קטגוריה: טועמיה

טועמיה – פרשת משפטים. תשפב

זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ.
הדיבר הזה מופיע במרכז עש ר ת הדיברות, בדיבר הרביעי, ויש כאן יסוד מאד עקרוני שרש"י מציין אותו גם אצלנו וגם בעשרת הדברות השניים, שמופיעים בפרשת ואתחנן –
זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ.

מה למעלה – פרשת יתרו. תשפב

רבים מהראשונים קוראים לפרשה הזו פרשת 'וישמע' או פרשת "וישמע יתרו". יתרו שומע, ואנחנו נדבר קצת עם יתרו
ועם ישראל. לא יודע אם שמים לב אבל הפרשה מתחילה בשמועות, "וישמע יתרו", והיא מסתיימת –
וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת

טועמיה – פרשת יתרו. תשפב

מתוך פרשת בשלח אותה קראנו בשבת החולפת, אני מבקש לעסוק הפעם בנקודה שתהווה גם הקדמה למתן תורה וגם ליומיום של כולנו, ואף הקדמה לחמישה עשר בשבט שנחוג
השבוע ולפורים

טועמיה – פרשת בשלח. תשפב

אני מבקש הפעם ללמוד את פרשת קריעת ים סוף, בהקשר של השמחה – מה עניין השמחה הרבה לכאן? וננסה ללמוד את זה מתוך הבנה פנימית של עבודת ה'. האם יש דבר כזה שנקרא 'שמחה רבה' – שמחה שלא נפסקת אלא הולכת ורבה, הולכת ומתגברת

טועמיה – פרשת וארא. תשפב

הפעם אני מבקש לעבור בנחת על מעמד הסנה, תוך שאלה של שורת שאלות יסודיות לגביו, ולגלות בו הבנות מחודשות, כי הוא היסוד של כל התורה כולה מפר' שמות ועד לסוף התורה.

טועמיה – פרשת שמות. תשפב

הרי שפרשת שמות, אליה אנחנו נכנסים, היא אולי הפרשה הקשה ביותר בתורה. בפרשה הבאה, ואראה, כבר מתחילה הגאולה, ישועת ישראל ממצרים, וכמובן שבהמשך הספר היא אף מתעצמת, ואילו פרשת שמות עוסקת מתחילתה ב"מלך חדש… אשר לא ידע את יוסף" ובהמשכה אף הולכת והופכת ליותר קשה – לא רק עיניהם של ישראל
נסתמים

טועמיה – פרשת ויחי. תשפב

אני מבקש לגעת בנקודה אחת שהזכרנו בשבועות האחרונים, שאמרו חז"ל ש"יוסף מחייב את הרשעים". יוסף מלמד אותנו את עבודת ה', את עבודת המידות, את אהבת הבריות ואהבת ישראל, את הכל בעצם. חז"ל אומרים שעם ישראל נקרא יוסף, נקרא על שמו של יוסף.

טועמיה – פרשת ויגש. תשפב

נתחיל באוירת שמחת גמרה של תורה – לא תמיד אנחנו שמים לב אבל הדבר הראשון שהיה חשוב ליוסף לומר לאחיו
הוא להיות בשמחה.

טועמיה – פרשת מקץ. תשפב

אנחנו מאד אוהבים מושגים כמו "מעשה אבות סימן לבנים" ונוהגים להסביר את זה שכמו שאברהם הגיע לשכם כך זה נתן כח לבניו שיגיעו לשכם ויתמודדו שם וכו', אבל האמת היא שזה יותר עמוק.

מה למעלה – פרשת וישב. תשפב

אני רוצה לפתוח בתובנה שאני מסתובב איתה הרבה בזמן האחרון, תובנה מכוננת שיכולה להיות גם משנת חיים ואף מצילת חיים. אני חושב שאנשים חיים בתחושות 'אשמה' ו'שליטה'. אלו שני דברים מאד מובנים אנושית אבל מאד מאד מסוכנים, לחברה כולה אבל קודם כל לאדם עצמו, ואנחנו חייבים להעביר את עצמנו מתודעה של 'אשמה ושליטה' לתודה של 'אחריות' ו'ביטחון.

הרב אלון שליט"א
דילוג לתוכן