טועמיה – לפרשת ויחי. תשפא

נדמה שקיימת תחושה ברורה כי המיקוד בפרשות האחרונות
של ספר בראשית עובר מיוסף הצדיק ליהודה המלך. נשים לב
גם לכך שהפטרות של שלש הפרשיות מקץ, ויגש ו-ויחי,
עוסקות בדוד המלך. אפשר להסביר מה עניינה של כל
הפטרה ואיך היא מתייחסת לפרשה אבל הכל הכל עובר
ליהודה.

טועמיה – לפרשת ויגש. תשפא

אני מבקש הפעם לעסוק גם בפרשת השבוע שלנו, גם
בעשרה בטבת שחל בערב שבת וגם להמשיך עוד מעט
באורות של חנוכה.

טועמיה – שבת מקץ. תשפא

לפני שניכנס לחנוכה, נפתח בתחילת פרשת מקץ. עוד לפני
שיוסף נקרא אל פרעה, פרעה מספר את חלומותיו לחרטומים
ואז קם שר המשקים ואומר כך

טועמיה – שבת וישלח. תשפא

חז"ל מתבטאים על רבי שלא היה יוצא לפגישה עם ראשי
הממשל ברומי לפני שהיה חוזר ולומד את פרשת וישלח,
שממנה הוא היה מקבל את הכוח להתמודדות שם, ובאמת
פרשת וישלח היא הבסיס לכל חיינו,

טועמיה – שבת נח. תשפא

פרשת נח היא ההמשך הישיר של פרשת בראשית. באופן
פלאי, את חלק מהעניינים של הפרשה, רש"י מתחיל להסביר
כבר בפרשת בראשית. בניגוד למקומות אחרים בתורה,
שכאשר יש איזו התייחסות לנושא עתידי ושם רש"י אומר –
'כאשר נגיע לשם נדבר על כך', הרי שהפעם הוא בוחר
להתייחס לענין כבר באיזכורו המוקדם. הכוונה היא ליציאה מן
התיבה, שם הקב"ה מצווה את נח ואת בניו על שבע מצוות בני
נח והוא פותח את זה בהיתר אכילת בשר; אחרי שנח מקריב
קרבן לקב"ה והקב"ה מריח את ריח הניחוח ומבטיח