הדף השבועי תשעז

הדף השבועי לפרשת דברים תשעז

לכבוד 'חגיגות החומש' החדש, אליו אנו נכנסים אי"ה השבוע, נותנת לנו התורה 'כתב חידה' מיד בפסוק הראשון שבספר. כבר ראינו בחומשים הקודמים כיצד הפסוק הפותח של כל חומש אינו מהווה פתיחה טכנית בלבד, אלא הוא גם הראשית שלו, הרעיון הטומן בתוכו את הסוד העמוק של הספר כולו. ובכן, כך נפתח
ספר דברי משה:
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:

תודו שזה 'כתב חידה' מאתגר. אינני נכנס לדרשות – פשט הפסוק לא הגיוני בשום צורה. הרי לא יתכן שמשה רבנו עומד באותו רגע גם במדבר, גם מול סוף, גם בפארן וגם בערבה. כל אחד מהשמות המוזכרים בפסוק הזה הוא מקום גיאוגרפי אחר לגמרי. זה מה שהביא את רש"י לפתוח את פירושו לספר ביסוד חשוב כל כך:
לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו את המקום בהן.
כלומר, לפי רש"י, מטרת ספר דברים הינה תוכחה, וכל המקומות שנמנו כאן הינם מקומות שבהם הכעיסו ישראל את הקב"ה – לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל. והדברים מחייבים הבנה. אם בתוכחות עסקינן – אז קדימה, משה, תוכיח! מדוע התוכחות כאן מופיעות רק ברמז? והשאלה קשה אף יותר כיון שבהמשך הפרשה והספר, משה רבנו יוכיח את עם ישראל באופן גלוי לחלוטין –
מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְדֹוָד … וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת יְדֹוָד …

אז מדוע כאן התוכחה היא רק ברמיזה? מה כלל שייך 'כבודם של ישראל'? צריך לשים לב כי התוכחות המופיעות כאן שונות לחלוטין מהתוכחות שהוכיח משה את עם ישראל עד היום. בעבר, בכל פעם שהייתה תוכחה מאת משה, הייתה זו תוכחה בשעת מעשה, תוך כדי החטא, שמטרתה היתה להניא אותנו מעשיית
הרע – כך במרגלים, כך מול עדת קרח, כך במי מריבה וכו'. לעומת זאת, כעת עומד משה רבנו לפני מותו וכלל אינו מדבר עם החוטאים, אלא עם בניהם. זוהי איננה תוכחה סתמית, אלא 'טיפול שורש' ממש.

הורדה והדפסה של הדף השבועי לפרשת דברים

דיון

סגור לתגובות.

הודעות אחרונות

השיעורים הבאים

אין אירועים קרובים

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי השיעורים ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

שיעורים לפי מיקום

עמודים

%d בלוגרים אהבו את זה: