שיעור בירושלים

פחד יצחק. תשעו

השיעור בירושלים, פרשת ויצא תשעו. האזנה / קריאה

 


 

דרך כוכב מיעקב

יהא השיעור עילוי לנשמות הקדושים שעלו בסערה השמיימה, לרפואה שלימה של כל הפצועים ולישועת כלל ישראל.

בפרשת ויצא עולה וזורח אורו של יעקב אבינו ומעתה ועד לסוף החומש תתואר מסכת חייו מחרן דרך החזרה לארץ ועד הירידה למצרים. עסקנו בשבועות האחרונים בתפילות האבות על פי דברי הגמ' במסכת ברכות לפיהם אברהם תיקן תפילת שחרית, יצחק – את תפילת מנחה ויעקב תיקן את תפילת ערבית.

דיברנו על עמידת השחר הפלאית של אברהם אל מול כל מהפכות הלילה, על המנחה והמנוחה שמתקן יצחק על מנת לפַנות את הערב ואת הערבוביה' והדבר הטבעי הוא לעסוק כעת בתפילת ערבית שתיקן יעקב מיד בתחילת פרשתנו, אך נדמה לי כי על מנת להיכנס וללמוד את יעקב בכלל, שומה עלינו לעסוק בחיבור המיוחד – המנוגד והמשלים כאחד – של האבא והסבא, יצחק ואברהם.

בחור שבאבות

חז"ל במדרש רבה מתארים את יעקב –

הבחור שבאבות זה יעקב שנאמר:  "כי יעקב בחר לו יה"[1]

המושג 'בחור שבאבות' אין פירושו נבחר מהם, במובן של עדיפות, חלילה. הפירוש הוא שיעקב כולל בתוכו הן את בחינת אברהם והן את בחינת יצחק –

"ולכן אמר אלוהי אבי אברהם ……כלומר שהיו לו שני הבחינות, בחינת אברהם וגם פחד יצחק"[2].
יעקב כלול אפוא מכוחם של אברהם ויצחק, כפי שנראה שגם הוא עצמו מזכיר פעמים רבות. נראה על כן שרק מהבנת החיבור בין אברהם ויצחק נוכל להיכנס מעט אל דמותו של יעקב המשלבת את מידותיהם ותכונותיהם ובונה את בית ישראל.

ויקרא בהם שמי ושם אבותי

לאורך כל חייו והתמודדויותיו מזכיר יעקב את יצחק ואברהם ביחד. הפעם האחרונה תהיה כשיברך את נכדיו מנשה ואפרים –

הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱ-לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה.  הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים [3]

לאברהם ויצחק דרכי 'התהלכות לפני ה" שונות לחלוטין, כמעט הפוכות, אך יעקב מברך מכוח שניהם ביחד. לקראת סוף פרשתנו, כאשר לבן רודף אחר יעקב ומשפחתו, יעקב מטיח בלבן דברים קשים מאד על התנהגותו לאורך השנים. בסוף דבריו הוא אומר כך:

זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים. מב לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ[4]

בזה מסתיים נאומו של יעקב. לולא הזכויות של אבא וסבא, שניהם ביחד, לא הייתי מגיע לאן שאני היום. סבא מוזכר עם הכינוי "אלוקי", אך האבא הוא "פחד יצחק".

פחד יצחק

לאחר שלבן עונה את תשובתו האומללה –'הבנות בנותיי והבנים בניי', הם כורתים ברית. אגב, בשונה מבריתות רגילות שמטרתם קירבה ומפגש, כמו הבריתות שראינו עד עכשיו אצל אברהם ויצחק, מטרת הברית הזו היא לוודא שאין שום מפגש

עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה

ומי ערבים לכך, לפי לבן?

אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם

'פייר'. חצי-חצי. אלו-הי אברהם ולהבדיל אלו-הי נחור. רש"י מיד מדגיש:

"אלהי אברהם" – קדש. "ואלהי נחור" –  חול. "אלהי אביהם" – חול.[5]

ומה תגובתו של יעקב ל'סלט' הזה שעושה לבן?

וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק

לבן 'יצא צדיק' ומזכיר את אלו-הים לא פחות משלוש פעמים בדבריו… לעומתו יעקב – אף לא פעם אחת! שוב, רק 'פחד' יצחק. אגב, שמנו לב שלבן בשבועתו מדלג על אבא שלו (בתואל) לחלוטין ומזכיר רק את סבא (נחור) וסבא רבא (תרח), ואילו יעקב, שכל חייו מזכיר את סבא שלו, נשבע רק באלו-הי אביו? מדוע?

כאן ייחד שמו על יצחק

לא רק יעקב משלב את שניהם בכל פעם שהוא מזכיר את הקב"ה, גם ה' בעצמו, בפעם הראשונה שהוא פונה אל יעקב משלב את הכוחות –

וְהִנֵּה ה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵא-לֹהֵי יִצְחָק[6]

רש"י מרגיש בחריגה מיד –

אע"פ שלא מצינו במקרא שייחד הקב"ה שמו על הצדיקים בחייהם לכתוב אלהי פלוני… כאן ייחד שמו על יצחק[7]

כי אצל יעקב הופעת האלוקות חייבת לבוא ביחד – חסדו של אברהם וגבורתו של יצחק. אונקלוס מתרגם את המילים 'פחד יצחק' –

בדדחיל ליה אבוהי יצחק[8]

כלומר, יעקב לא נשבע, חלילה, באביו או בחיי אביו, אלא באלו-הים שממנו היה אביו ירא. היראה של יצחק היא כל כך מהותית אצלו, עד שהקב"ה נקרא ביחס אליו 'פחד יצחק'. אנחנו ניכנס בהמשך למושג המדהים הזה, 'פחד יצחק', אך לפני כן נעמוד על עוד נקודה חשובה בהשלמה שבין יצחק לאברהם.

מפני שהקדימו בשחרית…

אברהם ויצחק לא רק שונים זה מזה, הם כמעט ההיפך הגמור. הם כל כך הפוכים, עד שהתורה צריכה להדגיש ש'אברהם הוליד את יצחק'[9]!

אברהם הוא כולו חסד. יצחק הוא כולו גבורה. אברהם קורא בשם ה' בכל העולם, אך יצחק, כפי שראינו בשבוע שעבר, רק חוזר וחופר את הבארות שחפר אביו. הסברנו מהו העומק של החפירה של יצחק ועד כמה זוהי מהותו – להיות חופר לא רק באדמה, אלא גם בנשמות הכי נידחות: בעשו, בישמעאל, בהגר ואפילו בפלשתים ולהצליח לראות בעיורונו עמוק הרבה יותר ממה שהעין מסוגלת. עיוורונו של יצחק הוא פשוט מה שלא מאפשר ליצחק לראות את החטא כישות המסתירה את הפנימיות.

יצחק הוא כולו בעולם האצילות. כך גם תפילת המנחה שתיקן – מורכבת כולה משמונה עשרה. אין בה את ההכנות של תפילת שחרית וערבית. הסיבה לכך מופיעה בספרי החסידות הראשונים והיא פלאית –

מפני שכבר הקדימו בשחרית קריאת שמע וברכותיה.[10]

כלומר, כאשר ניגשים להתפלל מנחה של יצחק אנחנו ממשיכים את השחרית של אברהם. החסד של אברהם משפיע על הגבורה של יצחק וגבורתו של יצחק מעמיקה את החסד שהשפיע אברהם בעולם. מתוך כל אלה נבוא ללמוד את המושג פחד יצחק בו נשבע יעקב כאשר הוא רוצה לנצח את לבן ולהקים את עם ישראל.

פחד או יצחק?

שמנו לב פעם לשתי המילים הסותרות המרכיבות את המושג 'פחד יצחק'? פחד וצחוק. הילכו שניהם יחדיו?

היכן יצחק פחד? רק פעם אחת מופיעה בפירוש[11]:

וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי אָתָּה וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ,עֵשָׂו. ַויֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה[12]

יצחק חרד חרדה גדולה. עד כמה גדולה? חז"ל במדרש תנחומא מסבירים בצורה פלאית:

אמר ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא: אין אדם אומר גדולה עד מאד אלא שהיתה אחרת לפניה. ומה שתי חרדות חרד יצחק? אחת בהר המוריה, כשעקדו אביו ונטל את המאכלת לשחטו, נגלה הקב"ה על המלאכים, ופתח את הרקיע, ויצחק נשא עיניו ורואה חדרי המרכבה וחרד ונזדעזע, וכאן חרד חרדה והיתה גדולה מן הראשונה. להלן ראה את הקב"ה ואת חדרי המרכבה ואת המלאכים וחרד, וכאן בשביל שנכנס יעקב ונטל את הברכות והיתה חרדתו גדולה מאותה חרדה. ולמה חרד? אמר נתן החבר בשם ר' אחא ור' יהודה הלוי ב"ר שלום בשם ר' יוחנן: כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו… אבל כשנכנס עשו הרשע … נכנסה גיהנם עמו …[13]

פעמיים בחייו פחד יצחק. פעם מאימת גודל הרוממות ופעם שניה מאימת גודל השפלות. יצחק כולו בעולם האצילות הגבוה ביותר וזה לעומת זה – הוא רואה גן עדן וגיהנום. כשנכנס עשיו ויצחק רואה גיהנום פתוחה הוא נותן אישור לברכת יעקב –

אמר ר' אלעזר: אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר: אלולי שרימה יעקב באביו, לא נטל את הברכות?! ת"ל: גם ברוך יהיה [14]

הסוגיה של הפחד ושל החרדה של יצחק מתבררת דווקא דרך נקודות בחייו של יצחק שבהן נדמה שהוא האדם הכי לא מפחד שקיים בעולם. מגרשים אותו מבאר אחת – והוא הולך לבאר אחרת. מגרשים אותו מגרר והוא הולך ומתעצם, עד שאבימלך עצמו בא לבקש את בריתו.

אברהם גר, יצחק יושב

וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר[15]

גם אברהם היה בגרר, אך הוא גר שם. גם כשאבימלך פונה אליו בבקשה מפורשת –

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב[16]

אברהם אמנם לא עונה לו בפירוש, אך התורה מתארת –

וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים[17]

ימים רבים, אולי אפילו יותר מיצחק, אבל 'ויגר', הוא רק מתגורר כאן. נמשיך בסיפורו של יצחק –

וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא

גם אצל אברהם ושרה מופיע אותו הסיפור, ואפילו פעמיים. במצרים פרעה וכל ביתו נענשים בנגעים 'על דבר שרה', הוא קורא לאברהם ואומר לו "ועתה הנה אשתך קח ולך"- ומוסיף לו רכוש רב. בהמשך מגיעים אברהם ושרה אל אבימלך. שרה נלקחת, הקב"ה בא אל אבימלך בחלום, גם כאן כל הממלכה נפגעת, הפעם קורא אבימלך לאברהם ומתחילה שיחה. אברהם 'יודע' לנצל ממונטום ומלמד את אבימלך וממלכתו על יראת אלו-הים, על בית אביו ועל המפכה האמונית שמתרחשת בעולם. אבימלך מתפעל, מבקש מאברהם 'בטוב בעיניך שב', ומרעיף עליו את כל טוב העולם. אברהם מתפלל על כל הממלכה והממלכה נרפאת. 'אירוע' מכובד ביותר, בודאי. ומה קורה באותה פרשה אצל יצחק?? בואו נלמד מעט את הפרשה החבויה, 'המביכה' והקצרה של יצחק ורבקה עם אבימלך.

אך הנה אשתך היא

ההתחלה היא מאד קצרה. יצחק מגיע, משתמש ב'טריק' של אביו ומסביר לעצמו את העניין – 'כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני'. ואז?

וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים

לא בלילה הראשון כבסיפורים הקודמים, לא אחרי יום ולא אחרי יומיים. ימים ארוכים מאד יושב יצחק בגרר עד ש –

וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ

כשמופיע 'וירא' 'וירא' פעמיים או 'וישקף' ו'וירא', הפעם השניה פירושה הבנה. גם כאן לאבימלך פתאום נופל האסימון. אך מה זה ה'מצחק' הזה? והרי אנחנו זוכרים, להבדיל, מי היה 'מצחק' את יצחק. גם את פירוש  המילה אנו זוכרים היטב[18]. אבל נמשיך:

וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא?!

'אך' זוהי מילת מיעוט. 'כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין'[19].  ראיתי אך ורק אישות. ראיתי, ללא ספק, אישות טהורה כפי שמעולם לא ראיתי. אבימלך ראה הרבה מראות כאלה אך מעולם לא ראה אישות שכזאת! שמירה על אישות הייתה תנאי לכניסה לתיבתו של נח[20]. לאבימלך מלך הפלישתים אישות כזו היא בודאי חידוש מופלא מאד, שהרי מהיכן באו הפלישתים? –

וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים … וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים[21]

רק בלידת פלשתים מופיעה המילה 'יצאו' במקום המילה הרגילה – 'ילדו'. ומדוע?

שהיו פתרוסים וכסלוחים מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו ויצאו מהם פלשתים[22]

ראוֹ – באביך, ראינו – בך

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם

יצחק אפילו לא עונה. כל כך שונה מאברהם. ותגובת אבימלך?

וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת

לא רכוש, לא תפילות ולא ברכות. ומיד –

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'.  וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד

כמה מאד?

שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך[23]

הקנאה גדֵלה. יצחק מגורש מגרר ולאחר זמן שיצחק גדל ומתעצם בנחל גרר מגיע אבימלך מיוזמתו, מלווה בפיכל ובפמלייתו כדי לעשות ברית. יצחק לא ממש מתרגש:

מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם?!

ותשובתו המדהימה של אבימלך:

רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ

כמה עמקו דברי חז"ל בהשוותם את השפעותיהם של אברהם ויצחק על העולם. במדרש אגדה מסבירים רבותינו את הכפילות הזו כך:

'ראו' – מעשה אביך. 'ראינו' – מעשיך[24]

ואילו במדרש אחר מופיע:

ראו – בסתר. ראינו – בגלוי[25]

בואו נבין לאט לאט את המדרגה החדשה בראיית אלוקות בעולם, את המדרגה שלא הגיעו אליה בימי אברהם, אלא רק בימיו של יצחק.

אישות, לא פריצות

'מצחק' פירושו גילוי עריות, אין הסבר אחר. לא סתם גילוי עריות, אלא פריצות של ממש.  אבימלך הוא המלך של הפריצות. ואתם יודעים מה הוא רואה? קשה להסביר את זה במילים – אבימלך רואה את מקסימום האישות שבאה באופן של מקסימום המצחק. פעם אחת התורה מכניסה אותנו אל סיפור עדין כל כך כי תורה גדולה היא, וללמוד אנו צריכים[26]. החזקוני אומר שפחד יצחק זה כינוי לאלוקות. אבימלך רואה משהו שעין בשר ודם לא יכולה להבין.

ה'מצחק' נובע מיצרים, מאנושיות מובנת לחלוטין. האישות באה להגביל ולעדן, לתעל את המצחק למקום הנכון. התורה מדגישה שאבימלך רואה את יצחק 'מצחק את רבקה אשתו'- הרי אנחנו יודעים שהיא אשתו! זו לא הוספה של התורה, זהו תיאור של מה שרואות עיני אבימלך. לכן הוא אומר לו 'אך הנה אשתך היא'!

לאברהם יש גם את הגר. אצל יעקב יש את רחל ולאה ובלהה וזלפה. ליצחק יש רק את רבקה. פחד יצחק. היכן שכל הגבולות נגמרים שם פוגשים את גדולתו של יצחק.

להיות מקום

נתקדם עוד צעד בעניין על ידי לימוד פסוק אחד מסוף פרשת חיי שרה.

יצחק הוא הילד ה'לא מבורך'… יעקב וגם עשיו מבורכים על ידי יצחק. כל השבטים, ואפילו חלק מהנכדים, מבורכים על ידי יעקב. רק יצחק לא מתברך ולו פעם אחת על ידי אביו אברהם. ומי מברך את יצחק במקומו של אבא?

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי[27]

נתחיל מהסוף: ישבתם פעם עם באר? בעברית יושבים ב-, לא עם… איך אפשר לשבת עם באר? אם רוצים לספר לנו שהוא היה עם ישמעאל והגר – מצוין, אז 'וישב יצחק עם ישמעאל והגר בבאר לחי ראי'…

ומהסיפא – לרישא. רש"י מביא שני הסברים לברכה הזו:

נחמו תנחומי אבלים. דבר אחר –  אף על פי שמסר הקדוש ברוך הוא את הברכות לאברהם, נתיירא (אברהם) לברך את יצחק מפני שצפה את עשו יוצא ממנו, אמר (אברהם): יבא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו ובא הקדוש ברוך הוא וברכו[28]

כשרש"י מביא פירוש שני, זה אך ורק כי יש לו קושי בפירוש הראשון וכן להיפך. מדוע צריך את שני הפירושים? נדמה שרש"י, בגדלותו, עונה בעצם לשאלה אחרת לגמרי – 'ויברך אלו-הים את יצחק בנו' – בנו של מי? של אברהם או של… הקב"ה? זהו עומק הפירושים – אם הכוונה היא בנו של אברהם, נו, אז צריך לנחם את האבלים. אך אם הכוונה היא בנו של הקב"ה בא הפירוש השני ומסביר שרק הקב"ה מוכן לקחת אחריות על ברכת יצחק. זה לא ייאמן.

כשרואים את יצחק רואים 'עולה תמימה', רואים את הנעקד, רואים רק צינור. 'יבוא בעל הברכות ויברך' – אך במה הוא בירך? הוא בירך אותו שיגיע למדרגה של לשבת עם באר לחי ראי. כל הכוח של יצחק בא מאברהם אביו, אך הברכה של הקב"ה הביאה אותו אל המקום הגבוה הזה. יצחק חי מציאות של אלוקות בעולם. הוא לא יושב במקום. הוא המקום. מבינים למה אנחנו לא רואים אותו, את הבן הנעקד??

יצחק הבאר

יצחק לא דיבר מילה אחת עם אבימלך ופיכל, הוא גם לא קרא שם בשם ה', הוא המשיך ללכת. כי במדרגתו – ככל שמגרשים אותו יותר, הוא יותר ויותר מנצח. ומדוע? אתה כל כך רוצה לקרוא בשם ה' ומגרשים אותך, ומונעים ממך, אבל אתה מבין שאם המטרה בעולם היא לחפור ולגלות שבכל מקום ישנם מים חיים ואם כך, מה ה'נפקא מינה' אם מגרשים אותי? אדרבה, מהמקום הנמוך יותר יתגלה עוד יותר ש'אין עוד מלבדו' ושבתוך תוך תוכיותנו מפכים מים חיים אדירים! איזו מדרגה מופלאה זו.

'ראו' – באביך. כלומר, אברהם נתן לנו דרשות מאלפות, התפלל עלינו, חזרנו בתשובה בזכותו. אברהם התפלל עליהם, כמו שהוא התפלל על הגר ועל ישמעאל ועל סדום. אבל מי החזיר את ישמעאל בתשובה? מי ישב עם באר לחי ראי והעלה את הגר לקטורה?

'ראינו' – בך. בלי דרשה אחת. פשוט ישבת עם הבאר. הצדיקים דומים לבוראם. יצחק, כמו בוראו, פשוט לא מסוגל לראות את עשו בלי לראות בו את הפנים והטוב. ראו אותו ואמרו: הנה באר מים חיים. ואיך נקראת הבאר של יצחק העיוור? 'לחי ראי'. לחיי הראיה האלו-הית.

לברך את עשו שביעקב

הרבי שואל[29] בהקשר אחר מדוע רבקה עשתה את כל הסיבוב הגדול הזה, התחפושת של עשו, שני הגדיים –  שפשוט תדבר על זה עם יצחק! התשובה היא כל כך עמוקה. רבקה רצתה שיצחק יברך את יעקב, אך דווקא עם התחפושת של עשו. רבקה יודעת שגם מילדיו של יעקב ייצאו אנשים יודעי ציד, 'עשוויים' והיחיד שיכול לברך אותם זה יצחק, הבאר. אז היא מלבישה עליו את בגדי עשו בנה החמודות, בגדים ש'אין לך ריח יותר רע מהם' וכשיצחק מריח את ריח בגדיו –

אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו[30]

ככה כל ילדיו של יעקב בתוך הברכה, גם יקום איש צרורות ויוסף משיתא המומרים. בברכת יצחק ליעקב המחופש לעשו הוא נטע בנו, בני בניו, לעדי עד את הכח להפוך גם ריח של גיהנום לריח שדה אשר ברכו ה'.

אצל אברהם ראו אבימלך ופיכל שר צבאו שאלו-הים עמו בכל אשר הוא עושה, דווקא. לעומת זאת, אצל יצחק נאמר אחרת לגמרי:

ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל.. ויאמרו ראו ראיחנו כי היה ה' עמך

אברהם ואבימלך נפגשים ב'משרד', ליצחק מגיעים הביתה. אל יצחק מגיעה כל אחוזת המרעים, את אברהם פוגשים אבימלך ופיכל בלבד. לא 'אלו-הים' עמו, אלא שם הויה. לא בכל אשר אתה עושה רק אלא פשוט עמך, נקודה. לכן, כפי שאמרנו בשבוע שעבר – את אברהם אנחנו יכולים 'לצייר', אבל יצחק הוא מוסווה. הוא עמוק בבאר. כשהייתי במערת המכפלה לפני שבועיים חשבתי לעצמי שאולי כך גם גילגל הקב"ה – אהלי אברהם ויעקב פתוחים בכל זמן אהל יצחק ורבקה סגור ר"ל כמעט כל השנה לילדים של עם ישראל!

הברכה אחת היא לך אבי??

כעת נבין את פשר הפחד בשתי החרדות של יצחק. זה חידוש לא ייאמן.

הסברנו שרבקה רצתה שיצחק יברך את יעקב כשהוא מחופש לעשו על מנת שגם העשוים שביעקב יבורכו על ידי יצחק. אבל השאלה הגדולה שתמיד נשאלת היא כיצד ומדוע רבקה מטעה את יצחק בעלה? הרי זה נגד רצונו!

לענ"ד, זהו פשט רש"י ופשט הפרשה שהתחדש לי בקריאת התורה השנה.

ובכן, רבקה ידעה שגם יצחק לא משוכנע ברצונו לברך את עשו. איך אני יודע? התורה כותבת את זה בפסוקים מפורשים.

יצחק קורא אל עשו בנו הגדול ומבקש ממנו –

וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת[31]

לא 'ואברכך' אלא 'תברכך נפשי'. מה פירוש המילה 'נפשי'? 'נפשי' בתורה  פירושו רצון פנימי ועמוק – 'אם יש את נפשכם'[32]. הרצון הפנימי והעמוק שלי הוא לברך אותך, עשו.

וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ

רבקה שומעת כל חייה. היא שומעת בבטן את הקולות של הילדים שלה, היא שומעת עכשיו, בהמשך היא תשמע את מה שיאמר עשו… בליבו. ובסוף,  היא תלַמד את יעקב שמיעה מהי כשהיא תצוה עליו ללכת לחרן, 'וישמע יעקב בקול אביו ובקול אמו'[33]. ובכן, מה שמעה רבקה בדברי יצחק אל עשו?

וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר

אבל רבקה, המצטטת לכאורה את דברי יצחק, משנה את הדברים:

הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי

כמעט מדוייק… האם כך שמעת? ואברככה? ולא שמעת שיצחק הוסיף את המילה 'נפשי'? ומהיכן שמעת שיצחק רוצה לברך 'לפני ה"?!  בהמשך, רגע אחרי שיעקב המבורך ייצא מאביו, עשו דווקא כן ידייק:

וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ

מדוע באמת יצחק לא יכול? באמת, 'הברכה אחת היא לך אבי'?! השאלות של עשו כל כך נכונות. מדוע הוא לא יכול עוד לברך?

עקוד רצונך מפני רצונו

ההסבר הוא מופלא. יצחק ידע היטב מי זה עשו. הוא מכיר היטב גם את נשיו ואת ענני הקטורת שהן מעלות בכל יום. אין לו שום בלבול במה שווה עשו ובמה שווה יעקב. אבל יצחק יושב עם הבאר. הוא יודע שבתוך עשו יש גם רבי עקיבא וגם רבי מאיר. הוא רואה את הנפש הבהמית, אבל הוא רואה אותה בשורשיה הטהורים. הוא קורא לעשו לפני מותו ומבקש ממנו כך – בבקשה ממך, הבא לי אוכל. רצוני הפנימי הוא לברך אותך, אני מתפלל שכשתגיע עם האוכל המוכן תהיה השראה אלו-הית שתאפשר לי לברך אותך, זהו רצוני הפנימי.

בדיוק את זה רבקה שומעת. היא מבינה שרצונו הפנימי של יצחק הוא לברך את עשו, אך זה תלוי בהחלטתו של הקב"ה. לכן רבקה פועלת בצורה שבה היא פועלת – כי כך החליט הקב"ה, כך היא שמעה בבית המדרש כשהילדים שלה עוד היו בבטן. רש"י, 'פשטן הפשטנים' אומר את זה בארבע מילים:

"לפני ה'" – ברשותו, שיסכים על ידי

כשמגיע עשו ליצחק אומר לו אביו שהוא באמת היה מאד רוצה, אבל הקב"ה כבר החליט שלא. הוא הריח גן עדן כשיעקב נכנס והוא אמר:

רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'

ה' כבר החליט. ואני מבטל את רצוני לחלוטין לרצונו. כשעשו נכנס לחדרו של יצחק, אבא שלו – שכל החיים אוהב את עשו כי ציד בפיו, כי יש בו כל כך הרבה תכונות שליליות שצריך לחפור בהם ולגלות את הטוב – אבא שלו נחרד חרדה גדולה, הוא נחרד מגודל הנמיכות, מריח הגיהנום שנכנס איתו.

פעמיים בחייו של יצחק היה לו קצת רצון. בפעם הראשונה, כשהוא עקוד על גבי המזבח הוא מבקש מאביו שיעקוד אותו חזק, כדי שכשהוא יראה את המאכלת מונפת מעליו ואולי יהיה בו פתאום רצון לברוח – הוא לא יוכל לעשות את זה. אבא שלו מסייע לו לעקוד את רצונו מפני רצונו של הקב"ה. כאן, עשרות שנים לאחר העקידה הראשונה – יצחק כל כך רוצה לברך את עשו, הוא כל כך רוצה שהקב"ה יסכים עמו, אבל כשמתברר לו שלא, הוא בעצמו – ללא סיוע מאביו – עוקד את רצונו. 'גם ברוך יהיה'.

פעמיים פחד יצחק. פעמיים חרד. פעמיים עקד את רצונו – בראשונה הוא הנעקד, בשניה הוא העוקד. ושניה, כדברי ר' חמא במדרש, גדולה מן הראשונה. קל הרבה יותר לוותר על עצמך מלראות שעליך לוותר על ברכתך לבנך.

'פחד יצחק'.

אתה ה' אבינו גואלנו

ישנו מדרש חז"ל מפורסם שאולי אחרי דברינו עכשיו נבין בו הבנה מחודשת –

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך. לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם – ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה: בניך חטאו. – אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. – אמר: לא בסבי טעמא, ולא בדרדקי עצה. (אין לסמוך לא על הסבים ולא על הילדים) אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. – אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו – פשו להו חמשין. דל עשרין וחמשה דלילותא – פשו להו עשרין וחמשה. דל תרתי סרי ופלגא, דצלויי ומיכל ודבית הכסא – פשו להו תרתי סרי ופלגא. אם אתה סובל את כולם – מוטב, ואם לאו – פלגא עלי ופלגא עליך. ואם תמצא לומר כולם עלי – הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו: (כי) אתה אבינו. אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין לי – קלסו להקדוש ברוך הוא, ומחוי להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו. מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך.[34]

מדהים. יצחק לא מופיע אפילו בפסוק, אך המדרש מלמד אותנו שהוא עיקר הסיפור. אם נתאים את הסיפור לפסוק אז: 'אברהם לא ידענו' – זה אברהם, 'ישראל לא יכירנו' – זה יעקב והיכן יצחק?…. 'אתה ה' אבינו גואלנו'. רק יצחק, שהקב"ה בירך אותו כבנו יודע שכפי שהוא בן, כך כל ישראל הם בניו של הקב"ה.

ובסוף, לוקח יצחק את כולנו ומראה לנו את הקב"ה בעיניים. שמעתם פעם ביטוי כזה? רק יצחק צריך להראות לנו את הקב"ה בעיניים ממש כדי שלא נתבלבל בינו לבין הקב"ה… מיד פתחו ואמרו – 'אתה ה' אבינו גואלנו'. זה גוועלד.

אתם יודעים למה זה לעתיד לבוא? כי עד אז עם ישראל יסתובב בגלויות, כמו אברהם ויעקב, יוציא 'ניצוצות', יגלה בעולם אלוקות ויקרא בשם ה' – כמו אברהם ויעקב, אבל לעתיד לבוא נהיה כולנו במקום אחד וכולם יבואו הנה. לעתיד לבוא תופיע מדרגת יצחק.

שחרית ומנחה – סיכום

בעלות השחר אף אחד עוד לא גירש אותך, גיהנום עוד לא פתוחה בפניך, אז בהחלט אנו נדרשים לכוחו של אברהם – 'וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם'. לעמוד לאחר הלילה, לקום מתוך החושך ולהתחיל יום חדש. אז מתחילים בפסוקי דזמרא, ומדברים בשבחו של הקב"ה, לאחר מכן קריאת שמע ועול מלכות שמים ורק אחרי כל זה מגיעים לעולם האצילות ולתפילת שמונה עשרה.

אבל בעלות המנחה כבר 'אי אפשר לעבוד עליי'. הערבובים הם קשים כל כך, מבלבלים כל כך ושם רק יצחק יכול לתקן את תפילת המנחה – ישר לעולם האצילות, לתפילת שמונה עשרה.

כל מי שראה את יצחק התמלא פחד מהאלוקות, מהאמת המוחלטת. רבקה נופלת מעל הגמל כשהיא רואה אותו ורק שאלה אחת היא שואלת את עבד אברהם –

מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ[35]

לא הבנתי, הרי הוא בכלל לא הולך לקראתם! אדם שהולך לשוח בשדה ממש לא הולך לקראת הבאים, הוא הולך אנה ואנה… רבקה מלמדת אותנו במשפט הזה את היסוד של תפילת המנחה. יצחק הולך לקראתנו. הוא בכלל לא זז, הוא הולך במקום שלו – לקראתנו. לקראתנו כולנו, לקראת כל הערבובים והקשיים שהילדים שלו יעברו בעולם, לקראת כל אלה הוא הולך ומתקן מנחה, מתקין מנוחה לעולם.

לבן ביקש לעקור את הכל

עכשיו אנחנו מבינים מדוע נשבע יעקב בפחד אביו יצחק?

צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּשׁ לָבָן הָאֲרַמִּי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל [36]

לבן פולט מפיו את הפסוק הכי נאור עלי אדמות. כמה אלוהות מחוללת. כמה ערבוב. סופרי הסת"ם כבר לגמרי מתבלבלים איזה אלוהים בפסוק הוא חול ואיזה אלוקים הוא קודש. לבן ביקש לעקור את הכל, הכל.

מול הערבוביא הזו יעקב מניח הכל ונשבע בפחד אביו יצחק. רק בכוח הזה הוא יכול לעצור את התורה של לבן.

הרב צבי יהודה זצ"ל היה אומר שרק לבן, ברשעותו, הצליח להכניס שתי מילים ארמיות לתורה הקדושה. כמה ערבוב, כמה שקר, כמה בלוף יכול להישפך בשם ה'. לכן מדגיש רש"י 'אלוהי אביהם – חול'! נכון שחצי זה קודש, אבל הערבוב הזה מסוכן מהכל, הערבוב הזה הוא חול גמור!

מה מוציא את לבן מדעתו במשך כל הפרשה? העושר של יעקב? ההצלחה? ממש לא. במפגש האחרון עם יעקב יוצאת כל האמת החוצה –

כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ[37]

ובעל כרחו נאלץ לבן לגלות את האמת הכואבת שלו –

לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי???

זה כל הסיפור. לבן מכיר היטב את גיסו, ולא מוכן לקבל את הגעגועים של יעקב אל בית אבא, אל הבהירות העמוקה הזו שרק מכוחו של יצחק הבאר מתגלית בעולם. הוא יודע שעכשיו כשיחזור לשם יעקב, ישתו משם עדרי עם ישראל כולם מים חיים עד עולם!

 

[1] בראשית רבה פרשה ע"ו

[2] תורה אור י"ז ג'

[3] בראשית מ"ח ט"ו-ט"ז

[4] בראשית ל"א מ"א-סוף הפרק

[5] רש"י שם

[6] בראשית כ"ח י"ג

[7] רש" שם

[8] תרגום אונקלוס בראשית לא נג

[9] עיין בהרחבה ליקוטי שיחות חלק כ' עמ' 100 ואילך

[10] מקור?

[11] אכן מופיע אצל יצחק המושג 'ירא' – 'כי ירא לאמר אשתי' אך זהו לא פחד אלא שיקול דעת לתכנון מהלכיו הבאים

[12] בראשית כ"ז ל"ב

[13] מדרש תנחומא סימן כ"ב

[14] בראשית רבה פרשה סז

[15] בראשית כ"ו ו'-כ"ח

[16] בראשית כ' ט"ו

[17] שם כ"א ל"ד

[18] בראשית כ"א ט' וברש"י שם

[19] ראש השנה יז:

[20] בראשית ז' ג' וברש"י על בראשית ו' כ'

[21] בראשית י' י"ד

[22] רש"י שם

[23] רש"י

[24] מדרש אגדה, מובא בתורה שלימה כ"ו קי"ט בהערה

[25] שם ק"כ

[26] על פי ברכות סב.

[27] בראשית כ"ה י"א

[28] רש"י שם

[29] ממכתב באגרות הקודש, מובא ב'מאור שבתורה', פרשת תולדות סימן ל'

[30] בראשית כ"ז כ"ז. סנהדרין לז. ובבראשית רבה על הפסוק

[31] בראשית כ"ז ד' – סוף הפרק

[32] שם כ"ג ח'

[33] שם כ"ח כ"ז

[34] שבת פט:

[35] בראשית כ"ד ס"ה

[36] הגדה של פסח

[37] בראשית ל"א ל'

 

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: