לו קצת הבנה, אף על פי כן לא השתמש כלל בחכמתו, רק נהג בתמימותו כבראשונה, והנהיג את המדינה בתמימות באמת ובישר, ועולה לא נמצאה בו.

הוא תם, ובאמת לא הייתה לו חוכמה, אבל תוך כדי התפקיד – מזלו החכים. זה לא במקרה, אלא המזל הוא "יזל מים מדליו". זה המזל המושפע מלמעלה – והא החכים את התם. (לכן מברכים מזל טוב" – לא שהפוקס יהיה טוב, אלא שהמזל המושפע מלמעלה יהיה טוב) ,והוא החכים מן המציאות – תוך כדי העשייה – הקב"ה עוזר.

"יגעת ומצאת תאמין". הרבי הזקן –שואל – הרי מציאה זה דבר שמגיעה לבד במקרה ולא ע"י יגיעה? אז מה הקשר בין יגיעה למציאה? אלא הוא מסביר שאדם יגע ועל כך מגיע לו שכר, אבל כשאדם יגע לשם שמיים והא יגע והוא מוצא מציאות לא לפי ערך היגיעה בכלל. רק מתוך היגיעה אדם מוצא.

'ויגעת ולא מצאת – אל תאמין'. אין הכוונה שלא תאמין בקב"ה ח"ו, אלא אל תאמין שיגעת, כי לא יגעת מספיק.

והוא המשיך להנהיג את המדינה בתמימות וביושר. זה המבחן האמיתי. האם גם כשהוא התרומם – הוא נשאר בתמימותו – או שהוא כבר שכך אותה.

ועל הנהגת המדינה אין צריכין שכל גדול וחכמות, רק על פי הישר בתמימות. כשבאו לפניו שנים לדין היה אומר: אתה זכאי ואתה חיב, כפי תמימותו באמת, בלי שום ערמה ומרמה. 

וכן נהג הכל באמת, והיו אוהבים אותו המדינה מאד. והיו לו יועצים אוהבים באמת. ומחמת האהבה יעץ לו אחד: באשר שבודאי בהכרח תהיה קרוא אל המלך שתבוא לפניו, כי הלא כבר שלח אחריך, וגם הדרך שהגאבירניר מכרח לבוא לפני המלך.

זה ברור שאתה תגיע למלך –כי הוא מתאווה אליך. בסוף זה יקרה, וזה מחכה כי כנראה המלך רוצה שהתם יבנה עוד את הדירה למטה, ויכין עוד את הקרקע.

ועל כן, אף על פי שאתה כשר מאד, ולא ימצא בך שום עולה בהנהגתך המדינה, אף על פי כן דרך המלך בדבריו לנטות בדבריו לצד אחר לדבר חכמות ולשונות אחרים, על כן נאה ודרך ארץ שתוכל להשיבו, על כן טוב שאלמדך חכמות ולשונות.

היועץ רוצה ללמד חוכמה את התם – כדי שיהיה מוכן לפני המלך – בעת הצורך. אבל כעת התם – עושה בדיוק מה שהחכם עשה- לומד חוכמות ולשונות אחרים. אז מה ההבדל? התם עושה זאת – בשביל המלך! כי זה נאה ודרך ארץ לדעת חוכמות ולשונות – לפני המלך. אבל החכם עשה כן רק כי הוא חשב מה יצא לו מזה, ואיך הוא ירוויח כסף וכבוד מזה.

 ונתקבל הדבר בעיני התם, ואמר: מה אכפת לי אם אלמד חכמות ולשונות. ותכף עלה על דעתו, שחברו החכם אמר לו, שאי אפשר בשום אפן שהוא יבוא על שלו, והנה עתה כבר בא על חכמתו. ואף על פיכן, אף על פי שכבר היה יודע חכמות, לא היה משתמש עם החכמות כלל, רק נהג הכל בתמימותו כבראשונה.

ולמרות שהוא למד חוכמות הוא לא משתמש בהם  -אלא בתמימות.

אחר כך שלח המלך שיבוא זה התם הגאבירניר אליו, ונסע אליו, ודבר המלך עם התם בתחלה מהנהגת המדינה, והוטב בעיני המלך מאד מאד, ("ויטב הדבר בעיני המלך " – מגילת אסתר)  כי ראה שהוא מתנהג בישר ואמת גדול, בלי שום עולה ומרמה.

אחר כך התחיל המלך לדבר חכמות ולשונות,

קודם כל המלך מברר – איך התם מאיר את העולם – ואיך הוא בונה דירה  בתחתונים – איך הוא מנהיג את העולם. ואח"כ הוא מדבר איתו על החוכמות וכו'. כי מה שחסר לעולם כאן זה האור שהאדם מאיר, ולכן זה מה שהיה חשוב למלך בתחילה  – איך התם מנהיג את העולם. ואז הוא מגיע לבדק איך הוא מוצא את נקודת האלוקות – גם בשפות הללו ובחוכמות.

 והשיבו התם כראוי, והוטב בעיני המלך זאת ביותר ויותר, ואמר: אני רואה שהוא חכם כזה, ואף על פי כן הוא מתנהג בתמימות כזה, וייטב בעיני המלך מאד מאד, ומנה המלך אותו שיהיה מיניסטיר (שר) על כל המיניסטריש (השרים), וצוה לו מקום מיחד, ששם יהיה ישיבתו, וצוה שיבנה לו חומות נאות ומפארות כראוי, ונתן לו כתב על התמנות הזאת, שיהיה מיניסטיר כנ"ל. וכן היה, שבנו לו בנינים כנ"ל באותו המקום שצוה המלך, והלך וקבל הגדלה בתקף.

התם הוא חכם, אבל הוא יודע להתנהג בתמימות. לכל צדיק בעולם יש את המקום שלו, וכל החיים היא למצוא את המקום הזה. – וזה מה שהמלך מסדר לתם. (ומה זה הכתב התמנות? יש איגרת שהיא התורה שבכתב, ויש את התורה שבע"פ, והכתב הזה זה כתבי הפנימיות של השרים העליונים. ) והלך וקיבל הגדולה – ושוב בתוקף. כך הופך התם, – להיות המושל, ומכאן הוא עונה לשאלה – מי הוא צדיק הדור, מי הוא השר שבשרים?! והבסיס שלו זה ההתאוות.

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: