שיעור בירושלים

והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה

השיעור בירושלים, פרשת שלח תשעה. האזנה / קריאה

 


בין עסקי דיבה להוצאת דיבת הארץ:

"מעשה מרים".  מעבר להבנת הפרשה צריך להבין מה בדיוק צריך לזכור, אנו מבינים מה ה' עשה למרים – צרעת 7 ימים, וצריך לזכור כדי להסיק מסקנה, מדובר בלשון הרע אבל איזה לשון הרע??

מה הסמיכות בין המרגלים למרים? רש"י אומר:

למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר.

יש להבין מה ההשוואה בין עסקי דיבה לבין הוצאת דיבת הארץ?

פרק יב' פסוק א'- מרים מדברת  על האישה הכושית שלקח – "הרק אך במשה דיבר ה' הלא גם בנו דיבר" בזה הם צודקים  לכן רש"י מסביר שמרים דיברה שמשה פרש מאשתו, והם אומרים לא ראינו שנבואה מחייבת פרישה, וה' צריך להגיד שיש חלוקה במדרגת הנבואה, והרי מרים דיברה רק עם אהרן והמפרשים חולקים אם זה נאמר ומשה שמע את זה או שהוא לא שמע את זה, ואם הוא שמע זה שיחת גדולי ישראל, ואם לא זה רק 2 אחים גדולים, "הלא רק בנו" , רש"י הסביר: "ואנו לא פרשנו מדרך ארץ".

בהמשך נאמר: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדם". יש להבין מה הפשט בעומק של הפסוק? כי התכונה הזו שמתארת את משה, היא התכונה שמבדילה אותו מכל העולם וממרים ואהרן. ולכאורה גם התיאור לא כ"כ מוסיף לענווה של משה, אלא רק מתאר את גדולתו לעומת שאר העם. על כן יש להבין זאת לעומק.

מהי תגובתו של הקב"ה?

(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם: (ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם: (ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְקֹוָק בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: (ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: (ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְקֹוָק יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה: (ט) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בָּם וַיֵּלַךְ: (י) וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.

הפסוק חוזר פעמיים על "והנה מצורעת" – כדי להדגיש לנו את ההפתעה.

(יא) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ: (יב) אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ: (יג) וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ: (יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף: (טו) וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: (טז) וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן.

רש"י מעיר:

זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה בשביל משה שהושלך אל היאור, שנאמר "ותצצב אחותו מרחוק".

רק שאלה אחרונה: ואם המצורעת לא הייתה אחות משה, אז לא היו מחכים לה?

מהו עניין הדיבה כאן?

בפרשת שלח נאמר: (פרק יד פסוק לו +לז )

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וילונו וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ: וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק.

ואומר רש"י :

– וכששבו מתור הארץ הרעימו עליו את כל העדה בהוצאת דבה אותם אנשים וימותו. כל הוצאת דבה לשון חינוך דברים, שמלקיחים לשונם לאדם לדבר בו, כמו (שה"ש ז, י) דובב שפתי ישנים. וישנה לטובה וישנה לרעה, לכך נאמר כאן מוציאי דבת הארץ רעה, שיש דבה שהיא טובה:

דבה – פרלדי"ץ בלע"ז [לשון הרע]:

בשיר השירים נאמר:

וחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.

מסבירים המצודות: כשאדם שתוי אזי הוא יכול אם הדיבור שלו להעיר ישנים, ולגרום גם לישן לדבר. היין יכול לדובב גם שפתי ישנים. הדיבה- היא מה שמייצר את הדיבור. אם הפירוש הוא דיבור נוראי שכולם שומעים אותו – אני מבין זאת אצל המרגלים, אך לא מבין זאת אצל מרים.

מה שמרים עשתה הוא דבר פלאי. בא נניח שמרים הייתה ניגשת למשה לבד ואומרת לו על זה שהוא פורש מאשתו, האם גם אז היא הייתה נענשת. כנראה שלא.

ובא נניח מה היה קורה אם היא הייתה באה לאהרן ואומרת לו שלה לא נעים לדבר עם משה על זה, ולכן היא הייתה מבקשת ממנו שידבר איתו, האם גם אז היא הייתה נענשת? גם כנראה שלא.

אז מה הבעיה בדבריה? "הרק אך במשה דיבר ה' הלא גם בנו". היא עושה פה מחקר השוואתי. היא אמרה לאהרן : 'גם אנחנו נביאים, וממילא אני מבינה את המצב, ולכן אני יכולה לשפוט'. היא הבינה שדבר ה' אינו מסתדר עם פרישה גמורה מאישה. היא לא ביקשה מאהרן, והיא לא שאלה את הקב"ה, אלא היא פשוט דברה על משה: "ותדבר מרים ואהרן וכו'".

שהקב"ה מצווה: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִּצְרָיִם: " הוא רוצה שנזכור את הדקות שבדקות. זאת מרים הנביאה והיא נפלה בדקות שבדקות.

במשנה באבות כתוב: "אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד". רק הקב"ה יכול לדון אותי.

אם היא הייתה הולכת לא לאהרן ולא למשה – אלא לב"ד- היא הייתה מקיימת מצווה. אבל במקום זאת היא שפטה. כל הרצונות שלה היו קדושים, והייתה לה כוונה טובה, והיא רצתה ללמד את כולם שנבואה לא הולכת עם פרישה מאישה, אבל למרות הכל היא נענשה – כי היא עסקה בעסקי דיבה.

 

עשרת המרגלים אומרים – ,'לא אנחנו בחרנו בעצמנו, אלא אנחנו נבחרנו ע"פ ה', והלכנו לארץ כנען, ואת האמת – ידענו מראש מה המצב. אבל ראינו. (רש"י: "ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר"). אנחנו ראינו מה זה עשה לנו, ואנחנו גדולי הדור, ולכן אנחנו אומרים לעצמנו – שאנחנו לא נוכל לעמוד בזה. ואם אנחנו לא עמדנו בזה, אזי אנו אומרים שכולם לא יוכלו לעלות'.

המרגלים הם השופטים. הם אלו שהחליטו אם לכל אחד ואחת בעם יש יכולת וכוח לעלות לארץ או לא. מי הם שיחליטו? מי הם שיקבעו מה אני יכול ומה לא? את זה רק אחד יכול לעשות – וזה הקב"ה. ומשה שמדבר בשמו ומביא את דבר ה'.

כלב שומע את המנגינה. הוא שומע את הדיבה בדבריהם, וברגע הזה הוא כבר לא יכול להמשיך. הוא קם ואומר שמה שאנחנו – המרגלים חושבים זה לא משנה, כי מה שמשה החליט בשמו של הקב"ה – זה מה שקובע.

כשדוד המלך מנתח את חטא המרגלים הוא אומר:  ( תהלים פרק קו )

(כד) וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: (כה) וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְקֹוָק.

הם מראש מאסו בארץ חמדה, ולא האמינו לקול ה'. זה פשוט כפירה מוחלטת בעיקר. זה הפירוש של רש"י 'כי חזק הוא ממנו' – הוא חזק מהאלוק שבי. ("כביכול כלפי מעלה אמרו").

שכלב בא ואומר:  (יג, ל') וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ. ומסביר רש"י :

ויהס כלב – השתיק את כולם:

אל משה – לשמוע מה שידבר במשה. צווח ואמר וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם. השומע היה סבור שבא לספר בגנותו, מתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים. שתקו כולם לשמוע גנותו, אמר והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו:

עלה נעלה – אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו:

כשלכב מדבר זה מכוח משה. הוא משתיק את כולם לקבל את דבר ה' – ולכן עלה נעלה.

כששמעו שמרים מצורעת, כולם פתאום התחילו לדבר זאת באוהל. ולכן מחליט הקב"ה שצריך עכשיו שבעה ימים כדי להבין מי זאת מרים. וגם מרים הייתה צריכה שבעה ימים. מדוע? כי עסקי דיבה זו 'אגו'.

"והאיש משה עניו". קודם כל מה פירוש ענו? הרי אם משה היה ענו מדוע הוא עלה לקבל את התורה? אלא ענו הוא מי שמכיר היטב את מקומו, והוא יודע בוודאות שכל מה שהוא זה רק הקב"ה. כל מה שהוא עושה זה מכוחו של ה'אין'.

כל עניינו של משה הוא ענווה. המשיח הוא "עני ורוכב על חמור". תתארו לכם עני מרוד שאני נותן לו מעטפה עם כמה מיליונים לקחת לבנק, האם הוא עכשיו עשיר? אני נותן לו את המעטפה כי אני יודע שהוא יודע שזה לא שלו.

"מכל האדם אשר על פני האדמה". מסבירים האדמו"רים הראשונים: יש מ' בעברית שהיא מ' היחס – יותר מכולם, ועל זה קשה. אך יש מ' בעברית היא בפירוש של מתוך. הפסוק שואל – איך מגיעים לענווה כזו? ועל זה באה התשובה – כיצד משה נהייה עניו? מכל אדם שהוא פגש על פני האדמה. הוא היה פוגש כל אדם ואומר עליו שאם הוא היה מקבל את המתנות שהוא קיבל – הוא היה מגיע למדרגה הרבה יותר גבוהה. (חכם – הלומד מכל האדם. מסכת אבות)

אם יש אדם אחד שאתה לא יכול ללמוד ממנו, כנראה שעדיין לא הגעת למדרגה הזו.

ואז הקב"ה קורא להם "צאו שלושתיכם". "וייחר אף ה' בם וילך". לקב"ה אין מה לעשות במקום בו האגו של האדם מתגבר בו, והוא חושב שהוא הכל.

"ויצעק משה אל ה' – אל נא רפא נא לה". – כלומר זה לא ע"פ הדין, אלא רק אם מצאתי חן בעינך- תרפא אותה.

רש"י רצה להסביר את כל פרשת המרגלים ואת כל פרשת מרים במשפט אחד, ואמר לנו שחטא המרגלים הוא 'אגו'. הבסיס הוא אצל מרים.

אותו  הלילה ליל ט' באב היה, ומהלילה הזה –כאשר האגו עולה ועולה –הסוף כבר ידוע. – בית ראשון ובית שני.

רש"י אחד שנראה כאילו לא מסביר את הפשט, מגלה לנו עולם מלא על תיקון העולם.

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: