שיעור במגדל

ג בתמוז שמש בגבעון דום

השיעור במגדל, פרשת קורח תשעה. האזנה לחלק הראשון, האזנה לחלק השני / קריאה

 


 

ג' תמוז שמש בגבעון, בחינת משה, חטא המרגלים, והקיום לימינו של משה יהושע וכלב.

  • ג' תמוז – שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון:

בג' תמוז, למעט החג של חב"ד, התרחשה גם מלחמת יהושע את ארבעת המלכים. (כפי המתואר בתחילת פרק ט', ובפרק י' של ספר יהושע)

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל אֶל מוּל הַלְּבָנוֹן הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. (פרק ט')

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם: (ב) וַיִּירְאוּ מְאֹד כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן הָעַי וְכָל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים: (ג) וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר: (ד) עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן כִּי הִשְׁלִימָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ה) וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן מֶלֶךְ יַרְמוּת מֶלֶךְ לָכִישׁ מֶלֶךְ  עֶגְלוֹן הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם וַיַּחֲנוּ עַל גִּבְעוֹן וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ: (ו) וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה לֵאמֹר אַל תֶּרֶף יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ וְעָזְרֵנוּ כִּי נִקְבְּצוּ אֵלֵינוּ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי יֹשְׁבֵי הָהָר: (ז) וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל הוּא וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ וְכֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל: פ (ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מֵהֶם כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ: (ט) וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ פִּתְאֹם כָּל הַלַּיְלָה עָלָה מִן הַגִּלְגָּל: (י) וַיְהֻמֵּם יְקֹוָק לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם מַכָּה גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן וַיִּרְדְּפֵם דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית חוֹרֹן וַיַּכֵּם עַד  עֲזֵקָה וְעַד מַקֵּדָה: (יא) וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וַיקֹוָק הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן  הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב: ס (יב) אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיקֹוָק בְּיוֹם תֵּת יְקֹוָק אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: (יג) וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים: (יד) וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ יְקֹוָק בְּקוֹל אִישׁ כִּי יְקֹוָק נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל:  (טו) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה.

רש"י מסביר שלא רק שהשמש לא הלכה את מהלכה הרגיל, אלא היא עצרה מלומר שירה. בהמשך נאמר:" אז ידבר יהושע", וכמו שמתרגם התרגום יונתן בן עוזיאל – הוא שר. כך שיהושע שר כנגד שירת השמש.

הרבי מליובאוויטש בא הוא מדבר על ג' תמוז של הגלות, הוא אומר:

ידוע בספרי התכונה (אסטרונומיה) אודות המהירות של מהלך גלגל השמש, אשר בסיבוב אחד של השמש, הולך כמה רבבות פרסאות, עד אשר ערך מהלך חמש מאות שנה סובב בעשרים וארבע שעות. ולא ידעו טעם סיבובו של השמש במהירות עצומה כ"כ. ולכאורה הרי זה פלא גדול ביותר, מהי הסיבה למהירות השמש במהירות עצומה כ"כ, ללכת בכל יום מרחקים עצומים כ"כ כרחוק מזרח ממערב.

הרמב"ם בהלכות יסודי התורה אומר שהשמש היא לא דומם. "כל הכוכבים והגלגלים כולם בעלי נפש ודעה והשכל הם" ולפי זה יש לתמוה עוד יותר על מהירות השמש? מדברי הרמב"ם משמע שסיבוב השמש גם צריך להיקבע ע"פ השכל.

ומצינו בדברי חז"ל שישנם מנהיגים המנהיגים את החמה, והמנהיגים בוודאי בעלי דעה והשכל… והביאור בזה הילוך השמש הוא בחינת ההשתחוואה שלו, בביטול גדול ונורא, כי הנה ידוע שיש לשמש חומר וצורה, גוף ושמש, וגופו סובב בהשתחוואה גשמית, לפי שנפשו הרוחנית משתחוואה בהשתחוואה רוחנית… כמו שכתוב "וצבא השמים לך משתחווים", ובשעת ההשתחוואה שלהם אומרים שירה… "ברון יחד כוכבי בוקר". וכמו כן מובן בנוגע לדרגה היותר נעלה של המלאכים. ויש להבין הביאור בזה כאשר המלאך הממונה להנהיג את השמש, מתבונן בגודל זכותו לשרת את קונו ע"י זה שימלא את תפקידו להנהיג את השמש,. ומצד גודל ההתפעלות שלו הוא מנהיג את השמש במהירות כ"כ גדולה, ואדרבא הוא היה צריך להנהיג אותה במהירות יותר.

ע"פ זה יובן הטעם למה הוצרך יהושע להעמיד את החמה והלבנה כדי לנצח במלחמה. "וידום השמש והירח עמד עד ייקום גוי אוייביו". האוייבים עמהם נלחמו בנ"י היו עובדי מזלות כמעדי ארץ האמורי, והם צבא הלבנה וכו'. והם משתחווים לשמש ולירח ולכוכבים וכו'.

שכן הילוך השמש קשור עם עניין ההשתחוווה והביטול. אשר היא הגורמת השפעה מלמעלה למטה, וכל ההמשכות של שפע גשמי… (מתוך השיחה)

אם אנחנו רוצים להילחם במלכי האמורי, לא ביריחו ולא בעי, אלא במלחמה שהיא בכלל בין האמוריים לגבעוניים. כשאנו רוצים לנצח אותם , צריכים לבטל את ההשפעה שהם מקבלים מהשמש והירח, וזאת עושים ע"י ביטול הילוכם של השמש והירח, ומבטלים את השירה שלהם.

יהושע בא עם משנה תורה ומדמים את השמש. כל כוחו של יהושע הוא ממשה רבנו ממשנה תורה.

ונבאר זאת ביתר הרחבה בהמשך הדברים.

  • בין רביעי לחמישי של קורח – בין משה לאהרן:

מעניין מאד החילוק בין רביעי של פרקת קורח לחמישי. ברביעי אנו קוראים:

(ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (י) הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם: (יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְקֹוָק הֵחֵל הַנָּגֶף: (יב) וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם: (יג) וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: (יד) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח: (טו) וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה. (במדבר, י"ז)

אהרן עשה את הפעולה, ומשה הוא זה שנתן את ההוראה. בסוף אהרן חוזר אל משה כדי לדווח לו על הנעשה. בפסוק כתוב – שאהרן קודם כל חזר, ורק אז המגפה נעצרה. כלומר, היא לא נעצרה עד שהוא שב. הייתה עצירה של המגיפה כפי שכתוב בסוף פסוק יג', אבל כנראה הסיום היה רק כשהוא שב אל משה.

רש"י על פסוק יג' אומר:

ויעמוד בין המתים וגו' – אחז את המלאך והעמידו על כרחו. א"ל המלאך הנח לי לעשות שליחותי. א"ל משה צוני לעכב על ידך. א"ל אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה. א"ל אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקדוש ברוך הוא ומשה אל פתח אהל מועד בא עמי ושאל. וזהו שנאמר וישב אהרן אל משה. דבר אחר למה בקטרת, לפי שהיו ישראל מליזין ומרננים אחר הקטרת לומר סם המות הוא, על ידו מתו נדב ואביהוא, על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש, אמר הקדוש ברוך הוא תראו שעוצר מגפה הוא, והחטא הוא הממית:

"ויעמוד בין החיים ובין המתים" – ע"פ רש"י נאמר לא על אהרן אלא על המלאך. אהרן העמיד את המלאך, (כמו שיהושע גרן לשמש לעמוד ולא לרדת) ואמר לו שמשה צווה אותו לעכב אותו. והמלאך כנגדו בא ואומר לו שהרי הוא שלוחו של מקום.

אהרן קובע שמשה אינו אומר כלום מלבו! (גם כל ספר דברים, משה אומר והשכינה מדברת מתוך גרונו).

במילים שלנו, אהרן אומר למלאך שכאשר אדם מחובר למשה שום דבר אחר לא יכול להשפיע עליו. כאשר באים מכוחו של משה, גם המלאך לא יכול להפריע. (המדרש על משה והמלאכים – "מה לילוד אישה בינינו".)

ברביעי אנו עוסקים באהרן השליח, ומשה כמשלח.

בחמישי של הפרשה אנו עוברים לעסוק רק באהרן:

(טז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (יז) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ: (יח) וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם: (יט) וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה: (כ) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם: (כא) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם: (כב) וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֹּת לִפְנֵי יְקֹוָק בְּאֹהֶל הָעֵדֻת: (כג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים: (כד) וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי יְקֹוָק אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ. ( במדבר, י"ז)

בחמישי היוצרות מתהפכים. כאן בחמישי אנו פוגשים רק את אהרן, ומשה רק יבוא לראות את גדולתו של אהרן. (רביעי – נצח, חמישי – הוד).

  • משה ויהושע – השמש והירח:

כשמשה שולח את יהושע עם כל המרגלים הוא אומר לו – 'יה יושיעך מעצת מרגלים'. השאלה הידועה- אז משה רבנו ידע או לא ידע שהמרגלים יחטאו? לכאורה התשובה שאם לא ידע אז כיצד הוא מזהיר את יהושע, ואם הוא ידע, אז מדוע הוא שלח?

אלא יש משה יש יהושע ויש כלב. יש משה – המופיע ברביעי, יש יהושע (אולי המופיע ברביעי) ויש כלב שזה אנחנו.

כל פרשת שלח אנו לא נמצא את המילה 'מרגלים'. השם הנ"ל הגיע מספר דברים. ששם כתוב "וירגלו אותה". בנוסף לביטוי זה, יש גם את הביטוי 'עצת מרגלים'.

יהושע מוכר לנו כבר מספר שמות, וכן מפרשת כי תשא, ומעמד הר סיני, אז מדוע לא אמרו לנו שם – שמשה הוא זה שנתן לו את שמו? אלא ברור שמשה קרא לו יהושע עם שליחת המרגלים. ומניין בכלל הגיע הביטוי 'עצת מרגלים'? הרי משה לא ביקש עצות?

המילה 'עצת מרגלים' תופיע עוד פעם אחת. כלב נמצא בדרך, והוא מתחיל להרגיש את הבעיה כתוב: "ויבא עד חברון", ורש"י מדגיש – שהוא הלך לבד, להשתטח על קברי אבות. כדי 'שלא יהא ניסת אחר חבריו בעצתם'.

מה ההבדל בין לתור לבין לרגל? (שיחה של הרבי)

לתור – זה לראות, לחפש. אבל זה גם לצאת למקום על מנת להתפעל ממשהו, להנות. תייר אמיתי הוא זה שחוזר ויודע להראות את התמונות ולספר.

יהושע שלח מרגלים ליריחו. כדי לראות מהיכן לכבוש, ולראות פרטים הרבה יותר מדוייקים. אבל לא לרגל שלח משה את המרגלים. הוא שלח אותם רק בשביל "והתחזקם ולקחתם מפרי הארץ".

משה רבנו שולח את המרגלים למרות שהקב"ה לא ציווה, כי הוא רצה שהעם גם יתפעל מן הארץ ויחמוד בארץ חמדה. הניסיון של המרגלים – הוא האם התייר שבהם יעבוד יותר מהריגול? או חלילה ההפך (כפי מה שקרה).

המרגלים הולכים לתור, אבל החשש האחד הוא – שהשכל, יהפוך אותך מתייר למרגל. ובמקום בו אתה צריך לתור אתה לא תוכל גם אם תרצה.

מכירים את הזמן הזה בו המוח לא פוסק לעבוד? דווקא כאשר אדם רוצה לתור ולהנות, אזי המחשבות באות מהשכל וגורמות לאדם לחשוב על הכל?

  • בחינת משה בכולנו:

כלב נצרך ל"ויהס כלב את העם אל משה". כי הוא שומע את המרגלים אומרים הארץ טובה, אפס כי עז העם, הנפילים, בני ענק, ופתאום המוח של העם שנורא רצה להתפעל מהארץ ולחמוד בה, פתאום מתחיל לחשוב על דברי המרגלים. כלב הבין שיש רק דרך אחת להשכיח מהם את המחשבות והשכל, והפתרון הוא רק להביא אותם אל משה. להגיד להם שבהווה מתמשך – אצל כל אחד יכול להיות משה שימשה אותו מן הרעש ויתן לך שקט. הוא מושה אותך מאי היכולת להתפעל מארץ חמדה. הוא מושה אותך גם מהפקפוק הקבוע שלך באמונה בך.

כל כך – הרבה ענווה צריך כדי להגיע למדרגה הזו.

כל ספר במדבר הוא מהלך אחד של אי יכולת לקבל את משה – כל אחד ברמה שלו. מרים ואהרן  ברמה הקדושה שלהם אומרים – "הלא רק במשה דיבר ה', הלא גם בנו וכו'". עשרת גדולי הדור במרגלים, 250 אנשי שם שנפלו עם קורח ולא יכלו לקבל את משה .

מה ההבדל בין כלב ליהושע? יהושע הוא המנהיג, אבל כלב הוא אחד מכולנו. הוא מדבר עם העם כאחד מתוכם, הוא אומר להם: 'אתם צודקים בכל, זה לא ריאלי אולי, אבל תסתכלו אל משה –האם קריעת ים סוף הוא ריאלי? והשליו? ומעמד הר סיני? וענן הכבוד? ולצאת ממצרים זה ריאלי?'. זה לא משנה מה אנחנו חושבים, יש את הקב"ה ויש את משה שלא אומר כלום מלבו.

המלאך לא מבין מה אהרן רוצה ממנו, הרי הקב"ה שלח אותו! ואהרן אומר לו – שאולי יש לך כוח על שבעים אומות, אבל על עם ישראל אין לך כוח כעת כי משה רבנו הוא המנהיג.

ג' תמוז בשבילי הוא הניסיון להיות בעולם שבו אין לך אלא משה, ומשה לא אומר כלום מלבו. זאת מציאות בה האדם יכול להיות יהושע. ב'רביעי' אהרן מסביר שאין לו כוח בכלל, אלא כל הכוח הוא משה, ולכן הוא יכול להתמודד עם מלאך המוות. וב'חמישי' משה מסביר שכל הכוח שלו זה אהרן. הוא מביא את כל המטות "ומטה אהרן בתוך מטותם". והרי גם משה הוא משבט לוי, כך שמשה גם הוא מתבטל לאהרן.

 

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: