שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
שיעור התורה, שהועבר בערב ראש השנה, מתמקד במושג "היום הזה" המופיע בפרשת ניצבים ובפטירת משה. הרב פותח בברכות לשנה טובה ותפילה לשלום החיילים, ולאחר מכן עובר לדון בסתירה לכאורה בין פירוש חז"ל, המקשר את "היום הזה" לראש השנה ול"יום דינא רבא", לבין הפשט שממקם את האירועים ביום פטירתו… Continue Reading "שיעור לערב ראש השנה תשפו"
נטילת הציפורניים היום, כ"ה באלול הוא יום בריאת העולם, והיום בעז"ה בשיעורנו נתחיל בהכנות לקראת בריאת האדם ביום ראש השנה. נפתח באמירה חסידית של הרבי הריי"צ מליובאוויטש זיע"א, מתוך הספר היום יום, ולמרות שזה לא נראה קשור בדווקא לראש השנה אלא באופן כללי לגבי… Continue Reading "כי חדוות ה' היא מעוזכם. לפרשת נצבים תשפה"
השיעור דן בחשיבותם הרוחנית וההיסטורית של אירועים המתרחשים סביב ראש השנה, ומתמקד במיוחד בבניית חומות ירושלים בתקופת עזרא ונחמיה. הוא מסביר כיצד אירוע זה, שהתרחש בכ"ה באלול (יום בריאת העולם), מהווה סמל לתקומה לאומית ורוחנית. השיעור מפרש את קריאת התורה של עזרא כהכנה לראש… Continue Reading "שיעור לפרשת נצבים תשפה"
אנחנו יודעים שיש שתי תוכחות. חז"ל אומרים דבר מעניין, שמבנה הפרשיות הוא שקודם עצרת קוראים את פרשת בחוקותי, שם פרשת התוכחה הראשונה, וקודם ראש השנה קוראים את השניה בפרשת כי תבוא, הכוללת מאה קללות חסר שתיים. ההבדל בין התוכחות הוא שזו של פרשת בחוקותי כוללת בדיוק מחצית מהקללות שיש בכי תבוא, חמישים חסר אחת מול מאה חסר שתיים, וההבדל השני הוא שהתוכחה של בחוקותי נאמרת ע"י הקב"ה וזו של כי תבוא ע"י משה רבנו.
חז"ל אומרים שמבנה פרשיות השנה בנוי כך שפרשת כי תבוא, על התוכחה שבה, תהיה תיקרֵא לפני ראש השנה כדי ש-"תכלה שנה וקללותיה". כולנו מכירים את הפיוט המופלא שאיתו אנחנו נכנסים לראש השנה "אחות קטנה", שם סיים הפייטן כל בית במילים הללו, "תכלה שנה וקללותיה", והוסיף בסוף – "תחל שנה וברכותיה", ועל כך כולנו מתפללים.
פרשת ניצבים וילך היא השבת האחרונה של השנה שלנו ואני מבקש שנלמד הפעם יחד את הפטרת הפרשה, לא לפני שנגיד כמה מילים על הפרשה עצמה. אנו נמצאים בסיומן של הפטרות הנחמה. השבת נקרא את הפטרת הנחמה האחרונה. נפתח ב'הערה לסדר' – כאשר ישנן פרשות… Continue Reading "בכל צרתם (לא) לו צר – טועמיה לפרשת נצבים וילך תשפג"
שבת פרשת נצבים וילך, שבת אחרונה והשבת החותמת של השנה. אנחנו נמצאים בסיומם של הפטרות הנחמה, שבע דנחמתא. הפעם נעסוק בהפטרה של פרשת השבוע, אבל לפני כן נראה את הפרשה.
נמשיך הפעם את הפיוט המופלא "עת שערי רצון", שהתחלנו בלימודו בשבוע שעבר, ותוך כדי לימוד זה נתכונן לראש השנה הבא עלינו לטובה. בשיעור הקודם עסקנו ברקע לפיוט ובמחברו, והפעם ניכנס אי"ה לעומקו. ראשית, נשים לב שהפיוט בנוי מארבעה עשר
בתים, והבית הראשון משמש ככותרת לפיוט כולו.
חלק 2 תשפ״ב.
עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ
יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ
אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה
הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה
אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה
קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה
עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
נעבור על פסוקי הפרשה וננסה להבין אותם בהקשר של ראש השנה, ומתוך כך ננסה להגיע להבנה חדשה בפשט הפרשיות.