שיעור במגדל

מגילת רות פרק ג' וה' באייר

השיעור במגדל, פרשת אחרי קדושים תשעה. האזנה / קריאה

 


 

רות פרק ג :

(א) וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ:

זאת הפעם הראשונה שנעמי יוזמת משהו. עניינה הוא להיות עם עצמה. היא רוצה להיות לבדה. בתחילת פרק ב רות פנתה אליה ורצתה ללקוט שעורים. אך בפרק ג' זאת הפעם הראשונה שהיא יוזמת. נעמי לא תהייה סבתא של הילד אלא הקשר שלה הוא רק בת דודה של האבא. אבל השכנות יאמרו שיולד בן לנעמי.

המקרא מבלבל אותנו כפי שנראה בהמשך, בין הקרי לבין הכתיב, אם זה רות או נעמי.

'הלא אבקש לך מנוח'. התרגום יונתם אומר שנשבעתי שלא יהיה לי מנוח עד אשר ייטב לך. חז"ל אומרים שאין מנוחה לאשה אלא בבית בעלה.

נעמי יודעת שייטב לרות רק עם יהיה לה הריון.. המנוח הוא ההריון, ורק לב אישה יכול להבין את זה כי זה הה ההפך הגמור. האם מנוחה היא הריון? זה החידוש של נעמי.

הדבקות כאן ביניהם התגלתה גם מצד נעמי לרות.

(ב) וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ אֲשֶׁר הָיִית אֶת נַעֲרוֹתָיו הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה:

היא אומרת שבועז אמר לה להידבר בנערים, אבל הוא אמר לה להידבק בנערותיו. בסוף פרק ב' קראנו על כך שהיא נדבקה בנערותיו. הם היו המתחרות שלה, אבל לה זה לא משנה כי היא דביקה באינסוף.

(ג) וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שמלתך שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ (כתיב – וירדתי) וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ עַד כַּלֹּתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת:

חז"ל שואלים מדוע נעמי צריכה להגיד זאת לרות, הרי האם רות לא יכולה לחשוב בעצמה להתקלח ולהתייפות? אלא אומרים חז"ל שנעמי אמרה לה להתרחץ מטומאת העבודה זרה, ולסוך עצמה במצוות.

וירדתי כתיב –  אומרים חז"ל שזכותי תרד עמך. זה לא את יורדת אלא בית אלימלך. זה נצח ישראל יורד אתה ביחד.

גם ליעקב שרבקה שלחה אותו לקבל את הברכות הוא פחד, ולכן היא אמרה לו: עלי קללתך בני. היא שולחת את עצמיותה ביחד עמו.

(ד) וִיהִי בְשָׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו ושכבתי וְשָׁכָבְתְּ וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין:

היא רק אומרת לה מה לעשות, ולא אומרת לה מה יקרה. היא לא אומרת לה שהוא יקח אותך לאישה ויהיה סוף טוב.

אולי פירוש הנ' הסופית נובעת מהסיום של "תעבדון את האלוקים" – שהקב"ה מבטיח למשה בסנה. העבודה הזו היא העבודה אשר התחילה בחג מתן תורה – חג השבועות – החג בו אנו קוראים את המגילה.

(ה) וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה: (אלי קרי ולא כתיב)  (ו) וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ:

לא כתוב שהיא צוותה, אבל מבחינת רות זה ציווי.

המילה 'אלי' פעמיים יורדת – כאילו היא לא קיימת. ומדוע? כי כאן רות עושה בלי שהיא קיימת בכלל. היא בביטול גמור כ"כ אל נעמי ואל כלל ישראל, אל המציאות של המשיח, של נצח ישראל. אבל מה לעשות שבעולם שלנו יש גוף ויישות? לכן קוראים 'אלי'.

זה קשה מאד. כי בעל קורא יודע בד"כ שיש מילה, רק קוראים אותה שונה. אבל כאן הוא לא יודע בכלל שצריך להוסיף מילה – היא אינה מופיעה.

לכן זה לא הגיור של יתרו ושל רחב, כי כאן כל כולה בגלל נצח ישראל, ולא בגלל גדולת ה' וניסיו הגדולים.

והיא פשוט הולכת ועושה "ככל אשר צותה חמותה".

(ז) וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב: (ח) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו:

כמו במצרים. דוד המלך אומר – "חצות לילה אקום להודות וכו'." המדרש אומר: חצות לילה שבאה זקנתי אל זקני ונצלה ובאתי אני.

בועז נמצא בגורן השעורים. כל שלושת החודשים היא ישבה בצד הקוצרים והיא נשאה חן בעיניו. והנה פתאום הוא נחרד לראות אותה. הוא לא חושב שהיא זו רות, "אשה שוכבת מרגלותיו":

(ט) וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה:

מהיכן היא למדה את הביטוי- "לפרוש כנפיים על"? מבועז עצמו. הוא התפעל ממנה שהיא עזבה את אביה ואמה ומולדה, והיא באה כדי לחסות תחת כנפי אלוקי ישראל. ועכשיו היא אומרת לו שכנפי אלוקי ישראל זה אתה. והוא עונה:

 (י) וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַיקֹוָק בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר.

יש להבין מה פירוש 'חסדך הראשון? האם הגיור, או האם המתים והחיים – הרצון להקים את שם המץ והחסד עם נעמי. . אבל ברור שהחסד האחרון זה מה שהיא באה אליו עכשיו. זה חסד שנערה צעירה באה אל אדם בן שמונים. זה לא מן הנורמה.

אם החסד הראשון הוא הגיור, יש להבין מדוע הוא חסד?

(יא) וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ:

חז"ל אומרים – ולכן אין לך ממה לפחד. כי כולם יודעים מי את, ולכן אף אחד לא יגיד כיצד את מסתובבת כאן בפריצות.

(יב) וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי אם גֹאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי: (אם רק כתיב)

כאן אנו שוב מופיעים שוב מילה שמופיעה רק בכתיב ולא בקרי. ע"פ הכתיב – זה לא ברור מי הגואל וצריך לבדוק, אבל לפי הקרי ברור שהוא הגואל.

(יג) לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי יְקֹוָק שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר:

כולנו זוכרים את מעשה יהודה ותמר – חותן וכלתו. אך אנו פחות זוכרים את לוט ובתו – שרות יצאה משם. הלילה אין איסור. רות היא גיורת והיא וודאי פנויה, וגם לבועז אין בעיה. אבל זה נראה לא טוב, ולכן בועז רוצה שזה יהיה הכי מסודר. כאן בועז לא רוצה שיהיה סיפור כמו של יהודה ותמר, או של לוט ובתו במערה. אלא כאן הסיפור יהיה לעיני כל אנשי בית לחם.

החתונה הזאת שלהם אשר התרחשה ביז' בתמוז היא הבסיס לכל חתונה יהודית. בכל חופה אנו אומרים את הברכה הכתובה כאן: "יתן ה' את האישה הבאה אל ביתך וכו'".

לבועז יש מחוייבות לגואל הקודם. אבל לרות אין שום מחוייבות, ולכן בועז אומר לה שזה חסד שהיא לא הולכת עם הבחורים.

רות היא לא הגיורת הראשונה. יתרו אברהם ושרה נעמן רחב.
אלא כל אלה התגיירו כי הם ראו את גדולת ה' בעולם. אבל מרות לא שמענו זאת. היא התגיירה רק בגלל חסד.

חי ה' – זו שבועה.

 (יד) וַתִּשְׁכַּב מרגלתו מַרְגְּלוֹתָיו עַד הַבֹּקֶר וַתָּקָם בטרום בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אַל  יִוָּדַע כִּי בָאָה הָאִשָּׁה הַגֹּרֶן:

יש להבין – אם 'אל יוודע' – מדוע היא נשארת עד הבוקר?

(טו) וַיֹּאמֶר הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי בָהּ וַתֹּאחֶז בָּהּ וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ וַיָּבֹא הָעִיר:

האם הוא לא מפחד שמישהו יראה את השעורים? ויחשוב שזה שכרה…

היא מגיעה לעיר. אז מדוע ויבא ולא ותבא? אלא חז"ל אומרים שהוא ליווה אותה עד שהיא הגיעה העיר. זה יותר חשוב לו ללוות אותה ולעשות עמה חסד, גם אם בכך הוא מסתכן שיראו אותו עמה.

(טז) וַתָּבוֹא אֶל חֲמוֹתָהּ וַתֹּאמֶר מִי אַתְּ בִּתִּי וַתַּגֶּד לָהּ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הָאִישׁ:

'מי את בתי' –  גם בועז שאל 'מי את' וגם הוא אמר לה 'בתי'..

בפרק ב' – כתוב הפוך שהיא באה ונעמי שואלת אותה מהיכן היא באה,  והיא עונה לה:"… אשר אני עשיתי עמו". ושם אומרים חז"ל שיותר 'ממה שעושה בעל הבית עם העני עושה העני עם בעל הבית'. וכאן זה הפוך, "אשר עשה לה האיש".

(יז) וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי כִּי אָמַר אֵלַי אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ:

"כי אמר" קרי ולא כתיב. הוא הרי לא אמר שהיא לא תבוא ריקם.. אז מדוע הוא אומר זאת כאן?

הוא נותן לה את ששת השיבולים ואומרים חז"ל זהם כנגד ששת הצדיקים שעתידים לצאת ממנה. בהפטרה של "ויצא חוטר מגזע ישי"- אנו קוראים על המשיח שגם בו יהיה את ששת הבחינות: "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק".[1]

היא מסבירה שהשיבולים הם נועדו כדי לא לבוא ריקם. המילה הזאת הוזכרה בפרק א: 'וריקם השיבני ה..'. בפרק א' היא רצתה להיות ריקם. היא רצתה רק להיות לבד, ולהיות מרה. אבל כאן השינוי, ורות מביאה לה את השיבולים כדי שלא יהיה לה ריקם.

(יח) וַתֹּאמֶר שְׁבִי בִתִּי עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם.

[1] ישעיהו, י"א, ב'.

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: