שיעור במגדל

למה נגרע – שבחם של ישראל

השיעור במגדל, פרשת בהעלותך תשעה. האזנה / קריאה

 

 


"ויעשו בני ישראל את הפסח":

פרק ט' מתחיל את סיפור פסח שני:

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: (ב) וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ: (ג) בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמֹעֲדוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ: (ד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשֹׂת הַפָּסַח: (ה) וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

עד כאן התיאור של עשיית הפסח במועדו, בשניה השניה. זהו הפסח הראשון שנעשה מחוץ למצרים. יש כאן לשאול – מדוע יש צורך בציווי נוסף על עשיית הפסח? הרי כבר צווינו בספר שמות. אלא התשובה היא כבר בספר שמות. כי הרי עדיין לא הצטווינו לעשות פסח במדבר. בפרשת בא נאמר: "והיה כי תבואו אל הארץ ושמרתם את העבודה הזו" – ולא במדבר. אל לנו להתבלבל ולהגיד שזוהי מצווה התלויה בארץ. אלא כדי לקיים את הפסח היה צריך למול כי "כל ערל וכל בן נכר לא יאכל בו", וכיון שלא היו מלים במדבר ( או בגלל רוח מדברית שמזיקה, או בגלל שהיא אפשר להירפא) ממילא אי אפשר לקיים את הפסח במדבר. ולכן הפסח הראשון שבני ישראל הצטוו כאן – הוא גזירת הכתוב מיוחדת. אך מהשנה הבאה עד הכניסה לארץ – לא עשו את הפסח.

בספר יהושע בעת הכניסה לארץ, שיהושע מל את כל יוצאי המדבר שלא מלו בדרך. ומיד אח"כ עושים את הפסח.

כאן בציווי לא חזרו ואמרו לנו את כל הפרטים על עשיית הפסח, אלא ישנו כאן רק ציווי כללי "ככל חוקותיו וככל משפטיו". ואז מגיעים אלו שלא יכלו לעשות את הפסח במועדו:

(ו) וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא: (ז) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן יְקֹוָק בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְקֹוָק לָכֶם.

הם שואלים "למה נגרע"? ולכאורה התשובה ברורה – כי הרי הם לא יכלו לעשות בזמן, ולכן הם ייגרעו.

(ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַיקֹוָק (יא) בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: (יב) לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: (יג) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן יְקֹוָק לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא: (יד) וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיקֹוָק כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ.

השאלה הראשונה שעלינו לשאול – היא מה עניין פסח שני בפרשיות אלו. הרי הפרשה ממשיכה מכאן והלאה בהקמת המשכן:

(טו) וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר.

וכן דברי רש"י בתחילת הפרק:

פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה.

האם מכאן לומדים שאין מוקדם ומאוחר בתורה? הרי מפרשת בראשית אנו לומדים זאת, אז מהי לשון רש"י כאן? גם אולי יש להבין מהו לשון "אין סדר"?  הרי הביטוי המוכר הוא "אין מוכר ומאוחר בתורה", אז מדוע השוני?

כעת רש"י רוצה להסביר לנו מדוע התורה בחרה לא להגיד ע"פ הסדר?

ולמה לא פתח בזו, מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד.

דברים אלו של רש"י – הם על הפסוק הראשון המצווה על פסח עצמו, ולכן מדבריו יוצא שפסוקים אלו הם גנותן של ישראל – שכל ארבעים שנה עשו פסח רק בשנה הזו. ולכן לא פתחו בפרשיה זו בספר במדבר – כי היא גנותן של ישראל.

ממה נפשך – אם הקב"ה אמר לא להקריב פסח במדבר – מדוע זה גנותן של ישראל? הרי הקב"ה אמר להם לא להקריב? ואם זה אשמת ישראל, מדוע לספר את זה בפרק ט'? האם אין בעיה לספר בגנותן של ישראל – גם לא בהתחלה? (כלומר – מדוע דווקא בתחילת הספר יש בעיה להכניס את גנותן של ישראל, אבל אח"כ אין בעיה"? )

  • פתיחת הספרים:

בספר בראשית – הפתיחה היא בכוח מעשיו הגיד לעמו – וזוהי מעלת ישראל.

בספר שמות פותחים בשמותם ישראל, וזהו המעלה של ישראל ששמרו על שמם גם במצרים.

ספר ויקרא – הוא ספר המצוות. ושואל רש"י בתחילה – הרי המילה "ויקרא" מיותרת?

לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר (ישעיה ו ג) וקרא זה אל זה, אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר (במדבר כג ד) ויקר אלהים אל בלעם.

ספר דברים – פותח בספר התוכחות, אך עדיין הפסוק הראשון נשאר בטעם טוב על ישראל. ("ולכן וחצרות ודי זהב" – ודורשים שם לשבח).

ספר במדבר- הוא ספר הדרך, וכיצד רש"י פותח את הספר ?

מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם.

הנושא של החיבה במניין ישראל, כבר תיארנו בספר שמות. וגם שאל שאלנו מדוע "חבר ומנאם" – וגם שם התשובה הייתה מתוך חיבתם.

  • "סדר מוקדם ומאוחר":

בפעמים הקודמות בהם רש"י הזכיר אין מוקדם, אין תיארוך, אלא אנחנו ע"פ ההבנה שלנו – מסבירים שפרשת הר סיני באה לפני או אחרי שיתרו הגיע. אבל אין סדר בתורה באיזה תאריכים מדוייקים בדיוק הדברים קרו. אנחנו הם אלה שלומדים את הסדר והתאריכים של הדברים.

גם לפרק א' יש תאריך, וגם לפרק ט' יש תאריך, ולכן רש"י אומר : למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה". רש"י הבין שהיה צריך לפתוח את ספר במדבר בפרשיית פסח, ופסח שני. אז מדוע לא?

אם ספר שמות מתאר את מניין ישראל, ויקרא את הציווים, ספר במדבר מתאר את הנהגת ישראל במדברת, ואת לכתך אחרי במדבר.. –  את הניסיונות ואת ההליכה בדרך ה'. פרשת הפסח – פותחת במילים נפלאות : הציווי הוא על עשיית הפסח במועדו והתיאור הוא שעם ישראל מקיים את מצוות ה'. אז לכאורה היה הכי מתאים לפתוח את הספר בפרשיה זו?

וגם בהמשך: הרי הקב"ה לא ציווה את הטמאים אל עשיית פסח שני, והם באים מיוזמתם (!) ורוצים לעשות את הפסח. אז מה הגנות כאן? היש יותר שבח לישראל מפרשיה זו?

כל השאלות הללו מסביר הרבי מליובאוויטש –  שהם אלו שהטרידו את רש"י. שהרי פרשה זו הייתה המתאימה ביותר לפתוח את ספר במדבר.

על כך מתרץ רש"י: שהגנות היא שארבעים שנה הם עשו רק פסח אחד. ושאלנו – הרי כך ציווה הקב"ה? אז מה הבעיה? אלא מסביר הרבי:

כשבאו הטמאים וביקשו פסח שני, הקב"ה הסכים ונתן להם פסח שני. זה יהודים שבאים ומבקשים מלמטה – והקב"ה מסכים. ולכן הגנות היא: "איך ייתכן שכל לט שנה שהיו ישראל במדבר, לא ביקשו מהקב"ה למה נגרע?". וממשיך הרבי:

ובמכל שכן וק"ו ומה כשאחדים מישראל טענו למה נגרע, נתן להם הקב"ה אפשרות להקריב את קרבן הפסח, על אחת כמה וכמה אילו היו כל ישראל מבקשים ותובעים מהקב"ה שרצונם להקריב את קרבן הפסח כמו שעשו במדבר בשנה השנית, בוודאי היה הדבר עולה בידם.

ב'היום יום' מופיע:

עניינו של פסח שני – אין מצב אבוד. תמיד אפשר לתקן ולהשלים אפילו מי שהיה טמא מי שהיה בדרך רחוקה, אפילו לכם כלומר שהיה הדבר ברצון, על אף – הכל אפשר לתקן.

הרבי מתייחס לשאלה זו שאלת הבן חמש למקרא – שהרי כולם צריכים לשאול מדוע הם לא ביקשו 'למה נגרע' בכל הארבעים שנה?  ולכן הפרשייה הזו הייתה צריכה לפתוח את הספר והיא גדולתה של ישראל – שמגלה שאין כזה דבר שיהודי לא מביא פסח. אז מה הגנות? שהם לא ביקשו להמשיך לעשות זאת ארבעים שנה.

אז ממשיך ושואל הרבי  – מדוע אם באמת היה אפשר, מדוע משה ואהרן לא פנו להקב"ה להמשיך להקריב?

אלא תפקיד נשיאי ישראל – וזהו כל עניינם לחשוב על בני ישראל ולפעול למענם. הכוח של משה ואהרן זה שאם הם היו פונים להקב"ה להמשיך לעשות פסח במדבר – אזי הם כביכול אומרים להקב"ה שהעם לא במדרגה לבקש זאת, ואזי הם היו מזכירים את גנותן של ישראל. לכן הם העדיפו לא לעשות פסח לט שנים, כדי לא להזכיר גנותם של ישראל בפני הקב"ה.

פרשיה זו מלמדת אותנו את הכוח שיש לישראל להפך את הכל. פסח שני הוא כוח התיקון אותו אנו לומדים גם לימינו אנו. פסח שני הוא ההבנה שכל יהודי יכול להביא את הקורבן על היציאה ממצרים. כל יהודי חייב לצאת ממצרים בכל דור, וממילא הוא חייב להביא גם קרבן על כך. אך גנותן של ישראל הייתה שלא המשיכו לבקש לעשות זאת בכל הלט' שנים.

ובוודאי התיקון שלנו היום הוא לזעוק בכל יום ויום "למה נגרע" – ולהבין שבכל יום אנו יכולים לתקן את המציאות. כל זמן אפשר לתקן ולשפר, רק צריך להופיע את הה'תערותא דלתתא' מלמטה – ולבקש מהקב"ה.

הגנות של ישראל היא האיבוד של האמונה בעצמו ובכוח שהקב"ה נתן לו להפך את הכל. לכאורה פרשיה זו הייתה צריכה לפתוח את הספר כי הרי היא החיבה הכי גדולה לישראל – שמראה את כוח ההיפוך והתיקון שלנו. אך יש בפרשיה זו לימוד עצום על כוחה של ההפיכה והתיקון, שאל לנו לעולם להתייאש ממנו. שנזכה.

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: