וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם. שיעור לפורים תשפה

שיעור שהתקיים בי"א אדר בגבעת שמואל

סיפור טוב, פרולוג משעמם

מגילת אסתר מוצאת אותנו במקום הכי נמוך שיכול להיות, באיום הכי קשה על עם ישראל, אבל אני מבקש לפתוח את לימודנו בהלכה מעניינת ברמב"ם –

כָּל סִפְרֵי הַנְּבִיאִים וְכָל הַכְּתוּבִים עֲתִידִין לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ חוּץ מִמְּגִלַּת אֶסְתֵּר וַהֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת כַּחֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה וְכַהֲלָכוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁאֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל זִכְרוֹן הַצָּרוֹת יְבֻטַּל [יהיה עולם שכולו טוב, ואין מה לזכור את הצרות, אבל אם כך, הרי מגילת אסתר מספרת גם היא על הצרות הכי קשות שיכולות להיות לעם ישראל, אז למה היא לא תיבטל?] שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה טז) "כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינִי". יְמֵי הַפּוּרִים לֹא יִבָּטְלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט כח) "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם". (רמב"ם הל' מגילה ב', י"ח)

כשיבוא המשיח, כל ספרי הנביאים והכתובים עתידים להיבטל – יהושע, דוד המלך, ישעיהו וכו'. צריך אמנם להבין את המושג הזה "עתידין להיבטל", אבל זה מה שכותב הרמב"ם להלכה. הרמב"ם היה יכול לסיים את הלכות מגילה בלי ההלכה הזו כי זו לא הלכה למעשה, אבל הוא מבין שאנחנו לא נבין את הקודקס ההלכתי של מגילת אסתר בלי לתפוס מול מה אנחנו עומדים – חמישה חומשי תורה ומגילת אסתר! מה יש במגילה הזו? הרי היא נראית כספר מוזר מאד; בשעת קריאתה פותחים אותה כאגרת, וזה בכוונה – היא אמנם כתובה על קלף כמו ספר תורה אבל זה מכתב. כידוע שם ה' אינו מופיע בגלוי במגילה והאבן עזרא נותן לזה טעם ריאלי – מרדכי שכתב את המגילה כשהיה המשנה למלך והכניס אותה ל'לימודי הליבה' של האימפריה הפרסית, חשש שבעוד כך וכך שנים יבואו שר חינוך או היסטוריונים לא הגונים ואם יופיע שם שם ה' הם יגידו שזה שם של עבודה זרה, לכן הוא השמיט את שם ה' והפך את המגילה לסיפור היסטורי רגיל לכאורה.

באופן כזה גם מסתיימת המגילה – לקחו את הסיפור הנפלא שלה וסיימו אותו בפרולוג הכי 'משעמם' –

וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ מַ֛ס עַל-הָאָ֖רֶץ וְאִיֵּ֥י הַיָּֽם. וְכָל-מַעֲשֵׂ֤ה תָקְפּוֹ֙ וּגְב֣וּרָת֔וֹ וּפָרָשַׁת֙ גְּדֻלַּ֣ת מָרְדֳּכַ֔י אֲשֶׁ֥ר גִּדְּל֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ הֲלוֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֙פֶר֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים לְמַלְכֵ֖י מָדַ֥י וּפָרָֽס. כִּ֣י מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל-זַרְעֽוֹ. (אסתר י', א'-ג')

מה מעניין אותנו עיני המיסים של ממלכת פרס? וההפניה לספר דברי הימים של מלכי מדי ופרס – אין עוד שום ספר בתנ"ך שמפנה אותנו לחיפוש אחרי הרחבות בגוגל, ועוד תחת הכותרת "היסטוריה כללית"… והסיום – "ורצוי לרוב אחיו", כלומר יש סקרים בחלק מהערוצים שאומרים שהוא בירידה עכשיו. מה זה רלוונטי? אנחנו במערכת בחירות או במגילה מהתנ"ך? ושאלתי את עצמי – האם גם לפסוקים האלה התכוון הרמב"ם שאמר שמגילת אסתר לא תיבטל לעתיד לבוא? ההפניה לספריה הכללית למדף היסטורית מדי ופרס?!

ורבים מעמי הארץ מתייהדים

כמדומני שיש פה דבר מדהים שלפעמים אנחנו מתבלבלים בו, ויכול לתת לנו המון כח. כדי להגיע ל"ונהפוך הוא", להפך את העולם, חייבים לרדת למקומות הכי נמוכים ומשך להפך את הכל, אבל צריך לזכור שאין הכוונה שבסוף אני אנצח ואני אהרוג את כל הרשעים בדאחייה (אני בעד זה כמובן, ואני גם גר לא רחוק משם, אבל זה לא העיקר. לא זו סוף הדרך). "ונהפוך הוא" משמעו שבדאחייה בביירות יאמרו "ה' אלוקי מלך ומלכותו בכל משלה", לא מילימטר פחות מזה. "ונהפוך הוא" זה שהניצחון במגילת אסתר היה –

… וְרַבִּ֞ים מֵֽעַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִֽתְיַהֲדִ֔ים כִּֽי-נָפַ֥ל פַּֽחַד-הַיְּהוּדִ֖ים עֲלֵיהֶֽם. (אסתר ח', י"ז)

כבר הסברנו לא פעם בשם רבי שלמה אלקבץ זיע"א, בעל הפיוט "לכה דודי", שמבאר בספר "מנות הלוי", שלכאורה אם אותם עמי הארץ התייהדו, התגיירו, בגלל שפחדו מעם ישראל – הרי שהגיור לא תופס! גיור שבא מפחד אינו תקף, גיור צריך לבוא מרצון. והוא מתרץ באופן שכאילו זה נכתב היום – "ורבים מעמי הארץ מתייהדים", העולם מתהפך, העולם מתייהד – כי נפל פחד היהודים על העמלקים, על הנסראללאים, על החמאסניקים, על הרשעים, ואז רבים מעמי הארץ, עמי אירופה ואמריקה מרגישים פתאום משוחררים מהעמלקיות הזו ורוצים להתייהד. יש במגילה מלך, ויש שתי אופציות מי יהיה המשנה שלו – המן או מרדכי. העולם יכול לברוח מזה אבל בסוף הוא יצטרך להכריע. כאשר פחד היהודים לא נופל על העמלקים, אז פחד העמלקים נופל על העולם, וכאשר נשחרר את העולם מהפחד הזה – נגלה שרבים מעמי הארץ מתייהדים.

כדי שנוכל להגיע ל"ונהפוך הוא" אמיתי, שהמילה 'הוא' רומזת אליו ית' – אז חייבים להגיע לזה מהכי למטה שיש, מסתר המדרגה. להרים את העולם מלמטה ולהכין דירה לו ית' בתחתוניים, לתקן עולם במלכות שד"י, והעולם יידע שיש לו סיבה, תקווה ותקנה, ואז הוא ישוב אל מקומו הראוי.

אסור לנו להתבלבל – כן, תולים את עשרת בני המן ואת המן צריך לחסל. כל המלחמה שמתרחשת בי"ג באדר מול נציגי עמלק היא מחויבת, ובאותם הימים גם עשרת בני המן הנמצאים בירושלים ודואגים שהצהרת כורש לא תתממש, אבל המהפכה היא שהמשנה למלך החדש מספר איך העולם יפתור את הבעיות הכלכליות שלו, וזה מה שיישאר יחד עם חמשת חומשי התורה לעתיד לבוא! כי יום יבוא ונבואת ישעיה שנצרכה לדורות כבר לא תצטרך, אבל הבעיות הכלכליות שלך תלויות באמונה שלך – את זה נצטרך ללמוד לעתיד לבוא, ושקשה יהיה להבין שגם כש-"רבים מעמי הארץ מתייהדים", הטבע הוא שלגבינו זה רצוי 'לרוב', וזה בסדר גמור. זה לא מטריד בכלל.

אם על המלך טוב

הפרק הקצר הזה החותם את המגילה פותח פתח לדבר מדהים שבו אני מבקש לעסוק היום. למה התכוונה אסתר כשביקשה ממרדכי "לך כנוס את כל היהודים"? אתה לא כונס אותם כדי שהם יהיו בסדר. יש לנו תפקיד בעולם, לכל אחד ואחת מאיתנו – להאמין בעולם הזה. במוסף של ראש חודש יש תפילה יפהפיה –

אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור. (נוסח מוסף לר"ח)

זה נשמע קצת כמו סלנג ישראלי בהתחלה, "תביא להם", אבל הפירוש בזה לענ"ד הוא שאנו מבקשים מהקב"ה שיביא לנו, בתוכנו, אהבה לעולם. שאנחנו נאהב את העולם – העולם כל כך יפה. וזה אפילו יותר עמוק; מלך העולם הוא המלך שרוצה להופיע כשהוא נעלם. זה נשמע כתרתי דסתרי – מצד אחד הוא רוצה להופיע אבל מצד שני זה בעולם, בנעלמות. אבל הוא רוצה שאתה ואת ואני נופיע אותו ושיאמר "כל אשר נשמה באפו ה' א-להי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".

יש מדרש פלאי שמנתח מה בעצם קרה עם המן, איך הוא הצליח לשכנע את אחשורוש להשמיד את כל היהודים. הרי לפני דור או דור וחצי כורש הצהיר על הקמת בית המדרש, ופתאום בא צורר היהודים הזה. איך זה קרה? הפסוק אומר שהמן אמר לאחשורוש –

אִם-עַל-הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִכָּתֵ֖ב לְאַבְּדָ֑ם… (אסתר ג', ט')

אגב, נשים לב ששני אנשים במגילה משתמשים בביטוי הזה, המן ואסתר, אבל אצל המן זה "אם על המלך טוב" – אז בוא נעשה רע. 'אם על המלך טוב – בוא נהרוג את ושתי', 'אם על המלך טוב – יכתב לאבדם, ואז כל הבעיות הכלכליות של הממלכה יפתרו, כי לא יהיו יהודים'. סתם מחשבה שחשבתי – אולי הבעיות הכלכליות שלכם נובעות מזה שאתם עושים משתים של חצי שנה לכל הממלכה, לא עובדים ורק מבזבזים כסף ומשתכרים? לא! אצל המן זה היהודים. לעומת זאת אצל אסתר –

וְאִם-עַל-הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב תִּנָּֽתֶן-לִ֤י נַפְשִׁי֙ בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י וְעַמִּ֖י בְּבַקָּשָׁתִֽי. (שם ז', ג')

כלומר, אם על המלך טוב, אז בוא ונעשה טוב.

מהלך תוכניתו של המן

בואו נראה את המדרש –

אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם (אסתר ג, ט) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הָמָן הָרָשָׁע לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בּוֹא וּנְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם, אָמַר לוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לָא יָכֹלְתָּ לְהוֹן, בְּדִיל דֶּאֱלָהֲהוֹן לָא שָׁבֵיק לוֹן כָּל עִקָּר [אתה לא תוכל להם כי הא-להים שלהם לא יעזוב אותם לעולם], תָּא חֲזֵי מָה עֲבֵיד לוֹן לְמַלְכִין קַמָּאֵי דַּהֲווֹן קוֹמֵינָן דַּהֲווֹן פָּשְׁטִין יְדֵיהוֹן עֲלֵיהוֹן, דַּהֲווֹן מַלְכַיָא רַבְרְבַיָא וְגוּבְרַיָא טְפֵי מִינָּן, וְכָל מַאן דְּאָתֵי עֲלֵיהוֹן לְמֵבְדִּינְהוּ מִן עָלְמָא וּדְיָעַץ עֲלֵיהוֹן, מִיבַּטֵּל מִן עָלְמָא וַהֲוֵי לִמְתָל לְכָל דָּרֵי עָלְמָא, וַאֲנַן דְּלָא מַעֲלֵינַן כְּוָתַיְהוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה [בוא וראה מה עשה למלכים הקדומים שהיו לפנינו וניסו לפשוט ביהודים את ידם, והם היו מלכים גדולים וגיבורים מאיתנו וכל מה שרצו לאבד את ישראל מן העולם הפך להם והם הפכו למשל ושנינה לכל דרי עולם, ואנחנו הרי פחות מעולים מהם], שְׁבֵיק לָךְ מִלְמַלָּלָא, תּוּב בְּפִתְגָּמָא דְּנָא [עזוב אותך מדיבורים כאלה ותתעסק בעניינים הפנימיים שלנו]. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה הָמָן הָרָשָׁע מְטָרֵד עַל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל פִּתְגָּמָא דְּנָא כָּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא [היה המן מטרידו כל שעה ושעה בענין הזה] וּמְיָעֲצוֹ עֵצוֹת רָעוֹת עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוֹאִיל וְכָךְ נִמָּלֵךְ בַּחֲכָמִים וּבַחַרְטֻמִּים. מִיָּד שָׁלַח וְקִבֵּץ אֶת כָּל חַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, בָּאוּ כֻלָּן לְפָנָיו, אָמַר לָהֶם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, רְצוֹנְכֶם שֶׁנְּאַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם [היינו – האם כדאי לנו להפוך את נושא היהודים לנושא המרכזי שלנו? לאג'נדה שלנו?]^[1], אָמְרוּ לוֹ כֻּלָּן בְּבַת אַחַת מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן וְרוֹצֶה לְהַשְׁלִיךְ בְּדָבָר זֶה, שֶׁאִם אַתָּה מְאַבֵּד יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לג, כה) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים נִקְרְאוּ נָכְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ח, מא) וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְךָ יִשְׂרָאֵל הוּא [הם רוצים לעשות רק טוב לעולם, למה להרוג אותם? למה? מה ההיגיון לזה?]. [וחוץ מזה אם תעשה כן אתה תסתבך כי הם קרובים של הקב"ה – ] וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קְרוֹבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמח, יד) לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ד, כב) בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל (דברים יד, א) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא קָרוֹב לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמה, יח) קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. וְאֵין אֻמָּה קְרוֹבָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ז) כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, וְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לִשְׁלֹחַ יָד בִּקְרוֹבָיו וּבְבָנָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵיךְ יִמָּלֵט, לְפִי שֶׁהוּא שַׁלִּיט בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְנֶפֶשׁ כָּל חַי, בְּיָדוֹ לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַשְׁפִּיל, לְהָמִית וּלְהַחֲיּוֹת. [ואם לא השתכנעת עד פה, תסתכל מה היה בהיסטוריה – ] לֵךְ הִתְבּוֹנֵן בַּמְלָכִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁעָבְרוּ עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, מָה עָלְתָה בָּהֶם, כְּמוֹ פַּרְעֹה וְסַנְחֵרִיב.

היסטוריה אמיתית אבל מעוותת

מִיָּד אָמַר לוֹן הָמָן, אֱלוֹהַּ שֶׁטִּבַּע פַּרְעֹה בַּיָּם וְעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁשְּׁמַעְתֶּם, כְּבָר הוּא זָקֵן וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, שֶׁכְּבָר עָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר וְהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ, וְשָׂרַף אֶת הֵיכָלוֹ, וְהִגְלָה אֶת יִשְׂרָאֵל וּפִזְרָן בֵּין הָאֻמּוֹת, וְהֵיכָן כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁכְּבָר הִזְקִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צד, ז) וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב [בעברית אחרת – הוא החליף אותם. הם כופרים ויש אחרים תמורתם גם אצל הקב"ה].^[2] כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם כֵּן כָּעִנְיָן הַזֶּה, מִיָּד קִבְּלוּ דְבָרָיו וְהִסְכִּימָה דַעְתָּם לְכַלּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכָתְבוּ אִגְרוֹת וְחָתְמוּ.

וְכֵן כָּתְבוּ בְּאוֹתָן אִגְרוֹת [אין אלו אגרות שהמן כתב אלא הוא כינס את כל חכמי אומות העולם והוא עובד על זה תשע שנים!]^[3] – 'שָׁלוֹם לָכֶם עַד אֵין חֵקֶר, יִוָּדַע לָכֶם שֶׁאָדָם יֵשׁ בֵּינֵינוּ, וְלֹא מִמְקוֹמֵנוּ הוּא [הוא לא מקומי, הוא נצח!] אֶלָּא מִזֶּרַע הַמְלוּכָה הוּא, וּמִזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק^[4] [ומזרע אברהם ויצחק] וּמִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר הוּא, וְהָמָן שְׁמוֹ [זו הנקודה. המן הזה הוא בדיוק כמו המן שירד לבני ישראל במדבר – הוא מוכן ומזומן, רק שבמדבר הוא היה מוכן לעם ישראל וזה מוכן לפורענות], וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ שְׁאֵלָה קְטַנָּה וְקַלָּה עַל עַם אֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ בֵּינֵינוּ, נִבְזֶה מִכָּל הָעַמִּים, וְדַעְתָּם גַּסָּה עֲלֵיהֶם, חֲפֵצִים בְּרָעָתֵנוּ וְקִלְּלַת הַמֶּלֶךְ שְׁגוּרָה בְּפִיהֶם, וּמַהוּ קְלָלָה שֶׁמְקַלְּלִין אוֹתָנוּ? (תהלים י, טז) ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ. וְעוֹד אוֹמְרִים (תהלים קמט, ז) לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים. וְכוֹפְרִים בְּמִי שֶׁעָשָׂה לָהֶם טוֹבָה, [ואז הם מספרים סיפור היסטורי. בעצם הם לוקחים את ההיסטוריה, מעוותים אותה ויוצרים נרטיב שקרי – ] בּוֹאוּ וּרְאוּ מֵאוֹתוֹ עָנִי פַּרְעֹה מֶה עָשׂוּ, כְּשֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם קִבְּלָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְהוֹשִׁיבָם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, וְזָן אוֹתָן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, וְהֶאֱכִילָם כָּל טוּב שֶׁבְּאַרְצוֹ, פַּלְטֵרִים הָיוּ לוֹ לִבְנוֹת וְהָיוּ בּוֹנִין שָׁם, בְּכָל זֹאת לֹא הָיָה יָכוֹל לָהֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבָּאוּ בַּעֲלִילָה וְאָמְרוּ לוֹ (שמות ה, ג) לִזְבֹּחַ לַה' אֱלֹהֵינוּ נֵלֵךְ דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים, אַחַר כָּךְ נָשׁוּב, אִם רְצוֹנְךָ הַשְׁאִילֵנוּ כְּלֵי כֶסֶף וכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלוֹת, וְהִשְׁאִילוּם כַּסְפָּם וּזְהָבָם וְכָל הַבְּגָדִים הַטּוֹבִים שֶׁלָּהֶם, וְטָעֲנוּ כָּל אֶחָד כַּמָּה חֲמוֹרִים שֶׁלָּהֶם לְאֵין מִסְפָּר, עַד שֶׁנִּצְּלוּ אֶת מִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יב, לו) וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם, וּבָרְחוּ לָהֶם. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע פַּרְעֹה שֶׁהָיוּ בּוֹרְחִים, הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם לְהָשִׁיב אֶת מָמוֹנוֹ, מֶה עָשׂוּ לוֹ? הָיָה עִמָּהֶם אָדָם אֶחָד וּשְׁמוֹ משֶׁה בֶּן עַמְרָם, וּבִכְשָׁפָיו נָטַל מַקֵּל אֶחָד וְלָחַשׁ עָלָיו וְהִכָּה בּוֹ אֶת הַיָּם עַד שֶׁנֶּחֱרַב, וְנִכְנְסוּ כֻּלָּם בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְעָבְרוּ כֻלָּם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה עָבְרוּ, וּבַמֶּה יִבְּשׁוּ הַמַּיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַּרְעֹה נִכְנַס אַחֲרֵיהֶם לְהַחֲזִיר אֶת מָמוֹנוֹ [פרעה, נעבעך, רק רצה להחזיר כסף שגזלו ממנו. היהודים הגנבים האלה המציאו את השואה. להד"ם!], וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה דְּחָפוּהוּ בְּתוֹךְ הַיָּם, וְנִטְבַּע הוּא וְכָל חֵילוֹ בַּיָּם, וְלֹא זָכְרוּ הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה לָהֶם, הֲלֹא תִשְׁמְעוּ שֶׁהֵם כְּפוּיֵי טוֹבָה. וְעוֹד מֶה עָשׂוּ לַעֲמָלֵק אֲבִי אַבָּא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים, וּמֵהֵיכָן בָּא עֲמָלֵק, אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁבָּא מֵאֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁבָּא לִטֹּל עֵצָה מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבַּעַל עֵצָה אַתָּה וְגַם בַּעַל מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת, וְכָל הַנּוֹטֵל עֵצָה מִמְךָ אֵינוֹ נִכְשָׁל. אָמַר לוֹ רְאֵה מֶה עָשׂוּ אֻמָּה זוֹ לְמִצְרַיִם, שֶׁעָשׂוּ לָהֶם כַּמָּה טוֹבוֹת, וּמַה לְּמִצְרַיִם שֶׁעָשׂוּ לָהֶם כַּמָּה טוֹבוֹת עָשׂוּ לָהֶם כָּךְ, לִשְׁאָר אֻמּוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֵיאַךְ אַתָּה יוֹעֲצֵנִי? אָמַר לוֹ בִּלְעָם, לֵךְ וַעֲשֵׂה עִמָּהֶם מִלְחָמָה, וְאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה עִמָּהֶם מִלְחָמָה אֵין אַתָּה יָכוֹל לָהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, וְאַף אַתָּה שֶׁהוּא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, תָּלוּי בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. מִיָּד בָּא עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ משֶׁה פַּרְנָס שֶׁלָּהֶם? הָיָה לוֹ תַּלְמִיד אֶחָד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שְׁמוֹ, וְהָיָה אַכְזָרִי עַד מְאֹד וְלֹא הָיָה לוֹ רַחֲמִים, אָמַר לוֹ אוֹתוֹ משֶׁה (שמות יז, ט) בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, אֵינִי יוֹדֵעַ אוֹתָן אֲנָשִׁים שֶׁבָּחַר אִם בַּעֲלֵי כְשָׁפִים הֵם, אוֹ אִם גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה, מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ משֶׁה נָטַל מַקֵּל בְּיָדוֹ וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה עָשָׂה בוֹ, וְכֵיוָן שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לָּחַשׁ עֲלֵיהֶם וְרָפוּ יְדֵיהֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יז, יג) וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. בָּאוּ עַל סִיחוֹן וְעוֹג גִּבּוֹרֵי אַרְצֵנוּ, שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגוּם. בָּאוּ עֲלֵיהֶם מַלְכֵי מִדְיָן, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגָן. וְעוֹד מֶה עָשָׂה תַּלְמִיד שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ משֶׁה, הִכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלֹא דַי שֶׁנָּטַל אֶת אַרְצָם, אֶלָּא שֶׁהָרַג מֵהֶם שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, וְחִלֵּק אֶת אַרְצָם לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא חָמַל עֲלֵיהֶן, וְאוֹתָן שֶׁלֹא בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג הָיוּ לוֹ לַעֲבָדִים. בָּאוּ עֲלֵיהֶם סִיסְרָא וַהֲמוֹנוֹ וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה עָשׂוּ לוֹ לְנַחַל קִישׁוֹן שֶׁגְּרָפָם וּשְׁטָפָם וְהִשְׁלִיכָם לַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, כא) נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם. וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שָׁאוּל שְׁמוֹ, וְהָלַךְ וְנִלְחַם בְּאֶרֶץ אֲבִי אַבָּא עֲמָלֵק, וְהָרַג מֵהֶם מֵאָה אֲלָפִים פָּרָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וְגַם לֹא חָמַל עַל אִישׁ וְעַל אִשָּׁה וְלֹא עַל עוֹלֵל וְיוֹנֵק, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגָם. וְעוֹד מֶה עָשָׂה לַאֲגַג זְקֵנִי שֶׁחָמְלוּ עָלָיו תְּחִלָּה, לַסּוֹף בָּא אָדָם מֵהֶם וּשְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, חֲתָכוֹ וְנָתַן בְּשָׂרוֹ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם, כְּדִכְתִיב (שמואל א טו, לג) וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגוֹ מִיתָה מְשֻׁנָּה כָּזֹאת שֶׁשְּׁמַעְתֶּם ['אצלנו יש תרבות, אין כאלו מיתות אכזריות'…]. וְאַחַר זֹאת הָיָה לָהֶם מֶלֶךְ אֶחָד דָּוִד בֶּן יִשַּׁי שְׁמוֹ, וְהָיָה מַשְׁחִית וּמְכַלֶּה אֶת כָּל הַמַּמְלָכוֹת וְלֹא הָיָה חוֹמֵל עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר )שמואל א כז, יא) אִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָּוִד. וְעָמַד אַחֲרָיו שְׁלֹמֹה בְּנוֹ וּבָנָה לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל בַּיִת אֶחָד וְקָרָא לוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה לָהֶם בְּתוֹכוֹ, כְּשֶׁבָּאִין לְמִלְחָמָה נִכְנָסִין בְּתוֹכוֹ וּמְכַשְׁפִים בְּתוֹכוֹ, וּכְשֶׁהֵן יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ הוֹרְגִים וּמַחֲרִיבִים אֶת הָעוֹלָם [בדיוק הפוך מהאמת – הרי הבית הזה היה בית תפילה לכל העמים!]. וּמֵרֹב טוֹבָה שֶׁהָיָה לָהֶם מָרְדוּ בֵּאלֹהֵיהֶם, וְעוֹד שֶׁהִזְקִין אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ שֶׁלָּהֶם, וּבָא נְבוּכַדְנֶצַּר וְשָׂרַף אוֹתוֹ בַּיִת שֶׁלָּהֶם, וְהִגְלָם מֵעַל אַדְמָתָם וְהֵבִיאָם בֵּינֵינוּ, וַעֲדַיִּן לֹא שִׁנּוּ מַעֲשֵׂיהֶם הַמְכֹעָרִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם בַּגָּלוּת בֵּינֵינוּ, מַלְעִיגִין אוֹתָנוּ וְאֶת אֱמוּנַת אֱלֹהֵינוּ, וְעַכְשָׁיו [עכשיו הגיע הזמן. הם כופרים ואפשר לנצח אותם. הם לא זוכרים מי הם – הם מגיעים למשתה שלנו ואוכלים איתנו. 'הם שכחו מה זה להיות יהודים'… ולכן -] הִסְכַּמְנוּ כֻּלָּנוּ לְדֵעָה אַחַת, וְהִפַּלְנוּ גוֹרָלוֹת לְאַבְּדָן מִן הָעוֹלָם, וּבְאֵיזֶה זְמַן יִתָּכֵן לָנוּ לְכַלּוֹתָם, וְנָפַל עֲלֵיהֶם הַגּוֹרָל בְּחֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר בּוֹ. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁיַּגִּיעוּ אֲלֵיכֶם הָאִגְּרוֹת הַלָּלוּ תִּהְיוּ מְזֻמָּנִים לְאוֹתוֹ הַיּוֹם, לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים שֶׁבֵּינֵיכֶם, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וְלֹא תַשְׁאִירוּ מֵהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט [זה לא היה משהו ב'שליפה', המן תכנן את זה כמהלך חינוכי, לחנך את העולם והוא עשה את זה ביסודיות ולאורך שנים].

שולח ידי תחילה בתינוקות

וּבְשָׁעָה שֶׁנֶּחְתְּמוּ אוֹתָן הָאִגְּרוֹת וְנִתְּנוּ בְּיַד הָמָן, וַיָּבוֹא שָׂמֵחַ הוּא וְכָל בְּנֵי חֲבוּרָתוֹ, וּפָגְעוּ בְּמָרְדֳּכַי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְרָאָה מָרְדֳּכַי שְׁלשָׁה תִּינוֹקוֹת שֶׁהָיוּ בָּאִים מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְרָץ מָרְדֳּכַי אַחֲרֵיהֶם, וּכְשֶׁרָאָה הָמָן וְכָל חֲבוּרָתוֹ שֶׁהָיָה רָץ מָרְדֳּכַי אַחֲרֵי הַתִּינוֹקוֹת, הָלְכוּ אַחֲרֵי מָרְדֳּכַי לָדַעַת מַה יִּשְׁאַל מָרְדֳּכַי מֵהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ מָרְדֳּכַי אֵצֶל הַתִּינוֹקוֹת שָׁאַל לְאֶחָד מֵהֶם פְּסֹק לִי פְּסוּקֶיךָ, אָמַר לוֹ (משלי ג, כה) אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא. פָּתַח הַשֵּׁנִי וְאָמַר, אֲנִי קָרִיתִי הַיּוֹם וּבָזֶה הַפָּסוּק עָמַדְתִּי מִבֵּית הַסֵּפֶר (ישעיה ח, י) עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל. פָּתַח הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר )ישעיה מו, ד) וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָֹּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מָרְדֳּכַי כָּךְ שָׂחַק וְהָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה.^[5] אָמַר לוֹ הָמָן מָה הִיא זֹאת הַשִֹּׂמְחָה שֶׁשָֹּׂמַחְתָּ לְדִבְרֵי הַתִּינוֹקוֹת הַלָּלוּ? אָמַר עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת שֶׁבִּשְׂרוּנִי שֶׁלֹא אֶפְחַד מִן הָעֵצָה הָרָעָה שֶׁיָּעַצְתָּ עָלֵינוּ. מִיָּד כָּעַס הָמָן הָרָשָׁע וְאָמַר אֵין אֲנִי שׁוֹלֵחַ יָדַי תְּחִלָּה אֶלָּא בְּאֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת. (אסת"ר ז', י"ג)

את המדרש הזה למדתי כשהיה לי קשה מדי לצפות בהלוויה של הק' כפיר, אריאל ושירי ביבס הי"ד. גם היום הם שולחים תחילה את ידם הרשעה בתינוקות הטהורים שלנו. יש מי שיודעים להישאר תינוקות – אסתר ומרדכי למשל, שהמשיכו כל הזמן להסתכל לאופק, גם אם רוב הסנהדרין פרשו ממנו. אני יודע שהוא, המן, יימח שמו, אבל זה לא מספיק – אנחנו צריכים לשאוף ולדעת שכאשר יימח שמו בקרוב בימינו – יהיו רבים מעמי הארץ מתייהדים, וזו תכלית מחיית שמו.

שאיפות של עניים

בהגדה של פסח מופיע הפסוק "וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה" (דברים כ"ו, ו'), וחכמי ישראל דיקדקו שלא כתוב "וירעו לנו" אלא "וירעו אותנו" כלומר המצרים הפכו אותנו לרעים, "ויענונו" – הפכו אותנו לעניים, "ויתנו עלינו עבודה קשה" – הפכו אותנו לעבדים. אנחנו צריכים להילחם בהם לא כי הם עשו לנו רע אלא כי הם עשו אותנו רעים, הם הרעו אותי, כלומר הם גרמו לי לעסוק בהריגה, בחיסולים, במלחמה. בזה אנחנו צריכים להתעסק?! הילדים הטהורים שלנו באו לפה כדי להרוג?! זה מה שהעולם צריך להתעסק בו כי עדיין נופל פחד המן ימ"ש על העולם. אדם עני הוא מי שכאשר אתה מדבר אתו על גאולה, על דברים גדולים ומופלאים אומר לך – 'עזוב, יש לך קצת אוכל? תן לי לחם וחתיכת בצל, מרגרינה, תן לי קצת שקט, תן לי איזו עסקה קטנה, איזה הסכם של שקט, אין לי כבר כח…' – כמו עבדים התחלנו לחשוב, בעלי שאיפות של עניים. העבודה הקשה לא מטרידה אותי אלא זה שהם הפכו אותי לעבד עם שאיפות של עבד – "שמחר לא יהיה יותר גרוע". מכירים את המשפט הנורא הזה? ואם אני חושב אחרת, אם אני חושב בגדול אז אומרים עלי שאני הזוי, לא שפוי. מי פה הלא שפוי?! שכחנו שבעצם באנו לכאן כדי לעשות "ונהפוך הוא" אמיתי.

כי קולך ערב ומראיך נאוה

פורים יישאר לעולם כי כל העולם מחכה ל'ונהפוך הוא', וזה מה שפורים בא ומגלה. והעולם מתנדנד כל הזמן בין שני הקטבים הללו – עמלק והמן או מרדכי ואסתר ועם ישראל. ואסתר ומרדכי קלטו שככל שאנחנו נתפוס את זה יותר – כך גם העולם יבין את זה יותר, ושהעיסוק שלנו צריך להיות בדברים הגדולים האלה, ומהמקומות הכי נמוכים – "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיה"ש ב', י"ד) – ואחרי זה גם העולם כולו יראה את זה. אבא מבקש מאיתנו שנראה לו את המראה האמיתי שלנו, שנשמיע לו את הקול הפנימי שלנו – "כי קולך ערב ומראיך נאווה", וההוכחה לזה היא שגם כשאת, אנחנו, נמצאים בחגווי הסלע, עדיין יש לנו את הקול הערב ביותר בעולם. אי אפשר לקחת את זה מאיתנו. ואז הוא ית' כבר ידאג שכל העולם יראה ויבין את זה.

כל הכתובים וכל הנביאים עתידים להיבטל, ובלי ההלכה הזו הרמב"ם לא יכול לסיים את הלכות מגילה כי בלעדיה אנחנו לא נבין מה אנחנו עושים בפורים. ספר אחד בכל התנ"ך שלא מופיע בו שם ה' כי אנחנו קוראים אותו כאילו הוא אגרת, כי ויום יבוא וזה מה שיהיה כתוב בכל מכתב פשוט, בכל איגרת. ובדואר יהיה כתוב "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר" (ישעיהו מ' ה'), זה יהיה מכתב והוא ירוץ, והוא ייקבע לדורות, וכאשר כבר לא נצטרך את נבואות ישעיהו וירמיהו, וכשלא נזכור מה היה עם מואב, ושאי פעם היה סנחריב ופרעה – נזכור מה אנחנו עשינו בעולם כשהחלטנו לבוא אל המלך שלא כדת ולהראות לו את מראנו ולהשמיע לו את קולנו.

הילדים שרים "פורים לנו שכח את הכל", ואני אומר לכם – "פורים לנו זכור את הכל". הכל יישכח, כל הנביאים והכתובים חוץ מפורים. שבת זכור היא השבת שלפני פורים כי פורים הוא הדבר היחיד שלא יכול להישכח, וגם בלי ששם ה' מופיע הוא חרוט בחגווי הסלע בסתר המדרגה.

1. מעין מה שאנחנו רואים היום באו"ם – אין שום בעיות בשום מקום בעולם למעט הנושא של עם ישראל. אין רצח עם בסוריה ובסודן, אין רעב פה ושם אין כלום – חוץ מישראל, הנושא המרכזי… ↑

2. הרבה פעמים אנחנו יושבים באולפנים ומנסים לשכנע שהארץ שלנו כי הקב"ה נתן אותה לאבותינו, אבל לדידי זה לא רלוונטי. אני טוען שהארץ היא שלנו כי הקב"ה נשבע לנו שהיא שלנו, לא לאבותינו. גם לאבותינו – אבל לנו. ועל זה הויכוח שיש לנו עם כל האומות, כי יכול וגם הם יסכימו שהקב"ה הבטיח לאבותינו אבל מאז הפכנו לכופרים ויש אחרים שנבחרו תמורתנו, ואכמ"ל. ↑

3. גם היטלר ימ"ש עבד על התוכנית שלו שש שנים אחרי שנבר ועוד שנים לפני כן כשאמרו שהוא משוגע, לפני שהצליח לממש אותה. אלו תהליכים ארוכים. ↑

4. עמלק מופיע ונלחם עם ישראל מספר עמים בהיסטוריה ובכל פעם זה במקום אחר. זה עם ללא טריטוריה והוא לא נלחם עליה. ביציא"מ הוא מגיע לרפידים, מול שאול זה בגלבוע, ובמגילה זה בטהרן או שושן. בחטא המרגלים הם יוצאים מקדש, מערד. ותמיד זה כאשר יש התעוררות בעם ישראל לקראת הגאולה; אחרי יציאת מצרים ישראל אמורים להיכנס לארץ ולבנות את ביהמ"ק, שאול הוא המלך הראשון ותפקידו הוא לבנות את בית המקדש וגם בשושן זה היה אחרי הצהרת כורש שהתירה חזרת בנית המקדש. זו הנקודה, הממשק הזה בא להציע פתרון לעולם וזה מה שאנחנו רוצים. זה מה שישאר עם חמישה חומשי תורה ולא ספרי נבואה אחרים. ↑

5. "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי". והלא הוא היה לבוש חמישה בגדים ולא רק תכלת? אלא שאת התכלת רואים כאשר משקיפים לאופק, לעתיד. השמים וגם הים, המים, מקרוב אינם בצבע תכלת אבל מרחוק הם התכלת, התכלית. רק התינוקות יכולים לראות "יחד" – תינוק הא מי שרגע אחד בוכה וברגע הבא שמח לגמרי ולא זוכר מה היה לפני רגע – כי הוא רואה יחד. ובטיפשותנו אנחנו אומרים לו "אתה עדיין תינוק. כשתגדל תלמד להיות עצבני, תדע לא לוותר"… ↑