הדף השבועי תשעז

מה למעלה שמות חמישי תשעז

'מה אֹמר אליהם? – עמו אנכי בצרה. להורדת הקובץ להדפסה

מה שמו?

שבעה ימים היה מפתה הקב"ה – כך לשונם של חז"ל – את משה שיסכים ללכת בשליחותו, ומשה מציב בכל הימים הללו שאלות לקב"ה בדבר השליחות המיועדת. הפעם אני רוצה להעמיק בשאלה אחת של משה שנראית תמוהה לגמרי ואף תשובתו של הקב"ה למשה – קשה לא פחות. הנה השאלה –

הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֣י בָא֘ אֶל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְאָֽמַרְתִּ֣י לָהֶ֔ם אֱלֹהֵ֥י אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְאָֽמְרוּ לִ֣י מַה שְּׁמ֔וֹ מָ֥ה אֹמַ֖ר אֲלֵהֶֽם.

הקב"ה אומר לך משה, ללכת לבני ישראל ולבשר להם שיוצאים לגאולה. משה לא טוען כאן שעם ישראל 'לא יאמינו לי', את זה הוא יאמר בהזדמנות אחרת. מה שמשה אומר כעת הוא – 'כשאני אבוא אליהם, הם יתעניינו וירצו לדעת באיזה משמותיו של הקב"ה הוא מבקש לבצע את הגאולה'. כך מבינים את הפסוק רוב המפרשים. ואם כן – 'באיזה שם זה יהיה? – שם א-להים, שם הוי"ה, שם שד"י או אחר'.

האמת, אני באמת לא מבין – מה זה משנה להם באיזה שם? אתם רוצים להיגאל או לא? איזו מן שאלה זו – עם ישראל לא נמצא עכשיו בבית מדרש ללימודי צירופי שמות ואותיות, מכון ללימודי קבלה! למה הנחת היסוד של משה היא שזו תהיה השאלה הראשונה של ישראל? ועוד – המשך דבריו של משה גם הוא אינו מובן. הוא אומר כביכול – 'גם אם אני עצמי אבין את התשובה באיזה שם משמות הקב"ה תהיה הגאולה – מה אומר אליהם?', כלומר – 'באיזו מתודיקה עלי להשתמש כדי להעביר להם את העניין?' – זה באמת מה שמשנה עכשיו, משה?

השם הנעלם

ותשובתו של הקב"ה –

וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל מֹשֶׁ֔ה אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶֽהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם. וַיֹּ֩אמֶר֩ ע֨וֹד אֱלֹהִ֜ים אֶל מֹשֶׁ֗ה כֹּ֣ה תֹאמַר֘ אֶל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ ה' אֱלֹהֵ֣י אֲבֹֽתֵיכֶ֗ם אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֛ק וֵֽאלֹהֵ֥י יַֽעֲקֹ֖ב שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם זֶה שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר.

רש"י מסביר כך –

'אהיה' עמם בצרה זאת, 'אשר אהיה' עמם בשעבוד שאר מלכיות. אמר לפניו רבש"ע מה אני מזכיר להם צרה אחרת, דיים בצרה זו, אמר לו יפה אמרת, כה תאמר וגו'.

הקב"ה אומר למשה – 'תאמר להם שאני אהיה איתם גם בצרה הזאת וגם בצרות והגלויות האחרות', עונה לו משה – עכשיו לדבר איתם גם על צרות הבאות? 'דיה לצרה בשעתה', אומר לו הקב"ה – 'האמת, אתה צודק. תגיד להם 'אהיה' שלחני אליכם, ותגיד להם ששמי הוא שם הוי"ה' –

זה שמי לעלם. חסר וי"ו לומר, העלימהו, שלא יקרא ככתבו. וזה זכרי. למדו היאך נקרא, וכן דוד הוא אומר, ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור

שם י-ה-ו-ה הוא שם נעלם, לא קוראים אותו כך. 'העלימהו, שלא יקרא ככתבו'. קוראים אותו – א-ד-נ-י, ורק כותבים אותו באותיות הוי"ה.

השאלות כאן רבות וקשות. ראשית – בני ישראל כבר הכירו את שם ה', אז מה הענין עכשיו איך קוראים ואיך כותבים אותו? זו השאלה שהם ישאלו? זה מה שמטריד אותם – ללמוד פשט בדיני כתיבת ספר תורה? ועוד – איך קשור הענין 'אהיה עמם בצרה הזו אהיה עמם בצרה הבאה'?

איך הקב"ה איפשר את השואה?

הקב"ה מצווה את משה לאסוף את זקני ישראל ולומר להם –

אַֽעֲלֶ֣ה אֶתְכֶ֘ם מֵֽעֳנִ֣י מִצְרַ֒יִ֒ם אֶל אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַֽעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י אֶל אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ.

ואתה מובטח, אומר לו הקב"ה –

וְשָֽׁמְע֖וּ לְקֹלֶ֑ךָ.

הרבי מליובאוויטש זיע"א רואה בדו שיח הזה לא שאלה אלא קושיה, סתירה, ואולי אפילו זעקה אדירה – שמבטא משה רבנו גם מפיותיהם וליבותם של בני ישראל אבל גם מלב עצמו;

'אתה אומר לי ללכת לישראל ולומר להם שאתה 'א-להי אבותיהם' גואל אותם. אתה מצווה עלי לומר להם ששמעת את נאקתם, שאתה רואה את הצרות שלהם. יש לי קושיה עליך ריבונו של עולם – בני ישראל סבלו במצרים לא רק מעבודת הפרך. הם גם ראו את בניהם ובנותיהם נשחטים כשפרעה רוחץ בדמם ביאור, את הוריהם נרצחים בדם קר. מה שהם ישאלו אותי זה דבר אחד = אם אתה באמת א-להי אבותיהם, אם באמת נאקתם עלתה לפניך ואתה באמת רוצה לגאול אותם מגלות מצרים, איך מלכתחילה איפשרת כזו גלות נוראה? איך במשך עשרות שנים, שמונים ושש שנה נתת למצרים יכולת לרצוח ולשחוט מיליוני יהודים?'. זו השאלה האמונית הקשה ביותר! ואלו מילותיו של משה – 'הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם א-להי אבותיהם שלחני אליכם' – אם אבוא עכשיו ואומר להם שא-להי אבותם, זה שאיפשר לשואה הזו להתרחש כל כך הרבה שנים הוא זה ששלח אותי עכשיו, ישר הם ישאלו – מה שמו? איזו מן הנהגה היא זו של הקב"ה שמאפשרת דבר נורא כזה, השמדה המונית שכזו? ומשה מוסיף – זו לא רק שאלה שלהם, גם אני מתקשה בזה, גם אני לא יודע את התשובה'!

על כך עונה לו הקב"ה – 'תגיד להם שזה לא חס ושלום שלא הייתי איתם במשך כל הגלות הזו והעלמתי את עיני מהם. אני איתם בצרה הזו – כלומר, אני עצמי נמצא איתם כל הזמן במצרים, גם אני חוטף את המכות האלה בעצמי, גם אני נמצא איתם בשעבוד –

בְּֽכׇל צָרָתָ֣ם (לא) ל֣וֹ צָ֗ר.

ועדיין, מתעקש משה, תהיה להם טענה קשה – איך הקב"ה מאפשר שזה ימשך כל כך הרבה זמן? על כך עונה הקב"ה – למֵד אותם את הסוד הגדול. יש את שמי כפי שהוא נכתב ונעלם ויש את שמי כפי שהוא נקרא. שם הוי"ה הוא כפי שאנחנו יודעים מידת הרחמים אבל יש פעמים והרחמים נעלמים ונסתרים, ואף על פי כן – הוא נקרא, קוראים את שם הרחמים בא-ד-נ-י, 'זה זכרי לדֹר דֹר'. אתה תראה שיש לעם ישראל כח והם מסוגלים להבין שגם במקרה כזה, כאשר הרחמים נעלמים ונסתרים – הם פועלים בנסתר, באיזשהו זיכוך עצום ועלום שלא ניתן להבין אותו.

אעלה איתכם

חז"ל במדרש מביאים שכאשר אמר הקב"ה למשה בסוף הפרשה –

עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה…

אמר לו משה – 'רבש"ע, ומה עם כל התינוקות שכבר לא יראו?', והקב"ה לא כועס עליו – 'כי מאהבת ישראל אמר את זה משה', אלא הוא אומר למשה ללמד איך אפשר להשתמש בשם הוי"ה בהיעלמות ובגילוי.

יבוא יום לעתיד לבוא, ובבית המקדש בגאולה השלמה, יקראו את שם המפורש בקריאתו י-ה-ו-ה, אבל עד אז אנחנו יודעים שגם כאשר הרחמים נסתרים – הם נמצאים ונקראים בשם אדנות.

מעין זאת מופיע במדרש שבכפר ליד טבריה דרשו את הפסוק –

אַֽעֲלֶה אֶתְכֶם מֵֽעֳנִי מִצְרַיִם

וניקדו אותו – 'אעלה אִיתְכֶם..'.

'כה תאמר לבני ישראל… זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דר'.

להורדת הקובץ להדפסה

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: