הדף השבועי תשעו

הדף השבועי לפרשת וירא תשעו

הורדה והדפסה של הדף השבועי לפרשת וירא


פתיחה

בשבוע שעבר נפגשנו לראשונה עם אברהם המצוּוה, שכל מהותו היא לעשות רצון אלו-היו.

פרשת וירא מתחילה באופן משונה וחריג.

'וירא אליו ה" – אל מי? ישנן עוד פרשות שמתחילות בקישור לנאמר בפרשה הקודמת. כך פרשת נח, שחוזרת בתחילתה על סופה של פרשת בראשית וכך תחילתה של פרשת לך-לך ש'מזכירה' לנו את משפחת תרח ואברם. אך בתחילת פרשת וירא אפילו לא נאמר מי הנושא. כלומר – אנחנו מוכרחים להבין ש'אליו' זהו אברהם ואם נדייק – זהו כנראה אברהם של סוף פרשת לך-לך.

עד כאן, בהתגלות שהייתה לאברהם מצאנו לפני כן פניה ולאחר מכן את התוכן – 'ויאמר ה' אל אברם לך-לך…' –המילה 'אברהם' מופיעה בכל פעם. הפתיחה כאן, מרעישה, היא בלי שם, והסדר הוא הפוך מהרגיל – 'וירא אליו ה". כלומר, הנושא הוא אברהם. ה'מוזרות' הזו הופכת לבולטת ככל שמתקדמים בפסוקים והיא תתברר כיסודה של פרשת החסד הגדולה של אברהם אבינו.

לפני שממשיכים בפסוקים, יש להתעכב בפסוק הראשון בעוד כמה נקודות. ה' נראה אליו – לְמה? ואז מה קרה? כלום, הוא יושב פתח האוהל כחום היום. אז לשם מה ההתגלות? האם ללא ההתגלות לא הייתי יכול לספר שאברהם יושב בפתח האוהל? הרבה אנשים יושבים כך…

אין התגלות סתמית של הקב"ה. לכל מראה, לכל התגלות יש מטרה ברורה. ואילו כאן – מה היה חסר בסיפור ללא ההתגלות הזו? הפסוק כולו, הקשרו ומיקומו בסיפור – מחייבים הבנה עמוקה.

'וירא' – ראיה מסוג אחר

פרשת וירא היא הפרשה הראשונה המפורשת שעוסקת בחסד של אברהם. כל הפרשות אולי נובעות מהמידה הזו – הלקיחה את לוט אתו לכנען והנפשות שהוא עושה בחרן והתנהגותו לשרה ולהגר וישמעאל, כל מה שהוא עושה עטוף בחסד, אך פרשתנו היא ממש התעסקות במידה הזו, ודרכה נרצה להבין מעט את מהותה וממנה את מהותו של אברהם – 'תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם'[1].

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה[2]

נחזור ונשאל – האם לא יכולנו להתחיל כאן את הסיפור? פרשת 'וישא'… אי אפשר לומר שבאמת ה'וירא אליו ה" לא חשוב להמשך, שהרי שְמה של פרשה תמיד מבטא את מהותה! ב'לך-לך' זה ברור ופשוט, כך ב'תולדות' וב'ויצא' שכולה יציאה, גם על 'נח' דיברנו כמהות המבול המביא מנוחה אמיתית לעולם וכאן, מאיפה שלא נבחן את הדברים ה'וירא' נראה לא קשור בכלל לסיפור. ובכלל, הקב"ה נראה לאברהם פעמים רבות. מדוע דוווקא ראייה זו זוכה לכזה 'פוקוס'?

עד שבא אברהם וקראו אדון

וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ

רש"י הפשטן רוצה לומר שמדובר כאן באנשים ופירוש המילה 'אדני' היא חולין – אדונים נכבדים. על הקושי שבלשון היחיד בה ממשיך אברהם יסביר רש"י שבתחילה הוא פנה אל כולם אך בהמשך הדיבור נשא ונתן רק עם הגדול והמכובד שבהם ודרכו איתם. אולי בגלל הקושי ואולי לא, רש"י נותן פשט (לא מדרש, פשט!) נוסף. המילה 'א-דני' היא קודש.

מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר 'ויאמר א-דני (א-להים) במה אדע כי אירשנה'[3]

את החידוש הזה של אברהם פגשנו כבר בפרשה הקודמת, משם המקור לגמרא הזו. אנחנו רגילים למושג הזה, והוא שגור על פינו כל כך, אנחנו משתמשים בו בכל פעם שכתוב שם הויה, אך לפני אברהם המושג הזה לא קיים. חידוש חידוש. אגב, מדוע המושג הוא בלשון רבים? אם המטרה היא לייחס אותו לכולנו – צריך להיות אדוננו ואז היה המובן – האדון האחד שלנו. בשם א-דני המובן הוא האדונים שלי.

על פי ההסבר הזה, מספר לנו רש"י את הסיפור כולו מתחילתו. המילים של הסיפור מוכרות ומובנות, אבל אי אפשר להבין את זה…

ובכן, מדוע נראה אליו ה'?

לבקר את החולה[4]

ומדוע דווקא עכשיו?

אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו[5]

אגב, זה גם מאד הגיוני שהמילה 'אליו' מוסבת על המילה 'אתו' בה הסתיימה פרשת לך לך. והיא באה להדגיש שהסיבה ל'וירא' נעוצה ב'נמולו אתו'. ומה עם השאלה 'הרי הקב"ה לא מגיע סתם לביקור'? נכון, הוא לא. אז מדוע הוא הגיע כאן? 'סתם', לביקור…

הכנסת אורחים, לא אירוח

רש"י ממשיך לתאר את ה'קונפליקט' של אברהם, ניגוד אינטרסים. ה' בא לבקר, אבל פתאום באים אורחים… בעצם, הם בכלל לא באים, הם רק עברו שם והוא רץ לקראתם…

והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים[6]

ימתין כבודו. ומה ההיגיון?

גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה[7]

נכון שאתה הגעת, ולפי הפשט אפילו הגעת ראשון, אבל מה לעשות שגדולה הכנסת אורחים… שמנו לב פעם למילה הזו? הם בכלל בדרך, עזוב, זו לא הכנסה אלא 'ניג'וז' אורחים… הכנסת אורחים זה לא להציע יפה קפה ועוגיות. זה גם נחמד.  הכנסה זה להכניס, כמעט בכוח… וזה גדול מהקבלת פני שכינה?! כלומר, לא רק אם אני כבר נמצא עם אורחים אין זמן לארח את הקב"ה, אלא אפילו שהקב"ה הקדים ויש כאן רק הזדמנות להכניס אורחים – מבחינת אברהם הם קודמים… המילים של חז"ל מדויקות – 'יותר מהקבלת פני שכינה'. האורח הראשון כבר התקבל, אך ההכנסה קודמת. הכל מובן, אבל לא מצליחים להבין שום דבר…

להיות עץ

הוא פונה אליהם מיד, הם ניאותים להישאר לשבת והצורה שבה נעשה החסד היא פלאית –

וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת.  ואֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ[8]

עזבו שזה יום שלישי למילתו. יהודי בן 100!! לכל הדעות. על מה ולמה המהירות הזו? גם שרה, שעומדת ללוש עכשיו באותו מרץ ובאותה ריצה כמות ענקית של קמח, לא בדיוק צעירה… הוא רץ, וממהר וכדי שלא ישבו בלי שום דבר, הוא מגיש כמו במסעדה טובה קנקן מים כבר לשולחן, עד שהאוכל יגיע…

הכנסת האורחים של אברהם מפעילה את כל מי שמסביבו. שרה והנער, המציאות כולה פועלת הכנסת אורחים. לא נעים לומר, אבל אנשים כל כך אוהבים לשמור באופן 'אנונימי' את המצווה על שמם… אברהם כמעט מתנער מהקשר שלו למצווה ונותן את הכל לנערו –  שהוא יכניס, שהוא יעשה וירוץ. מה קרה? טיפול נמרץ? מים כבר יש להם, הם בסדר…

וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ[9]

אמרנו פעם בשם הרב אביגדור נבנצאל שליט"א הסבר שהוא לא מחוייב בפשט, אבל הוא מתאים למנגינה של הפסוקים. מים יש, המנה העיקרית הגיעה, אבל חם… אברהם עומד תחת העץ, כלומר – במקום העץ שלא נמצא שם, אברהם עומד ועושה צל לאורחים שלו…

מדהים שכשכבר מתרחש החסד של אברהם, אז הקב"ה גורם לכך שהחסד שיתרחש הוא בכלל חסד לא נצרך, לא מצוּוה. הם הרי רק עושים את עצמם, הם מלאכים. הם אוכלים כי כך מנהג המקום. לא חבל 'לבזבז' את פרשת החסד הענקית הזו על חסד כזה? לא היה עדיף שהאורחים יהיו משפחה במצוקה ובחוסר כל?

מכאן מתחילה הבשורה הגדולה –

וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ[10]

'השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!'

'חסד – לאברהם'. החסד אצל אברהם נתפס אצלנו יותר מכל דבר אחר שיש בו. אני משער לעצמי שאם נבקש מילד לצייר את אברהם אבינו הציור הקלאסי יהיה אהל, מדבר, בפתחו יושב לו אברהם עם עיניים רכות, זקן לבן ארוך מעטר את פניו המאירות, הוא מקבל בסבר פנים יפות כל אורח… כזה אברהם בציורנו, ואולי בצדק.

זה מרתק, כי אם נעבור על הפרשות בעיניים מתבוננות, אז אברהם הוא קודם כל איש משפט. הוא הראשון בעולם שעוסק במשפט נון-סטופ. בפרק י"ד, במלחמת ארבעת המלכים את החמישה מתחדש בעולם המושג משפט. את המלחמה מתחילים ארבעת המלכים ב'עין משפט היא קדש'. בסופה של המלחמה, כשיציע מלך סדום בסדומיותו 'תן לי הנפש והרכוש קח לך' אברהם יחזיר את העיוות, יתקן את העוול בעולם ומלכיצדק – משפט – כהן לא-ל עליון, יתן לו לחם ויין.

עשיית המשפט ממשיכה בפרשתנו ברמות שקשה להבין. כשהקב"ה  מגלה לו שהוא הולך להפוך את סדום, אברהם עונה לו בצורה הקשה ביותר – 'השופט כל הארץ לא יעשה משפט'[11]?! מדוע זה לא משפט? סדום! אם אכן כצעקתה, המשפט מחייב שייהפכו וייחרבו. אגב, הסיבה שהקב"ה פנה אל אברהם היא בגלל היותו איש משפט מנוסה וותיק… –

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט[12]

רמטכ"ל מכניס אורחים…

אינני יודע אם מישהו מאיתנו מצייר כך את אברהם. אינני יודע, למשל, אם אברהם בציורנו הוא רמטכ"ל לוחם, עם מאה מכשירי קשר וסיירת שרודפת איתו עד דן ועד חובה אשר משמאל לדמשק… כל אלו זזו הצידה ופינו את מקומם לציור עם הזקן הלבן, בפתח האהל…

הדבר הראשון שעושה אברהם בעולם הוא להמליך את הקב"ה. הוא המגלה את מציאות ה' בעולם, הוא הקורא בשמו, הוא הממליך. הוא עושה רבבות נפשות בחרן. אם דיברנו על ציורים – וזה עוד ציור שכדאי שנתקן במחשבתנו – אברהם ושרה 'באים בימים' רק בפרשתנו. עם רבבות מאמיניהם הם מגיעים לארץ כנען בשיא כוחם, 30 שנה לפני כן. כשאברהם ושרה עוברים בארץ 'הלוך ונסוע' בנגב ובשכם ובאלון מורה, זהו צבא אדיר שעושה מהפכה בלתי נתפסת. צבא ממליך.

'שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי'

ואצלנו בראש, רק 'חסד לאברהם'. ישנו ביטוי מדהים בחז"ל:

אמרה מידת החסד לפני הקדוש-ברוך-הוא: מימי היות אברהם בארץ, לא הוצרכתי למלאכתי, שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי[13]

מידת החסד אומרת שלא צריך אותה בכלל, יש אברהם בעולם… לא אנחנו בגן לקחנו רק את החסד, כבר הנביא, כשביקש לדבר על אברהם במילה אחת דיבר על החסד שלו. אברהם הוא עמוד החסד, ומהעמוד הזה הוא פועל בכל התחומים – חסד ומשפט, חסד ומלחמה, חסד וקריאה בשם ה', חסד ומתוכו כל מה שמתרחש בדרך של אברהם.

זוהי תופעה קדושה, שצריך להבין את עומקה מתוך הבנת עומק המושג חסד כפי שהוא בא לידי ביטוי בפרשתנו. הבנת המושג 'חסד' באמת, דווקא דרך הכנסת האורחים של אברהם, תוכל ללמד אותנו כיצד לא רק שהחסד יכול לסייע להמליך את הקב"ה בעולם, אלא שהוא הדרך היחידה להגיע לידי כך, ואת הדרך הזו מבקש ללמדנו אברהם אבינו בכל אורחותיו. זהו החידוש שנבקש ללמוד בעיוננו זה – לא 'אברהם הוא ממליך, ולוחם, ושופט ו.. גם בעל חסד נפלא'. אלא אברהם הוא איש חסד ומתוך כך ורק מתוך כך, הוא מייסד מערכות שלימות לעולם מתוקן.

'אתה נוהג בצדק כלפי נפשך…'

מהו חסד? לעשות טובה למי שצריך? אולי דווקא לגמול חסד, כגמולו של זה שעשה איתי חסד? ישנם שני מושגים דומים, אך שונים זה מזה – חסד וצדקה. הבנת הצדקה, כהקדמה לחסד, תסייע לנו  להבין את הדברים.

הצדקה בעברית באה מאותו שורש של המילה צדק. לפעמים הן ממש מתחלפות, כמו בפסוק 'צדק לפניו יהלך'[14], שמשם למדו חכמים[15] את חובת נתינת הצדקה לפני התפילה או הפס' שנאמר על אברהם 'לעשות צדקה ומשפט', שם היא משמשת במקום המילה צדק. הדמיון בין צדקה לצדק הוא נכון ועמוק מאד.

לכאורה, בעולם המודרני המילים הללו הפוכות. בבית המשפט נעשה צדק, ושם אין מקום לצדקה. הצדקה היא לא 'לפי החוק', כי אם מֵעֶבר לו. בעברית של היום, אני מבקש ממך שתעשה איתי צדקה ולא תנהג בי כפי שהצדק דורש. אבל האמת היא שהשורש הוא אחד, כפי שמלמדנו הרמב"ם בספר מורה נבוכים:

הביטוי צדקה גזור מן צדק… צדק הוא לספק לכל מי שיש לו זכות את מה שמגיע לו, ולתת לכל נמצא מן הנמצאים בהתאם למה שהוא ראוי לו. אך בספרי הנבואה, החובות המוטלות עליך כלפי זולתך – כאשר קיימת אותן – אינן קרויות צדקה בהתאם למשמעות הראשונה, מפני שאם אתה משלם לשׂכיר את שׂכרו או פורע את חובך אין זה נקרא צדקה. אבל החובות המוטלות עליך כלפי זולתך בגלל מידת אופי טובה, כגון איחוי שִברו של כל בעל שבר, הן קרויות צדקה. לכן אמר על החזרת הפיקדון: 'ולך תהיה צדקה', מפני שכאשר אתה נוהג מנהג מידות האופי הטובות, אתה נוהג בצדק כלפי נפשך המדברת, מפני שאתה נותן לה את המגיע לה[16]

מה זה צדק ,בעצם? צדק זהו מצב משפטי, חוקי, שאני רואה  מציאות של עוול ואני לוחם לתיקונה. אני רואה עוול ואני מתקן אותו בכלים של צדק. יש לי כלים משפטיים, כלים הגיוניים לעשות בהם צדק. בעומק, וזה עצמו עולם שלם – הצדקה נובעת מאותו מקור נפשי של צדק.

צדק וצדקה

אני נותן צדקה למי שאין לו, למי שזקוק. בשונה מהצדק, בצדקה אין לי כלים חיצוניים שאוכפים אותי, הכלים הם פנימיים-מוסריים והם מכריחים אותי להגיע לשם. אם אני מאמין, ומסתכל נכון על המושגים, אני אומר כך: זה לא צודק שלילד הזה אין בית! זה לא צודק, זה מנוגד לצדק! באים פילוסופים נכבדים וטוענים שכך נברא העולם, ושזה בסדר שלזה אין ולזה יש ואנחנו נענה להם שהעולם גם נברא עם עוולות, זה לא אומר שזה מצב מתוקן. כלומר – הצדקה והצדק מגיעות מאותו שורש, ההבדל הוא רק בכלי האכיפה – חיצוניים או פנימיים. זוהי מהפכה חשובה.

אבי מורי ז"ל היה מזכיר את הנקודה הזו  בלי סוף. שם, הוא אמר, אצל הנוצרים, יש את המושג 'השומרוני הטוב', אך אצלנו המושג לא קיים, הוא לא מבית מדרשנו. כמו שלא לנהוג בצדק זו שחיתות, כך לא לנהוג בצדקה זו שחיתות שאין כמוה. צריך להיות במדרגה מוסרית גבוהה כדי לראות ולהבין כך את העולם. צריך אמונה גדולה בכך שאם הקב"ה הראה לך סיטואציה מסויימת, עליך לנהוג בה בצדקה ובצדק בעונה אחת.

שמעתי בדרך לכאן על רצח מזעזע בנתניה. נותרו שם עכשיו שני ילדים קטנים. החובה לגדל אותם ולחבק אותם היא במסגרת הצדקה או הצדק? היינו הך. אם הקב"ה הפגיש אותי עם המקרה הזה הוא מצווה עליי לפעול, הבחירה שלי היא באילו כלים, חיצוניים או פנימיים.

הצדקה היא לסייע היכן שצריך, וזהו הצדק האמיתי.

עד כאן ההקדמה למושג חסד.

עולם לא חסד – ייחרב

'עולם חסד ייבנה'. הפירוש המוכרח הוא שעולם לא-חסד – ייחרב. אין אפשרות אחרת.

אם יהיה משפט, וצבא, ומערכות אכיפה ומערכות חקיקה והכל לא עם חסד – העולם ייחרב. משפט שמושתת לא רק על  חסד הוא סכנת נפשות. כל מבנה העולם צריך להיות על בסיס החסד. הקב"ה יצר את העולם בעשר ספירות ובכל המידות, אך את העולם הוא ברא במידת החסד.

אז מהו החסד?

כשהקב"ה ברא את העולם הוא לא עשה איתי צדקה וגם לא צדק, כי לא הייתי. אני לא הייתי צריך להיברא, אבל הוא ברא, הוא החיה אותי. זהו חסד. אם צדקה באה לתקן עוול בכלים חיצוניים או פנימיים – החסד בא להחיות.

שמתם לב שאברהם, איש החסד, אלו אותיות 'הבראם'? אברהם מגלה את הבריאה שבחסד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם [17]

אברהם מגלה את המלך ועושה רבבות נפשות, אבל יסוד הגילוי שלו הוא החסד. הצדקה באה לתקן עוול כדי שאני אוכל לחיות טוב, כי מישהו זקוק לה. החסד נובע מעצם היכולת שלך להאמין שהקב"ה, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, נתן בך את הכח הזה ובכוח הזה אתה יכול לברוא אותי.

זו מהפכת עולם שצריך להבין אותה לאט. רות, אשת החסד, תוכל לסייע לנו להבין אותה טוב יותר.

מגילה שכולה חסד

אמר ר' זעירא: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב גומלי חסדים [18]

כלומר, מגילת רות אין בה אף לא בדל אחד של היגיון, של צדקה או צדק. היא פועלת כולה על פי קריטריונים של חסד.

הרי בהיגיון, רות לא פעלה צדקה, ובטח שלא צדק. נעמי בכלל לא רוצה שהיא תבוא אתה. היא מתחננת לה שלא תבוא אתה. זה יעשה לה אך ורק נזק. היא גם משכנעת אותה שהדבר שהכי ישמח אותה זה שהכלה הצדיקה הזו תמצא אושר – ' הַעוֹדלִי בָנִים בְּמֵעַי ??'[19]… היא מבינה מה פירוש להביא מואביה איתה לבית לחם אחרי הבגידה הבלתי נסלחת בעמה. רק זה מה שחסר לה…

רות אומרת לה – עד כאן. זה כבר בכלל לא עניינך. ' עַמֵּךְ עַמִּי וֵא-לֹהַיִךְ אֱ-לֹהָי ', וכל  מה שאת חשבת שכבר מת – בכוחו של האדם לחיות. היא הולכת אל בועז הזקן בן השמונים באמצע הלילה בגורן והוא אומר לה ' הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן '. איזה חסד? הוא לא זקוק לזה בכלל, בטח שלא ביקש את ה'כבוד' הזה. הוא גם ממש לא עני שזקוק לחסדים… נולד לה ילד והוא לא נקרא הבן שלה, כולם אומרים 'יולד בן לנעמי'. רות לנעמי, היא מה שהייתה יכולה להיות הגר לשרה, אם היא הייתה יודעת כיצד לעשות את זה. זה לא ייאמן. מגילת רות היא תיאור של מערכת נפלאה עם משפט, עם צדק, אולי גם עם צדקה, אך בלי טיפה של חסד בתוך כל ים השיבולים של בית לחם. עד שבאה רות והפכה את העולם.

אתם זוכרים את האיש ה'פלוני אלמוני' שאומר שהוא באמת ובתמים היה שמח לקחת את רות, והיא בחורה מצויינת אבל בכל זאת ' לֹא אוּכַל לִגְאָל לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי ', זה קצת לא נעים.. והוא צודק! אין לו שום בעיה, לא של צדק ולא של צדקה. העמדה שלו מקבלת גושפנקה פה אחד מבית הדין שיושב שם. רות מגלה במגילה שמשיח יבוא רק מעולם שפותח בחסד.

חסד בורא

צדקה מתקנת עוול. חסד בורא אותך מחדש, ומגלה לך שאתה אלוקות, שאתה צלם אלוקים.

אתם יודעים איך בנוי העולם שאליו נכנס אברהם? יש מלכות, ויש שלטון, מלכים על גבי מלכים – נמרוד, ארבעת המלכים, חמשת המלכים. משלמים, קונים ומוכרים הכל. שמתם לב איזה מלך 'רחמן' היה כדרלעומר? –

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ.  וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ[20]

לפי רש"י, במשך שלוש עשרה שנים תמימות הם לא מעלים מיסים וכדלעומר מוחל. חֶברה מתחילה מחכה פחות זמן עד ההוצאה לפועל… מלך הצדק והצדקה. רק בשנת הארבע-עשרה הוא בא ונלחם בהם. הוא צריך לקבל פרס מגן האנושות על אהבת אדם…

ואז איש החסד לוקח את חניכיו כולם והולך להילחם… בשביל מי? בשביל סדום! סדום שאומרים 'אי אפשי לא באברהם ולא באלו-היו'[21]. סדום, שכשמגיעים אברהם ואנשיו כתוב בפס' שהם מחזירים –

אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם[22]

ואילו בשבי כתוב –

וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ.  וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ[23]

ומאיפה הגיעו הנשים? ובכן, גם הנשים הן רכוש, במלכות הצדק של כדרלעומר…

מידה בינונית = מידת סדום

כשצבא החסד מנצח, ויבוא מלך סדום לאברהם עם ההצעה המחרידה 'תן לי הנפש והרכוש קח לך' יחדש אברהם, שנים רבות לפני נינו יוסף מושג בעולם – 'בלעדי'. אני לא כאן. אם הייתי כאן, לא הייתי נלחם. אני חסד. אני אלוקות, ואני אגלה לך שגם אצלך חייבת להיות כזאת.

איש החסד הזה רץ לשלושה עוברי אורח ומתחנן בפניהם שיתנו לו לגלות אלוקות. בבקשה, תנו לי משמעות. עשו איתי אתם חסד. חסד זה כשאין לי שום מושג מי עושה עם מי את החסד. אתם מבינים מה זה למנוע מאדם לעשות חסד? זהו רצח. זה להפוך אדם ללא-אלוקי.

'האומר שלי שלי ושלך שלך זו מידה בינונית, ויש אומרים: זו מידת סדום'[24]. זו בכלל לא מחלוקת – עם מידה זו יכולה חברה להתנהל מאה אחוז. אך בהיעדר חסד, היא יכולה להיה]ך לסדום מאה אחוז. לא כמעט ולא בערך. 'שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם' .[25]

אסוך שמן של תקווה

הדברים מתבהרים בצורה נפלאה בהפטרתנו.

שני סיפורים ישנם בהפטרה. הסיפור השני, הארוך, תופס את מירב תשומת הלב ובצדק – הקשר שלו לפרשה זועק מכל פסוק. אשה אחת, גדולה וצדיקה, מארחת את אלישע במשך זמן רב בביתה. הסיפור ידוע, אלישע מברך את הזוג חשוך הבנים 'כעת חיה את חובקת בן', כמו שרה גם האישה הזו מבקשת 'אל תכזב בשפחתך', הבן נולד בשעה טובה, גדל ומת בפתאומיות ובאירוע שמזכיר לנו קצת את עקידת יצחק שבפרשתנו – מחיה אותו אלישע. בקהילות רבות, עוצרים את ההפטרה באמצע הסיפור השני. אם הסיפור הזה היה עיקר מטרת ההפטרה, היה אפשר להתחיל בו.

את הסיפור הראשון קוראים בשלימותו, לכל הדעות והמנהגים, אך דווקא שם פחות מובן מה הוא עושה בהפטרת פרשת וירא.

וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת ה' וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ (כתיב לכי, קרי:)לָךְ בַּבָּיִת וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן.  וַיֹּאמֶר לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ כֵּלִים מִן הַחוּץ מֵאֵת כָּל  שְׁכֵנָיִךְ כֵּלִים רֵקִים אַל תַּמְעִיטִי.  וּבָאת וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ וְיָצַקְתְּ עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי [26]

בבירת מלכות ישראל, בשומרון, צועקת אישה אחת אל הנביא 'העולם מושחת!!!'. הנושה, וזה בכלל לא משנה על מה ולמה, בא לקחת את שני ילדיי בתור גביית החוב. אין עוד צורה לקרוא את זה. ההוצאה לפועל, עם צוים מסדרים, מוציאים מאישה אלמנה ועניה את שני ילדיה. אנחנו לא מדברים על השכנים, זה אצלנו, תחת שלטון יהורם מלך ישראל, בבית ספרנו.

מה הוא עונה לה – 'מה אעשה לך'?? מה זאת אומרת – תעשה נס! והוא ממשיך, כמעט בציניות מכאיבה – 'מה יש לכי (כתיב) לך (קרי) בבית'?? הרי אם היה לי משהו בבית הייתי נותנת אותו. מה פשר השאלות האלה? הכתיב הוא 'לכי', כאילו אומר לה הנביא לכי, תחפשי, חייב להיות משהו. היא נזכרת שיש לה עוד כמות זעירה של שמן. אולי את הכמות הזו זרקו עליה אנשי ההוצאה לפועל מתוך ביזיון כשבאו לקחת את הילדים. הוא ממשיך ומבקש שתאסוף כלים רקים מכל שכניה, שבטח כבר לא לגמרי סומכים על האלמנה הזו שתחזיר דברים שהיא שואלת מהם, ולאחר מכן תיצקי שמן לתוך כל הכלים. זה כבר בודאי נס… אם כבודו כבר עושה נס, אי אפשר משהו פשוט יותר? אין איזו סגולה מהירה יותר מאשר לאסוף כלים מכל השכנים?

האשה עושה ככל דבריו –

וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ הֵם מַגִּשִׁים אֵלֶיהָ וְהִיא מוֹצָקֶת. וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים וַתֹּאמֶר אֶל בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵין עוֹד כֶּלִי וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן[27]

היא באה לפגישת ייעוץ פיננסי. איש האלו-הים מסביר לה שהיא צריכה למכור בשוק, הוא גם מייעץ לה מה לעשות עם הכסף שיישאר בעו"ש וחוץ מהמילים, שום דבר בסיפור לא מובן ובכלל – מה הקשר של הסיפור להפטרת וירא?

סדום זה כאן?

הסיפור שמסופר במלואו הוא דווקא הראשון, ורק על בסיסו ניתן להתקדם לחלק השני של ההפטרה.

סיפורה של האישה הוא סיפורה של חברה שיש בה הכל חוץ מחסד. חז"ל[28] מספרים שאיש האלו-הים המנוח הוא עובדיהו הנביא, היחיד שנאמר עליו כפי שכתוב בהפטרה – 'ירא את ה". בימי איזבל ואחאב, הוריו של יהורם, עובדיהו שמקושר מאד לבית המלוכה מצליח להחביא חבורות גדולות של נביאים מפני חרבה של איזבל. הוא משתמש בכספו הרב לכלכל אותם במשך ימים ארוכים. כדי שהממשל ישתוק, הוא משלם שוחד לא קטן לנסיך, יהורם. הוא משלם, ויהורם דואג לשקט תעשייתי.

עם הזמן הכסף נגמר והחובות מתחילים. עובדיהו נפטר (אולי מהחובות?) ומותיר אחריו את אלמנה וחובות עצומים לנסיך שבינתיים נהיה מלך. הנושה מהסיפור הוא.. המלך. המלך רוצה את הכסף, אבל מה הוא יגיד כסיבה רשמית? שוחד? לא יפה. אז בטח תופרים איזשהו תיק והמלך הנושה מוכן לגבות את חובו גם בעזרת שני ילדיה של האישה. למי היא תצעק עכשיו?  למלך? למשרד הרווחה? להוצאה לפועל? הכל צודק. מה זה צדק, מתוקתק עד אחרון צווי ההוצאה.

הסיפור הראשון של ההפטרה הוא כל פרשתנו. חז"ל רצו לומר לנו, בסוף פרשת וירא רק דבר אחד: סדום יכולה להיות כאן. תראו לאן אפשר להגיע. ההתנהלות של אלישע מכאן היא מפעימה, ונותנת כלים לימים קשים שסדום כמעט ותאכל אותנו מבפנים.

זרע אברהם אינם סדום!

אלישע נותן לה את הכוחות הכי גדולים. מה יש לך בבית? היא אומרת שכלום והוא אומר לה שאין דבר כזה, אין מצב שאין משהו קטן להיאחז בו עוד. היא מוצאת אסוך קטנטן של שמן ועכשיו הוא ילמד אותה שמהאסוך הקטן הזה ניתן להוציא כמויות אדירות של שמן. הוא יכול לעשות נס וזהו, אבל הוא מבקש ללמד אותה ואותנו פרק בחיים של חברה.

הוא מצוה אותה ללכת אל השכנים, אל כל השכנים. במצבה הנפשי, המשימה הזו קשה מלתאר. כל מה שהאישה הזו רוצה הוא לסגור את הדלת ושאף אחד לא יראה אותה. אל תמעיטי! תאספי עוד ועוד כלים, ואת תראי, הם יתנו לך. זרע אברהם אינם סדום. לא יכול להיות. תאמיני בחסד, תני להם את הזכות לעשות אותו, תני לך את הזכות עשות איתם חסד. הם נותנים לה וכשהיא מסיימת הוא עובר לפרק הבא בסדרת החינוך: צאי לשוק, דווקא שם תמכרי. את תראי שהעם הזה שכבר חשבת שנהיה לסדום, מהעם הזה תצמח לך הישועה. תאמיני בחסד שיכול להפוך את העולם ובכלל לא יהיה ברור מי עשה עם מי חסד – היא עם אנשי העיר, או הם איתה.

רק מתוך הסיפור הראשון מגיעים אל הסיפור השני.

בהפטרה מלמד אותנו אלישע על שתי דרכים להחיות מתים. יש את הדרך ה'פשוטה', הניסית – 'וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו ויחם בשר הילד'[29], אך יש תנועה שלימה של חסד שמחיה את כל מה שנוגע בה. תחית המת   ים ממש. זהו המופת שמבקש אלישע לגלות לנו, מופת נקודת החסד שיש בכל אחד ואחת.

אלו-הי אברהם

אברהם בא לגלות לעולם שיש מלך. אם  יש מלך פירוש הדבר הוא שאתה אין סוף. אם יש מלך מלכי המלכים פירוש הדבר הוא שאין מלך בשר ודם. אין נמרוד, ואין תשעה מלכים, הם כולם בלוף גדול שייגמר. יש מלך העולם וממילא יש בך אינסוף.

בברכה הפותחת את תפילת העמידה, הנחתמת במילים 'מגן אברהם', חסרה 'מלכות'. 'ברוך אתה ה' אלו'…' הרבה פעמים מתבלבלים וממשיכים 'מלך העולם'.. העובדה הזו מנוגדת לכלל הקובע שכל ברכה הפותחת סדרה של ברכות חייבת לפתוח בשם ומלכות. תוס'[30] שואלים את השאלה ועונים:

אבל 'א-להי אברהם' הוי כמו מלכות, דאברהם אבינו המליך הקב"ה על כל העולם שהודיע מלכותו

הבנו? אל-הי אברהם זהו ביטוי ההמלכה הפשוט ביותר.

מלחמה על החסד

מהי שיטת ההמלכה של אברהם? אצלי התפיסה השתנתה. תמיד היו לי כמה 'אברהמים' כשהמרכזי שבהם הוא אברהם הממליך ובנוסף לו יש את אברהם איש החסד, אברהם השופט, אברהם הלוחם. האמת היא ש'חסד לאברהם', אברהם הוא איש חסד, ומכוח זה מתרחשות כל המפכות שהוא יוצר בעולם.

מכוח זה המלחמה היא מלחמה למען החסד והמשפט הוא משפט שדורש חסד בעולם, ששופט כל הארץ יעשה משפט נוסח אברהם.

לצאת להילחם על סדום זו לא מלחמה על הצדק, זו מלחמה על החסד, על הסיכוי שעולם חסד ייבנה גם בסדום הארורה, זו מלחמה בקביעה שנגזר על העולם שיהא עולם של משרתים ואדונים, מלכים את מלכים.

זוהי המידה שבה בורא ה' את העולם ומחדש אותו בכל יום , בטובו, תמיד. זוהי המידה שמלמד אותנו אברהם להחיות בה את העולם, להשכים אל המקום אשר עמדנו בו גם אתמול ולדרוש חסד לעולם.

'תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם'

[1] מיכה ז' ב'

[2] בראשית י"ח ב'

[3] ברכות ז:

[4] רש"י על בראשית י"ח א'

[5] בבא מציעא פ"ו, מובא ברש"י

[6] רש"י על בראשית י"ח ג'

[7] שבת קכז.

[8] בראשית י"ח ו'-ז'

[9] שם שם ח'

[10] שם שם י'

[11] שם י"ח כ"ה

[12]  שם שם י"ט

[13] ספר הבהיר לרבי נחוניה בן הקנה

[14] תהילים פ"ה י"ד

[15] ברכות יד.

[16] מורה נבוכים, פרק נ"ג

[17] זוהר חלק ג' לח.

[18] רות רבה פרשה כ'

[19] רות א' י"א

[20] בראשית י"ד ד'

[21] בראשית רבה מ"א ז'

[22] בראשית י"ד ט"ז

[23] שם שם י"א

[24] אבות ה' י'

[25] ישעיהו א' י'

[26] מלכים ב' ד' א' – ג'

[27] שם שם ה' – ו'

[28] מובא ברש"י על המקום

[29] מלכים ב' ד' ל"ד

[30] ברכות מ:

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: