עתה ידעתי. פרשת יתרו תשפו

מה חידש משה ליתרו?

ההתבוננות הראשונה בפרשת השבוע שלנו, שתופסת ככל הנראה את כולנו, היא הפלא שיתרו, לא רק זוכה שיש פרשה על שמו, אלא עצם זה שהוא מייתר פרשה בתורה.^[1] אמנם אני מבקש לעסוק בפרשה, שהיא איננה ארוכה, על שלשת השלבים שבה – הגעת יתרו וגיורו, הצעת יתרו למינוי הדיינים ושילוחו לארצו, והשלב השלישי – מעמד הר סיני, מתן תורה, עשרת הדברות וכו'.

נתמקד לרגע בדמותו של יתרו, וכשמעמיקים פה מבחינים בדבר מוזר בלשון המעטה. הפסוק הראשון מתאר מה מביא את יתרו להגיע אל המדבר אל משה^[2] –

וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל-אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי-הוֹצִ֧יא ה' אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם. (שמות י"ח, א')

אם נסכם את הפסוק נראה שמה ששמע יתרו הוא "כל אשר עשה א-להים למשה ולישראל עמו". הכל. רש"י במקום אומר שזה היה קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, אבל אנחנו לא ניכנס עכשיו לפרטים. על כך פנים, יתרו יודע מה עשה ה' לעם ישראל. הפסוקים הבאים מתארים שיתרו מגיע עם ציפורה ושני בניה, המפגש עם משה ועד לסעודה שבסוף, סעודה שהיא כנראה סעודת גיורו של יתרו –

וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ וַיִּשְׁתַּ֨חוּ֙ וַיִּשַּׁק-ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִישׁ-לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם וַיָּבֹ֖אוּ הָאֹֽהֱלָה. וַיְסַפֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ לְחֹ֣תְנ֔וֹ אֵת֩ כָּל-אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה ה֙' לְפַרְעֹ֣ה וּלְמִצְרַ֔יִם עַ֖ל אוֹדֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֤ת כָּל-הַתְּלָאָה֙ אֲשֶׁ֣ר מְצָאָ֣תַם בַּדֶּ֔רֶךְ וַיַּצִּלֵ֖ם ה'. (שם ז', ח')

לכאורה, יתרו היה צריך לומר למשה – 'חתן יקר שלי, אני כבר יודע ומכיר את הסיפור הזה. בגלל זה הגעתי'. אולי אם הוא היה יותר מנומס, הוא היה עושה פרצוף של 'כל הכבוד, אני מאד שמח. טוב לשמוע את זה מכלי ראשון', אבל על כל פנים – יתרו כבר מכיר את כל הסיפור, כפי שראינו. אמנם בפועל תגובתו של יתרו היא –

וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כָּל-הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר-עָשָׂ֥ה ה' לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר הִצִּיל֖וֹ מִיַּ֥ד מִצְרָֽיִם. (שם ט')

גם אם נלך לפי הפירוש הפשוט, ש-"ויחד" זה שהוא שמח שמחה גדולה, זה לא מובן. מה קרה? הרי אתה כבר מכיר את הסיפור! ובוודאי לפי הפירוש השני ברש"י, ש-"נעשה בשרו חידודין חידודין", שהוא הבין מה קרה למצרים וכו' – הרי אתה כבר יודע מה היה! מה התחדש לו פתאום? והוא ממשיך –

וַיֹּ֘אמֶר֘ יִתְרוֹ֒ בָּר֣וּךְ ה' אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֥יל אֶתְכֶ֛ם מִיַּ֥ד מִצְרַ֖יִם וּמִיַּ֣ד פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֤ר הִצִּיל֙ אֶת-הָעָ֔ם מִתַּ֖חַת יַד-מִצְרָֽיִם. עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי-גָד֥וֹל ה' מִכָּל-הָֽאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם. (שם י'-י"א)

האם שמנו לב פעם שאת הביטוי היהודי השגור בפי כולנו "ברוך ה'" יתרו הוא הראשון שאמר? הוא טבע את הביטוי הזה! חז"ל אפילו אומרים במקום אחד ש-"גנאי הוא למשה רבנו ולשישים ריבוא ישראל שלא אמרו ברוך ה' עד שלא בא יתרו" (סנהדרין צ"ד).^[3]

תהליך גיור בן שישים שנה

על כל פנים – 'עתה ידעת, יתרו? רק עכשיו? ולפני כן לא ידעת?!', ואני מקצין ומרחיב את השאלה – רש"י הסביר שיתרו, כהן מדין שלא היתה עבודה זרה שהוא לא הכיר, פרש מעבודות אלילים. מתי זה התחיל שהוא פרש מעבודה זרה? האם זה היה עכשיו בעקבות הדברים שהוא שמע עליהם? בואו נחזור לתחילת החומש, לפרק ב', שזה לא רק כמה פרקים אחורה אלא כשישים-שבעים שנה אחורה בזמן. משה בורח ממצרים ומגיע למדין. הוא פוגש על הבאר את בנות יתרו –

וּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנ֑וֹת וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֙אנָה֙ אֶת־הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן. (שם ב', ט"ז)

ואומר שם רש"י –

וּלְכֹהֵן מִדְיָן. רַב שֶׁבָּהֶן, וּפָרַשׁ לוֹ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְנִדּוּהוּ מֵאֶצְלָם.

כלומר הוא פרש מעבודה זרה כבר לפני יותר משישים שנה. נו, חתיכת תהליך גיור! כמה זמן לוקח לך, אח שלי?

כשמשה רבנו מגיע למדין צעיר, יתרו כבר מנודה על שפרש מעבודה זרה, הוא מכיר את כל העבודות הזרות והוא פורש, ולכן נידו אותו ולכן הבנות שלו צריכות ללכת לבאר לדלות מים, וגם אותן מגרשים כולם בגלל אבא שלהן. האמת, אילו אני הייתי שם בבית הדין של גיורו של יתרו, ככל הנראה לא הייתי ממליץ לקבל אותו, כי יש כלל פשוט בהלכה שגוים שבאים להתגייר כשהמצב של עם ישראל הוא טוב – לא מקבלים אותם. לבוא עכשיו זה לא חכמה. איפה היית עד עכשיו, כשהיה קשה?! אם יש גוי שמכיר ויודע את כל מה שעבר על עם ישראל זה יתרו. הוא הרי חותנו של משה! משה בורח מפרעה וע"פ חז"ל יתרו היה יועצו של פרעה. אז כל הכבוד שאתה עושה שינוי ומגיע, אבל ידידי היקר, שישים שנה שעם ישראל סבל לא באת להתגייר. היה לך דיין מעולה שיכול היה לגייר אותך – משה רבנו. פתאום עם ישראל מקבל תורה, נקרע הים, מנצחים את עמלק – אז אתה מחליט להגיע?! זה מאד נחמד, גיור דה-לוקס! אז למה אנחנו מתפעלים ממנו כ"כ?

ואני חוזר לשאלה בה פתחנו – מה התחדש ליתרו במה שסיפר לו משה רבנו, שהרי זה מה שמייצר את הגיור! כלומר, גם עכשיו הוא בא בכוונה להתגייר, אבל רק אחרי שהוא שמע את משה הוא מפנים דבר שלא הופנם אצלו קודם לכן, ואנחנו צריכים להבין מה זה היה.

ויהי ממחרת

ועוד שאלה לפני שנענה. מיד אחרי זה, יתרו מקריב עולה וזבחים ועורכים שם סעודה גדולה עם אהרן, שבעים הזקנים וכו', ואחרי זה אנחנו עוברים לחלק השני של הפרשה – הצעת יתרו למינוי הדיינים. האם יש קשר בין תוכן ההצעה של יתרו לבין החלק הראשון של הפרשה או שלכאורה הוא יכול היה להציע למשה גם לתקן נטילת ידיים או משהו אחר? לכאורה חייב להיות קשר כי הפרשה השניה מתחילה במילים –

וַֽיְהִי֙ מִֽמָּ֣חֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת-הָעָ֑ם… (שם י"ח, י"ג)

וכשכתוב "ויהי ממחרת" זה אומר שזה המשך של מה שהיה אתמול. אבל צריך להבין איך זה קשור? רש"י אומר שם חידוש גדול ולפיו "ויהי ממחרת" לא היה ממחרת מתן תורה, לא ממחרת יום הכיפורים, אלא זה היה בשנה השניה, כלומר כחצי שנה לאחר מכן באייר. והוא לומד את זה מכך שבסוף שלישי, כתוב –

וַיְשַׁלַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה אֶת-חֹֽתְנ֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ ל֖וֹ אֶל-אַרְצֽוֹ. (שם כ"ז)

אחרי שיתרו התגייר הוא הלך לגייר את בני מדין, ורש"י אומר שמשה שלח את חותנו כפי שמופיע בפרשת בהעלותך בחומש במדבר,^[4] ושם מפורש שהתאריך היה כ' באייר, כשיצאו מהר סיני. אבל זה מופיע פה כי זה קשור לשם. אז צריך להבין מה הקשר.

על אודות ישראל

השאלה העיקרית שלנו היא מה מחדש משה ליתרו כשהם נפגשים, והתשובה היא משפט אחד שאומר לו משה והיא מהפכת עולם בסיסית בהבנת מתן תורה ובעצם בכל התפיסה. ראינו בפסוק הראשון של הפרשה שיתרו שמע את כל "אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו", ועוד הוא שמע – "כי הוציא הוי"ה את ישראל ממצרים". לעומת זאת כאשר משה מדבר איתו, הוא מספר לו "את כל עשה ה' לפרעה ולמצרים – על אודות ישראל". וכשיתרו אומר "ברוך השם" הוא אומר – "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים" – מה זו הכפילות הזו? – וזה מה שהביא אותו ל-"עתה ידעתי".

זה לא יאמן. יתרו כבר שישים-שבעים שנה עוסק בחיפוש אלוקות. הוא אדם ענק. הוא בא עכשיו כי הוא שמע את מה שעשה ה' למשה ולישראל עמו – קודם למשה ואחרי זה לעמו.^[5] הוא יודע מי הם עם ישראל והוא מעריך אותם, הוא שמע עליהם במשך שנים והוא מביא עכשיו את הנכדים חזרה הביתה, אבל יש נקודה אחת שהוא עוד לא מבין; על מנת להתגייר יש כלל הלכתי יסודי שרות המואביה לימדה אותנו – "עמך עמי ואלקיך אלוקי" (רות א', ט"ז). יש כאן שני חלקים בגיורו של הגוי, וזה הסדר שלהם. קודם כל "עמך עמי", ורק אז "אלוקיך אלוקי". משה מחדש ליתרו דבר מופלא – 'יתרו, אתה מתפעל ממה שעושה הקב"ה, וזה יפה מאד. אבל החידוש הוא שיש בעולם עם שהוא חלק אלו-ה ממעל ממש וזה הענין פה. זה גם החידוש של מתן תורה'. ועל זה אומר יתרו – "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים", ומבארים הפרשנים, הרמב"ן, האבן עזרא ועוד אחרים, שבפעם הראשונה הוא מתכוון שיש בעם ישראל צדיקים כמו אברהם, יצחק יעקב, משה ואהרן וכו', הזקנים שהוא ראה איתו בסעודה, ואילו בפעם השניה הוא אומר "את העם". עד עכשיו הוא לא קלט שהמהות של גילוי אלוקות עוברת אך ורק דרך זה שיש בעולם עם שהוא העם הנבחר והוא חלק אלו-ה ממעל ממש, הוא אלוקות פה בעולם.

זה גם מה שקרה לפרעה. בהתחלה כשבאו אליו משה ואהרן, היתה לו שאלה שנחלקה לשלשה חלקים; הראשון – "מי ה' אשר אשמע בקולו", חלק שני – "לא ידעתי את ה'", וחלק שלישי – "וגם את ישראל לא אשלח". כלומר – 'קודם כל תעדכנו אותי על ה'. זה מאד מעניין אותי. יש לי ענין בכל מיני דברים רוחניים, אלילים, גם לי יש חרטומים, תיאולוגיות וכו'. אמנם גם אם אני לא מגיע עדיין לקישור כזה של לדעת את ה', אבל מה זה קשור לטענה שלכם שיש פה עם כזה, עם ה'?! – "וגם את ישראל לא אשלח". איך שלא יהיה, אני לא הולך לשלח את ישראל'.

מה שקרה ביציאת מצרים הוא שהתגלה הגילוי הגדול בעולם – הקב"ה בעצם היום הזה הוציא את צבאות ה' ממצרים. "צבאות" הוא גם שם ה' וגם השם שלנו. "צבאות" הוא אחד משבעה שמות שאינם נמחקים, והוא מופיע בנו ממש – "והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל" (שמות ז', ד'). קדושתו של היהודי, איננה בגלל מדרגתו, לא כי הוא משה, אהרן או אחד משבעים הזקנים, אלא הוא יהודי. העם. בעל "הנחלת יעקב"^[6] אומר שהעם זה יכול להיות אפילו הערב רב, ורק מפני שהם נטפלו לישראל אז הם כבר זוכים למדרגה הזו!

הידיעה הזו היא שמביאה את יתרו לחידוש של "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל הא-להים". 'כל השנים לא קלטתי שהקב"ה בחר בעם והוא חלק ה' ממש, "חלק ה' עמו", ובלי זה לא יכולה להיות גאולה' – ורבותי, על זה מתנהלת המלחמה בעולם. זה מדהים איך שהיא כיום מתנהלת מול אנשים שכלפי חוץ מאמינים במין "אללה". המלחמה היא על ההבנה שיש בעולם עם ה' – "בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ" (יחזקאל ל"ו, כ'). כך מתאר הנביא את הגאולה – ששם ה' יתקדש בכך.

ומה מופיע בפרשה הבאה? זה פלאי פלאים! ראשית אומר משה ליתרו -'חותני היקר, אתה חייב להפנים שמה שה' עשה הוא "על אודות ישראל", לעם. תוציא אותי מהתמונה, אני לא קשור. לא מה עשה ה'"למשה ולישראל עמו" – אלא לעם. כל עוד לא תקלוט את זה, אתה תמשיך במסע החיפושים שלך, כמו ש'פרפרת ברשת' במשך ששים השנה האחרונות – עוד 3000 שנה'.

ברוך ה'

שאלנו על המהות של הביטוי שאמר יתרו "ברוך ה'", וזוהי ההקדמה למתן תורה. אצלנו זה הפך לביטוי שגרתי שאנחנו כבר לא שמים לב אליו, אבל כשאנחנו אומרים "ברוך ה'" אני מתכוון שאני מבריך את ה'. כשיש לפני אילן, אני יכול לקחת ענף, שאין לו שורשים כשלעצמו, אבל מכיון שהוא מחובר לשורש, יש יכולת לקחת אותו, לכופף ולהבריך אותו לתוך האדמה ואז הוא יכה שורש ומזה יצא עוד עץ ועוד עץ ועוד עץ. עץ שלא מבריכים אותו יישאר עץ. "רם על כל גוים ה'" – מנותק, מתנשא, לא קשור למציאות. בדיוק כמו ההבנה והתפיסה של מצרים – 'יש ה' בשמיים ואתם פה בארץ ואין קשר ביניכם'. וכשיתרו קולט פתאום מה זה ישראל ומה זה הקב"ה, הוא אומר 'ברוך ה'! אתם מבריכים את ההיה, הווה ויהיה בתוך האדמה. אתם אלו שעושים את ההברכה במציאות – "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה", וכשהוא מסתכל ורואה עד איפה זה יכול להגיע, הרי הענף הזה היינו יכולים לומר עליו שהוא סרק, הוא סתם, כמו שאומר מלך כוזר לחכם היהודי –

אָמַר הַכּוּזָרִי: מַסְכִּים הָיִיתִי שֶׁלֹּא אֶשְׁאַל יְהוּדִי מִפְּנֵי שֶׁיָּדַעְתִּי אִבּוּד זִכְרָם וְחֶסְרוֹן עֲצָתָם, כִּי הַשִּׁפְלוּת וְהַדַּלּוּת לֹא עָזְבוּ לָהֶם מִדָּה טוֹבָה. (כוזרי, מאמר ראשון, ריה"ל)

'העם הזה? אני אפילו לא מתעניין בהם. הם שפלים ונרדים שבאומות. אין בהם כלום. ענף סרק'. אבל כל פעם בא הקב"ה ומבריך את הענף הזה ומגלה שכל האלוקות בעולם מופיעה רק דרכו. זה לא חידוש עבור יתרו – זה חידוש לנו! כשאנחנו מספרים לעצמנו ולילדינו על מתן תורה אנחנו מספרים בדרך כלל על הקב"ה שירד על הר סיני, ועל הקולות ועל הלפידים – והכל נכון, אבל האם אנחנו מדברים על העם שהוא היחיד ששייך וראוי למתן תורה?!

ישראל קודמים לתורה

כך מתחיל משה רבנו את הפרשה האחרונה כאשר בסוף ימיו הוא בא לברך את ישראל –

וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ. וַיֹּאמַ֗ר … (דברים ל"ג, א'-ב')

אנחנו היינו מצפים שעכשיו יתחילו הברכות, נכון? אבל הוא ממשיך –

…ה' מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִימִינ֕וֹ אֵ֥שׁ דָּ֖ת לָֽמוֹ. (שם )

אומר שם המדרש (ספרי) ורש"י בעקבותיו – הוא בא אמנם לדבר על ברכות לעם אבל לפני כן אומר משה לקב"ה – 'בוא נדבר רגע על מעמד הר סיני, אבל מהצד השני – תגיד, היו עוד עמים שהיו כשירים לקבל תורה? יש אולי מלאכים שיכולים לקבל את התורה? האם בכלל יש בעולם עוד דבר שעשית אותו חלק אלו-ה ממעל ממש ושרק הוא יכול לקבל תורה?'. זה המבחן שיעשה הקב"ה למשה רבנו אחרי חטא העגל כשיאמר לו 'בוא נחליף את העם' – "ואעשה אותך לגוי גדול" (שמות ל"ב, י'), ומשה עונה לו – "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך" (שם י"ג), ומופיע בתנא דבי אליהו –

שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה ואלו הן תורה וישראל אבל איני יודע איזה מהם קודם. אמרתי לו – בני, דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה שנאמר (משלי ח׳: כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו וגו', אבל אני אומר ישראל קדמו שנאמר (ירמיהו ב׳: ג׳) קודש ישראל לה' ראשית תבואתה. (תדב"א י"ד)

כי אם אין ישראל – אין תורה. אם אין ישראל אין הברכה, אין ברוך ה'. "גנאי הוא לישראל שלא אמרו ברוך ה' עד שלא בא יתרו" – אין הכוונה לגנאי במובן של גערה, שהרי הם אמרו את שירת הים המופלאה, "מקדש ה' כוננו ידיך", אלא הם לא הגיעו למקום הכל כך נמוך הזה של יתרו כדי לומר עד כמה ה' מוברך באדמה, בשורשים, למטה עמוק, בכל ילד וילדה של העם שלנו. שכל אחד ואחד מישראל הם חלק אלו-ה ממעל ממש.

מהות המלחמה בעולם

ולפני שנעבור לפרשיה הבאה, בואו נהיה אמיתיים עם עצמנו – על מה המלחמה שלנו בעולם כבר אלפי שנים? על יש ה' או אין ה', או על האם יש עם ישראל או אין עם ישראל ועל כך שעם ישראל הוא עם ה'?!

זה מה שטענה הנצרות הקתולית יימח שמה – 'בטח שיש ה', אבל אתם היהודים, חטאתם, ואתם לא אין סוף'. הם טענו את זה בצורה "מתורבתת". אצלם היו עלילות דם "מתורבתות". וזה גם מה שטוענים בעלי הזקנים הפראיים האלה כיום, המפלצות האלה ששואגים "אללה הוא אכבר" ושוחטים את בני עמם ואת בני כל העולם, ושנאתם היוקדת היא לכך שיש כאן עם אינסופי. הם לא יכולים לשאת את זה. על זה המלחמה. כשיצאנו ממצרים ידענו שעל זה המלחמה ואמרנו שם את המשפט הגדול –

וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ… (שמות ט"ו, ז)

ורש"י שואל שם 'מי הוא זה שקם על ה'? –

תָּמִיד אַתָּה הוֹרֵס קָמֶיךָ הַקָּמִים נֶגְדְּךָ. וּמִי הֵם הַקָּמִים כְּנֶגְדּוֹ? אֵלּוּ הַקָּמִים עַל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן" (תהלים פג, ג) וּמָה הִיא הַהֶמְיָה? "עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד" (שם, ד) וְעַל זֶה קוֹרֵא אוֹתָם אוֹיְבָיו שֶׁל מָקוֹם.

יתרו יקירי, אם לא הבנת את זה, לא התקבלת לגיור. ויתרו הוא הדוגמא המדהימה למי שעשרות שנים עוסק בחיפוש האמת ומבין שרק עתה, כשקלטתי שה' הציל את ישראל, את העם, והכל הוא אודות ישראל, ולקב"ה יש בעולם מציאות אלוקית שהיא חיה בתוך אדם, בתוך עם, בתוך איש ואשה, בתוך ילד וילדה מישראל, רק "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם" – הם עשו את כל התוכניות, את כל הבישולים בעולם כדי לנסות למגר אותם, אבל זה בלתי ניתן למיגור. איך אומר רש"י? – הם הרי דנו את כל מי שנולד במצרים במים וביאור, כי הם ידעו שמושיען ילקה במים והכל יהיה במים – וזה לא הולך להם, זה לא ניתן למיגור, זו אלוקות. זה אינסוף.

השייגעץ שמוכיח את משה

ואז קורה התהליך הבא, ותשמעו – זה געוואלד. אחרי שעשו סעודה גדולה, אכלו זבחים וכו' –

וַֽיְהִי֙ מִֽמָּ֣חֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת-הָעָ֑ם וַיַּֽעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל-מֹשֶׁ֔ה מִן-הַבֹּ֖קֶר עַד-הָעָֽרֶב. וַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁר-ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר מָֽה-הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם מַדּ֗וּעַ אַתָּ֤ה יוֹשֵׁב֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְכָל-הָעָ֛ם נִצָּ֥ב עָלֶ֖יךָ מִן-בֹּ֥קֶר עַד-עָֽרֶב. (שם י"ח, י"ג-י"ד)

ושאלנו כבר, שהרי זה לא היה ממחרת, אלא בחודש אייר כי בסוף הפרשיה הזו כתוב שמשה שילח את חותנו חזרה לארצו, אבל בכל זאת כתוב "ויהי ממחרת", אז מה הקשר? אבל רגע – זה מה שבא יתרו לחדש עכשיו? זו ההברקה שלו – למנות שרי עשרות, שרי חמישים שרי מאות ושרי אלפים? ועוד – האם משה רבנו באמת לא יכול לשפוט את כל העם? מי שקורע את הים ומוריד כאלו מכות לא יכול לשפוט את העם? מה באמת מפריע ליתרו? רש"י אומר את זה אבל אנחנו לא שמים לב לזה. משה יושב והעם עומד וזה מה שמפריע לו – 'מה אתה עושה לעם?'. אבל בואו נדמיין רגע אלף חסידים מחכים לרבי שלהם ליד הדלת כדי לקבל ברכה ואז נכנס מישהו ואומר לרבי 'מה אתה עושה לעם? אתה יושב והם עומדים, זו התעללות". אני לא מבין מה הבעיה בזה, זה הכי טבעי יכול להיות. מה הבעיה של יתרו? נראה את רש"י –

וישב משה וגו' ויעמוד העם. יושב כמלך וכולן עומדים, והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל, והוכיחו על כך, שנאמר מדוע אתה יושב לבדך וכלם נצבים.

משה זילזל בכבוד ישראל?! כן, יתרו מוכיח את משה על כך – והוא האדם היחיד במקרא שמוכיח את משה! אבל תגיד לי, רק אתמול הגעת הנה, עד אתמול היית שייגעץ ממדין, לא היתה עבודה זרה שלא עבדת ועכשיו אתה כבר נותן תוכחה למשה רבנו?! אם זה באמת היה אצל חסידים הוא לא היה יוצא מזה בחיים… אבל באמת – משה שהוציא אותנו ממצרים ואת כל חייו נתן על עם ישראל, הוא מזלזל בכבודם של ישראל? ואז, אחרי התוכחה, ממשיך יתרו ואומר שצריך למנות את כל הדיינים.

והתשובה היא – שאלנו בהתחלה, למה הפרשה הזו באה אחרי הקודמת. חז"ל אומרים "קשים גרים לישראל כספחת" – יש להם בעיה אחת לגרים האלה, הם יותר מדי רציניים לפעמים. כשהם לוקחים משהו – זה ברצינות. יתרו אומר למשה – 'אתה יודע מה אתה לימדת אותי ובעקבות זה התגיירתי? אתה לימדת מה זה עם ישראל. שבעים שנה אני מסתובב בכל הפילוסופיות, התיאולוגיות והאוניברסיטאות בעולם ולא קלטתי שהכל תלוי באם אני אבין מהו כבודם של ישראל או שלא אבין. אתה יושב והם עומדים? אתה מזלזל בכבודם של ישראל', הפשט הוא – עם ישראל הוא כזה גדול, שבכל אחד יש בחינת משה. תן להם והם יצליחו לדון את הכל כי הם קשורים בך. אתה לימדת אותי את הרעיון של העץ וההברכה – ואני גיליתי שברוך ה', אז כל יהודי שיש בו בחינת משה, שים שם שרי אלפים וכו' והדבר הקשה יביאון אליך. ותשאל את הקב"ה אם אני צודק או לא, אם הוא אומר כן או לא, ואז –

אִ֣ם אֶת-הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְצִוְּךָ֣ אֱלֹהִ֔ים וְיָֽכָלְתָּ֖ עֲמֹ֑ד וְגַם֙ כָּל-הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה עַל-מְקֹמ֖וֹ יָבֹ֥א בְשָׁלֽוֹם. (שם כ"ג)

"על מקומו יבוא בשלום" פירושו – אתה תגדיל את העם, תגלה את מהות ישראל. זה מדהים.

תספר לנו עד כמה אנחנו גדולים

יודעים מה תהיה הפרשה הראשונה שמשה רבנו יספר לנו בספר דברים שהוא עשה? –

הָב֣וּ לָ֠כֶ֠ם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם. (דברים א' י"ג)

את זה הוא יספר כדי לומר לנו עד כמה אנחנו גדולים.

כשמשה שומע את זה הוא אומר ליתרו (וזה מתרחש באותו זמן) –

וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י ׀ עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם. (במדבר י', ל"א)

וההסבר שם הוא – אתה, יתרו, יודע מהו כבודם של ישראל. תישאר פה, תסביר לנו מה אנחנו. כשאנחנו לא נראה את הכוחות שלנו – אתה תגיד לנו ותעורר את זה בנו.

זה כל כך ברור למה יתרו הוא הפרשה של מתן תורה – כי הסיפור העיקרי של מתן תורה הוא ש"ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש" וכל אלפי המלאכים מימינו ומשמאלו – ויש כאן את הילד ואת הילדה שלך, דור הטיקטוק הזה, הילד שאתה לא יודע להעריך מהו – והם באים למתן תורה, כאיש אחד בלב אחד, וכל העם שרק לפני שנה אמרו עליהם מלאכי השרת במצרים "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה" – כל העם רואים את הקולות, וכל מלאכי השרת רואים את כל העם רואים את זה.

אנחנו תופסים איזה דבר זה? אם אכן שיתרו בא לפני מתן תורה, הרי הוא בא ואומר למשה רבנו – 'הילדים שלך לא היו ביציאת מצרים אבל לפחות שיהיו במתן תורה'.

לבקוע את כל ההסתרים

רק עכשיו עבר יתרו את התהליך. וזה לא סיפור רק על יתרו אלא הדבר הזה הוא הנקודה שבה גם אנחנו יכולים חלילה ליפול ולצערי הרבה פעמים אנחנו אכן נופלים בה. ההבדל בין מנהיג גדול לבין מנהיג שלא מצליח לרומם אותנו היא אמונתו של המנהיג בעם ישראל. כך גם יגיד משה ליהושע – 'אתה יודע את מי אתה מקבל? אתה יודע על מי אתה עומד עכשיו להיות מלך?'.

ההחלטות המדיניות הכי שגויות והזויות, הקונספציות הכי מטורפות, יכולות לנבוע מזה שאתה לא מאמין בכח של עם ישראל. עשרה מרגלים גדולי ישראל יפלו לא בגלל חוסר אמונה בקב"ה אלא בגלל שהם לא האמינו שהנפש האלוקית שבישראל היא אין סוף, וכשאנחנו נפנים את זה הרי שכל מה שאנחנו רואים בעולם יכול להתהפך. כל ההעלמות וההסתרים אפשר לבקוע.

ואולי לזה מתכוון רש"י בתחילת הפרשה כשהוא אומר שיתרו שמע על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, כי שם בשני הדברים הללו התגלתה נקודת ישראל; הרי מה מנסה עמלק לעשות? הוא אומר לנו 'כן, יש אלוקים בשמיים', אבל הוא מנסה לקרר אותנו, רפידים "שרפו ידיהם מן התורה". את עמלק לא מנצח רק משה בהרמת ידיו אלא בפעולה משולבת של הרמת ידי משה, יהושע החולש את עמלק ואת עמו לפי חרב וישראל שיכול לנקות את כל העולם מהשפעת עמלק. אנחנו כבר מתקרבים לפורים – עמלק רוצה לקרר אותנו. בברסלב המנהג הוא לומר ארבעים יום "הצילני מקליפת עמלק"^[7] – וזו ההכנה לפורים. קדושת פורים באמת היא לדעת מהו עם ישראל. במגילת אסתר, כידוע, שם ה' לא מופיע ולו פעם אחת. שם ה' מופיע במגילה דרך עם ישראל. את השם "צבאות" לא גילה משה רבנו בתורה אלא –

אמר רבי אלעזר מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה צבאות עד שבאתה חנה וקראתו צבאות. (ברכות ל"א:)

הריטב"א במסכת שבועות מסביר שה' נקרא צבאות כי ישראל והוא נקראים כך. הוא נקרא על שם איך שהוא קרא לנקודה האלוקית שמופיעה פה – "ברוך ה'", עם ישראל. ולוואי שאנחנו נבין את זה עם עצמנו.

לגלות את האלוקות בכל מציאות

מרן הרב קוק זצ"ל כותב פסקה מופלאה באורות –

גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים גם תנחומותינו. (אורות התחיה ה')

וכשאתה לא תופס את הגדלות שלך – זו לא רק בעיה בתפיסה שלך את עצמך, אלא זו בעיה בתפיסה שלך את האלוקות. החידוש של מתן תורה הוא שיכול להיות בעולם עם ואדם, וכל אדם מישראל הוא כזה, שהוא מגלה את האינסוף ב"ה בכל מציאות ומציאות. זה לא אירוע גדול שהיה פעם בהיסטוריה, זה לא שהוא בחר באבותינו, ואנחנו מסתפקים בכל מיני דברים קטנטנים – "אשר הציל את העם מתחת יד מצרים".

פרשת יתרו, פרשת מתן תורה והגיור של יתרו הם הסיפור שלנו תמיד. זה הסיפור שלנו עכשיו – זה מה שהאויבים האכזריים שלנו עוד לא מצליחים לקלוט, אבל בעל כורחם בעז"ה הקב"ה מגלה את זה בנו ועל ידינו ובעגלא בזמן קריב יכירו וידעו כי ה' אלוקי ישראל מלך, ושלקב"ה יש עם ישראל, "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", עד לגאולה השלמה תכף ומיד.

1. שעל כך אמרו חז"ל שהוסיפו ו' יתרה לשמו על שייתר פרשה בתורה, ועוד את פרשת מתן תורה. ↑

2. יש דיון מפורסם בין הפרשנים האם זה התרחש לפני מתן תורה או לאחריו, אבל אנחנו נניח את כל זה בצד כרגע. ↑

3. והמהרש"א ואחרים שואלים מיד – אז מה אם הם לא אמרו "ברוך השם", אבל לפני רגע הם אמרו את שירת הים כולה?!, ואכמ"ל. ↑

4. עי' במדבר י' כ"ט-ל"א. ↑

5. אגב, המילה "עמו" כאן, יכולה להתפרש הן במשמעות של עמו של הקב"ה, שהוא שמע את מה שעשה הקב"ה לעמו, והן במשמעות של עמו של משה שהוא שמע מה שהקב"ה עשה לעמו של משה. ↑

6. רבי יעקב מליסא, בעל נתיבות המשפט זצ"ל. ↑

7. סִפֵּר מוֹהַרְנַ"תְּ פַּעַם אַחַת בְּעֶרֶב פּוּרִים בְּתַעֲנִית אֶסְתֵּר צָעַקְתִּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "הַצִּלֵנִי מִקְלִּפַּת הָמָן-עֲמָלֵק, וְדוֹמֶה הָיָה עָלַי הַדָּבָר, כְּאִלּוּ הָמָן-עֲמָלֵק עוֹמֵד עָלַי לְהַכּוֹתֵנִי בְּמוֹט בַּרְזֶל…" "מִיט אַדְרַאנְג" (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סי"ג). ↑