שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
לשכון לשון משכן, שכינה. ‘ארצך’ מתחילת המזמור הפכה ל’ארצנו’. ואולי תרשו לי להעז ולומר שאולי ארצנו איננה רק הארץ שלנו אלא זו הארץ המשותפת שלך רבש”ע, ושלנו. הארץ שלך שאתה רוצה שהיא תהיה הארץ שלנו – ” אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם… אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ”.
חֶֽסֶד-וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ.
ערב פרשת ויקהל, נכנסים לפרשת ויקהל. שם הפרשה הוא מהותי ולא רק ענין טכני. נדבר על זה בהמשך. נתחיל בקריאת פרק תהילים, פרק פה:
לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר׃
רָצִ֣יתָ יְהֹוָ֣ה אַרְצֶ֑ךָ שַׁ֝֗בְתָּ (שבות) [שְׁבִ֣ית] יַעֲקֹֽב׃
ננסה לראות מה הקשר בין פרק התהילים לבין הפרשה שלנו.
כל ענינה של השבת הקרובה הוא ראש חודש ניסן. גם שבת החודש וגם פרשת ויקהל פקודי שמסיימת את חומש שמות
ועוסקת בהקמת המשכן שהיתה בראש חודש ניסן – “וַיְהִי בַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַשָנָה הַשֵּׁנִית בְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִשְׁכָן” . פרשת החודש מדברת בר”ח ניסן של לפני יציאת מצריים, ואילו ויקהל-פקודי זה שנתיים קדימה בהקמת המשכן, במדבר סיני, אחרי חטא העגל ואחרי סליחת יום הכיפורים.
במרכזה של פרשת כי תשא נמצאת פרשת חטא העגל והשלכותיה עד ימינו ועד בכלל, כמו שמפורש בפסוק –
וּבְי֣וֹם פָּקְדִ֔י וּפָקַדְתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם חַטָּאתָֽם.
חשוב לפתוח את הלימוד דווקא בכך, כי יש פה דבר יסודי ועמוק ואני מבקש לזרוק לנו בו אתגר.