למשות את העולם ממחשבת המן. לפרשת פקודי תשפד

אשר פוקד על פי משה

נפתח את הלימוד בשאלה אחת על הפרשה ולאחריה נעבור ללימוד מגילת אסתר. הפרשה מתחילה בכל פקודי משה –

אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל-פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַֽלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן-אַֽהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן. (שמות ל"ח, כ"א)

כלומר משה סופר ומונה את כל ענייני המשכן, וכפי שמביא רש"י –

אלה פקודי. בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחשת, ונמנו כל כליו לכל עבודתו. (שם רש"י)

הכל היה ביד איתמר אבל הכל הובא אל משה וממנו התחילה הבניה והעשיה. והשאלה היא מדוע צריך את משה פה? הוא יקים את המשכן, הוא זה שמצווה על הבניה אבל למה משה רבנו צריך שיביאו את כל הזהב הכסף והנחושת וכו' אליו? ע"פ חז"ל הכל הובא אל משה וממנו זה עבר לבצלאל ולאהליאב וכו' – מה עניינו של משה פה?^[1]

קריאה למפרע

נשאיר את השאלה הזו לנענה אליה להמשך וכעת נעבור ללמוד את ענייני הפורים והמגילה. גם פורים קשור במשה רבנו, כזכור שהמן הרשע שמח שמחה גדולה שיצא לו בגורל שיקיים את גזרתו בחודש אדר –

כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר, נפל לי פור בירח שמת משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר נולד משה.^[2] (מגילה י"ג:)

אני מבקש להיכנס ללמוד את ענייני המגילה ובעצם ללמוד אותנו וכפי הביאור החסידי על מה שנאמר בגמרא – "הקורא את המגילה למפרע לא יצא" (מגילה ב'.), היינו לא רק כהבנה הפשוטה בזה שמי שקורא את מגילת אסתר מסופה לתחילתה אינו יוצא ידי חובת מצוות קריאתה, אלא כביאורו הנפלא של מרן הבעל שם טוב זיע"א, שמי שקורא את המגילה וחושב שזהו רק סיפור היסטורי, למפרע, ואין לו שייכות לכל רגע ורגע בחיינו – לא יצא. אמנם הלכתית הוא יוצא ידי חובה בזה אבל הוא אין סיכוי שהוא ייצא מהקונספציה שלו, מהמקום הנוח והמקובע שלו. מי שלא מבין שמגילת אסתר הוא סיפור שאנו חווים בכל יום ויום, בכל זמן וזמן – "נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה" – לא באמת קרה לו משהו, הוא לא יצא. בלי לקרוא את המגילה לעומקה ושלא למפרע אי אפשר לצאת מהנמיכות הרוחנית, מהדיכאון האנושי בעקבות המצב, אין סיכוי.

אין עב"מים בשושן

לפני שניכנס לפסוקי המגילה ולמדרשיה, נוסיף פיסת מידע היסטורית חשובה כרקע למגילה. המן הרשע לא קם פתאום, העולם לא פתאום פיתח רפלקס אנטישמי והתחיל לשנוא אותנו, אלא קדם לכך תהליך. המן איננו עב"מ שנחת לאזור מהחלל החיצון. בספר עזרא כתוב –

וּבְמַלְכוּת֙ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בִּתְחִלַּ֖ת מַלְכוּת֑וֹ כָּתְב֣וּ שִׂטְנָ֔ה עַל־יֹשְׁבֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם. (עזרא ד', ו')

כזכור המשתה הגדול בתחילת פרק א' במגילה התרחש רק בשנה השלישית למלוכת אחשוורוש, כלומר השטנה הזו נכתבה עוד לפני כן – "בתחילת מלכותו". אחשוורוש כידוע עלה למלוכה אחרי כורש (עי' רש"י בתחילת המגילה). מרדכי הגיע לשושן , כמתואר במגילה –

… מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם-הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הָגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכָנְיָ֣ה מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל. (אסתר ב', ו')

כלומר מרדכי הוא ירושלמי שהוגלה לבבל, ולאחר שהאימפריה הפרסית כובשת את בבל וכורש הופך למלך הגדול, הוא מצהיר את הצהרתו המפורסמת בדבש שיבת ציון, אוטונומיה לעם ישראל ורשות לבנות את בית המקדש בירושלים. עזרא קורא לעם ישראל לעלות אבל העשירים והחשובים העדיפו להישאר בגולה "לבל יפרדו ממשכנותם ומעסקיהם" (ריה"ל ספר הכוזרי, מאמר שני). המשנה בקידושין מתארת מי עלו מבבל כשרובם של הייחוסין שמוזכרים שם היו אלו "שאומרים עליהם את המי-שברך", כלומר לא ה'סלתה ושמנה' של העם אלא דווקא מדלת העם והפחותים שבו.

כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלים

אחשוורוש שמולך אחרי כורש כאמור, היה בסך הכל מלך טוב גם כן, הוא מינה שר בכיר יהודי בממשלתו – את מרדכי עצמו, והזמין את היהודים למשתה הגדול, "כרצון איש ואיש" ולפי חז"ל כל יהודי קיבל את ההכשר שרצה על המזון שהוגש לו.^[3] כל זה עוד לפני שאסתר נתמנתה למלכה. נכון, היו שם בסעודה כלי המקדש, "כלים מכלים שונים", אבל בסך הכל ליהודים היה שם טוב.

באותו זמן בירושלים התחילו לכתוב שטנה על המשך בנין המקדש – קמה מפלגת אופוזיציה אנטישמית שמפריעה בבנייה. ומי עמד בראש המפלגה? –

עשרת בני המן. ראיתי בסדר עולם אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ד) "וּבְמַלְכוּת֙ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בִּתְחִלַּ֖ת מַלְכוּת֑וֹ כָּתְב֣וּ שִׂטְנָ֔ה עַל־יֹשְׁבֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽים". ומה היא השטנה? לבטל העולים מן הגולה בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית, והלשינו עליהם הכותים והחדילום, וכשמת כורש ומלך אחשורוש והתנשא המן דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנין ושלחו בשם אחשורוש לשרי עבר הנהר לבטלן". (רש"י על אסתר, ט', י')

כבר בתחילת מלכות אחשוורוש היה זה המן שיעץ לו להפסיק את בניין בית המקדש, כלומר הוא היה "אוהב ישראל" ידוע כבר מזמן, ואחשוורוש ידע בדיוק מי הוא ומה דעותיו – קיצוני מאד, וקצת משוגע. והשאלה היא למה דווקא אחרי שבע שנים מתחילת מלכות אחשוורוש המלך מעביר את טבעתו ונותן אותה להמן? איך הוא פתאום מוכן לכל הגחמות הרדיקליות של המן? והשאלה היותר חשובה היא – בכזו אימפריה ליברלית, כזו אמריקה, אירופה הנאורה, איך 'קנו' את הרעיון ההמני? איך זה עבר בתקשורת?^[4]

מתחילת מלכות אחשוורוש ועד לגזרה עוברות שתים עשרה שנה אבל כבר בתחילת מלכות אחשוורוש המן ובניו כבר מנהלים שטנה על יושבי יהודה וירושלים, אולי גם לפני כן, ואף אחד לא התייחס לזה. בשנת שבע למלכותו, שבע שנים אחרי כתב השטנה, אנחנו עוד ישבנו בסעודות המלך שאננים, שותים ואוכלים. איך קורה שהמן מצליח להפוך את דעת הקהל העולמית?

איך משיגים את דעת הקהל העולמית?

בואו נראה את המדרש –

אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם (אסתר ג, ט) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הָמָן הָרָשָׁע לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בּוֹא וּנְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם, אָמַר לוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לָא יָכֹלְתָּ לְהוֹן, בְּדִיל דֶּאֱלָהֲהוֹן לָא שָׁבֵיק לוֹן כָּל עִקָּר [תרגום – לא תוכל להם, כיון שהא-להים שלהם לא עוזב אותם לעולם], תָּא חֲזֵי מָה עֲבֵיד לוֹן לְמַלְכִין קַמָּאֵי דַּהֲווֹן קוֹמֵינָן דַּהֲווֹן פָּשְׁטִין יְדֵיהוֹן עֲלֵיהוֹן [בוא וראה מה עשה למלכים הקודמים שרצו לקום עליהם], דַּהֲווֹן מַלְכַיָא רַבְרְבַיָא וְגוּבְרַיָא טְפֵי מִינָּן [מלכים גדולים וגיבורים יותר מאיתנו (לפי מדרש זה אחשורוש צוחק על כוונתו של המן, ואגב, הוא יודע בדיוק לאיזה עם המן מתכוון)], וְכָל מַאן דְּאָתֵי עֲלֵיהוֹן לְמֵבְדִּינְהוּ מִן עָלְמָא וּדְיָעַץ עֲלֵיהוֹן, מִיבַּטֵּל מִן עָלְמָא וַהֲוֵי לִמְתָל לְכָל דָּרֵי עָלְמָא [וכל מי שבא עליהם לאבדם מן העולם הקב"ה ביטל אותו מהעולם והפך למשל ושניה כל באי עולם], וַאֲנַן דְּלָא מַעֲלֵינַן כְּוָתַיְהוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שְׁבֵיק לָךְ מִלְמַלָּלָא, תּוּב בְּפִתְגָּמָא דְּנָא [ואנחנו שאיננו מעולים כמותם על אחת כמה וכמה שאבד. הפסק מלדבר שטויות ובוא תישאר בעניינים שלך]. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה הָמָן הָרָשָׁע מְטָרֵד עַל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל פִּתְגָּמָא דְּנָא כָּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא וּמְיָעֲצוֹ עֵצוֹת רָעוֹת עַל יִשְׂרָאֵל (זה מדהים – המן משגע את אחשורוש כבר שבע שנים, יום יום, ואחשורוש מנסה לגרש אותו). אָמַר לוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוֹאִיל וְכָךְ נִמָּלֵךְ בַּחֲכָמִים וּבַחַרְטֻמִּים. מִיָּד שָׁלַח וְקִבֵּץ אֶת כָּל חַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, בָּאוּ כֻלָּן לְפָנָיו, אָמַר לָהֶם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, רְצוֹנְכֶם שֶׁנְּאַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם? אָמְרוּ לוֹ כֻּלָּן בְּבַת אַחַת מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן וְרוֹצֶה לְהַשְׁלִיךְ בְּדָבָר זֶה, שֶׁאִם אַתָּה מְאַבֵּד יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לג, כה) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים נִקְרְאוּ נָכְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא [וישראל נקראים קרובים] הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ח, מא) וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְךָ יִשְׂרָאֵל הוּא. וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קְרוֹבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמח, יד) לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ד, כב) בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, (דברים יד, א) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא קָרוֹב לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמה, יח) קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. וְאֵין אֻמָּה קְרוֹבָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ז) כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, וְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לִשְׁלֹחַ יָד בִּקְרוֹבָיו וּבְבָנָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵיךְ יִמָּלֵט?! לְפִי שֶׁהוּא שַׁלִּיט בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְנֶפֶשׁ כָּל חַי, בְּיָדוֹ לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַשְׁפִּיל, לְהָמִית וּלְהַחֲיּוֹת. לֵךְ הִתְבּוֹנֵן בַּמְלָכִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁעָבְרוּ עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, מָה עָלְתָה בָּהֶם, כְּמוֹ פַּרְעֹה וְסַנְחֵרִיב. מִיָּד אָמַר לוֹן הָמָן (המן שומע את התשובה של אומות העולם לאחשורוש והוא מתערב בדיון. הוא בונה את העסק שלו שנים, יחד עם המופתי ועם אירופה וכו' -) אֱלוֹהַּ שֶׁטִּבַּע פַּרְעֹה בַּיָּם וְעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁשְּׁמַעְתֶּם (כלומר – אני לא חולק עליכם היסטורית. אני מכיר את ההיסטוריה אבל -) כְּבָר הוּא זָקֵן וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, (וההוכחה שלי היא -) שֶׁכְּבָר עָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר וְהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ, וְשָׂרַף אֶת הֵיכָלוֹ, וְהִגְלָה אֶת יִשְׂרָאֵל וּפִזְרָן בֵּין הָאֻמּוֹת, וְהֵיכָן כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁכְּבָר הִזְקִין?! [האלוה שלהם, האמונה שלהם כבר איננה רלוונטית (האם אין אנחנו שומעים פה את עצמנו קצת?…)] שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צד, ז) וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.^[5] כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם כֵּן כָּעִנְיָן הַזֶּה, מִיָּד קִבְּלוּ דְבָרָיו וְהִסְכִּימָה דַעְתָּם לְכַלּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכָתְבוּ אִגְרוֹת וְחָתְמוּ.

זה מדהים. הגזרה איננה תכנית של אדם אחד משוגע אלא זו תכנית בהסכמה עולמית רחבה. המן שואג שאנחנו נהיה רדומים ויש כח לעורר את ה-"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו". כל עובדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים והמן ורק איזה 'נער גבעות' אחד, משוגע שמתסיס את כל האוירה "לא יכרע ולא ישתחווה".

להיצמד לעובדות – לעוות את ההיסטוריה

המדרש ממשיך –

וְכֵן כָּתְבוּ בְּאוֹתָן אִגְרוֹת – 'שָׁלוֹם לָכֶם עַד אֵין חֵקֶר, יִוָּדַע לָכֶם שֶׁאָדָם יֵשׁ בֵּינֵינוּ, וְלֹא מִמְקוֹמֵנוּ הוּא אֶלָּא מִזֶּרַע הַמְלוּכָה הוּא וּמִזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק (הוא בנו של עשו, נכדו של יצחק, נינו של אברהם אבינו – זרע המלוכה) וּמִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר הוּא, וְהָמָן שְׁמוֹ, וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ שְׁאֵלָה קְטַנָּה וְקַלָּה עַל עַם אֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ בֵּינֵינוּ, נִבְזֶה מִכָּל הָעַמִּים, וְדַעְתָּם גַּסָּה עֲלֵיהֶם, חֲפֵצִים בְּרָעָתֵנוּ וְקִלְּלַת הַמֶּלֶךְ שְׁגוּרָה בְּפִיהֶם (מילות האגרת הזו מבהירות את עלילת הדם שניהלו כאן נגד היהודים, מצד אחד להגדיל ולרומם את המן ומצד שני להציג את היהודים כשונאי המלך, "שיילוק", אנשים רעים שרוצים שכל העולם ימות) וּמַהוּ קְלָלָה שֶׁמְקַלְּלִין אוֹתָנוּ? (תהלים י, טז) ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ ('כנסו אליהם פעם לתפילה בבוקר ותראו את התוכן שלהם – 'אבדו גוים'). וְעוֹד אוֹמְרִים (תהלים קמט, ז) לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים. וְכוֹפְרִים בְּמִי שֶׁעָשָׂה לָהֶם טוֹבָה, בּוֹאוּ וּרְאוּ מֵאוֹתוֹ עָנִי פַּרְעֹה (איש מסכן, נעבעך) מֶה עָשׂוּ, כְּשֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם קִבְּלָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְהוֹשִׁיבָם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, וְזָן אוֹתָן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, וְהֶאֱכִילָם כָּל טוּב שֶׁבְּאַרְצוֹ, פַּלְטֵרִים הָיוּ לוֹ לִבְנוֹת וְהָיוּ בּוֹנִין שָׁם, (ואחרי כל זה -) בְּכָל זֹאת לֹא הָיָה יָכוֹל לָהֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבָּאוּ בַּעֲלִילָה וְאָמְרוּ לוֹ (שמות ה, ג) לִזְבֹּחַ לַה' אֱלֹהֵינוּ נֵלֵךְ דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים, אַחַר כָּךְ נָשׁוּב, אִם רְצוֹנְךָ הַשְׁאִילֵנוּ כְּלֵי כֶסֶף וכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלוֹת, וְהִשְׁאִילוּם כַּסְפָּם וּזְהָבָם וְכָל הַבְּגָדִים הַטּוֹבִים שֶׁלָּהֶם, וְטָעֲנוּ כָּל אֶחָד כַּמָּה חֲמוֹרִים שֶׁלָּהֶם לְאֵין מִסְפָּר, עַד שֶׁנִּצְּלוּ אֶת מִצְרַיִם! (כלומר – היהודים האלה, גונבים את כל הכספים שבעולם!, וזה אפילו כתוב אצלם במקורות -) הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יב, לו) וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם, וּבָרְחוּ לָהֶם. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע פַּרְעֹה שֶׁהָיוּ בּוֹרְחִים, הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם לְהָשִׁיב אֶת מָמוֹנוֹ. מֶה עָשׂוּ לוֹ? הָיָה עִמָּהֶם אָדָם אֶחָד וּשְׁמוֹ משֶׁה בֶּן עַמְרָם, וּבִכְשָׁפָיו נָטַל מַקֵּל אֶחָד וְלָחַשׁ עָלָיו וְהִכָּה בּוֹ אֶת הַיָּם עַד שֶׁנֶּחֱרַב, וְנִכְנְסוּ כֻּלָּם בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְעָבְרוּ כֻלָּם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה עָבְרוּ, וּבַמֶּה יִבְּשׁוּ הַמַּיִם ['משה היה מכשף גדול, היו להם כוחות מאגיים'!]. כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַּרְעֹה נִכְנַס אַחֲרֵיהֶם לְהַחֲזִיר אֶת מָמוֹנוֹ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה דְּחָפוּהוּ בְּתוֹךְ הַיָּם, וְנִטְבַּע הוּא וְכָל חֵילוֹ בַּיָּם, וְלֹא זָכְרוּ הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה לָהֶם, הֲלֹא תִשְׁמְעוּ שֶׁהֵם כְּפוּיֵי טוֹבָה! (עד עכשיו המן כאילו עמד בצד ונתן לחכמי העולם לדבר, כעת הוא מתקדם לפרונט ומתחיל לדבר בגוף ראשון -) וְעוֹד מֶה עָשׂוּ לַעֲמָלֵק אֲבִי אַבָּא? בְּשָׁעָה שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים, וּמֵהֵיכָן בָּא עֲמָלֵק, אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁבָּא מֵאֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁבָּא לִטֹּל עֵצָה מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבַּעַל עֵצָה אַתָּה וְגַם בַּעַל מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת, וְכָל הַנּוֹטֵל עֵצָה מִמְךָ אֵינוֹ נִכְשָׁל. אָמַר לוֹ רְאֵה מֶה עָשׂוּ אֻמָּה זוֹ לְמִצְרַיִם, שֶׁעָשׂוּ לָהֶם כַּמָּה טוֹבוֹת, וּמַה לְּמִצְרַיִם שֶׁעָשׂוּ לָהֶם כַּמָּה טוֹבוֹת עָשׂוּ לָהֶם כָּךְ, לִשְׁאָר אֻמּוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה [כלומר 'אני, עמלק, מפחד מהם. אין לי סיכוי מולם – יש לך עצה בשבילי?'] הֵיאַךְ אַתָּה יוֹעֲצֵנִי? אָמַר לוֹ בִּלְעָם, לֵךְ וַעֲשֵׂה עִמָּהֶם מִלְחָמָה, וְאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה עִמָּהֶם מִלְחָמָה אֵין אַתָּה יָכוֹל לָהֶם ['רק אתה עמלק תוכל להילחם מולם'] מִפְּנֵי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, וְאַף אַתָּה [היינו עמלק] שֶׁהוּא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, תָּלוּי בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. מִיָּד בָּא עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה.

למה עמלק בכלל בא להילחם עם ישראל? זה בדיוק הפרוטוקולים של זקני ציון! הם מפתחים שם באירופה כל מיני תיאוריות – עמלק נלחם בעם ישראל כי כם סכנה לעולם כולו. הם כפויי טובה. הוא בא לבלעם שאמר לו אתה היחיד שיכול להילחם בהם, כי גם לך כמוהם, עמלק, יש את הזכויות של אברהם.

'האכזריות' של מנהיגי היהודים

מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ משֶׁה פַּרְנָס שֶׁלָּהֶם? הָיָה לוֹ תַּלְמִיד אֶחָד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שְׁמוֹ, וְהָיָה אַכְזָרִי עַד מְאֹד וְלֹא הָיָה לוֹ רַחֲמִים, אָמַר לוֹ אוֹתוֹ משֶׁה (שמות יז, ט) בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, אֵינִי יוֹדֵעַ אוֹתָן אֲנָשִׁים שֶׁבָּחַר אִם בַּעֲלֵי כְשָׁפִים הֵם אוֹ אִם גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה, מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ משֶׁה נָטַל מַקֵּל בְּיָדוֹ וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה עָשָׂה בוֹ, וְכֵיוָן שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לָּחַשׁ עֲלֵיהֶם וְרָפוּ יְדֵיהֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יז, יג) וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב ['איזה אכזריות הם הפעילו שם! היהושע הזה, הוריד את הראשים של כל הגיבורים בסיכולים ממוקדים והשאיר רק את החלשים' ("ויחלוש")]. בָּאוּ עַל סִיחוֹן וְעוֹג גִּבּוֹרֵי אַרְצֵנוּ, שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגוּם. בָּאוּ עֲלֵיהֶם מַלְכֵי מִדְיָן, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגָן. וְעוֹד מֶה עָשָׂה תַּלְמִיד שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ משֶׁה, הִכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלֹא דַי שֶׁנָּטַל אֶת אַרְצָם, אֶלָּא שֶׁהָרַג מֵהֶם שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, וְחִלֵּק אֶת אַרְצָם לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא חָמַל עֲלֵיהֶן [אפילו על הבלתי מעורבים!], וְאוֹתָן שֶׁלֹא בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג הָיוּ לוֹ לַעֲבָדִים. בָּאוּ עֲלֵיהֶם סִיסְרָא וַהֲמוֹנוֹ וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה עָשׂוּ לוֹ לְנַחַל קִישׁוֹן שֶׁגְּרָפָם וּשְׁטָפָם וְהִשְׁלִיכָם לַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, כא) נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם. וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שָׁאוּל שְׁמוֹ, וְהָלַךְ וְנִלְחַם בְּאֶרֶץ אֲבִי אַבָּא עֲמָלֵק,^[6] וְהָרַג מֵהֶם מֵאָה אֲלָפִים פָּרָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וְגַם לֹא חָמַל עַל אִישׁ וְעַל אִשָּׁה וְלֹא עַל עוֹלֵל וְיוֹנֵק, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגָם.^[7] וְעוֹד מֶה עָשָׂה לַאֲגַג זְקֵנִי שֶׁחָמְלוּ עָלָיו תְּחִלָּה, לַסּוֹף בָּא אָדָם מֵהֶם וּשְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, חֲתָכוֹ וְנָתַן בְּשָׂרוֹ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם, כְּדִכְתִיב (שמואל א טו, לג) וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגוֹ מִיתָה מְשֻׁנָּה כָּזֹאת שֶׁשְּׁמַעְתֶּם ['היהודים האלה רוצחים עם תעודות!']. וְאַחַר זֹאת הָיָה לָהֶם מֶלֶךְ אֶחָד דָּוִד בֶּן יִשַּׁי שְׁמוֹ, וְהָיָה מַשְׁחִית וּמְכַלֶּה אֶת כָּל הַמַּמְלָכוֹת וְלֹא הָיָה חוֹמֵל עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כז, יא) אִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָּוִד. וְעָמַד אַחֲרָיו שְׁלֹמֹה בְּנוֹ וּבָנָה לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל בַּיִת אֶחָד וְקָרָא לוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה לָהֶם בְּתוֹכוֹ, כְּשֶׁבָּאִין לְמִלְחָמָה נִכְנָסִין בְּתוֹכוֹ וּמְכַשְׁפִים בְּתוֹכוֹ, וּכְשֶׁהֵן יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ הוֹרְגִים וּמַחֲרִיבִים אֶת הָעוֹלָם. וּמֵרֹב טוֹבָה שֶׁהָיָה לָהֶם מָרְדוּ בֵּאלֹהֵיהֶם, וְעוֹד שֶׁהִזְקִין אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ שֶׁלָּהֶם ['ואז גם החליפו אותם. בא אחד ש'הלך על המים' ואחר ש'סוס פרס לו כנפיים' והם נבחרו במקומם'…].

האם אנחנו מבינים מה קורה לעולם שמאמין אמנם בא-להים אבל לא יודע ש-"ה' אלהי ישראל מלך"? – בלי להבין הוא הופך להיות עבד של המן, ולך תסביר לו שהתכנית של המן היא לחסל להם את כל אירופה ואת כל אמריקה… אולי הם בסוף יבינו אבל זה כבר יהיה מאוחר מדי.

והמן ממשיך –

וּבָא נְבוּכַדְנֶצַּר וְשָׂרַף אוֹתוֹ בַּיִת שֶׁלָּהֶם, וְהִגְלָם מֵעַל אַדְמָתָם וְהֵבִיאָם בֵּינֵינוּ, וַעֲדַיִּן לֹא שִׁנּוּ מַעֲשֵׂיהֶם הַמְכֹעָרִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם בַּגָּלוּת בֵּינֵינוּ ('הם פה בזכותינו, אנחנו מחזיקים אותם פה ובכל זאת' -) מַלְעִיגִין אוֹתָנוּ וְאֶת אֱמוּנַת אֱלֹהֵינוּ ("דתיהם שונות ואת דתי המלך אינם עושים" – 'אדוני המלך, כשהם אומרים לך שהם מתפלים בשבילך הם מתכוונים שה' ימלוך ולא אתה') וְעַכְשָׁיו הִסְכַּמְנוּ כֻּלָּנוּ לְדֵעָה אַחַת, וְהִפַּלְנוּ גוֹרָלוֹת לְאַבְּדָן מִן הָעוֹלָם, וּבְאֵיזֶה זְמַן יִתָּכֵן לָנוּ לְכַלּוֹתָם, וְנָפַל עֲלֵיהֶם הַגּוֹרָל בְּחֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר בּוֹ ('הא-לוה שלהם זקן, הם מרדו, משה מת, ואני מזרעו של אברהם'). וְעַכְשָׁו כְּשֶׁיַּגִּיעוּ אֲלֵיכֶם הָאִגְּרוֹת הַלָּלוּ תִּהְיוּ מְזֻמָּנִים לְאוֹתוֹ הַיּוֹם, לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים שֶׁבֵּינֵיכֶם, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וְלֹא תַשְׁאִירוּ מֵהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט.^[8]

וּבְשָׁעָה שֶׁנֶּחְתְּמוּ אוֹתָן הָאִגְּרוֹת וְנִתְּנוּ בְּיַד הָמָן, וַיָּבוֹא שָׂמֵחַ הוּא וְכָל בְּנֵי חֲבוּרָתוֹ, וּפָגְעוּ בְּמָרְדֳּכַי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְרָאָה מָרְדֳּכַי שְׁלשָׁה תִּינוֹקוֹת שֶׁהָיוּ בָּאִים מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְרָץ מָרְדֳּכַי אַחֲרֵיהֶם, וּכְשֶׁרָאָה הָמָן וְכָל חֲבוּרָתוֹ שֶׁהָיָה רָץ מָרְדֳּכַי אַחֲרֵי הַתִּינוֹקוֹת, הָלְכוּ אַחֲרֵי מָרְדֳּכַי לָדַעַת מַה יִּשְׁאַל מָרְדֳּכַי מֵהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ מָרְדֳּכַי אֵצֶל הַתִּינוֹקוֹת שָׁאַל לְאֶחָד מֵהֶם פְּסֹק לִי פְּסוּקֶיךָ, אָמַר לוֹ (משלי ג, כה) 'אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא'. פָּתַח הַשֵּׁנִי וְאָמַר, אֲנִי קָרִיתִי הַיּוֹם וּבָזֶה הַפָּסוּק עָמַדְתִּי מִבֵּית הַסֵּפֶר (ישעיה ח, י) 'עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל'. פָּתַח הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר (ישעיה מו, ד) 'וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָֹּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט'. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מָרְדֳּכַי כָּךְ, שָׂחַק וְהָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה. אָמַר לוֹ הָמָן מָה הִיא זֹאת הַשִֹּׂמְחָה שֶׁשָֹּׂמַחְתָּ לְדִבְרֵי הַתִּינוֹקוֹת הַלָּלוּ?! אָמַר עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת שֶׁבִּשְׂרוּנִי שֶׁלֹא אֶפְחַד מִן הָעֵצָה הָרָעָה שֶׁיָּעַצְתָּ עָלֵינוּ. מִיָּד כָּעַס הָמָן הָרָשָׁע וְאָמַר אֵין אֲנִי שׁוֹלֵחַ יָדַי תְּחִלָּה אֶלָּא בְּאֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת. (אסתר רבה ז', י"ג)

שני צדדים למטבע?

עד כאן המדרש הפלאי הזה, וצריך ללמוד אותו עוד ועוד – מוזכרים בו משה, יהושע, שאול ושמואל, דוד ושלמה. יש בו במדרש הזה משהו שיכול לשכנע. הוא כאילו מראה לנו את הצד השני של המטבע – 'שב באוניברסיטה, תשמע גם את הצד השני. הרי יש שני צדדים למטבע, לא?'. נבוכדנצר בא והחריב את הבית, ואיך אנחנו מתייחסים למקדש? תגידו, כולנו נהנינו מסעודתו של אחשוורוש, וראינו שם את ה-"כלים מכלים שונים", את כלי המקדש, נכון? הרי ידענו שאלו כלי המקדש, אז מה אמרנו? – 'אין דבר". ידענו שבירושלים כותבים שטנה על המקדש אבל פטרנו את זה 'טוב, נו, זה המתנחלים האלה…, רוב העולם בסך הכל במצב מצוין, אין מה להיבהל, זה רק כמה ישראלים קיצונים'. אישרו לנו לבוא לארץ ולבנות את ירושלים, אבל בפועל מפריעים לבנייה – נו, בסדר…',

• 'אבל זה מסוכן, חבר'ה, אלה בני המן, מפלגה קיצונית. זה רציני'.
• 'אה… זה שום דבר, זה רק איש אחד והוא משוגע. העולם לא יתן לזה לקרות'.

ומה כוחו של המן? כבר דיברנו ששמו הוא כשם המאכל שאכלו ישראל במדבר, המן. ושמו של המאכל בא מלשון "וימן ה'" (יונה ב', א'). המן הוא אוכל מזומן, מוכן. הוא יורד מלמעלה – כך גם המן הרשע יורד מלמעלה. חז"ל במדרש שואלים למה הקב"ה לא גמר אותו עוד כשהיה קטן, למה לא חיסל אותו בתחילת מלכות אחשוורוש כאשר הוא ביקש להרוס את בית המקדש? למה הסינואר הזה היה צריך להגיע לגודל המפלצתי שלו? והם עונים –

מָשָׁל לְגוּלְיָיר [חייל פשוט] שֶׁקִּלֵּל לִבְנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ הַכֹּל אוֹמְרִים גּוּלְיָיר הָרַג, עָשָׂה אוֹתוֹ טְרִיכוֹנוּס [קצין זוטר], וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה אוֹתוֹ הֶגְמוֹן [ראש המפקדים] – וְאַחַר כָּךְ הִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – אִלּוּ נֶהֱרַג הָמָן כְּשֶׁיָּרַד וְיָעַץ לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְבַטֵּל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא הָיָה מִי יוֹדְעוֹ, אֶלָּא יִתְגַּדֵּל וְאַחַר כָּךְ יִתָּלֶה, לְפִיכָךְ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְּאוֹ מֵעַל כָּל הַשָֹּׂרִים, וְאַחַר כָּךְ וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, הֲרֵי אוֹיְבֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַפַּלְתָּן הֵן מִתְגַּדְּלִין. (אסתר רבה שם, ב')

הקושי איננו בהמן כי אם בנו. האם כאשר אנחנו לומדים את המדרש המופלא הזה אנחנו לא מרגישים את הדילמות שכל רגע נתון מעבירים לנו דרך המסכים והאולפנים? 'הם חצי צודקים, רבע צודקים, אולי כן ואולי לא, יש שני צדדים'…

חרבונה – התקווה של העולם

ראינו שבסוף המדרש מרדכי הולך לשאול את התינוקות והחלק הזה נראה כלא קשור לרוב המדרש, אבל הסיבה שהוא עשה כן היא בגלל שהם, התינוקות, הם היחידים עוד אפשר לבנות עליהם. הם לא התקלקלו. הם היחידים שזרקו את השכל, השליכו את לימודי הליבה על אירופה ועל ההיסטוריה. הם היחידים שחיים באמת ובתמים "עוצו עצה ותופר", "אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא". הם יודעים בבירור מי רשע ומי צדיק. איזו מלחמה צריך בעולם כדי להעז לדבר ברור על אור וחושך, על טוב ורע, מבלי להתנצל ולגמגם כל הזמן ולהתקבל חזרה.

כל פורים הוא "ארור המן וברוך מרדכי". אפס שאלות. "ארורה זרש, ברוכה אסתר", והפיוט ממשיך –

אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵשׁ לאַבְּדִי. בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי, אֲרוּרָה זֶרֶשׁ אֵשֶׁת מַפְחִידִי. בְּרוּכָה אֶסְתֵּר [מְגִנָּה] בַּעֲדִי.

אֲרוּרִים כָּל הָרְשָׁעִים. בְּרוּכִים כָּל הַצַּדִּיקִים, וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב. (סיום פיוט "אשר הניא")

חרבונה היה בתחילת המגילה מהמפלגה של המן, יחד עם ממוכן, כשהחליטו לבנות את העץ לתליית מרדכי הוא השתתף באותה ועידה מפלגתית. הוא היה חלק מכל חכמי אומות העולם שהוזכרו במדרש, יועץ חשוב מאד הוא היה – אך הוא זכור לטוב. הוא ההוכחה שיש תקווה לעולם. שאפשר להתהפך.

אין זה סתם פיוט, שיר לפורים, אלא הוא מבטא הלכה המופיעה בתלמוד ירושלמי שכל פעם שאומרים 'המן' צריך להצמיד לשמו 'ארור' שנא' "ושם רשעים ירקב", וכשמגיעים למרדכי צריך לומר 'ברוך'. והשאלה היא – למה רק אצלם? למה לא אומרים ארור גם על פרעה, למשל? כי היסוד של פורים הוא שה-'ונהפוך הוא' בא לברר את העניין שהמלך הוא מלכו של עולם, שנצא מכל הבילבולים האלה.

משה הוא ישראל וישראל הם משה

איך ראינו במדרש? – 'היה שם אחד משה בן עמרם שהיו לו כשפים'. מה היה משה? משה היה ביטול מוחלט לקב"ה, הוא הרועה הנאמן. לכן המן היה צריך את החודש שמת בו משה כי למשה ברור לחלוטין שיש רק דבר אחד בעולם – "אין עוד מלבדו", ומשה איננו רק משה הפרטי אלא משה הוא כל ישראל, כמו שמביא רש"י מפורשות בפרשת חקת על שליחת המלאכים ע"י ישראל לסיחון –

…שמשה הוא ישראל וישראל הם משה לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל. (במדבר כ"א, כ"א)

כל אחד מאיתנו הוא בחינת משה. משה הוא הכח למשות את כל העולם ולרומם אותו מהמקומות הכי נמוכים. אפילו את בת פרעה הוא הצליח למשות ולהפוך מבת פרעה ל-'בתיה'.

וממש מה שקרה במצרים קרה במגילת אסתר. פורים ופסח. כל גזרת פורים היתה בפסח.^[9] הדימיון הזה הוא נקודה אדירה – משה רבנו רוצה למשות את כל העולם ולכ לוקח איתו ערב רב (ומהם הגענו, ע"פ חז"ל, לחטא העגל) – וכך בפורים "ורבים מעמי הארץ מתייהדים", כי משה רבנו יודע לראות בפנים עמוק, שבעצם חכמי אומות העולם הם סוג של גולם שאו שהמן ימ"ש ימשוך אותם לדרכו או להבדיל שמשה יצליח למשוך אותם לדרכו. והמן טוען – 'אני לא חולק על העובדות ההיסטוריות, אני רק מסביר אותן בדרכי, לשיטתי, כדי שתבינו שהיהודים האלה, היאהודים, הם מסוכנים לעולם. צריך לנקות מהם את אירופה'.

ואנחנו לפעמים מתבלבלים ממנו גם כן, חושבים שאם ניתן להם מזוודות של כסף הם יירגעו, ולא מבינים שהעיסוק התמידי שלהם הוא "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד", והקב"ה מצילנו מידם – ואין הכוונה שאנו איננו עושים כלום אלא רק נושאים ידיים לשמיים בחוסר אונים אלא הכוונה היא להפנמה שלי את התודעה שאני מגלה פה את הקב"ה, ורק כשאדע שאין עוד מלבדו אז אדע ש-"ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", וכמו שהביא משה רבנו ערב רב, כך במגילת אסתר גורם מרדכי היהודי לרבים מעמי הארץ להתייהד. מתי זה קורה? כאשר הוא "לא יכרע ולא ישתחווה", ואנחנו אלה ששאלנו את מרדכי "מדוע אתה עובר על מצוות המלך?", למה להרוס? למה לעצבן? הרי יש שני צדדים לכל קונפליקט…

חצי שעה של דבקות במשה

עוד ראינו במדרש לעיל על תלמידו של משה, יהושע בן נון שמו. פורים הוא כידוע חג המיוחד מיתר החגים בכמה וכמה עניינים אבל במיוחד בולט שזהו החג היחיד שחוגגים אותו חלק ביום י"ד (הפרזים) וחלק ביום ט"ו (המוקפים). איך זה? מה קרה פה? החלוקה נקבעה בגלל ששושן היתה מוקפת חומה, אבל להלכה נקבע שמי שחוגג את פורים בט"ו אלו בני ערים המוקפות חומה – מימות יהושע בן נון, ולא מימות שושן! מה קשור לפה יהושע בן נון?

זה נפלא; יהושע 'האכזרי', כפי שהמדרש מתאר אותו, לחם בעמלק, הכניס את ישראל לארץ כנען וגנב להם את הארץ הזאת והפך את כל מי שלא הרג אותם לעבדים. מי היה באמת יהושע? הפעם הראשונה שפגשנו אותו היתה כאשר הוא התמנה לרמטכ"ל במלחמת עמלק ברפידים, הפעם השניה בה פגשנו אותו היתה בפרשת משפטים –

וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֗ה עֲלֵ֥ה אֵלַ֛י הָהָ֖רָה וֶֽהְיֵה-שָׁ֑ם וְאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת-לֻחֹ֣ת הָאֶ֗בֶן וְהַתּוֹרָה֙ וְהַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּתַ֖בְתִּי לְהֽוֹרֹתָֽם. וַיָּ֣קָם מֹשֶׁ֔ה וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ מְשָֽׁרְת֑וֹ וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל-הַ֥ר הָֽאֱלֹהִֽים. (שמות כ"ד, י"ב-י"ג)

רגע, רגע – לפי הציווי משה אמור לעלות להר אבל בפועל גם יהושע מצטרף אליו. מה הוא עושה שם? למה הוא עולה איתו? אפילו רש"י שם לא מבין –

ויקם משה ויהושע משרתו. לא ידעתי מה טיבו של יהושע כאן…

ורש"י ממשיך ומבאר –

…ואומר אני שהיה התלמיד מלוה לרב עד מקום הגבלת תחומי ההר, שאינו רשאי לילך משם והלאה, ומשם ויעל משה לבדו אל הר האלהים, ויהושע נטה שם אהלו ונתעכב שם כל מ' יום, שכן מצינו כשירד משה, וישמע יהושע את קול העם ברעה, למדנו שלא היה יהושע עמהם.

יהושע עשה לחשבון לעצמו – 'הרי כאשר משה רבנו ירד מההר, יהיו לו איזה עשרים-שלשים דקות עד שהוא יגיע חזרה למחנה, אז אני אלך איתו כדי שבאותה חצי שעה אני אהיה גם צמוד אליו. אני לא זז ממשה, אני משה'. לכן "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" (אבות א', א'), וממנו אנו מקבלים את הכל. דרך יהושע אנחנו יכולים להתחבר למשה, כי משה הוא 'פני חמה', הוא שמש שורפת, שאין אפשרות להבינה, ורק דרך יהושע, 'פני לבנה', אפשר להתחבר אליו.

רמטכ"ל אבל נער

ומה כוחו של יהושע? שהוא היה 'נער'. איך נער? הרי לפני רגע אמרנו שהוא היה רמטכ"ל! אל תכעסו עלי, מה זה נער? "כי נער ישראל ואוהבו" (הושע י"א, א') – נער משמעו שהוא אמנם היה רמטכ"ל אבל נשאר נער, צעיר, שאיננו שבוי בשום קונספציה. הוא נשאר נערו של משה, למרות שהיה הרמטכ"ל הראשון של צבא ישראל, ולכן הוא המשיך את משה ולכן הוא יכול לכבוש את ארץ כנען.

זה פסוק שתמיד התקשיתי בו. אחרי חטא העגל, יוצא משה ונוטה את אהלו הרחק מן למחנה, ושם הוא נמצא. כלומר כל עם ישראל נמצא בטלטלה, בבלאגן, ואיך משה יכול לעזוב אותם? באמצע המלחמה ראש הממשלה יכול לעזוב את הקבינט כדי ללכת לארבעים יום לכוילל ללמוד?! כתוב שם בפסוק –

…וּמְשָׁ֨רְת֜וֹ יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ נַ֔עַר לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתּ֥וֹךְ הָאֹֽהֶל (שם ל"ג, י"א)

לכאורה על פי כללי העברית היה צריך להיות כתוב "לא ימוש" ולא – "לא ימיש". 'ימיש' הכונה היא כלפי אחרים. יש פה טעות? לא! משרתו יהושע בן נון נער, הרמטכ"ל, היא כל כך דבק ובטל למשה, כזה ירח שמקבל את כל אורו ממשה, שהוא גרם לכך שמשה יכול היה להיות באהל מי"ז בתמוז, מאחרי חטא העגל, כי הוא יהושע הוא נערו והוא עושה את כל מה שמשה צריך לעשות ומפעיל את העולם כמו משה, וזה מה שגרם שלא להמיש את משה מתוך האהל. משה יכול להיות ארבעים יום בתוך האהל – הכל בסדר, הכל בהנהגה, כי יהושע נמצא פה. כשאתה יהושע בן נון – משה יכול להיות באהל מחוץ למחנה.

רק בפורים יש יום אחד של משה ויום אחד לכבוד יהושע בן נון. נכון, המרגלים האחרים ראו שני צדדים, 'ויש נפילים', וקונספציה וכו' – אבל ממול יש את יהושע.

לכן הלך מרדכי אל התינוקות ושמח בהם שמחה גדולה.

כדי להגיע ל'ונהפוך הוא', אני צריך להתהפך, ולכן 'הקורא את המגילה למפרע לא יצא' – אני הוא זה שצריך לצאת מהקונספציה, ולהבין את הדבר היחיד שמרדכי בא להסביר – "שק ואפר יוצע לרבים". מרדכי היה פה כמו יהושע בן נון. אגב, הם היו מאותה משפחה, מאותו שבט, כמו שאול שהרג את אגג. האמת? משפחה אכזרית – הורגים שם את כולם…

המן מתאר את המלכים – משה, יהושע, שאול, שמואל, דוד ושלמה, ובא להציע להם תחליף. האלוהים שלהם זקן, הם ישנים.

שהייחוד נקרא פקידה

נחזור ונחתום בשאלה שפתחנו בה בפרשה – למה צריך להביא את כל חומרי המשכן אל שמה רבנו?

מגמת המשכן היא להשרות שכינה – "ושכנתי בתוכם". גם בצלאל, גם אהליאב, גם גדולי העולם – לכל אחד יש גם איזושהי נקודת אגו, ולו קטנה ביותר. את כל פקודי המשכן צריך להביא "על פי משה", כי משה הופך כל כלי, את הקרשים ואת הקרסים, את השמן, את כל המציאות – לבטל אותה לקב"ה. את כל הפעולה שלנו אנחנו מביאים דרך משה – "וגם בך יאמינו לעולם".

מה פירוש המילה "פקודי"? – הפירוש הפשוט הוא לשון מנין, ספירה, אבל בעברית יש לזה משמעות נוספת –

וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ… (איוב ה', כ"ד)

ובגמרא –

אמר ריב"ל כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר וידעת כי שלום אהלך וגו' ואמר ריב"ל חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך שנא' וידעת כי שלום אהלך וגו' (יבמות ס"ב:)

פקידה היא לשון אישות, חיבור. "פקודי" זה זיווג. אדמו"ר הזקן מבאר שהייחוד שלנו, של השראת השכינה של הקב"ה בתוך ישראל זה מה שקורה בפקודי המשכן –

כי הייחוד נקרא פקידה היינו שע"י פקודי המשכן על פי משה נעשה ייחוד ו"ה, ייחוד זעיר אנפין ומלכות ואח"כ נעשה ייחוד י"ה. (ע"פ ליקוטי תורה, פקודי)

אלו מילים פנימיות וגם בלי להבין בהן כלום, מה שרוצה עמלק הוא להפריד –

… כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַהוי"ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר. (שמות י"ז, ט"ז)

ואין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיימחה עמלק מן העולם. פקודי זה איך אני מצליח להגיע לייחוד, כלומר לא שני צדדים, לא קונספציות וליבה, אלא איך אני מליח להיכנס באמת לעד דלא ידע, לזרוק אתקליפת עמלק, את קליפות השכל המבלבל ולהביא את כל המשכן, את כל הזהב, הכסף והנחושת שלי, שיהיה מפוקד על פי משה. משב בן עמרם ותלמידו יהושע בן נון. וכשאנחנו כבר רגילים בסעודת אותו רשע ומתבלבלים, הולך מרדכי אל התינוקות כדי שיעוררו אותנו חזרה אל האמונה הפשוטה ואמיתית.

להרעיש כדי לעורר

נסיים בסיפור קצר, אבל עמוק וחשוב – הרב יצחק ניסנבוים הי"ד נספה בגטו וורשה בשנת תש"ב או תש"ג. הוא כבר היה בן שבעים וארבע במותו, דבר נדיר בגטו באותה תקופה שכן המבוגרים רובם נספו מוקדם יותר – הוא כבר עלה לארץ אך חזר לשם כדי לחזר את הנותרים מאחור, כי הקהילה שלו נשארה שם. שנים לפני כן, כאשר כיהן כרב קהילה בוילנה, בפורים תרע"ג, פנו אליו המבוגרים שבקהילה בבקשה שידבר עם הילדים והצעירים שלא ירעישו כל כך בעת הזכרת שמו של המן בקריאת המגילה – 'זה עושה רעש ולא שומעים את הקריאה'. כאשר עלה הרב ניסנבוים על הבימה הוא אמר – 'ילדים יקרים, ההורים שלכם ביקשו שלא תרעישו חזק באמירת המן, ואילו אני אומר לכם תרעישו חזק חזק בהמן, כדי שההורים שלכם יתעורר בזמן'.

שנזכה ונחיה ונראה בגאולה שלמה במהרה בימינו בקרוב.

1. מעין שאלה זו שאלנו גם ספציפית לגבי שמן המאור בו נאמר בהדגשה – "… וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שם כ"ז, כ'), וכפי שהמנורה דולקת כדי לגלות ששכינה לא זזה מישראל כך המשכן נקרא "משכן העדות" כדי לגלות שהקב"ה אינו מסיר את שכינתו מישראל – "עדות לישראל שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם" (רש"י שם ל"ח, כ"א) ↑

2. במדרש (אסתר רבה פרשה ז סימן יא) מופיע ענין זה בהרחבה, עיי"ש. ↑

3. בחיוך אומרים ששתי הבעיות שהיו לאחשורוש היו האחת להחזיק מאה עשרים ושבע מדינות תחת מלכותו, והשניה לרצות כל יהודי ויהודי בהכשר המקובל עליו (והבעיה השניה היתה אף קשה יותר מהראשונה)…. ↑

4. במאמר המוסגר, אני מבקש להקדיש את השיעור לע"נ סבתי שרה בוקסבוים (לבית ברנד) ע"ה, שנפטרה בד' באדר לפני 42 שנה בדיוק, ולה כל משפחתי חייבת תודה שבזכותה כולנו חיים. אבי מורי הרב מנחם אלעזר ז"ל נולד בדיסלדורף שבגרמניה (1923), ועשר שנים לאחר מכן עלה לשלטון שם היטלר ימ"ש. המפלגה הנאצית היתה קיימת עוד לפני כן אבל בהתחלה לא התייחסו אליו ברצינות. ליהודים היה טוב מאד שם בגרמניה הנאורה. סבתא ע"ה אמרה עוד לפני כן לכל המשפחה שהמשוגע הזה איננו משוגע וכמוהו קמים עלינו לכלותינו בכל דור ודור ועלינו לברוח משם. יש שמספרים שבהתחלה היו מי שרצו לשלוח את סבתא לטיפול פסיכולוגי בגלל הדעות ההזויות שלה… אחרי עלייתו לשלטון כבר לא ניתן היה לעבור את הגבול אבל סבתא שרה כבר הכינה מראש במשך שנה תכנית סודית; בעלה, סבי מורי ז"ל, היה נוסע מדי חודש לכמה ימים להולנד במסגרת עבודתו, ובאחת הפעמים שהוא נעדר מהבית היא הזמינה משאית, לא לפני שדאגה לתעודות זהות מזויפות לכל הילדים, גונבת את הגבול, ונוסעת יחד עם הילדים ותכולת הדירה מבלי שבני המשפחה האחרים יודעים, אל סבא לרוטרדם באמצע הלילה. היא אוסרת על סבא לחזור לגרמניה אפילו לסידורים אחרונים. אבי ז"ל עוד לא היה בר מצוה ולאחר עיכוב קל בהולנד הם עלו כולם לתל אביב. שתי אחיות נוספות שלה הצליחו לברוח אחריה בדרך דומה אך יתר המשפחה עלו בלהבות. ניסיתי כמה פעמים להעז ולשאול את סבתא מה היא ראתה שנהגה כך ובדרך כלל היא התעלמה, אך פעם אחת ענתה – 'אני מברכת אותך, שתזכה לראות פני משיח וכו", לקח לי הרבה שנים להבין שהיא ברכה אותי שגם אני לא אהיה שבוי בקונספציות. ת.נ.צ.ב.ה. ↑

5. והשווה עם המדרש במקום אחר – "וַיֹאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד (אסתר ג, ח) אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים ו, ד) ה' אֶחָד, יָשֵׁן לוֹ מֵעַמּוֹ" (שם ז', י"ב) ↑

6. שמענו? הגלבוע, שם נלחם שאול עם אגג היה לטענתם ארצו של עמלק!. משחזרים את ההיסטוריה. ↑

7. סיפרו פעם על יהודים ירושלמיים זקנים שלא אהבו להיות בפורים בקריאת המגילה. היה ירושלמי אחד שבי"ד באדר היה נמצא בירושלים ולמחרת בט"ו היה בורח לתל אביב כדי לא להתחייב בקריאת מגילה ולא לשמוע את האכזריות שמופיעה שם. 'זה לא יפה', הוא טען… ↑

8. מעתה נבין למה לא האמינו כל כך הרבה יהודים שהשכנים הנאורים והמתורבתים שלהם באירופה יעשו להם ככה – 'הוא דוקטור חשוב, איש תרבות, זה לא יכול להיות'. ↑

9. עי' גמ' תענית כ"ט. – "משנכנס אדר מרבין בשמחה", וברש"י שם – "ימי נסים היו לישראל פורים ופסח". ↑