הדף השבועי תשעז

מה למעלה בשלח חמישי תשעז

סיר הבשר – קשה הדרך לחירות! להורדת הקובץ להדפסה

סיימנו את שירת הים, שפחה שבנו ראתה מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. משם נסענו למרה וקיבלנו מצוות מיוחדות – שבת, פרה אדומה ודינין. המשכנו לאילים ושם מצאנו שנים עשרה עיינות מים ושבעים תמרים, ואז, בדיוק חודש מאז שיצאנו ממצרים, בחמישה עשר לחודש השני – כלה הלחם שאותו הוצאנו ממצרים, והנה אנחנו פונים למשה במצוקתנו ומזכירים לו מה היה שם, לפני היציאה –

מִֽי יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד ה' בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֨נוּ֙ עַל סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאָכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשׂ֑בַע כִּי הֽוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֨נוּ֙ אֶל הַמִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת כָּל הַקָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּֽרָעָֽב

בעקבות שתי התלונות הללו הקב"ה דואג לעם לשני פתרונות – לבקשת הבשר הוא נותן לנו שלו, ולבקשת הלחם הוא מביא לנו מן, אבל צריך להבין כאן לא רק איך יכול עם שיצא עכשיו ממצרים וראה את כל הניסים הגדולים להגיע לשפל כזו של האשמות וטענות, אלא לפני כן האם יש אמת בטענות שלהם, כלומר – בואו נבחן את המילים שהם אומרים. אתם רציניים, עם ישראל? אתם באמת ישבתם שם על סיר של בשר?!

נזכור – אנחנו שלושים יום אחרי יציאת מצרים, שלושים יום בהם עם ישראל שר על 'מקדש ה' כוננו ידיך', על 'ה' ימלוך לעולם ועד' ועל 'זה אלי ואנווהו', קיבל מצוות להתעסק בהן וכל מה שיש להם לומר עכשיו זה שבמצרים היה להם 'סיר הבשר' לשבת עליו?! מה פירוש הביטוי הזה 'סיר הבשר'?

פורצלן עבודת יד

לעניות דעתי, יש לפנינו ביטוי שאנחנו משתמשים בו הרבה בעברית המודרנית שלנו אבל הוא הוצא לגמרי המשמעות המקורית שלו. בדרך כלל אנחנו משתמשים בביטוי 'לשבת על סיר הבשר' בהקשר של עודף גשמיות, מדושנות. לרוב הוא גם נאמר בנימה של ביקורת כלפי אלו שמעדיפים את 'סיר הבשר' על פני אידיאולוגיה ואידיאלים.

אבל נדמה שבעומק, המשמעות המקורית שלו היא בדיוק הפוכה, ועם ישראל, יוצאי מצרים, דור דעה, הם דוברי אמת. בואו נראה –

האם ראינו פעם אדם מדושן אוכל ישירות מהסיר בו נתבשל הבשר? 'סיר הבשר' נמצא בדרך כלל במטבח או במחסן, המקום שנמצאים בו המשרתים, העבדים והשפחות – שם צריך לעמול, להרים את הסירים הכבדים, לבשל בחום הנורא. לעומת זאת, האדון, האציל, יושב ליד שולחן בחדר האוכל המרווח ומקבל את מנת הבשר שלו בצלחת פורצלן יפה עם איור עבודת יד. הוא לא ראה את הסיר מימיו. כלל לא בטוח שהוא יודע איך נראה הסיר הזה. הוא איננו יושב על סיר הבשר, גם לא לידו – הוא יושב על כורסה מרופדת עם ידיות ואוכל בנימוס מהבשר שהוגש לו.

עם ישראל לא אומר פה 'היינו במצרים ואכלנו כמו מלכים'. הוא טוען דבר אחר לגמרי – 'אתה מדבר אִתנו, משה רבנו, על רוחניות? – היינו אתך לאורך כל הדרך, שרנו אתך ועם מרים, רואים וחולמים מקדש, עתיד, טהרה – פרה אדומה, אפילו על ניהול המדינה שבדרך, שבת, הכל מצוין – רק דבר אחד מפריע לנו משה – הבוקר קמנו ואין לנו אוכל לילדים שלנו!

אתה יודע מה היה במצרים? שם לא דיברו אתנו על העתיד, למי בכלל היה שם עתיד? – שם היינו יכולים לקבל את העצמות מהסיר!'. ולא רק עצמות –

ר' אלעזר המודעי אומר – עבדים היו ישראל למלכים במצרים, יצאו לשוק נוטלין פת בשר ודגים וכל דבר ואין כל בריה מוחה בידם. יוצאין לשדה נוטלין ענבים ותאנים ורימונים ואין בריה מוחה בידם.

ישראל במצרים היו כמו עבד מסכן שלוקח מכל הבא ליד והוא מביא לילדיו חתיכת פולקע, חריץ גבינה, שאריות פרי וכו'.

מנה דלוחה אבל מובטחת

זה מה שהם יאמרו בעוד שנה, כשהם יתלוננו על המן –

זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת הֶחָצִ֥יר וְאֶת הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת הַשּׁוּמִֽים.

כל המפרשים שואלים שם – מילא קישואים ואבטיחים אבל מה הקשר לחציר? הרי חציר הוא מאכל של בהמות! אבל זו בדיוק הנקודה – שם במצרים, היה להם מהכל יחד, מעורבב – 'ומזה אכלנו, כמו עבדים'. הם לא טוענים שהם עשירים או בני חורין אבל – 'היה לנו אוכל לילדים שלנו, ועכשיו אנחנו אמנם שרים על העתיד ומדברים על המקדש אבל אוכל להביא הביתה – אין! אנחנו רוצים לחזור למצרים' – כי הרבה יותר קל להיות עבד שמקבל את המנה הדלוחה אך המובטחת שלו מהאדון בסוף היום, מאשר להיות בן חורין ששר שירי גאולה ואמונה וצריך לשאת עיניים אל השמים ולהאמין שאין הדבר תלוי אלא בו!

'תן לי לחיות בצל הרודן יימח שמו – אבל קרוב אל הסיר. אנחנו כבר דור שני, שלישי ורביעי של עבדים במצרים. נכון, שרנו רק אתמול את שירת הים, אבל בוא נדבר דוגרי, נהיה אמיתיים – שהרי גם הקב"ה הוא אמיתי ולא אוהב שמרמים בו'.

להתמודד עם עבדים

ואכן הקב"ה כועס או מאשים את ישראל בסגנון אבל לא בתוכן. תוכן דבריהם בא לברר את עומק מה שאנחנו הולכים לקראתו – כמה קשה היא הדרך לחירות.

כמה קל לראות חזון כמו יחזקאל בן בוזי וכמה קשה להפך את הכל כאן ועכשיו ולחבר את החזון הזה למציאות.

שרנו על שפת הים איך הכל מתהפך ממר למתוק – 'זה אלי ואנווהו' – לעשות נווה מהמדבר עצמו, הגענו למרה ולמדנו שם איך ממתיקים מים, המשכנו לאֵילִם, התמלאנו בכוח והבנו שאנחנו, שנים עשר שבטים כנגד שנים עשר מעיינות, ושבעים תמרים כנגד שבעים הזקנים, וכפי שהסברנו לא אחת כי תמר הוא תם-מר. סופה של המרירות – שאת כל המר אפשר למתק. הכל רעיונות נפלאים – אבל כשבבוקר אין לי פרוסת לחם להכין ממנה סנדוויץ' לילד – אני רוצה למות, ביד ה' אמנם, כפי שהם אומרים, אך במצרים.

'אתם מבינים עם זה אנחנו מתחילים להתמודד עכשיו?', אומר הקב"ה למשה ולאהרן, 'הלחם לשובע וסיר הבשר שלהם הם השובע והסירים של עבדים. כעת ניתן להם את המצוות המיוחדות שקשורות למן והן תהיינה להם לארגז הכלים בדרך היומיומית שלהם במסע אל החירות'.

להורדת הקובץ להדפסה

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: