שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
היום נמשיך לעסוק גם בענייני החנוכה אבל מתוך הפרשה. נפתח בפסוק מעניין, בו מנסה יוסף מנסה לשכנע את האחים להאמין שהוא יוסף –וְהִנֵּ֤ה עֵֽינֵיכֶם֙ רֹא֔וֹת וְעֵינֵ֖י אָחִ֣י בִנְיָמִ֑ין כִּי-פִ֖י הַֽמְדַבֵּ֥ר אֲלֵיכֶֽם. (בראשית, מ”ה י”ב)צריך להבין את הביטוי – מה הכוונה “עיניכם”? כל המפרשים מתקשים… Continue Reading "וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן. שיעור לפרשת ויגש תשפו"
אנחנו נמצאים בימים שבין סוף חג החנוכה לבין פרשת ויגש, והאמת היא שהשבוע שלנו ממשיך את ענייני החנוכה, כי ביום ראשון הקרוב יחול ח' בטבת – יום שירד בו חושך לעולם שלשה ימים "כיום שנעשה בו העגל" כי בו הושיב תלמי המלך היווני שבעים… Continue Reading "וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן. פרשת ויגש תשפו"
שני חלקים בשליחות אני מבקש הפעם להתבונן מחדש בנאומו הגדול והמרגש של יהודה בתחילת הפרשה שלנו, שבשיאו יאמר יהודה ליוסף – כִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת-הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם-לֹ֤א אֲבִיאֶ֨נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל-הַיָּמִֽים. וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב-נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם-אֶחָֽיו. כִּי-אֵיךְ֙… Continue Reading "נאומו של יהודה – קריאה מחודשת. פרשת ויגש תשפה"
שיעור של הרב אלון שליט"א על פרשת ויגש, המתמקד בנאום של יהודה ליוסף. הרב אלון מנתח את הנאום, ומראה כיצד יהודה אינו מדייק בתיאור אירועים קודמים, ומצביע על כך שהנאום מהווה תהליך של הודאה והכנעה מצד יהודה לפני יוסף, משקף את חשיבות ההודאה בתהליך התיקון וההתקרבות אל הקב"ה. הרב מקשר בין נאום יהודה לחג החנוכה ולחשיבות ההודאה בהדלקת נרות החנוכה. הניתוח כולל גם דיון בפרשת הגביע ובמשמעותה.
צריך להבין את האתגר שעומד בפני יהודה – הוא רוצה לומר ליוסף 'אני אהיה במקום בנימין', אבל רק הרגע אמר לו אדוני הארץ שלפי עולם המוסר שלו, החוק המצרי – ואגב, כך הוא גם המוסר האנושי – רק הגנב צריך לשלם, לא מישהו אחר. אז מה הפירוש של ההצעה שלך?
תחילת הפרשה ביהודה הניגש אל יוסף, ויוסף "מרים לו להנחתה" ובונה את משיח בן דוד, את מקומו של יהודה המלך, אבל ההגעה לנקודה הזו אורכת זמן. נתחיל בלימודנו את הפרשה בשאלה. הפרשה פותחת במילים –
וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֘אמֶר֘ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר-נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל-יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה.
שני נאומים מופיעים בתחילת הפרשה – נאומו של יהודה ונאומו של יוסף, ואנו נפתח בנאומו הגדול של יהודה. זה נאום
מופלא שאין נאום גדול ומכריע ממנו – אבל שאין בו מילה אחת נכונה! נתבונן בפסוקים –
נתחיל באוירת שמחת גמרה של תורה – לא תמיד אנחנו שמים לב אבל הדבר הראשון שהיה חשוב ליוסף לומר לאחיו
הוא להיות בשמחה.