ונהפוך הוא – בי"ג בניסן. לפרשת ויקרא וזכור תשפד

השתדלות או תפילה

נעסוק היום במגילת אסתר, שלא למפרע כבאורו של הבעש"ט, ונתחיל ברגעים של שיא השפל כשהמן גוזר את גזרתו ומרדכי מתחיל לפעול את פעולתו –

וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת-כָּל-אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת-בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּמָרָֽה. (אסתר ד', א')

נזכור כי מרדכי הוא שר בממשלת אחשורוש והוא יודע על גזרתו של המן. הוא גם יודע שאת הנכתב ונחתם "בטבעת המלך אין להשיב". התאריך בו נכתבו האגרות הוא י"ג ניסן והפתרון הסופי נקבע לי"ג אדר, בעוד י"ב חודש מיום ליום, והוא מחליט לשבור את הכלים. השאלה הראשונה מאד פשוטה – מרדכי, יש לך שנים עשר חודש לפעול. זה חשוב מאד להתפלל ולצום אבל הדבר הראשון לכאורה הוא להשתדל. תפעיל את הקשרים שלך – אתה שר בממשלה ואתה יכול לגשת למלך ולהזכיר לו את שהצלת אותו מעצת בגתן ותרש, ושכעת מדובר על העם שלך! אך למרות זאת, בניגוד להגיון, הוא לובש שק ואפר –

וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר-הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י אֵ֥ין לָב֛וֹא אֶל-שַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ בִּלְב֥וּשׁ שָֽׂק. וּבְכָל-מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר-הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ אֵ֤בֶל גָּדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְצ֥וֹם וּבְכִ֖י וּמִסְפֵּ֑ד שַׂ֣ק וָאֵ֔פֶר יֻצַּ֖ע לָֽרַבִּֽים. (שם ב'-ג')

נזכור שאנחנו נמצאים בערב פסח. נחשוב על האוירה שם. זעקה גדולה ומרה. וכשזה מגיע למלכה –

וַ֠תָּבוֹאנָה נַעֲר֨וֹת אֶסְתֵּ֤ר וְסָרִיסֶ֙יהָ֙ וַיַּגִּ֣ידוּ לָ֔הּ וַתִּתְחַלְחַ֥ל הַמַּלְכָּ֖ה מְאֹ֑ד וַתִּשְׁלַ֨ח בְּגָדִ֜ים לְהַלְבִּ֣ישׁ אֶֽת-מָרְדֳּכַ֗י וּלְהָסִ֥יר שַׂקּ֛וֹ מֵעָלָ֖יו וְלֹ֥א קִבֵּֽל. (שם ה')

אסתר מכירה את מרדכי, היא גדלה אצלו, ומבינה שקורה שם משהו אבל עדיין היא לא יודעת בדיוק מה קורה ולמה הוא שובר את הכלים. מבחינה הלכתית, כשיש סכנת חיים מיידית צריך לפעול באופן ריאלי – כך גם בעזה צריך לשלוח חיילים, לצאת למלחמה. ודאי שצריך גם להתפלל אבל קודם כל תשלח חיילים! כי ברגע שאתה שובר את הכללים אתה תאבד את המעמד שלך, את הלגיטימציה. אגב, אולי אתה, מרדכי, הנך היהודי היחיד שיש לו קשרים כל כך גבוהים? אז למה שק ואפר? מה קרה?

וַתִּקְרָא֩ אֶסְתֵּ֨ר לַהֲתָ֜ךְ מִסָּרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶעֱמִ֣יד לְפָנֶ֔יהָ וַתְּצַוֵּ֖הוּ עַֽל-מָרְדֳּכָ֑י לָדַ֥עַת מַה-זֶּ֖ה וְעַל-מַה-זֶּֽה. (שם ז')

היא רוצה לדעת לא רק "מה זה" אלא "על מה זה". היא מכירה בגדולתו של מרדכי ואולי הוא יודע לא רק ידיעות מודיעיניות אלא גם השגות רוחניות נבואיות, דברים יותר גדולים. והוא אכן ידע מה דעת העליונים –

ומרדכי ידע. בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש. (רש"י שם א')

מי הוא 'בעל החלום'? בפשטות זה הקב"ה שאמר לו. הוא מבין 'מה זה' וגם 'על מה זה'.

ויעבור מרדכי

המן משיב להתך –

וַיֵּצֵ֥א הֲתָ֖ךְ אֶֽל-מָרְדֳּכָ֑י אֶל-רְח֣וֹב הָעִ֔יר אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י שַֽׁעַר-הַמֶּֽלֶךְ. וַיַּגֶּד-ל֣וֹ מָרְדֳּכַ֔י אֵ֖ת כָּל-אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וְאֵ֣ת | פָּרָשַׁ֣ת הַכֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר הָמָן֙ לִ֠שְׁקוֹל עַל-גִּנְזֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ (ביהודיים) בַּיְּהוּדִ֖ים לְאַבְּדָֽם. וְאֶת-פַּתְשֶׁ֣גֶן כְּתָֽב-הַ֠דָּת אֲשֶׁר-נִתַּ֨ן בְּשׁוּשָׁ֤ן לְהַשְׁמִידָם֙ נָ֣תַן ל֔וֹ לְהַרְא֥וֹת אֶת-אֶסְתֵּ֖ר וּלְהַגִּ֣יד לָ֑הּ וּלְצַוּ֣וֹת עָלֶ֗יהָ לָב֨וֹא אֶל-הַמֶּ֧לֶךְ לְהִֽתְחַנֶּן-ל֛וֹ וּלְבַקֵּ֥שׁ מִלְּפָנָ֖יו עַל-עַמָּֽהּ. (שם ו'-ח')

היא שולחת אליו בגדים מתוך כוונה שילך וישתמש ראשית כל 'בכלים הנורמליים', הטבעיים. אין שאלה שגדול הדור צריך להתפלל, אבל לפני כן 'תעשה השתדלות טבעית, הנה בגדים'.

וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ לַהֲתָ֔ךְ וַתְּצַוֵּ֖הוּ אֶֽל-מָרְדֳּכָֽי. (שם י')

היא עוברת עכשיו לציווים. היא המלכה אז היא מצווה את התך "אל מרדכי". מִצְווה.

כָּל-עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם-מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֽוֹדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כָּל-אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ֩ אֶל-הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא-יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט-ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת-שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתִי֙ לָב֣וֹא אֶל-הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם. וַיַּגִּ֣ידוּ לְמָרְדֳּכָ֔י אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֶסְתֵּֽר. וַיֹּ֥אמֶר מָרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל-אֶסְתֵּ֑ר אַל-תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית-הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִֽים. כִּ֣י אִם-הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית-אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם-לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת. וַתֹּ֥אמֶר אֶסְתֵּ֖ר לְהָשִׁ֥יב אֶֽל-מָרְדֳּכָֽי. לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל-תֹּאכְל֨וּ וְאַל-תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם-אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל-הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא-כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי. וַֽיַּעֲבֹ֖ר מָרְדֳּכָ֑י וַיַּ֕עַשׂ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר-צִוְּתָ֥ה עָלָ֖יו אֶסְתֵּֽר. (שם י"א-ט"ז)

היהודים לא יאבדו, אומר לה מרדכי, אלא רק את ובית אביך – כלומר, את ואני.

מה הכוונה במילים" ויעבור מרדכי"? לאן הוא עבר? אבל עוד לפני כן – אנחנו נמצאים בי"ג בניסן, ויש שתי דעות בחז"ל. לפי האחת באותו יום, בי"ג בניסן, התחיל גם הצום, הם צמו שלשה ימים והמשתה והסעודה הראשונה של אסתר עם המלך והמן הייתה בט"ו בניסן, בפסח עצמו. לפי דעה שניה בי"ג היה הסיפור והצום התחיל למחרת בי"ד. בכל מקרה ליל ט"ו היה בתוך הצום, וכאן באה השאלה האדירה והמפורסמת – הרי זה פסח! אסתר בעצם אומרת למרדכי – 'אתה שברת את הכלים? זה כסף קטן. עכשיו אני שוברת את הכלים – השנה אין ליל הסדר!'. ושנבין, אם לא אוכלים מצה בליל הסדר במזיד זה איסור כרת! ומרדכי תמה – 'על מה את מדברת?!' והשאלה זועקת – אין בעיה לצום אבל בואי נתחיל לצום בליל ט"ז, יום אחד אחרי ליל הסדר. מה כבר יקרה? הרי יש לנו י"ב חודש. בסדר, אפשר להתחיל לעשות תשובה וכינוסי תהילים וכו' אבל למה לצום?! אגב, אם רוצים לעשות תשובה, הרי שתשובה הולכת עם קיום מצוות – אז שיאכלו את המצות בליל הסדר השנה עם כוונה מיוחדת. איפה היא למדה שאפשר להחליף את המצווה? מאיפה היא מביאה את זה? חז"ל מביאים תשובה אבל היא מביאה לשאלה נוספת –

אמרה לו: זקן שבישראל ואתה ראש לסנהדרין, ואתה אומר דבר זה?! ואם אין ישראל לעשות הפסח למי הוא פסח?. (פרקי דרבי אליעזר נ')

ועדיין השאלה שלנו עומדת – הרי יש עוד י"ב חודש! למה מיד צריך לצום ולא לקיים מצוות?^[1] ומה שעושה מרדכי הוא –

ויעבר מרדכי. על דת להתענות בי"ט ראשון של פסח ששהתענה י"ד בניסן וט"ו וט"ז שהרי ביום י"ג נכתבו הספרים (רש"י שם י"ז)

אסתר ציוותה ומצווה לשמוע בדברי חכמה'. יש מי שמנסה להשוות את זה למרים, שעמרם אביה פרש מאמה והיא באה ואמרה לו 'גזרתך קשה משל פרעה', כלומר שהיא אומרת לאבא שלה שהוא מבטל את מה שהקב"ה מצווה לעשות, אבל זה לא אותו דבר כי פה אסתר לכאורה מבטלת מצוה דאורייתא, שזדונה כרת, ולא מבקשת ממנו לקיים אותה (הפוך מרים)!

אגב, חז"ל אומרים "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כ"ט) ורש"י שם אומר במקום –

ימי נסים היו לישראל פורים ופסח.

מה רש"י אומר פה? הרש"י הזה מוזר – פסח זה לא באדר אלא בניסן, והמשנה מדברת על ריבוי שמחה באדר. אבל צריך לזכור שהנס של פורים מתחיל בפסח, כלומר הגזרה בי"ג והפעילות נתחיל בביטול בפסח. זה גם הלילה היחיד בהיסטוריה מאז שיצאנו מהמדבר שכנראה כלל ישראל לא עשו ליל סדר. מה קרה פה? אולי יש קשר בין מה שאנחנו לא עושים לבין הפורים? נשאיר את זה פתוח ונחזור לפסוקים;

ירקרוקת

וַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַתִּלְבַּ֤שׁ אֶסְתֵּר֙ מַלְכ֔וּת וַֽתַּעֲמֹ֞ד בַּחֲצַ֤ר בֵּית-הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַפְּנִימִ֔ית נֹ֖כַח בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְ֠הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁ֞ב עַל-כִּסֵּ֤א מַלְכוּתוֹ֙ בְּבֵ֣ית הַמַּלְכ֔וּת נֹ֖כַח פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת. (שם ה', א')

השבת אנחנו מתחילים לקרא בחומש ויקרא, והפתיחה היא במילים "ויקרא אל משה" – משה עומד מחוץ למשכן והקב"ה קורא לו מבפנים ומתוועד איתו. ואיך התחילה המגילה? – המלך קורא לושתי אליו לארמון והיא לא באה. כאן המלך לא קורא לאסתר אלא היא גורמת לו לקרוא לה. היא לא נקראת אליו אלא גורמת לו שהוא ייקרא לה.^[2]

וַיְהִי֩ כִרְא֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ אֶת-אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה עֹמֶ֙דֶת֙ בֶּֽחָצֵ֔ר נָשְׂאָ֥ה חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַיּ֨וֹשֶׁט הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֗ר אֶת-שַׁרְבִ֤יט הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַתִּקְרַ֣ב אֶסְתֵּ֔ר וַתִּגַּ֖ע בְּרֹ֥אשׁ הַשַּׁרְבִֽיט. (שם ב')

את רוצה, אסתר, שהוא ייקרא לך אליו לחצר הפנימית כי את מוצאת חן בעיניו, נכון? בך הוא בחר מכל הבתולות, אחרי חיסולה של המלכה הקודמת ושתי (חיסול ממוקד שמי שמעד מאחוריו היה כזכור המן, ממוכן). אז מה הלוגיקה של לצום שלשה ימים רצופים לילה ויום וככה לבוא אליו?! את רוצה להיראות כל כך דוחה? אתם יודעים איך נראים אחרי שלשה ימים רצופים של צום כזה? חז"ל אומרים שהיא היתה "ירקרוקת". מה הפלא?… ועוד – היא אומרת "גם אני ונערותיי נצום כן" – כלומר היא באה עם חבורה של בנות מסמורטטות מגעילות כאלה (ובמחילה על הביטוי). מה הרעיון שלה? אבל בניגוד לציפיות היא מוצאת חן בעיני המלך, הוא קורא לה ואומר "עד חצי המלכות ותעש", והיא מזמינה אותו למשתה עם המן – היום, ביום השלישי של הצום, ונחזור שוב – לפי הדעה הראשונה ט"ו ניסן ולפי הדעה השניה ט"ז. אתמול לא עשית ליל סדר ועכשיו משתה?!

והשאלה החשובה – את בטוחה במהלך הזה שלך, אסתר? הוא אמר לך עכשיו 'עד חצי המלכות', אז למה את לוקחת סיכון ודוחה את הכל למחר?!

גם כאן, רש"י שרוצה לאורך המגילה ללכת עם הפשט, על הפסוק "ותלבש אסתר מלכות" (ה', א') אומר – "ורבותינו אמרו שלבשתה רוח הקדש" (שם). איך הוא מגיע לפירוש הזה?

אז ההיגיון אומר שהיא לוקחת פה סיכון רציני שלמחרת המלך יוריד לה את הראש, וחז"ל אכן אומרים שהיא לקחת פה סיכון עצום ואמרה – 'אולי הוא יהרוג אותי אבל יחד איתי הוא יהרוג גם את המן'. אגב, למה שהוא יהרוג אותה? כי כל בעל נורמלי בעולם, בטח מלך של כזו אימפריה, היה חושד מיד באשה הזו שאתו – 'למה היא מזמינה אותי לפגישה סודית כזו עם המשנה למלך?'. אגב, המן משמש כמשנה למלך הרבה מאד שנים, ועוד לפני שהוא היה משנה למלך היה קרוב אל המלך והתנהל ברשעות – שבניו כבר מתחילת מלכות אחשוורוש כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים (עי' עזרא ד', א'). לא מהיום הוא רוצה לחסל את היהודים. הוא מדבר על זה עם המלך כבר איזה אחד עשרה או שתים עשרה שנים. ולמרות שהמלך דוחה אותו שוב ושוב, הוא מתקדם עם התוכנית שלו. אמנם היהודים לא ממש חוששים ממנו כל אותן השנים – הם באים לסעודות של המלך, מתערים באוכלוסייה הכללית, עד שפתאום מתגלה הגזרה, עד שמשהו קרה בשביעי באוקטובר. הם ידעו שהוא קצת 'קוקו', משוגע עם רעיונות קיצוניים, 'אבל המלך הוא טוב והמן כנראה הוא איש ביצוע לא רע'… ואז המן והמלך מוזמנים למחר ואסתר לוקחת לכאורה סיכון גדול כאמור, וכשהמן יוצא מהמשתה הוא רואה את מרדכי – כאילו שהיה שם איזה תיאום ביניהם, "ומרדכי לא קם ולא זע", כאשר כל יתר היהודים כבר עשר שנים "כל עבדי המלך" משתחווים להמן. רגע – היה לו צלם, פסל עליו. אז איך הם השתחוו לזה? – חז"ל במסכת מגילה אומרים כידוע שזה היה רק בכאילו "לפנים". בכאילו. 'אין מה לעשות, זו המציאות. צריך לעגל פינות'… והמן בינתיים רץ לביתו ואומר – "כל זה איננו שווה לי", כלומר 'כשאני רואה את היהודי, היהודון הז'יד הזה לא זז'. וחכמיו מייעצים לו לעשות עץ גבוה חמישים אמה, הוא מקבל את העצה ומיד הולך להקים אותו.

המלך רמאי?

בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נָדְדָ֖ה שְׁנַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לְהָבִ֞יא אֶת-סֵ֤פֶר הַזִּכְרֹנוֹת֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים וַיִּהְי֥וּ נִקְרָאִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ. (שם ו', א')

דווקא כאן היינו מצפים מרש"י שאמר לנו קודם 'רוח הקודש' וכיו"ב שימשיך בכיון הזה, אבל הוא אומר פשט, הגיון פשוט –

… שם את לבו על שזמנה אסתר את המן שמא נתנה עיניה בו ויהרגהו.

המלך לא ישן, מביאים לו את ספר הזכרונות וקוראים לו שאת הסיפור הזה שהיה עם בגתן ותרש, הביאה המלכה אסתר "בשם מרדכי".

המן לא מקשיב לעצת חכמיו שאמרו לו לספר את זה למלך רק למחרת בבוקר _{("ובבוקר אמור למלך", ה', י"ד)}, והוא הולך אל חצר המלך כבר באמצע הלילה – והמשך הדברים ידוע. באותה נקודה הכל מתחיל להתהפך.

נסיים את הסקירה הזו שפתחנו בה; אסתר למחרת אומרת –

כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּוּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שׁוֶֹ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ. (שם ז', ד')

והמלך שואל –

… מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי-זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר-מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן. (שם ה')

וכשאתה קורא את התגובה הזו של אחשורוש בא לך לזעוק – 'אתה חתיכת רמאי, אתה! כאילו שאתה לא יודע כלום. הרי לפני יומיים חתמת ונתת טבעת!'. אנחנו יומיים אולי שלשה ימים אחרי זה. מה, אתה לא מקשר את הסרת הטבעת? כל יום החליטו לאבד שם בשושן איזה עם?! ואסתר עונה לו –

…אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה… (שם ו')

יש ביטוי בחז"ל שכאשר היא אמרה את המילים האלה היא הצביעה על המלך ובא מלאך וסטר על ידה כך שהיא תצביע על המן. גם את זה צריך להבין.

לקרוא את המגילה רעבים

עד כאן הסקירה שלנו שאת רובה כולנו זוכרים – וכעת נתחיל בביאור, וכדי שנבין אנחנו חייבים עשות סוויץ', להחליף דיסקט, והכל יסתדר לנו יופי. אני חוזר שוב שאת המגילה אין אפשרות לקרוא למפרע – זה לא סיפור היסטורי, אלא הכל הוא עכשיו, והכל זה סיפור על תשובה. תענית אסתר איננה כשאר התעניות בהן אנחנו מתענים ומתפללים על חורבן הבית. גם לעתיד לבוא אנחנו נצום בתענית אסתר. הירושלמים לא כל כך מבינים את זה איך זה להיכנס לקריאת המגילה מתוך תענית וצום. יש להם יום הפסקה. אבל רוב העולם מגיעים רעבים למגילה – האם שמנו לב שגם יום הכיפורים בנוי באופן דומה (רק בסדר הפוך)? בט' בתשרי יש מצווה לשתות ולאכול ואילו בי' בתשרי יש מצווה (ואף חובה) לצום, כך גם בפורים יום אחד צמים ואז מצווה יותר מכל יום אחר למשתה ושמחה וכו'. אגב, כל תענית אחרת אם יוצאת בשבת נדחית ליום ראשון ואילו תענית אסתר היא היחידה שמוקדמת ליום חמישי, ואין זה רק מבחינה טכנית, אלא כי כל התעניות הן על פורענות והכלל הוא ש"אין מקדימין לפורענות" (כי אולי אם נדחה את הצום בינתיים הפורענות תסתיים ויבנה המקדש). לעומת זאת תענית אסתר היא תענית של תשובה ולא של פורענות, שבאה לספר ליהודים לעתיד "את דברי הצומות וזעקתם". לפעמים אנחנו זוכרים להתחפש אבל לא מספיק רואים את החיבור של הפורים לצומות, לשלשת הימים שקדמו לכך – בניסן. הפסח שלא אכלנו בו.

אז בואו נתחיל מההתחלה ונראה מה היה הנס הגדול באותו ניסן אצל אסתר ומרדכי. לא רק מרדכי ידע "את כל אשר נעשה" אלא כולנו ידענו. שאלנו מה הכוונה ברש"י "בעל החלום"? מה שמרדכי ידע ולכן הוא התנהג באופן של שבירת כל הכלים הוא שהגזרה נגזרה על כך שאנחנו השתחווינו לצלם. נסביר;

כל בן נכר לא יאכל בו

ההנאה מסעודת אחשורוש איננה סיפור נפרד, אוקימתא אחרת, אלא היא חלק מההשתחוויה לצלם. אמרנו – 'נו, אז יש שם גם כלי מקדש, לא נורא. וזה שמשתחווים להמן? נו, זה בקטנה. תפסיקו להנדס לנו את התודעה'. מרדכי, לעומת זאת, ידע שכל הסיפור מתחילתו ועד סופו הוא אחד – ה"ונהפוך הוא" לא יתחיל בי"ג אדר אלא בי"ג ניסן שנה לפני כן. ההפיכה היא שבירת הכללים כולם – 'אני הולך עם בגדים של שר בכיר ויושב בשער המלך? עד עכשיו היינו בקונספציות שגויות, לא הבנו את האירוע בכלל ואילו עכשיו נגזרה גזרה שאומרת אנחנו נמצאים באמת לפני הסוף. האירוע הוא – 'אנחנו רדומים', בעל החלומות הוא מי שבא להעיר אותנו מהחלומות שלנו. אם נגזרה גזרה והייתה הסכמה על כך בעליונים לפתרון סופי לעם ישראל ח"ו, אז אנחנו לא יכולים לאכול מצות בפסח, כי לפי ההלכה –

זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כׇּל־בֶּן־נֵכָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ. (שמות י"ב, מ"ג)

וכנראה אנחנו נחשבים בני נכר, משומדים, באופן הזה. אם אכן נגזרה גזרה כזו בעליונים אז אנחנו לא ישראל שראויים לאכול פסח. אנחנו בן נכר – "מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמיים" (רש"י פסחים כח:)!

כולם מדברים על ה'ונהפוך הוא' ועל "שברו היהודים" וכו' – אבל איך הגענו לשם? – ה'ונהפוך הוא' הוא ההבנה שאני התעוררתי, לא שר ולא משנה למלך ולא פוליטיקות ולא משחקים – לא נהנה מסעודתו של אחשורוש! אסתר עדיין לא תפסה את זה ולכן היא שולחת אליו בגדים, וכשהוא לא מקבל אותם היא שולחת לדעת "מה זה ועל מה זה", כלומר – 'מה אתה יודע?', והוא עונה ומספר לה מה הסכימו בעליונים ומה התוצאה מזה פה, ואז היא אומרת – 'אם כך, אז אין פסח. אז אני אצום שלשה ימים ואלך אל המלך באנטי-היגיון של כל מה שלמדנו בגן. אני לא 'מלכת אסתר' יפה שבאה אל המלך – אני מלכת אסתר 'איכסה', ירקרוקת, רעבה, וגם לא מריחה טוב^[3]'.

אבל לבטל את פסח? את נורמלית, אסתר? הרי בסעודות של אחשוורוש היו הכשרים מהודרים ונכון אמנם שהיו גם כלי המקדש אבל בסך הכל היה ליהודים טוב ועם השגחה צמודה?! כן, נכון, בירושלים כבר כתבו שטנה על יושבי העיר והפריעו לבנות את המקדש אבל זה לא ממש הפריע לנו, אולי רק לכמה קיצוניים שהיו שם. תשעים ותשעה אחוז מעם ישראל נשארו בשושן בגלות 'ומי שעלו לארץ היו לא בדיוק האליטות,^[4] גם לא הצדיקים אלא כל מיני 'נוער גבעות', ולכן צריך לבחון את המציאות בעיניים ריאליות. להיות ריאליים'. וכאן מתחילה ההפיכה – "ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח", והנס בפסח היה מה שאנחנו יצרנו.

אתה מרדכי נשיא הסנהדרין? אז תכפה את הסנהדרין להכריע שאנחנו בגדר משומדים, וכאשר נעשה תשובה מהמקום הכי נמוך – הכל יוכל להתהפך. אסתר ניגשת אל המלך והיא לובשת מלכות – רוח הקודש כפי שרש"י הביא – כי זה לא מהלך אנושי, זה משהו שהקב"ה החדיר בי. לא רק פסח ויציאת מצרים הם ניסים אלא אם אני מתעורר ועושה תשובה זה נס! יש כאן נקודה חשובה שצריך להבין אותה – איך אני באמת מהפך את עצמי ועושה תשובה? כשאני מבין שההתעוררות שלי אתמול או היום היא עצמה נס שהקב"ה עוזר לי להתעורר, ואני צריך לתחזק את הנס הזה. אתם יודעים מה זו אחריות? זה להבין לאן הגענו, לאן יכולנו ליפול – 'השתחווינו לצלם. אנחנו כבר חלק מהמשחק של אחשוורוש'. אסתר תופסת את הנקודה ולכן היא לובשת מלכות ורוצה לראות אם המלך יקרא לה כי יש משהו פנימי שהיא תצליח לעורר בו.

להגביר את הטוב ולהכניע את הרע

ועכשיו שימו לב – היא צריכה לעשות תרגיל עם שני צדדים; היא צריכה לעורר את המלך, לעורר בו את הצדדים והנקודות הטובות שיש בכל אדם ומאידך היא לצריכה לחסל בחיסול ממוקד את המן, את הקליפה, את הסטרא אחרא, את העמלק, ולהגדיר אותו עד הסוף. היינו בשינה עמוקה וגמורה, "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" – ישנים הם, אומרים חז"ל, ואפילו הא-להים שלהם כבר ישן. "הצלחתי להרדים אותם, אומר המן, "הם היו בקונספציה של 'הם מורתעים', הם לא יעשו כלום", – וזאת הסכנה הגדולה. לכן עכשיו צריך לעשות דבר אחד – לעורר את המלך ובשביל זה צריך לפני כן לעורר את עצמי. לפנות אל המלך דרך השר הזה או המנכ"ל ההוא, דרך השליש הצבאי – זה לא מעורר את עצמי אלא רק מעמיק את ההתחפרות שלי בקונספציה של האגו שלי. לעורר את עצמי זה להפנים – 'אני לא ראוי לעשות פסח. כולנו יהודים משומדים, אנחנו נהנינו מסעודתו של אחשוורוש והשתחווינו לצלם, אבל עכשיו נוכל לעורר את כל היהודים – כאשר נחזיר להם את הנקודה היהודית הפנימית, לעורר אותם לאלוקות'.

אסתר מגיעה את הסעודה, ושם היא צריכה לעשות שני דברים. ראשית היא גורמת למלך לרעוד מפחד שהוא עומד לאבד את המלכה ואת הממלכה. הוא מפחד מעוד מרידה בממלכה שלו – כבר היתה מלכה אחת שמרדה בו, ובפעם אחרת הוא כמעט איבד את המלוכה – בגתן ותרש. פתאום באה אליו המלכה עם המשנה למלך יחד לתוך החדר הסגלגל. היא גורמת לו להתעורר תוך שהיא לוקחת סיכון שהמלך יתעורר גם עליה עצמה (כי היא מבינה שבאמת ייתכן שזה מגיע לה), אבל לפני כן הוא יתעורר על המן. זו מסירות נפש עצומה! והדבר השני – היא יודעת שהיא צריכה להמשיך 'ולנפח את הבלון', את הסטרא אחרא הזה, שהולך ומתנפח כבר כמעט שתיים-עשרה שנה – כדי שהוא יתפוצץ. איך אומר שלמה במשלי? "לִפְנֵי שֶׁבֶר – גָּאוֹן…" (ט"ז, י"ח). אבל צריך לזכור שכאשר מנפחים בלון חייבים לכוון להדק את השפתיים ולהוציא את האויר מעצמך ולהעביר אותו לתוך הבלון, כלומר היא צריכה לבטל את עצמה לגמרי, להשפיל את עצמה, להוציא מעצמה את כל הרוח העצמית. רק מי שבאה אחרי שלשה ימים רצופים של צום יכולה לנפח את הסטרא אחרא עד כדי פיצוץ.

הפרנואידיות של אחשורוש

עכשיו בואו נחשוב מה היינו עושים במקומו של אחשורוש בלילה אם הייתה המלכה האהובה מגיעה עם המנוול הזה שיוצא "שמח וטוב לב" מהמפגש האינטימי המשולש? מישהו מאיתנו היה נרדם בלילה? דבר הראשון שאני הייתי עושה זה לבדוק בגוגל ובויקיפדיה את כל סיפורי המרידות הקודמות שהיו בממלכה כי בטוח משהו מתגלגל פה. זה ברור.

זה שהמן מגיע בלילה לארמון בדיוק כשהמלך קורא את סיפור בגתן ותרש – זה הדבר הכי צפוי וריאלי שיכולה אסתר לתכנן, כי זה מה שיעשה בלילה מלך פרנואיד שחושש ממרידה (שהיא כיונה אותו לחשוב כך), ואז הוא פתאום יגלה שבין אסתר ומרדכי יש קשר, והוא הרי יודע שהמן ומרדכי בכסאח רציני כבר שנים – זה סיכסוך ממשלתי מפורסם. ואז הוא מבין – 'אז אסתר שלא הגידה את עמה ואת מולדתה – או שיש לה איזה רומן גם עם מרדכי וגם עם המן ואז זה בכלל איזה סיפור הזוי או, יותר הגיוני שמשהו אני מפספס. מצד שני – מרדכי עשה לי רק טוב עד עכשיו, ואילו המן, עד עכשיו כבר הספיק להרוג לי מלכה אחת', ולפי חז"ל שושתי היתה בת המלוכה ואחשורוש היה רק איזה איש פשוט, שומר הסוסים שהתאהב בה, הוא החתן, אין לו 'דם כחול' – 'אז המן הוא זה שניתק אותי ממשפחת המלוכה'. ישר הוא מבין שהמן מתכנן פה תכנית מרידה כדי לתפוס את השלטון. אסתר היא סתם איזו אסופית שלא מגדת את עמה ואת מולדתה – ואילו להמן יש ייחוס. הוא צאצא של מלך עמלק, אגג, מזרעו של אברהם ויצחק – אוהו! והוא שונא את היהודים – אז הוא אולי הוא רוצה למלוך?', ואז הבלון ההמני התנפח והוא מגיע לארמון בלילה למרות שכל חכמיו ואוהביו אמרו לו לבוא לשם רק בבוקר. למה אתה בא בלילה? – זה מרוב אויר. טיפש, אתה לא חושב ולו לרגע מה מרגיש המלך בעקבות המשתה הזה? אתה שמח וטוב לב, אבל אולי המלך חושש? לא מעניין אותך כלום, הא? –

… וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי. (שם ו', ו')

'המלך, מלכו של עולם, עובד אצלי'. אנחנו מבינים מהו התיקון, מהי התשובה? מרדכי ואסתר צריכים לבטל את עצמם לגמרי, 'אין אותי'. ואילו המן – 'רק אני'. תפקידו הוא אחד – "להשמיד להרוג ולאבד" – את כולם. את ושתי, את מרדכי, את היהודים. המן שמגיע בלילה לא חושב לשניה אחת שאם המלך ער, שברור לכולם שזה מה שיקרה, ואם המלך חושש, הדבר האחרון שכדאי לו הוא להסתובב שם סביבו כשהוא עם פיג'מה. מספיק היית שם בחדר איתו ועם האהובה שלו – אבל הבלון הנפוח לא מסוגל לחשוב על זה. את כל זה לבשה אסתר, זה הכי הגיוני בעולם. והמלך קורא על אסתר ועל מרדכי, ועל בגתן ותרש שבקשו לשלוח יד – ומי שממונה להודיע על דברי כאלה למלך זה מי שמסתובב פה בלילה בחצר והיום היה איתי בחדר הסגלגל, ולכן התוצאה המתבקשת היא –

… מַ֠הֵר קַ֣ח אֶת-הַלְּב֤וּשׁ וְאֶת-הַסּוּס֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ וַֽעֲשֵׂה-כֵן֙ לְמָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ אַל-תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ. (שם י')

יכתב לאבדם

למחרת הוא מגיע את המשתה השני. ושאלנו – איך זה שאחשורוש מנסה להיתמם באופן כל כך בוטה? האם הוא באמת לא ידע שמישהו גזר פה גזרות על היהודים? בואו נשים לב. המן אמר למלך בפרק ג' – "אם על המלך טוב^[5] יכתב לאבדם…", כלומר הוא לא אמר "להשמיד להרוג ולאבד" אלא רק לאבד, ואת הספרים עם גזרת השמד הוא כבר כתב לבד אחרי שהמלך הסיר את הטבעת ונתן לו אותה. המלבי"ם מבאר פה נפלא – המלך היה מודע לשנאה היוקדת שהייתה להמן כלפי היהודים, אבל המן הבין שאין לו סיכוי להוציא מהמלך אישור לחסל את העם הזה כי זה לא מתאים לאופי הממלכה הפרסית. המלך הקודם, כורש, אפילו נתן ליהודים אפשרות לחזור ולבנות את בית המקדש בירושלים. זו ממלכה ליברלית. אבל הוא חייב לגמור את 'עם מרדכי' – אז הוא מציע למלך לאבד את היהודים, כלומר, לבולל אותם, לאבד להם את הזהות העצמית. שילכו לאיבוד בין האומות – "ישנו עם אחד .. שדתיהם שונות ואת דתי המלך אינם עושים" – הם לא מסוגלים להיות נאמנים למלך, גם אם תצרף אותם לסעודות, גם אם הם ישתחוו לצלם, הכל בלוף אצלם. המן אומר – הם אומנם כופרים אבל נשארים יהודים, והיהודים אומרים – 'הכל בסדר, נהנה בינתיים עם שיוויון הזכויות'. המן בא לחסל אותם כי הם יהודים – ואנחנו מתבלבלים ולא מבינים את מטרת הלחימה שלו. המן אמר "לאבד", ואסתר אומרת למלך במשתה השני – 'אני אסביר לך מי הוא – הוא זה שאמר להשמיד להרוג ולאבד. רק לך הוא אמר לאבד אבל בספרים שהוא כתב הוא ביקש להשמיד' – והיא מראה לו את הספרים, ואז היא מצביעה עליו, על המלך, ואומרת לו – 'אדוני נשיא העולם החופשי, זה לא החמאס – זה אתה!', אך אז בא המלאך ומזיז לה את היד ואמר לה – 'אל תהרסי, אסתר. התפקיד שלך הוא לעורר את הטוב ולחסל את הרוע. תירגעי', וסוטר על ידה ומחזיר את האצבע שלה כלפי המן.

בן של מלך שיכול להפך את העולם

בשלב הזה הנס כבר התרחש. זו המהפכה – "ימי נסים היו לישראל פורים ופסח". זה השלב הזה של נס הפסח שבו אני מבין שהכל חוזר אלי ואני צריך להתעורר לתשובה ואני יכול להפוך את העולם! זה הענין שאי אפשר להיכנס לפורים בלי להתענות לפני כן בתענית אסתר, בלי התחושה של להיכנס למגילה מתוך צום – אין את זה בשום חג אחר!

אין לי אפשרות להיכנס לנס של 'ונהפוך הוא' של י"ג אדר בעוד י"ב חודש אלא אם אני עושה 'ונהפוך הוא' בי"ג ניסן של השנה לפני כן. וההפיכה היא מאותו בעל החלום שבא ואומר לי 'תתעורר, ודע שאתה במצבך נמצא במעמד של משומד'.

כך מתחיל בעל התניא זיע"א את ספרו –

תַּנְיָא [בְּסוֹף פֶּרֶק ג' דְּנִדָּה] מַשְׁבִּיעִים אוֹתוֹ, תְּהִי צַדִּיק, וְאַל תְּהִי רָשָׁע, וַאֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע. וְצָרִיךְ לְהָבִין, דְּהָא תְּנַן [אָבוֹת פֶּרֶק ב'] וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ. וְגַם, אִם יִהְיֶה בְּעֵינָיו כְּרָשָׁע, יֵרַע לְבָבוֹ וְיִהְיֶה עָצֵב, וְלֹא יוּכַל לַעֲבֹד ה' בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב… (תניא א')

והתשובה על החשש מה יהיה עם השמחה היא – אני צריך לחוות שני דברים בו זמנית. אני כרשע, אני מועמד ליפול, אני שובר שמירה, אני נהניתי מסעודתו של אחשוורוש – לא כי זה היה נכון ריאלית אלא כי היה לי כיף עם האוכל והיין שם. אני השתחוויתי לצלם, ולא משנה אם זה היה כן לפנים או לא לפנים – אני השתחוויתי לצלם, השתלבתי באוירה, אני כרשע. אבל מהצד השני – אני "בן של מלך עשוי מאבנים טובות ומרגליות", ואני אין סוף, ולכן אני יכול להפך את עצמי ולהפך את העולם, ואין זה סותר את זה. זו המהפכה – ככה זה מתחיל.

שנזכה לפורים שמח ולגאולה שלמה עם כל ישראל.

1. אגב, מהמילים "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צוותה עליו אסתר" ברור שבפסוק הקודם -"ותצווהו אל מרדכי" הכוונה של אסתר היתה לצוות את מרדכי ולא את התך. ↑

2. אגב, ספר ויקרא מתחיל עם א' זעירא. 'ויקר' זה כמו אשר קרך בדרך אצל עמלק – נחזור לזה בהמשך. ↑

3. ומסתבר שעניין הריח היה מרכזי אצל אחשורוש שכל בתולה לפני שנכנסה אליו הבילתה שנה תמימה בשמנים ובבשמים. ↑

4. " עשרה יוחסין  עלו מבבל… חללי, גרי, וחרורי, ממזרי, נתיני, שתוקי, ואסופי" (משנה קידושין ד', א') ↑

5. הביטוי "אם על המלך טוב" מופיע גם אצל המן וגם אצל אסתר אבל בעוד אצל אסתר הטוב המבוקש הוא להציל, להחיות, הרי שאצל המן הטוב שלו הוא להרוג – את ושתי, את היהודים, את כולם. 'טוב' מבחינתו זה להשמיד את כולם, מגיל אפס כך הוא מתחנך. זה כל עניינו ימ"ש. ↑