השיעור במגדל, ז שבט תשעה. האזנה

הלכות עבודת כוכבים פרק ח

א. כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם אע"פ שנעבד הרי זה מותר בהנאה, לפיכך עובדי כוכבים העובדים את ההרים ואת הגבעות ואת האילנות הנטועין מתחלתן לפירות ואת המעיינות הנובעין לרבים ואת הבהמה הרי אלו מותרין בהנאה ומותר לאכול אותן הפירות שנעבדו במקום גדילתן ואותה הבהמה, ואין צריך לומר הבהמה שהוקצת לעבודת כוכבים שהיא מותרת באכילה בין שהקצוה לעובדה בין שהקצוה להקריבה הרי זו מותרת, במה דברים אמורים שאין הבהמה נאסרת בשלא עשה בה מעשה לשם עבודת כוכבים אבל עשה בה מעשה כל שהוא אסרה, כיצד כגון ששחט בה סימן לעבודת כוכבים, עשאה חליפין לעבודת כוכבים אסרה, וכן חליפי חליפין, מפני שנעשים דמי עבודת כוכבים, במה דברים אמורים בבהמת עצמו אבל אם שחט בהמת חבירו לעבודת כוכבים או החליפה לא נאסרה שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה, חפר בה בורות שיחין ומערות לשם עבודת כוכבים אסרה.

ב. מים שעקרן הגל והשתחוה להן לא אסרן, נטלן בידו והשתחוה להן אסרן, אבני הר שנדלדלו ועבדן במקומם מותרות שהרי אין בהן תפיסת יד אדם.

ג. ישראל שזקף לבינה להשתחות לה ולא השתחוה לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה אסרה בהנאה שזקיפתה מעשה, וכן אם זקף ביצה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה אסרה, חתך דלעת וכיוצא בה והשתחוה לה אסרה, השתחוה לחצי דלעת וחצי האחר מעורה בו הרי זה אסור מספק שמא זה החצי כמו יד לחצי הנעבד, אילן שנטעו מתחלה שיהיה נעבד אסור בהנאה וזו היא אשרה האמורה בתורה, היה אילן נטוע וגדעו ופסלו לשם עבודת כוכבים אפילו הבריך והרכיב בגופו של אילן והוציא שריגים כורת את השריגים והם אסורים בהנאה ושאר האילן מותר, וכן המשתחוה לאילן אע"פ שלא נאסר גופו כל השריגים והעלים והלולבין והפירות שיוציא כל זמן שהוא נעבד הרי אלו אסורין בהנאה, אילן שהיו העובדי כוכבים משמרין את פירותיו ואומרים שהם מוכנים לעשות שכר לבית עבודת כוכבים פלוני ועושין מהן שכר ושותים אותו ביום חגם הרי זה האילן אסור בהנאה מפני שסתמו שהוא אשרה ולפיכך עושין בפירותיו כך שזו היא חוקה של אשרה.

ד. אילן שמעמידין תחתיו עבודת כוכבים כל זמן שהיא תחתיו אסור בהנאה נטלה מתחתיו הרי זה מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד, בית שבנאו העובד כוכבים מתחלה שיהא הבית עצמו נעבד וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה, היה בנוי וסיידו וכיירו לשם עבודת כוכבים עד שנתחדש, נוטל מה שחידש והחידוש אסור בהנאה מפני שעשאהו לעובדו ושאר הבית מותר, הכניס עבודת כוכבים לתוך הבית כל זמן שהיא שם הבית אסור בהנאה הוציאה הותר הבית, וכן אבן שחצבה מתחילה לעובדה אסורה בהנאה, היתה חצובה וציירה וכיירה שתעבד אפילו צייר וכייר בגוף האבן ואין צריך לומר אם כייר עליה נוטל מה שחידש והוא אסור בהנאה הואיל ונעשה שיעבד ושאר האבן מותר.

ה. אבן שהעמיד עליה עבודת כוכבים הרי זו אסורה כל זמן שהיא עליה, סלקה האבן מותרת, מי שהיה ביתו סמוך לעבודת כוכבים ונפל אסור לבנותו, כיצד יעשה כונס לתוך שלו ובונה ואותו הריוח ממלאהו קוצים או צואה, כדי שלא ירחיב לבית עבודת כוכבים, היה הכותל שלו ושל עבודת כוכבים ידון מחצה למחצה מחצה שלו מותר בהנאה ושל עבודת כוכבים הכל אסור בהנאה, אבניו עציו ועפרו הכל אסור בהנאה.

ו. כיצד מאבד עבודת כוכבים ושאר דברים האסורים בגללה כגון משמשיה ותקרובת שלה שוחק וזורה לרוח או שורף ומטיל לים המלח.

ז. דבר שאין בו תפיסת יד אדם שנעבד כגון הרים ובהמה ואילן אע"פ שהנעבד עצמו מותר בהנאה ציפויו אסור בהנאה והנהנה בכל שהוא מהן לוקה שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם, וכל ציפויי עבודת כוכבים הרי הן בכלל משמשיה.

ח. עבודת כוכבים של עובדי כוכבים שבטלוה קודם שתבא לידי ישראל הרי זו מותרת בהנאה שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש כשבאו לידינו והן נוהגין בהם אלהות אבל אם בטלום הרי אלו מותרין.

ט. עבודת כוכבים של ישראל אינה בטלה לעולם אפילו היה לעובד כוכבים בה שותפות אין ביטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם וטעונה גניזה, וכן עבודת כוכבים של עובד כוכבים שבאת ליד ישראל ואחר כך בטלה העובד כוכבים אין ביטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם, ואין ישראל מבטל עבודת כוכבים ואפילו ברשות עובד כוכבים, עובד כוכבים קטן או שוטה אינו מבטל עבודת כוכבים, ועובד כוכבים שבטל עבודת כוכבים בין שלו בין של עובדי כוכבים אחרים בעל כרחו אע"פ שאנסו ישראל על כך הרי זו בטילה, ובלבד שיהא העובד כוכבים המבטל עובד עבודת כוכבים, אבל מי שאינו עובד עבודת כוכבים אין ביטולו ביטול, המבטל עבודת כוכבים ביטל משמשיה, ביטל משמשיה משמשיה מותרים והיא אסורה בהנאה כמו שהיתה עד שיבטלנה, ותקרובת עבודת כוכבים אינה בטילה לעולם.

י. כיצד מבטלה, קטע ראש חוטמה ראש אזנה ראש אצבעה פחסה בפניה אף על פי שלא חסרה או שמכרה לצורף ישראל הרי זו בטילה, אבל אם משכנה או מכרה לעובד כוכבים או לישראל שאינו צורף או שנפלה עליה מפולת ולא פינה, גנבוה לסטים ולא תבעוה, רקק בפניה, השתין בפניה, גררה, זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה.

יא. עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת בהנאה שהרי בטלוה, בשעת מלחמה אסורה מפני שלא הניחוה אלא מפני המלחמה, עבודת כוכבים שנשברה מאליה שבריה אסורים בהנאה עד שיבטלוה, לפיכך המוצא שברי עבודת כוכבים הרי אלו אסורין בהנאה שמא לא בטלוה העובדי כוכבים, ואם היתה של פרקים והדיוט יכול להחזירם צריך לבטל כל פרק ופרק מפרקיה ואם אינו יכול להחזיר כיון שביטל אבר אחד ממנה בטלו כל השברים.

יב. מזבח עבודת כוכבים שנפגם עדין הוא אסור בהנאה עד שינתץ רובו ביד עובד כוכבים, ובימוס שנפגם מותר, אי זהו בימוס ואי זהו מזבח, בימוס אבן אחת מזבח אבנים הרבה, וכיצד מבטלין אבני מרקוליס כיון שבנה מהם בנין או חיפה בהן את הדרכים וכיוצא באלו הרי הן מותרים בהנאה, כיצד מבטלים את האשרה קרסם ממנה עלה או זרק ממנה יונק נטל ממנה מקל או שרביט או ששפאה שלא לצרכה הרי זו בטלה, שפאה לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרים, ואם היתה של ישראל בין לצרכה בין שלא לצרכה בין היא ובין שפאיה אסורה לעולם שעבודת כוכבים של ישראל אין לה ביטול לעולם.

שמחים להודיע כי במסגרת השיעור השבועי הקבוע בירושלים
נתכנס אי"ה שבת אחים גם יחד לערב

טו בשבט

עם הרב מרדכי אלון שליט"א

התוועדות, שירה ודברי חסידות

יום שלישי, אור לטו בשבט תשעה (3.2.15) בשעה 20:00
באולם הארועים שברחוב מקור חיים 10, (מתחם בית הכנסת "בית יוסף") ירושלים.

ישיבה סביב שולחנות | הכניסה חופשית!
סידורי ישיבה לנשים

לימוד פרשת בשלח תשעה. שלישי של הפרשה. האזנה / קריאה

חומש שמות, פרשת בשלח, משלישי (פרק י"ד, פסוק ט"ו) עד רביעי (פרק י"ד, פסוק כ"ה)

לימוד פרשת בשלח תשעה. שני של הפרשה. האזנה

השיעור במגדל, ו שבט תשעה. האזנה

הלכות עבודת כוכבים פרק ז

א. מצות עשה היא לאבד עבודת כוכבים ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות ונאמר כי אם כה תעשו להם וגו', ובארץ ישראל מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצנו, אבל בחוץ לארץ אין אנו מצווין לרדוף אחריה אלא כל מקום שנכבוש אותו נאבד כל עבודת כוכבים שבו, שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהן ואי אתה מצווה לרדוף אחריהן בחוץ לארץ.

ב. עבודת כוכבים ומשמשיה ותקרובת שלה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים, אחת משום ולא תביא, ואחת משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.

ג. בהמה שהקריבוה כולה לעבודת כוכבים אסורה בהנאה אפילו פרשה ועצמותיה וקרניה וטלפיה ועורה הכל אסור בהנאה, לפיכך אם היה בעור סימן שיודע בו שזה העור תקרובת עבודת כוכבים הוא כגון שהיו עושים שקורעים קרע עגול כנגד הלב ומוציאין הלב הרי כל אותן העורות שהן כך אסורין בהנאה וכן כל כיוצא בזה.

ד. מה בין עבודת כוכבים של עובד כוכבים לעבודת כוכבים של ישראל, עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה בהנאה מיד שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש משפסלו נעשה לו אלוה, ושל ישראל אינה אסורה בהנאה עד שתעבד שנאמר ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר שהן עבודתה, ומשמשי עבודת כוכבים בין של עובד כוכבים בין של ישראל אינן אסורין עד שישתמשו בהן לעבודת כוכבים.

ה. העושה עבודת כוכבים לאחרים אף על פי שהוא לוקה שכרו מותר ואפילו עשאה לעובד כוכבים שהיא אסורה מיד, מפני שאינה נאסרת עד שתגמר ומכוש אחרון שגומרה אין בו שוה פרוטה, הלוקח גרוטאות מן העובד כוכבים ומצא בהן עבודת כוכבים אם נתן מעות ולא משך יחזירם לעובד כוכבים, וכן אם משך ולא נתן מעות אע"פ שמשיכה בעובד כוכבים קונה כמקח טעות הוא, נתן מעות ומשך יוליכם לים המלח, וכן עובד כוכבים וגר שירשו את אביהן עובד כוכבים יכול הגר לומר לעובד כוכבים טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות, טול אתה יין נסך ואני פירות, ואם משבאו לרשות הגר אסור.

ו. צורות שעשאום עובדי כוכבים לנוי מותרין בהנאה וצורות שעשאום לעבודת כוכבים אסורין, כיצד כל הצורות הנמצאים בכפרים אסורים בהנאה מפני שחזקתן שלעבודת כוכבים הן עשויין, והנמצאות במדינה אם היו עומדין על פתח המדינה והיה ביד הצורה צורת מקל או צפור או כדור או סייף או עטרה וטבעת חזקתו שהוא לעבודת כוכבים ואסור בהנאה, ואם לאו הרי הוא בחזקת לנוי ומותר.

ז. צלמי עבודת כוכבים הנמצאים מושלכים בשוקים או בתוך הגרוטאות הרי אלו מותרין ואין צריך לומר שברי צלמיהן, אבל המוצא יד מצורת כוכב או מזל או רגלה או אבר מאיבריה מושלך הרי זה אסור בהנאה הואיל וידע בודאי שזה האבר מן צורת עבודת כוכבים הנעבדת הרי היא באיסורה עד שיודע לו שהעובדי כוכבים עובדיה בטלוה.

ח. המוצא כלים ועליהן צורת חמה ולבנה ודרקון, אם היו כלי כסף וזהב או בגדי שני או שהיו חקוקים על הנזמים ועל הטבעות הרי אלו אסורין, ועל שאר הכלים מותרין מפנישחזקתן לנוי, וכן שאר הצורות הנמצאות על כל הכלים חזקתן לנוי ומותרין,

ט. עבודת כוכבים ומשמשיה וכל התקרובת שלה אוסרים בכל שהן, כיצד עבודת כוכבים שנתערבה בצורות של נוי אפילו אחת בכמה אלפים יוליך הכל לים המלח, וכן אם נתערב כוס של עבודת כוכבים בכמה כוסות או חתיכה מן הבשר (שנתערבה) בכמה חתיכות יוליך הכל לים המלח, וכן עור לבוב שנתערב בכמה עורות הכל אסור בהנאה, עבר ומכר עבודת כוכבים או אחד ממשמשיה או תקרובת שלה הרי הדמים אסורין בהנאה ואוסרין בכל שהן כעבודת כוכבים שנאמר והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מביא מעבודת כוכבים ומכל משמשיה ותקרובתה הרי היא כמוה.

י. עבודת כוכבים או אשרה שנשרפה אפרה אסור בהנאה, וגחלת של עבודת כוכבים אסורה והשלהבת מותרת מפני שאין בה ממש, ספק עבודת כוכבים אסור ספק ספיקה מותר, כיצד כוס של עבודת כוכבים שנפל באוצר מלא כוסות כולן אסורים מפני שעבודת כוכבים וכל משמשיה אוסרין בכל שהן, פירש כוס אחד מן התערובת ונפל לכוסות שנים הרי אלו מותרין, טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה בכמה טבעות ונפלו שתים מהן לים הגדול הותרו כולן שאני אומר אותה הטבעת היתה בכלל השתים, נתערבה במאה ונתחלקו ארבעים למקום אחד וששים למקום אחר ונפלו הארבעים כולן לטבעות אחרות כלן מותרות שאני אומר אותה הטבעת האסורה ברוב היא, נפלו הששים לטבעות אחרות כולן אסורות.

יא. האשרה בין שהיתה נעבדת בין שהיתה עבודת כוכבים ומונחת תחתיה אסור לישב בצל קומתה, ומותר לישב בצל השריגים והעלים שלה, ואם יש לו דרך אחרת אסור לו לעבור תחתיה, ואם אין שם דרך אחרת עובר תחתיה כשהוא רץ.

יב. אפרוחים שקננו בה ואין צריכין לאמן מותרין, והאפרוחים והביצים שצריכין לאמן אסורין שהרי האשרה כמו בסיס להן, והקן עצמה שבראשה מותר מפני שהעוף מביא עציו ממקום אחר.

יג. נטל ממנה עצים אסורים בהנאה, הסיק בהן את התנור יוצן ואחר כך יסיק בעצים אחרים של היתר ויאפה בו, אפה בו את הפת ולא צננו הפת אסורה בהנאה, נתערבה באחרות יוליך דמי אותה הפת לים המלח כדי שלא יהנה בה ושאר הככרות מותרין.

יד. נטל ממנה כרכר וארג בו את הבגד אסור בהנאה, נתערב בבגדים אחרים יוליך דמי אותו הבגד לים המלח ושאר כל הבגדים מותרין, ומותר ליטע תחתיה ירקות בין בימות החמה שהן צריכין לצל, בין בימות הגשמים, מפני שצל האשרה שהוא אסור עם הקרקע שאינה נאסרת גורמין לירקות אלו לצמוח וכל שדבר אסור ודבר מותר גורמין לו הרי זה מותר בכל מקום, לפיכך שדה שזבלה בזבל עבודת כוכבים מותר לזרוע אותה, ופרה שפטמה בכרשיני עבודת כוכבים תיאכל וכן כל כיוצא בזה.

טו. בשר או יין או פירות שהכינום להקריבם לעבודת כוכבים לא נאסרו בהנאה אף על פי שהכניסום לבית עבודת כוכבים עד שיקריבום לפניה, הקריבום לפניה נעשו תקרובת ואע"פ שחזרו והוציאום הרי אלו אסורין לעולם, וכל הנמצא בבית עבודת כוכבים אפילו מים ומלח אסור בהנאה מן התורה, והאוכל ממנו כל שהוא לוקה.

טז. המוצא כסות וכלים ומעות בראש עבודת כוכבים, אם מצאן דרך בזיון הרי אלו מותרין ואם מצאן דרך כבוד הרי אלו אסורין, כיצד מצא כיס תלוי בצוארו, כסות מקופלת ומונחת על ראשו, כלי כפוי על ראשו הרי זה מותר מפני שהוא דרך בזיון וכן כל כיוצא בזה, מצא בראשו דבר שכיוצא בו קרב לגבי המזבח הרי זה אסור, במה דברים אמורים בזמן שמצאן חוץ למקום עבודתו אבל אם מצאו בפנים בין דרך כבוד בין דרך בזיון בין דבר הראוי למזבח בין דבר שאינו ראוי כל הנמצא בפנים אסור אפילו מים ומלח, ופעור ומרקוליס כל הנמצא עמהן בין בפנים בין בחוץ אסור בהנאה, וכן אבני מרקוליס אבן הנראית שהיא עמו אסור בהנאה.

יז. עבודת כוכבים שהיה לה מרחץ או גינה נהנים בהם שלא בטובה ואין נהנים בהם בטובה, היה לה ולאחרים נהנין בהן אפי' בטובת כהניה ובלבד שלא יתן שכר.

יח. מרחץ שיש בה עבודת כוכבים מותר לרחוץ בה מפני שהיא נעשית שם לנוי ולא לעבדה, שנאמר אלהיהם, בזמן שנוהגים בה מנהג אלהות ולא בזמן שמבזין אותן כגון זו שהיא עומדת על הביב והכל משתינין בפניה, ואם היתה דרך עבודתה בכך אסור ליכנס בו.

יט. סכין של עבודת כוכבים ששחט בה הרי זה מותר מפני שהוא מקלקל, ואם היתה בהמה מסוכנת הרי זו אסורה מפני שהוא מתקן והרי זה התיקון מהנאת משמשי עבודת כוכבים, וכן אסור לחתוך בה בשר מפני שהוא מתקן ואם חתך דרך הפסד והשחתה מותר.

השיעור בירושלים, פרשת בשלח תשעה. האזנה / קריאה

בין לוח ימין ללוח שמאל – עליונים ירדו לתחתוניים, ותחתוניים עלו לעליונים.

פתיחה – שבת עוד לפני מתן תורה:

עיקרו של ציווי השבת מופיע בפרשה שלנו, ולא בעשרת הדברות. בעשרת הדברות נאמר:

ח) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: (ט) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: (י) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (יא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְקֹוָק אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ. (שמות פרק כ') Read More

השיעור במגדל, ה שבט תשעה. האזנה

הלכות עבודת כוכבים פרק ו

א. העושה אוב או ידעוני ברצונו בזדון חייב כרת ואם היו שם עדים והתראה נסקל, היה שוגג מביא חטאת קבועה, כיצד הוא מעשה האוב, זה שהוא עומד ומקטיר קטרת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם עד שישמע השואל כאלו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עדמאד וכאלו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו, וכן הלוקח גולגולת המת ומקטיר לה ומנחש בה עד שישמע כאילו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד ומשיבו, כל אלו מעשה אוב הן והעושה אחד מהן נסקל. Read More

לימוד פרשת בשלח תשעה. ראשון של הפרשה. האזנה

חומש שמות, פרשת בשלח, מראשון (פרק י"ג, פסוק י"ז) עד שני (פרק י"ד, פסוק ח')

–

השיעור במגדל, ד שבט תשעה. האזנה

הלכות עבודת כוכבים פרק ה

א. המסית אחד מישראל בין איש בין אשה הרי זה נסקל אע"פ שלא עבד המסית ולא המוסת עבודת כוכבים אלא מפני שהורהו לעבוד, בין שהיה המסית הדיוט בין שהיה נביא בין שהיה המוסת יחיד איש או אשה או יחידים מיתתו בסקילה.

ב. המסית את רוב אנשי העיר הרי זה מדיח ואינו נקרא מסית, היה זה שהדיח רוב העיר נביא מיתתו בסקילה והנדחים הרי הן כיחידים ואינם כאנשי עיר הנדחת עד שיהיו המדיחים שנים, ואחד האומר אמרה לי עבודת כוכבים עבדוה, או שאמר אמר לי הקב"ה עבדו עבודת כוכבים הרי זה נביא שהדיח, ואם הודחו אחריו רוב העיר נסקל, המסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל, כיצד האומר לחבירו אעבוד כוכבים, אלך ואעבוד נלך ונעבוד בעבודה פלונית שדרך אותה עבודת כוכבים להעבד בה, אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח, אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר, אנסך אלך ואנסך נלך וננסך, אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה הרי זה מסית, הסית לשנים הרי הן עדיו והן מביאין אותו לבית דין ומעידין עליו שכך אמר להן וסוקלין אותו.

ג. ואין המסיח צריך התראה, אמר לאחד הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך ומערים עליו עד שיסית בפני שנים כדי להרגו, אם לא רצה המסית להסית לשנים מצוה להכמין לו, כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזה, כיצד מכמינין לו המוסת מביא שנים ומעמידן במקום אפל כדי שיראו המסית וישמעו דבריו ולא יראה אותם והוא אומר למסית אמור מה שאמרת לי ביחוד והוא אומר לו והמוסת משיבו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד את העצים ואת האבנים, אם חזר בו או שתק פטור, ואם אמר לו כך היא חובתנו וכך יפה לנו, העומדים שם ברחוק מביאין אותו לבית דין וסוקלים אותו.

ד. מצוה ביד המוסת להורגו שנאמר ידך תהיה בו בראשונה להמיתו וגו', ואסור למוסת לאהוב את המסית שנאמר לא תאבה לו, ולפי שנאמר בשונא עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב לזה תלמוד לומר ולא תשמע אליו, ולפי שנאמר ולא תעמוד על דם רעך יכול אי אתה עומד על דמו של זה תלמוד לומר ולא תחוס עינך, ואסור למוסת ללמד עליו זכות שנאמר ולא תחמול, ואם ידע לו חובה אינו רשאי לשתוק ממנה שנאמר ולא תכסה עליו, ואזהרה להדיוט המסית מנין שנאמר וכל ישראל ישמעו וייראו.

ה. המסית אחרים לעבדו ואמר להם עבדוני אם עבדוהו נסקל ואם לא עבדוהו אע"פ שקיבלו ממנו ואמרו הן אינו נסקל, אבל אם הסית לעבודת איש אחר או לשאר מיני עבודת כוכבים אם קבל ממנו ואמר הן נלך ונעבוד אף על פי שעדין לא עבד שניהן נסקלין המסית והמוסת שנאמר לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אם שמע ואבה חייב.

ו. נביא המתנבא בשם עבודת כוכבים כיצד, זה האומר אמרה לי עבודת כוכבים פלונית או כוכב פלוני שמצוה לעשות כך וכך או שלא לעשות אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור אם התרו בו בפני שנים הרי זה נחנק שנאמר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא, ואזהרה שלו מכלל שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו.

ז. ואסור לערוך דין ותשובה עם המתנבא בשם עבודת כוכבים ואין שואלין ממנו אות ומופת, ואם עשה מעצמו אין משגיחין עליו ואין מהרהרין בו וכל המחשב באותות שלו שמא אמת הן עובר בלא תעשה שנאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא, וכן נביא השקר מיתתו בחנק אע"פ שנתנבא בשם ה' ולא הוסיף ולא גרע שנאמר אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתי ומת הנביא ההוא.

ח. אחד המתנבא מה שלא שמע במראה הנבואה או מי ששמע דברי נביא חבירו ואמר שדבר זה לו נאמר והוא נתנבא בו הרי זה נביא שקר ומיתתו בחנק.

ט. כל המונע עצמו מהריגת נביא השקר מפני מעלתו שהרי הולך בדרכי הנבואה הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגור ממנו, וכן המונע עצמו מללמד עליו חובה או הפוחד וירא מדבריו הרי הוא בכלל לא תגור ממנו, ואין דנין נביא השקר אלא בבית דין של שבעים ואחד.

י. הנודר בשם עבודת כוכבים והנשבע בה לוקה שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו, אחד הנשבע בה לעצמו ואחד הנשבע בה לעבודת כוכבים, ואסור להשביע העובד כוכבים ביראתו, אפילו להזכיר שם עבודת כוכבים שלא דרך שבועה אסור שנאמר לא תזכירו.

יא. לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודת כוכבים פלונית וכיוצא בה, וכל עבודת כוכבים הכתובה בכתבי הקדש מותר להזכיר שמה כגון פעור ובל ונבו וגד וכיוצא בהן, ואסור לגרום לאחרים שידרו ושיקיימו בשם עבודת כוכבים, ואינו לוקה אלא הנודר בשמה והמקיים בשמה והוא הנשבע בשמה.

לימוד פרשת בא תשעה. שביעי של הפרשה. האזנה

חומש שמות, פרשת בא, משישי (פרק י"ב, פסוק כ"ט) עד שביעי (פרק י"ב, פסוק נ"א)