הרב אלון שליט"א
שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
אברהם אבינו – שבזכותו העולם עומד. לך לך תשפז
אני מבקש לעסוק היום במושג יסודי שכבר עסקנו בו בעבר אבל לענ"ד צריך להעמיק בו עוד ועוד, והוא עשרת הניסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו, וננסה להתרומם מהלימוד בו לגבהים גדולים. מקור המושג הוא כידוע בדברי חז"ל במסכת אבות –
עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. (אבות ה', ג')
אחר כך המשנה ממשיכה ומתארת עוד כל מיני "עשרה" – ניסים שאירעו לאבותינו במדבר, ניסים על הים, עשר מכות, עשרה ניסים בבית המקדש, עשרה דברים שנבראו בערב שבת – ומעניין שדבר אחד חסר שם לכאורה – עשרת הדברות. כולנו מחכים שזה יהיה כתוב. זה לא פחות חשוב מעשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, נכון? יכול להיות שבדברי רש"י כאן יש גם תשובה על שאלה זו אבל יש גם יסוד חשוב שניתן ללבן ולהבין מתוך הענין הזה על מהות הניסיונות וגם על הקשר שלהם אלינו, לתורה, לעם ישראל ולניסיונות שכולנו עוברים.
עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו
רש"י על המשנה שם אומר דבר מרתק –
עשרה ניסיונות. מצינו באגדה שלכך נתנסה אברהם אבינו בעשרה ניסיונות, כנגד עשרה מאמרות, ללמדך שבזכותו העולם עומד…
כלומר רש"י רואה קשר בין המשנה הזו למשנה שפותחת את הפרק ("בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם", שם א'). זה פלא פלאות. מה מיוחד בעשרת הניסיונות האלה בדווקא? למה לא מונים משהו אחר?
אגב, אם המושג "ניסיון" הוא מה שאנחנו בדרך כלל מבינים, אז מה יותר קשה – הניסיון של "לך לך" של אברהם, שכולם מדברים עליו, ובשביל השאלה נקצין – או הניסיון של "לך לך" של כולנו, של הורינו והוריהם? הניסיון שהם עברו לכאורה היה הרבה יותר קשה. אני לא יודע כמה אנשים הגיעו לפה לארץ עם מיליארד דולר בבנק ועם הבטחה מפורשת מהקב"ה לבנים, אבל אברהם כן. ממש 'עליה דה-לוקס'! ואפשר לשאול את זה כמעט על כל אחד מהניסיונות של אברהם, נראה להלן. ועוד – גם אצל אברהם אבינו יש מאורעות שנראים כיותר קשים אבל לא נימנים כניסיון, למשל לחכות מאה שנה לילד. רוצים ניסיונות? החיים שלנו מלאים בניסיונות! דווקא אצל אברהם מה שנחשב כניסיון אלו דברים מאד מסוימים, ופתאום אנחנו קולטים שהניסיונות של אברהם אבינו הם מעמידים את העולם. מדוע הם אומרים שבזכותם העולם קיים?!
נמשיך את רש"י –
…וכן אתה מוצא בי' דורות שתלה הקב״ה מאדם ועד נח שמא יעשו תשובה כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם והאריך להם אפו ואח״כ הביא עליהם את מי המבול, ואף נח לא היה בו כח להציל אלא אשתו ובניו עמו בלבד. אבל אברהם הציל כל העולם כלו לאחר שהמתין להם הקב״ה עשרה דורות, לפי שהדריכן בתשובה ונתן לו שכר גדול על שנתקיים העולם בשבילו לפי שהקב״ה חפץ בתשובתן של רשעים ואינו חפץ במיתתן וכן הוא אומר ואת הנפש אשר עשו בחרן:
לפי רש"י בניסיונות שהתנסה אברהם הוא הרים והציל את כל העולם, אבל איך זה בא לידי ביטוי בניסיון של נשיאת הגר לאישה, למשל, או ברעב שהיה בארץ?! גם הסבים והסבתות שלנו עברו רעב. מה הנקודה? אפילו בניסיון הקשה ביותר של עקדת יצחק, כבר ראינו את הסיפור על חנה ושבעת בניה שהקיסר הוציא להורג, שבבן השביעי היא אומרת לו 'לכו לאברהם אביכם ואמרו אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות' – זה לא יותר קשה?!
אפשר לטעון שכל שנות חייו של אברהם מתארים את העולם שנברא, אבל חז"ל באים ואומרים שכל מה שהעולם קיים זה בזכות הניסיונות שלו. אז אולי לא הבנו את המילה ניסיון.
לעמוד בניסיון
נמשיך בדברי רש"י –
…וכנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן – כנגדן עשה לישראל הקב״ה במצרים עשרה נסים ועשרה על הים והביא עשר מכות על המצריים במצרים ועשרה על הים[1] וכנגדן נתן לבניו עשר דברות. ובשעה שעשו את העגל ונשתברו הלחות שהיו כתובין בהן עשר דברות עמדו להם העשרה נסיונות שלא כילם הקב״ה, וכן הוא אומר זכור לאברהם וגו' שכנגד עשרת הדברות שאבדו מהן הולך עשר ניסיונות שנתנסה אברהם אביהם. וכן הוא אומר שהקב״ה החזיק לו טובה שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו'. ואם הם חייבים מיתת הרג זכור ליצחק שנעקד על גבי המזבח. ואם הם חייבים גלות זכור ליעקב שגלה על מצות אמו ואביו. (שם)
אולי רש"י רוצה להרוויח את הנקודה הזו של עשר הדברות, אבל זה רק מעצים את המהלך שאנחנו צריכים להבנין ולהתבונן בו. מה הענין של עשרת הניסיונות? מה המהות שלהם?
אני רוצה לפתוח בדבר שאולי פעם כבר הזכרנו. הראשונים נחלקו בפירוש המשניות במנין עשרת הניסיונות. יש כאלה שברור שהם נחשבים כניסיון אבל האם למשל מונים את אור כשדים? את ברית בין הבתרים? (הרמב"ם, אגב, לא מונה אותם). גירוש הגר וגירוש ישמעאל הם שני ניסיונות או אחד? יש בזה את שיטת רש"י, שיטת הרמב"ם, גם לרבנו יונה יש שיטה משלו. אבל בואו נתבונן בנקודה אחת וממנה נתחיל לדון במושג ניסיון – כתוב במשנה שאברהם נתנסה בעשרה ניסיונות ועמד בכולם. ביטוי מעניין – בעברית "עומדים" בניסיונות" ולא עוברים אותם. והמהלך שאני מבקש לעסוק בו הפעם, כולל שלשה שבים; נתחיל בניסיון אחד שהרמב"ם מונה כניסיון החמישי, ונתעורר יחד לשאלה אם הבנו את המושג ניסיון, והאם הוא אכן עמד בו. מתוך זה נעבור לניסיון הגדול ביותר של העקדה כדוגמא, ואז נתמקד בניסיון של הירידה למצרים ברעב אצלנו בפרשה.
אין יאוש בעולם כלל. ואצל אברהם?
הרמב"ם מונה את הניסיונות באופן הבא –
ה-י' נסיונות שנתנסה אברהם אבינו כולם דבר הכתוב. ה-א' הגרות באמרו יתברך לך לך מארצך וגו'. ה-ב' הרעב אשר נמצא בארץ כנען בבואו שם והוא יעדו ואעשך לגוי גדול וזה נסיון גדול והוא אמר ויהי רעב בארץ. וה-ג' חמס המצרים עליו בהלקח שרה לפרעה. ה-ד' הלחמו בד' מלכים. ה-ה' לקחו הגר לאשה אחר שנואש מהוליד משרה. ה-ו' הוא המילה אשר צוה בה בימי הזקנה. ה-ז' חמס מלך גרר עליו בלקחו שרה גם כן. ה-ח' גרש הגר אחרי הבנותו ממנה. ה-ט' הרחקת בנו ישמעאל והוא אמרו יתברך אל ירע בעיניך על הנער וגו' וכבר העיד הכתוב איך היה קשה בעיניו הדבר הזה באמרו וירע הדבר מאד בעיני אברהם אלא ששמר מצות הש"י וגרשם. העשירי עקדת יצחק. (פירוש הרמב"ם על המשנה)
נתמקד בניסיון החמישי לפי הרמב"ם – לקיחת הגר לאישה אחרי שנואש מלהוליד משרה. נתחיל מסוף המשפט – אותנו לימדו שאסור להתייאש, נכון? אולי היה צריך ללשלוח את אברהם אבינו לאומן לראש השנה והוא לא היה מתייאש… ואם הוא התייאש מלהוליד משרה, זה אומר שלכאורה הוא דווקא לא עמד בניסיון אלא נכשל בו, לא? הרי "אין שום יאוש בעולם כלל", אמר רבנו רבי נחמן.
ואגב, בתחילת המשפט – לקיחת הגר היתה ניסיון של אברהם או של שרה? בואו נראה את השתלשלות האירועים –
וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָֽלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר. (בראשית ט"ז, א')
הגר היא בת פרעה, והיא הצטרפה לאברהם ולשרה כשהם חזרו ממצרים.
וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל-אַבְרָ֗ם הִנֵּה-נָ֞א עֲצָרַ֤נִי ה֙' מִלֶּ֔דֶת בֹּא-נָא֙ אֶל-שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי. (שם ב')
אשה בת 75 שלא מצליחה להביא ילדים מאישה הצדיק בן ה-85, פונה ומציעה לו את שפחתה. זו אצילות שלה, לא שלו! ונשים לב – היא נותנת אותה בתחילה לאברהם כשפחה, כמו בלהה וזילפה שניתנו ליעקב כשפחות תחילה, אבל בפסוק הבא היא הופכת לאישתו –
וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵ֣שֶׁת-אַבְרָ֗ם אֶת-הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה. (שם ג')
איפה הניסיון שלו?! ואז בא הניסיון של גירוש הגר. נחזור לרמב"ם – מאיפה הרמב"ם מביא שלקיחת הגר היה ניסיון של אברהם? איך הוא מבין את המילה ניסיון?
השיחה בין שרה לאברהם
פה נתחיל, וזו ממש מהפכת עולם; ניסיון, כמו המילה נס, גובה, הוא להעביר אותי למקום שבכל מה שהגעתי אליו עד היום, לא רק שלא הגעתי אליו אלא ההתמסרות באמונה לעבודת ה' היא להגיע למקום שהוא הפוך לגמרי לגמרי מכל מה שהגעתי אליו עד עכשיו. להוציא את כל מה שיש בעבודתי את הקב"ה, כל מה שיש מצידי – ולהתבטל אך ורק לרצונו של הקב"ה. אחרי הציווי "לך לך" כתוב שאברהם הלך "כאשר דיבר אליו ה'" – הניסיון הוא ללכת "כאשר דיבר ה'" ולא בגלל שהארץ יפה, גדולה או בעלת תכונה אחרת.
אני משער לעצמי מה התרחש שם בין אברהם לשרה. הם לא צעירים. הם כבר הספיקו משהו בחיים – עד גיל 75 הם גיירו את כל העולם בחרן. ועכשיו הם כבר עשור בארץ כנען, אברהם בן 85 ושרה בת 75, ושרה מבקשת מאברהם לשבת יחד בערב לשתות כוס תה אחרי שהוא חוזר מתפילת ערבית ואומרת לו – 'ר' אברום, אני רוצה לומר לך משהו'. מן הסתם זו לא הפעם הראשונה שהיא כואבת את זה שאין להם ילדים, אבל אברהם מרגיש שהיא רוצה לומר משהו אחר – 'יש לי משהו קשה לומר לך, אברהם. הרי אתה אמרת לי שהקב"ה נגלה אליך ואמר לך ש-"אשר ייצא ממעייך הוא יירשך", נכון? תגיד – הוא הזכיר אותי, את מעי שרה או רק את מעייך? הרי לי הוא לא נגלה ולא אמר'. אברהם בטח שמע את זה וכמעט התעלף במקום, והיה צריך עוד כוס תה, אבל הפעם חזק עם הרבה נענע… הם ממשיכים בשיחה והיא אומרת לו – 'אני רוצה שתתחתן'. ואברהם עדיין לא מבין ואומר לה – 'אבל אנחנו צריכים שזה יבוא דרכך ודרכי, כמו שהקב"ה אמר לי בברית בין הבתרים, וככה נביא את המשיח'. אתם זוכרים מה יעשו אברהם ושרה לגבי יצחק שיוולד בפרשה הבא, כדי שהוא לא ייקח חלילה אשה מבנות חם וכנען? ואילו עכשיו – היא הולכת להציע לאברהם את השפחה המצרית שלה – 'והיא תהיה אמא של כולם'. ולא כשפחה אלא בתור אשה! אברהם בהלם! הוא לא עושה כלום, אלא שרה היא לוקחת את הגר שפחתה – "ותתן לה את אברם לו לאשה". לימים, כאשר היא תבכה על מה שקרה עם הגר, ותגיד לו –
אָֽנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֨רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָֽאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט ה' בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽי֗ךָ. (שם ה')
ואברהם יגיד לה –
…הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי-לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ… (שם ו')
נסביר מה היה פה; אברהם אומר לשרה – 'אני לא מבין מה את רוצה. את אומרת שהעם הקדוש צריך לא לבוא ממני וממך? אז על מי יאמר ישעיהו "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם"? מי תהיה השרה?', ושרה שומעת וכשהוא מסיים היא אומרת לו – 'סיימת עם כל הדרשות שלך? עכשיו תגנוז אותן ותקשיב. הרי הקב"ה אמר "אשר ייצא ממעייך" ואם כבר עברו עשר שנים שאנחנו בארץ כנען, ואם הבאנו את הגר איתנו ממצרים כמו שהבאנו את אליעזר מנמרוד, אז אנחנו נצטרך להעלות את הקליפה מהמקום הכי נמוך שלה – ובוא נא אל שפחתי". שרה יודעת שלאברהם יהיה קשה מאד להתנתק ממנה והיא עושה את העבודה הקשה ואומרת לו – 'ואתה צריך להתייאש לגמרי מלהוליד ממני כי כל זמן שזה לא יהיה בייאוש מוחלט ממני זה לא יעבוד! זה חייב להיות מוחלט. ולכן אתה צריך לקחת את הגר לאשה'.
ואברהם בביטול גמור מבין שכנראה זהו דבר ה' והוא נואש מלהוליד משרה, אשת נעוריו, כל עולמו, והוא לוקח את הגר לאשה, ולא לשפחה. זה געוואלד. זה מדויק ברמב"ם – "לקחו את הגר לאשה משנואש מלהוליד משרה".
להיות 100% מחובר לקב"ה
הניסיון שלי הוא מקסימום לוותר על ארטיק וקפה, אבל אברהם אבינו? בואו נקפוץ רגע לניסיון העשירי, לעקדה, הניסיון שלכאורה הכי קשה לנו להבין. מה הניסיון שם? – חייו של אברהם נחלקים לשניים; בשבעים וחמש השנים הראשונות הוא הפיץ את האמונה בה', גייר את כל העולם. עשה את הנפשות בחרן. בגיל 75 הקב"ה בא ואמר לו – 'זהו. סע לשלום "אל הארץ אשר אראך". מעכשיו אתה צריך להקים עם כדי שיתברכו בך כל משפחות האדמה'. ומה עם הפצת האמונה?, שואל אברהם, והקב"ה אומר – 'והכנעני אז בארץ. לך במחסומים בבית אל, בקלנדיה ושם תפיץ את האמונה'. רש"י אומר על הפסוק "והכנעני אז בארץ" שהכנעני היה הולך וכובש את ארץ כנען מזרעו של שם. הוא יודע שבעצם שם זכאי לרשת את הארץ הזו ולכן מלכיצדק מלך שלם שם נמצא בירושלים – והכנעני בא לכבוש ולהכניס את הקליפות לתוך ארץ ישראל. אברהם מפסיק את הפעילות שלו אחרי שבעים וחמש שנה ויחד עם שרה הם הולכים לארץ ישראל. אגב, חז"ל אומרים שכל הנפש אשר הם עשו בחרן נעלמו אחד אחד.
מן הסתם אברהם שואל את הקב"ה – 'ומה עם הפצת האמונה? אני עושה את זה לשם שמיים!', והקב"ה אומר לו – 'לך לך להודיע טבעך בעולם. אתה עכשיו הולך למשהו אחר לגמרי. עכשיו מתחילות שבעים השנה הבאות ואתה תקים מעכשיו עם'. בגיל מאה הוא זוכה ליצחק. הוא מבקש -"לו ישמעאל יחיה לפניך" אבל הקב"ה אומר לו – לא! "כי ביצחק יקרא לך זרע".
בגיל מאה שלשים ושבע הוא מצטווה בעקדת יצחק, לקחת את כל הפצת האמונה של שבעים וחמש השנים הראשונות, ואת כל העם שהוא הקים מאז, ולשחוט הכל על גבי המזבח. איך שרה אמרה לו? ניסיון. קח את כל ההבנות שלך בעבודת ה', את כל הקונספציה הכי קדושה שלך, את כל מאה וארבעים שנות חייך, ותעלה למדרגה הבאה של ההתבטלות לרצון ה'. אתה הולך לארץ כנען לא בגלל ש"אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" ולכן תבנה תיבה, אלא הסיבה שאתה הולך לארץ אשר אראך היא כי אני ציוויתי, והניסיון הוא להיות 100% מצוּוה. 100% מחובר. ציווי זה חיבור, צוותא, כמה צוותא יכול להיות. כמה אני יכול לשים בצד את כל מה שהיה עד עכשיו, לצאת מכל התבניות הכי עמוקות וגדולות שיכולות להיות – כי כך רוצה עכשיו ה'. לא את נפשי למסור.
לבטל את כל מה שהאמנתי בו
לפי רבנו יונה הניסיון הראשון היה אור כשדים – כי זו היתה רק ההתחלה, זה היה הניסיון הקל. כל מאמין יודע שעל אמונתו הוא מוסר את הנפש. על האמונה שלו. ושנזכה כולנו עד מאה ועשרים לחיים, לבריאות ולשמחה. זה לא קשה. הרמב"ם בכלל לא מונה את זה כניסיון, זה לא נכנס תחת ההגדרה של ניסיון. זה "בכל נפשך". זה בדיוק כמו להניח תפילין בבוקר, אולי קצת יותר קשה. ניסיון זה לא לפי הקושי, כי אם זה לפי הקושי, כולנו עברנו אלף ניסיונות. ההגדרה של ניסיון זה לאיזה גובה רוחני אדם יכול להגיע בהתבטלות שלו לרצון ה'. העולם נברא בעשרה מאמרות, והפירוש הוא שהעולם לא קיים בגלל שהעננים משייטים והשמש זורחת, אלא בגלל ש-"דברך ה' נצב בשמיים", וכמו שאומר הבעש"ט – מה שמקיים את העולם זו לא השמש אלא האותיות "יהי רקיע", "יהי אור". האותיות האלוקיות שהקב"ה אמר במאמרו בבריאת העולם. המאמין עוצם את עיניו, "הבט נא השמיימה וספור הכוכבים", ושם הוא רואה את המציאות. לפי הרמב"ם אפילו ברית בין הבתרים איננה נחשבת ניסיון כי אם הקב"ה אומר לי שבניי יצטרכו לעבור שיעבוד של ארבע מלכויות והם יראו את כל הגיהנום והשואות, אז ממילא זה ברור שאני צריך לומר כן. ניסיון הוא לקחת את הגָר, את ההפך המוחלט של כל הקונספציה שלי, של מה שלמדתי ולימדתי את העולם, להתייאש משרה ומהעולמות שפיתחתי במשך מאה שנות חיים ורוחניות סביב הרעיון הזה – ולעשות מה שה' רוצה. ניסיון זה לקחת את יצחק, ללכת לשם "אל המקום אשר אראך", יחד עם הנערים, כשאתה יודע שאתה תחזור אליהם בלי יצחק, ותצטרך להסביר לעולם ולעצמך שהעלית על המזבח לעולה את כל מאה וארבעים שנותיך. את עם ישראל – "כי ביצחק יקרא לך זרע". את כל האמונה שלך זבחת שם. מה תגיד לנערים? מה תגיד לעולם? שהקרבת את בנך?! ניסיון הוא לא לשאול כלום ולהבין שאם כך אומר לי הקב"ה הרי שהוא מבין שאם הגעתי לגובה כזה אני צריך להתבטל לכיוון הזה.
יודעים מהם עשרת הדברות? – איך אני יכול להגיע ללא תחמוד? ללא תתאוה בית רעך או אשת רעך? אין לי שום סיכוי, אלא אם כן אני מבין שיש בי את זה מאברהם אבינו. הוא החדיר בדי. אן. איי. שלי את היכולת לעלות על נס, להגיע להתבטלות ולמסירות נפש ולמקום שבו אני אגיע למקום שאני חושב שבאופן רגיל אין לי סיכוי להגיע אליו. זה עולם ומלואו, זה פלא עצום.
לרעוב זה ניסיון?
בואו נלך לניסיון שמתואר הכי קצר. הניסיון השני שבו יורד אברהם למצרים, עוד לפני הסיפור של שרה –
וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֨יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי-כָבֵ֥ד הָֽרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ. (שם י"ב, י')
זהו. זה כל הניסיון. ההמשך, שהמצרים לקחו את שרה, זה כבר הניסיון הבא. נחזור להגדרה של הניסיון הזה ברמב"ם –
ה-ב' הרעב אשר נמצא בארץ כנען בבואו שם והוא יעדו ואעשך לגוי גדול וזה נסיון גדול והוא אמר ויהי רעב בארץ.
אני חוזר לשאלות המעצבנות שלנו – רבותי, תסתכלו באלבומים המשפחתיים שלכם, של בני או בנות הזוג או אצל השכנים והחברים שלכם, ואני מבטיח שלכם שתמצאו אצל כל אחד כמעט סיפורים יותר קשים על הרעב שהיה לסבא ולסבתא שלו. על זה עומד העולם?! ואל תגידו לי שההסבר הוא שזה בגלל שאברהם אבינו עמד בזה. ראינו עוד אנשים שעומדים ברעב. בסדר, היה רעב, אני לא מזלזל, אבל אצל הסבתות שלנו כשהיה רעב, לא היה להם מיליארד דולר בבנק, כמו שהיה לאברהם. וצריך כאמור לנתק את זה מהניסיון הבא שבו נלקחה שרה אל בית פרעה, שגם שם נצטרך לשאות את השאלות של האם אברהם עמד בניסיון או לא. עכשיו אנחנו מדברים רק על הרעב. רש"י אומר –
רעב בארץ. באותה הארץ לבדה, לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה, שאמר לו ללכת אל ארץ כנען, ועכשיו משיאו לצאת ממנה. (שם)
רק בארץ ישראל היה רעב, וזה באמת מגביר את הניסיון, שלא היה רעב במצרים, לא בירדן ולא בקפריסין, אבל אני ממשיך עם השאלה המעצבנת שלי – אצל הסבתות שלנו הניסיון היה יותר גדול. ב'כה עשו חכמינו' יש המון סיפורים כאלה. מה הניסיון ומה עשה אברהם אבינו? ופה 'התרגיל' שלי, שכדי להבין משהו, כדאי להבין אותו על דרך השלילה – מי בניסיון הזה של אברהם אבינו ייתכן ולא עמד בניסיון? שימו לב;
לוט ההולך את אברהם
האם היה פה עוד מישהו שעבר את המעמד הזה, שהלך עם אברהם, צמוד אליו, ירד גם הוא למצרים, ומסתבר שאולי הוא לא עמד בניסיון? הנושא שלנו עכשיו כאמור הוא הירידה מהארץ. אברהם הוא האדם הראשון שעומד לרדת מהארץ. הוא עלה, הוא צריך לרדת ואז לעלות שוב. אגב, זו הפעם הראשונה שהמילה 'ירידה' מופיעה במקרא, ולאחר מכן תגיע גם הפעם הראשונה של המילה 'עליה', לעשות עליה. בעברית המודרנית נכנס ביטוי כזה שאם אני נוסע מהארץ לשבועיים אני לא נחשב יורד אלא רק נסעתי לטיול, וגם כשחזרתי ממנו לא עשיתי עליה. ירידה זה רק על מנת להשתקע בחו"ל. אבל אלו לא המילים של התורה. אברהם ירד למצרים "לגור שם" – לגור זה הכי זמני שיש. זה לא כדי להשתקע אלא כדי להיות שם גר!
ובהמשך הפסוק – "כי כבד הרעב בארץ". בשביל מה צריך את זה? הרי בתחילת הפסוק כבר כתוב "ויהי רעב בארץ". בשביל מה הכפילות ואריכות הלשון? כל ילד בכיתה א' יבין שאברהם ירד מהארץ בגלל הרעב גם בלי התוספת הזו. והפירוש הוא – אברהם אבינו יורד. הוא יורד זמנית והוא מתגעגע כל רגע ורגע לארץ ורוצה לעשות עליה חזרה. בפרק הבא, מיד אחרי הסיפור הזה כתוב –
וַיַּ֩עַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֠וּא וְאִשְׁתּ֧וֹ וְכָל-אֲשֶׁר-ל֛וֹ וְל֥וֹט עִמּ֖וֹ הַנֶּֽגְבָּה. (שם י"ג, א')
הוא עשה עליה! He made Aliya! כמה זמן הוא היה שם? כמה חודשים, אולי פחות. נשים לב לדבר מרתק – מי ירד עם אברהם למצרים? – לוט, שעלה איתו חזרה. הענין הוא שאנחנו לא הכי מסתדרים עם לוט. אנחנו פחות אוהבים אותו, הוא לא מהחבר'ה שלנו. ואני רוצה לומר לכם, שלא רק שלוט הוא הסבא של המשיח,[2] אלא שכדאי לנו מאד ללמוד את לוט לעומק, כי הוא לא עמד פה בניסיון. יש ביטוי מפורסם בחז"ל –
שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי. (תנא דבי אליהו רבה, כ"ה, א')
כבר הזכרנו לא אחד שהאדמו"ר מקאצק זיע"א היה אומר על כך שאכן אין סיכוי שמעשינו יגיעו למעשי אבותינו הק', אבל הענין הוא שהמעשים שלנו צריכים לשאוף להשיק למעשי אבותינו, שיהיה ממשק ביניהם, שיהיה ביניהם מגע מינימלי. שנהיה בכיוון הנכון. אבל את לוט כדאי לנו ללמוד וממנו יהיה לנו קל יותר להבין מהו ניסיון;
כשאברהם הלך לארץ כנען, הצטרף אליו לוט, בן אחיו. אברהם לא לקח אותו אלא הוא מעצמו הצטרף אליו. לוט מבקש ללכת עם אברהם. לוט היה בנו של הרן, אחיו של אברהם, וכשהרן מת, הוא יכול היה להישאר עם הדוד נחור, אחיהם השלישי של אברהם והרן, להישאר בחרן עם המשפחה. אולי בין כה וכה היינו משתדכים איתו, כפי שאברהם שלח את אליעזר עבדו לחפש שם אשה ליצחק. אולי הקרבה ללוט אפילו יותר חזקה, לכל הפחות לפי רש"י שאומר ששרה היא יסכה וגם היא בתו של הרן, כלומר אחותו של לוט. אבל לוט הולך מעצמו עם אברהם אבינו, וזה מעיד על מדרגה עצומה. אגב, הכנסת האורחים שלו את המלאכים בסדום איננה נופלת מזו של אברהם, ובמובן מסויים אפילו מתעלה עליו שכן הוא עומד לבדו מול כל אנשי סדום. האמת היא שהדמות של לוט מאד תופסת אותי. אני חושב שלא מספיק סיפרו לנו עליו. הרבה יותר קל לנו להתחבר אליו – גם אני יודע להתעלות למעלה למעלה ובשניה אחרי זה ליפול שחבל על הזמן. אברהם הוא היסוד שלנו אבל עם לוט אנחנו יכולים לדבר. איפה מתחילה הנפילה שלו? – כשיורדים למצרים, שרה ולוט יורדים עם אברהם. אמנם הפסוק אומר בעלייתם – "ויעל אברהם ממצרים, הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה". "וכל אשר לו" זה לכאורה הרכוש, היינו הגמלים, החמורים וכו'. ולכן לכאורה לוט היה צריך להיות מוקדם בפסוק ולהיכתב לפני זה. מה זה "לוט עמו"? "וכל אשר לו" לא היה עמו?
הנפילה של לוט
שימו לב שעוד מעט קט הם יחזרו הביתה ותתחיל מריבה בין רועי לוט לרועי אברהם. אברהם יגיד אז ללוט –
…אַל-נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי-אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ. הֲלֹ֤א כָל-הָאָ֨רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵֽעָלָ֑י אִם-הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם-הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה. (שם, ח'-ט')
לוט נושא את עיניו ובוחר בכיכר הירדן "כי כולה משקה". מעניין. רש"י אומר –
באכה צער… ומדרש אגדה דורשו לגנאי, על שהיו שטופי זמה בחר לו לוט בשכונתם… (שם י' ברש"י)
מאיפה באה הנפילה הזו של לוט? למה הוא בוחר דווקא את כיכר הירדן, להתגורר עם האנשים ה-"רעים וחטאים לה' מאד" הללו? הרי הוא היה יכול ללכת לטבריה, ליקנעם. כל הארץ היתה לפניו! הפסוק מסביר לנו את הבחירה שלו –
וַיִּשָּׂא-ל֣וֹט אֶת-עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת-כָּל-כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י | שַׁחֵ֣ת ה' אֶת-סְדֹם֙ וְאֶת-עֲמֹרָ֔ה כְּגַן-ה֙' כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּֽאֲכָ֖ה צֹֽעַר. (שם י')
לוט זוכר את ארץ מצרים ומתגעגע לשם. כמו ההוא שביקר בתאילנד ורוצה לחזור לשם שוב. היה יפה באמריקה, הא?… לוט הולך להיות שופט בשער סדום ולהקפיד על הכנסת אורחים וממנו יבוא משיח והוא יציל את צוער, אבל כשירדו למצרים, הוא לא ירד "לגור שם" – הוא ראה את מצרים. אברהם אבינו ירד למצרים כי הרעב היה כבד, והוא מעולם לא באמת היה שם. הוא היה כל הזמן בגעגוע לארץ. לא לרעב, גם לא כנעני שהיה אז בארץ, אפילו לא לנכדים. כל הנפש שהוא עשה בחרן עזבו אותו, וגם לוט עומד לעזוב אותו – הוא התגעגע לחזור אל "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'"! אבל אם הקב"ה לימד אותו שכאשר יש רעב כבד בארץ צריך לרדת, והוא ידע את הרמב"ן שאומר שהוא לא היה צריך לרדת או כן היה צריך לרדת – הוא ייתן לנו כח שכאשר אנחנו נאלץ לרדת לחו"ל, לא נהפוך להיות לוט!
אתם יודעים כמה יהודים ירדו לאמריקה ולמצרים ולחו"ל במהלך ההיסטוריה ונעלמו – כי הם נזכרו והתגעגעו ל-"גן ה' כארץ מצרים כי כולה משקה"?! הכח של יהודי לרדת למצרים ולהישאר שם גר ולהתגעגע לארץ, הכח שיש לעם ישראל לחלום כל היום "ותחזינה עינינו" כשיש רעב כבד בארץ, הכח של הרמב"ן שכתב את האגרת המפורסמת לבנו כאשר הוא הגיע לארץ ורואה אותה והוא מתאר בה את יופיה וכמה שהיא מדהימה, ואומר שאולי בשבת בעוד שבוע יהיה לנו מנין בירושלים, הכח של רבי יהודה הלוי שמתאר בכוזרי שנעימים לו רגבי הארץ יותר מכל ספרד ומנעמיה – הכל זה מאברהם אבינו!
לחטוף כאפה – ולהתעלות עוד
אברהם עכשיו מבין מה יהיה תפקידו הבא. בואו ננסה להיכנס לראש של אברהם – 'אמרו לי "ואעשך לגוי גדול". יצאתי מנמרוד, הגעתי לחרן להפיץ שם את האמונה בה', ועכשיו הקב"ה אומר לי ללכת לארץ כנען, למקום של בניו של כוש, ילדיו של נמרוד'. נמרוד, הוא אמרפל, מנסה עכשיו לסחוב אחריו את ילדיו של שם – כדרלעומר מלך עילם וכו'- מהאזור של מגדל בבל, משנער, ולהביא אותם לארץ כנען, ומולו עומד רק אברם העברי. הוא יגיע עוד מעט לסדום עם הקואליציה שלו, לא רק כדי לשבות את לוט אלא כדי לשבות את כל סדום ועמורה, להשליט את התפיסה הנימרודית בעולם. ומולו מצווה אברהם אבינו ללכת "אל הארץ אשר אראך". אברהם כבר מזמן רוצה ללכת אל ארץ כנען, עוד בסוף הפרשה הקודמת הוא מנסה ללכת לשם יחד עם אביו תרח, אבל עכשיו הוא הולך "אל הארץ אשר אראך", והניסיון שלו הוא להיות בארץ ולראות בזה רק ציווי ה'. הוא לא ראה פה שום רעב, כלום הוא לא ראה, והוא ירד למצרים רק בגלל שכתוב בשו"ע שכאשר כבד הרעב צריך לרדת. ולכן הוא לוקח איתו את שרי ואת לוט ואת כל מי שצריך. והניסיון שלו במצרים הוא שמצרים לא נדבקת בו בכלל. כלום. אדרבה – הוא מביא ממצרים את הגר שבסוף בסוף תהיה קטורה. הוא מוציא ממצרים את בת פרעה.
וכך הם כל הניסיונות של אברהם – הגעתי לשלב מסוים בקונספציה שלי, שהוא שיא באמונה, אני צריך להבין שעכשיו אני בנקודה שבה הקב"ה נותן לי "כאפה" כזו ואומר לי שזה הזמן להביא את עומק הציווי והאמונה למקום יותר עליון. אברהם יסד בעולם את המציאות שממנה באו עשרת הדברות. אפשר לשמוע "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", בוודאי. אפשר לשמוע "זכור את יום השבת", אבל איך יהודי יזכור את יום השבת?! איך הוא לא יידבק בחולין במצרים? איך יהודי יוכל להישאר כל הזמן ב-"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"? איך הוא יהיה ב-"אנכי ה' אלקיך"? הוא הוא יהיה באמת ב-"לא תחמוד"?!
העולם נברא בעשרה מאמרות, ועשרה דורות מאדם עד נח ומנח עד אברהם אלו אלפיים השנה עד שאברהם הגיע. אברהם סיים ב-"ואת הנפש אשר עשו בחרן" סיים את אלפיים שנות התוהו, אלפיים השנים הראשונות מתוך ששת אלפי השנים שהעולם מתקיים בהם. והעולם עומד ללכת עכשיו לטימיון כי הוא לא יכול ללכת "אל הארץ אשר אראך" מפני שאין מי שיעלה אותו בניסיונות – וכך מגיע אברהם ומעלה את העולם ועוד ועוד ועוד, כל פעם מהמקום הכי עליון שאליו הוא הגיע ונדמה שלך שכבר אי אפשר לעלות יותר, אל שיא חדש של קדושה.
בהבראם – באברהם
כך יאמר הקב"ה לאברהם בעקדה –
וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק.. (שם כ"ב, ב'),
ואומר שם רש"י –
קַח נָא. אֵין "נָא" אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה. אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמוֹד לִי בְּזֶה הַנִּסָּיוֹן שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא הָיָה בָהֶן מַמָּשׁ. (שם ברש"י)
אתם מבינים? – כל החיים הם בעצם לתפוס את הניסיונות של אברהם. ובכוונה הרחבנו על לוט – הוא עבר את הניסיון. הוא עוצמה אדירה, הוא הולך יחד עם אברהם, הוא עומד מול כל סדום, אבל הוא לוט. הוא גדל אצל אבא הרן וכמו אביו גם הוא "יושב על הגדר, רגל פה רגל שם", ממש כמוני. וכשהוא נפרד מאברהם הוא נדבק בחלק התחתון של "אנשי סדום רעים וחטאים" שבו.
זוכרים את הפסוק בתחילת בריאת העולם? –
אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם וְהָאָ֖רֶץ בְּהִבָּֽרְאָ֑ם בְּי֗וֹם עֲשׂ֛וֹת ה' אֱלֹהִ֖ים אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם. (שם ב', ד')
עם האות ה' הקטנה שמופיעה שם? חז"ל מביאים שם –
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, בְּהִבָּרְאָם – בְּאַבְרָהָם, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר עַל הֲדָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה (נחמיה ט, ו): אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ וגו' וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, כָּל הָאוֹנְקִים הַזֶּה בִּשְׁבִיל מָה, בִּשְׁבִיל (נחמיה ט, ז): אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִים וְשַׂמְתָּ שְׁמוֹ אַבְרָהָם. (ב"ר י"ב ט')
זו לא דרשה סתם. עשרה ניסיונות הם הבירור איך אני יוצר עשר ספירות, איך אני בורא עולם כפי שהקב"ה בורא את העולם מלמעלה. איך אני בורא עולם מלמטה ויכול לייצר בעולם את הכח להידבק באמת באמת באלוקות. להגיע למקום גבוה וממנו להתעלות למקום אחר, גבוה יותר, שמבחינת ההגיון שלי הוא הפוך לחלוטין. לגרש את ישמעאל לא בגלל שזה קשה או קל אלא בגלל שאני התעליתי למקום שבו לקחתי את בן השפחה המצרית שהוא בני והעליתי והתפללתי עליו "לו ישמעאל יחיה לפניך", ואני צריך עכשיו לשנות את התפיסה, את הקונספציה שלי, לגמרי ולקבל את זה שאני עכשיו בונה עולם של מלחמת ישמעאל ויצחק. לעבור את כל החלקים הללו.
אולי באמת דווקא הלימוד על לוט, שמראה לנו את החיים היותר רגילים והגיוניים שלנו, יכול להבהיר לנו מה זה להגיע למצרים, להיות שם "כי כבד הרעב" ולהתגעגע חזרה "אל הארץ אשר אראך" – אז מה אם יש רעב? אז מה אם "הכנעני אז בארץ"? זה בכלל לא הנושא. הנושא הוא "הארץ אשר אראך".
ברית בין הבתרים לשיטת הרמב"ם היא הגיונית וברורה ובכלל לא נחשבת לאברהם כניסיון מפני שהוא חי בארץ "אשר אראך". הוא חי במציאות הזו.
מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי. הניסיונות של אברהם הם מקור הכח שלנו וגם כאשר ישראל חטאו בעגל וכמעט אבדו את הלוחות שיש בהם עשר הדברות, מכוחם של עשרת הניסיונות שכל כך עמוק נחקקו בנו, "זכור לאברהם" את אותם עשרה ניסיונות – מכוחם זכינו מחדש לעשרת הדברות. בלוחות השניים היו דברים פחותים מהלוחות הראשונים – האותיות לא היו חקוקים משני עבריהם, ולא היו אלף אורות שהיו בלוחות הראשונים וכו', אבל עשרת הדברות הן אותן עשרת הדברות, ומכח מה? – מכח זה שעשרת הניסיונות של אברהם נחקקו בנו.
הביטו אל אברהם ואל שרה
כשנרצה להבין כיצד עמדו אימותינו, נשותינו ובנותינו בניסיונות הבלתי נפסקים של העולם לחטוף לנו את הקדושה, את הנשים, את הצניעות, נצטרך להבין שהכל נעוץ בסיפור של "ותוקח שרה בית פרעה" ולהבין מחדש את כל הפרשה ולתפוס איך אברהם עומד ובונה יחד עם שרה את היכולת לכל הדורות לעמוד מול זה. כשיבוא הקב"ה ויפקוד אותנו – "משפחת החנוכי, משפחת הפלואי, משפחת החצרוני", יגיד רש"י שהאותיות י' ו-ה' ניתנו כאן בתחילת וסוף כל שם משפחה, כי באו האומות וטענו – 'אם בממונכם ובגופכם שלטו המצרים, בוודאי הם גם שלטו בנשותיכם ובאימותיכם'. מי שלומד את הפרשה הזו מחדש עם אברהם ושרה ומתחיל להיכנס לעומק הסיפור, מבין שכל מקור הכח שלנו לעמוד בדבר הבלתי נתפס הזה הוא במה שחקקו בנו אברהם ושרה –
…הַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־צ֣וּר חֻצַּבְתֶּ֔ם וְאֶל־מַקֶּ֥בֶת בּ֖וֹר נֻקַּרְתֶּֽם. הַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־אַבְרָהָ֣ם אֲבִיכֶ֔ם וְאֶל־שָׂרָ֖ה תְּחוֹלֶלְכֶ֑ם כִּֽי־אֶחָ֣ד קְרָאתִ֔יו וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ וְאַרְבֵּֽהוּ. (ישעיהו נ"א, א'-ב')
עשרה הניסיונות האלה הרימו את העולם מה-"לוט"יות שלו שמשכה אותם למטה – למרות ש'אני לוט הגדול', כי אני בסך הכל בן אדם, ולהביא גם את לוט – ואפילו מתוך שכרות – למעלה, להביא את רות המואביה, את דוד המלך ואת המשיח שיביא את הביטול הזה לידי שיאו.
רק פתחנו את הנושא ובאמת צריך להתמקד ולהתעמק עוד בכל אחד ואחד מהניסיונות. שהקב"ה ייתן לנו כח בעז"ה שלא יביאנו לידי ניסיון ושנזכה לראות "את הארץ אשר אראך" בגאולתה ובישועתה השלמה במהרה בימינו.