מה למעלה לפרשת מטות מסעי תשפג

ואלה מסעיהם למוצאיהם

השבת אנו מסיימים לקרוא הספר במדבר, שבת 'חזק', עסקנו השבוע לא מעט בפרשת מטות, וכעת מגיע תורה של פרשת מסעי. תחילתה בסיכום המסעות שעברנו בארבעים שנות מדבר והמשכה וסיומה בנחלות הארץ, בתכנית החלוקה, ממש ביעד – איך נגיע, מה הגבולות, בערי מקלט, ישוב הלוויים, מה יהיה עם בנות צלפחד ומטה מנשה שלכאורה הפסיד. אני מבקש לעסוק בכעת דברים שפשיטותם ידועה לכל, אבל צריך לחזור עליהם. נתחיל בהתחלה – אֵ֜לֶּה מַסְעֵ֣י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֥ר יָֽצְא֛וּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם בְּיַד-מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹֽן. (במדבר ל"ג, א') הפסוק לכאורה די פשוט – רשימת המסעות אשר בהם יצאו ישראל מארץ מצרים, והיה זה ביד משה ואהרן, כלומר בהדרכתם. קושי אחד אכן קיים בפסוק והוא מועלה ע"י האדמו"ר הזקן – לכאורה היה רק מסע אחד בו יצאנו ממצרים ולא מסעות רבים. המסע השני כבר היה תחנה שניה אחרי שיצאנו משם. אחרי שיצאנו ממצרים במסע האשון המשכנו הלאה אך זו כבר לא היתה יציאה ממצרים. נענה על כך בהמשך אי"ה. לכאורה זו הכותרת המספקת, ולכן צריך להבין מה עניינו של הפסוק הבא – וַיִּכְתֹּ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת-מוֹצָֽאֵיהֶ֛ם לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל-פִּ֣י ה' וְאֵ֥לֶּה מַסְעֵיהֶ֖ם לְמוֹצָֽאֵיהֶֽם. (שם ב') זה נשמע כעט כמו כתב חידה. משה הרי כתב את כל התורה כולה, למה לציין שהוא כותב את המסעות? נכון שזו פרשה חשובה (ורש"י הראשון בפרשה מנסה להבין למה היא חשובה ואכמ"ל). אם לא היה כתוב "ויכתוב משה" לא הייתי יודע שמשה כתב את זה? הרי מי שלא מאמין בזה לא מאמין בתורה שבכתב כולה! ומה הכוונה במילים "על פי ה'" – שהוא כתב על פי ה' או שעל פי ה' היו מוצאיהם למסעיהם? עוד שאלה – מה זה מסע ומה זה מוצא? לכאורה מוצא זו נקודת היציאה, ואם כן משה כתב את "מוצאיהם למסעיהם", אז מה הכוונה "ואלה מסעיהם למוצאיהם" הם חזרו חזרה לנקודת היציאה? מה כתוב בפסוק? זה מחייב הבנה גדולה – וזה הדבר היחיד שמצוין שמשה כותב במיוחד! מכאן ואילך מתחילה הרשימה, שברובה היא 'יבשה', ויסעו מפה ויחנו שם', אבל יש עיכוב אחד מיוחד – וַיִּסְע֖וּ מִקָּדֵ֑שׁ וַֽיַּחֲנוּ֙ בְּהֹ֣ר הָהָ֔ר בִּקְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם. וַיַּ֩עַל֩ אַֽהֲרֹ֨ן הַכֹּהֵ֜ן אֶל-הֹ֥ר הָהָ֛ר עַל-פִּ֥י ה' וַיָּ֣מָת שָׁ֑ם בִּשְׁנַ֣ת הָֽאַרְבָּעִ֗ים לְצֵ֤את בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁ֖י בְּאֶחָ֥ד לַחֹֽדֶשׁ. וְאַֽהֲרֹ֔ן בֶּן-שָׁלֹ֧שׁ וְעֶשְׂרִ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה בְּמֹת֖וֹ בְּהֹ֥ר הָהָֽר. ס וַיִּשְׁמַ֗ע הַֽכְּנַעֲנִי֙ מֶ֣לֶךְ עֲרָ֔ד וְהֽוּא-יֹשֵׁ֥ב בַּנֶּ֖גֶב בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן בְּבֹ֖א בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל (שם ל"ז-מ') נשים לב שגם כאן מופיע הביטוי "על פי ה'". למה זה כתוב? האם הוא עשה משהו שלא היה על פי ה'? חוץ מזה, בפרשת חקת כולנו זוכרים שמסופר בהרחבה סיפור מיתתו של אהרן ושם מפורש שזה היה על פי ציוויו של הקב"ה. אז למה התורה חוזרת ומדגישה את זה פה שוב? רש"י מבאר כאן – על פי ה'. מלמד שמת בנשיקה. נו, ומה הוא יגיד ב-'"למסעיהם למוצאיהם על פי ה'"? שגם זה היה בנשיקה?! עוד דבר שמופיע בפסוק הוא שזה גם היארצייט היחיד שמופיע בכל התורה כולה. לא של האבות, לא של משה, לא אדם הראשון – אין תיארוכים, למעט זה. למה? וכאן השאלה גדולה יותר – אם אתה רוצה לציין את יום פטירתו של אהרן תכתוב את זה בפרשת חקת, כשזה קרה, לא בסוף החומש, בתיאור המסעות! ועוד הערה שלפעמים שוכחים אותה אבל היא מרתקת – מנהגם של ישראל קודש, ופרשת מסעי לעולם נקראת בשבוע של היארצייט של אהרן – שבת שמברכים את ר"ח מנחם אב, באפן קבוע, בארץ ובחו"ל, שנה מעוברת ושנה פשוטה. אולי כדאי שנעשה קידוש לכבוד היארצייט הזה. זה דבר מעניין מאד. נמשיך – "וישמע הכנעני מלך ערד". זו פרשה בפני עצמה, פרשה סתומה. מה הוא שמע? על היארצייט? הוא גם עשה קידוש? מה לו ולמות אהרן? אומר שם רש"י – וישמע הכנעני. כאן למדך [ולא בפרשת חוקת!] שמיתת אהרן היא השמועה. שנסתלקו ענני כבוד וכסבור שנתנה רשות להלחם בישראל, לפיכך חזר וכתבה. וכמו שעמלק בשנה הראשונה מצא את הדרך למרות הכל לבוא ולתקוע את ישראל, "אשר קרך בדרך", כך עמלק הזה מוצא את הדרך ומתחפש לכנעני, כך מופיע בפרשת חקת, ובא להילחם "וישב ממנו שבי", וישראל מתפללים תפילה גדולה. "כאן למדך" שהוא שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד. זה כבר כתוב שם בחוקת אבל שם זה לא מוכרח –כאן חייבים לבוא שזו השמועה, אין אפשרות אחרת. אחרי זה ממשיכים ברשימת המסעות היבשה. נו, אז מה הסיפור פה?   רבותי, כשלוקחים אוטובוס לנסיעה מסוימת אנחנו יודעים מה היעד שלו. לפעמים מתבלבלים בקו, אבל הכי 'באסה' כשנוסעים אחורה. תחושה שהלכתי הפוך. כך פה, חלק גדול מהמסעות ברשימה הם כאלה – נסענו הפוך בשמונה מסעות בשנה הארבעים. אבל גם כבר בהתחלה הם הלכו הפוך – כשנכנסנו לים סוף לא הלכנו קדימה, גם לא עמדנו במקום, אלא חזרנו רוורס. הבעש"ט מדגיש את הדברים בתורתו הק' שארבעים ושניים מסעות בני ישראל הם ארבעים ושניים מסעות שעובר כל יהודי ויהודיה מילדותו ועד כניסתו אל ארץ החיים העליונה, עד שהוא יגיע לירדן ירחו שלו. הנשמה יורדת לעולם, נכנסת לגוף והיא מתחילה ללכת במדבר. כל אחד ואחד מהמקומות בהם חנו בני ישראל מסמל מדרגה מסוימת בעבודת ה' שאליה אנחנו צריכים להגיע. כשהיינו ילדים שאלו אותנו מה יש יותר – עליות או ירידות?. היום אנחנו יודעים שיש אותה כמות של עליות ושל ירידות, אבל הפרשה נקראת 'מסעי', למרות שעיקר הסיפור הוא לכאורה החניות. כל יהודי מגיע הנה, ונשמתו מתחילה במסע ואי אפשר לעמוד בו במסע הזה, אא"כ אתה יודע שהוא כתוב "על פי ה' ביד משה'. המסע הזה הוא תכנית אלוקית, תורת משה. כשאתה רואה ס"ת שעבר מסעות אנחנו ממשיכים לנהוג בו קדושה, נכון? ספר שהגיע מאושוויץ, למשל, זה מרגש מאד. ומה עם יהודי שעבר מסעות והגיע בהם למקומות הקשים ביותר? לפעמים הוא גם הלך אחורה במסעותיו, מסעות ברוורס – לא רק שיש לו למסע סוף טוב, אלא שהוא נכתב ביד משה, על פי ה'! לא קוראים לפרשה "אלה חניות בני ישראל" – כי גם החניה היא מסע לקראת המסע הבא. החניה שלך איננה סוף הדרך, כי אם היא סוף הדרך אתה חוזר אל המוצא, ובמוצא הראשון ירדה הנשמה מתחת כסא הכבוד. נו, אז ארוחת הבוקר היתה טובה, והייתי נחמד והקפה היה טעים ואפילו נתתי צדקה – האם זה הסבר מספיק למה ירדה הנשמה שלי מתחת לכסא הכבוד אל העולם הזה?! יהודי רוצה וצריך לדעת שהחניה שלו היא נקודת המוצא למסע הבא, למסע הבא של "הירידה לצורך עליה" עד שמתוך החושך הזה יופיע כזה אור גדול, שיאיר עד ירדן ירחו –  "על פי ה' ביד משה". מוצא בעברית זה לא רק המקום ממנו יצאתי ממנו אלא זה כמו בביטוי "ללא מוצא". יצאתי למסע ופתאום – אין לי מוצא. ואם יצאתי שם בטעות, ואני לא יודע איפה אני נמצא. אני במקום הלא נכון. טוב, בל המסע הוא בטח בתוכנית, עכשיו סתם נתקעת – "ואלה מסעיהם למוצאיהם". גם כל המוצאות, כל התקיעות, כל הטעויות גם זה בתוך התוכנית! זה לא שאין לך בחירה. יש לך בחירה ואתה עושה הכל, זו פלנטה אחרת, ומשה כמו שהוא כתב את התורה הוא כתב עוד דבר אחד – אותך. הוא כתב את התורה ואותך – על כל המוצאות ועל כל המסעות. האם אני יכול להסתכל על יהודי לראות את המסע שלו את המוצא שלו בלי לצעוק ולהבין ולומר שזו תורה קדושה? מוצאיהם למסעיהם – על פי ה'? אז אין שום מסע וחניה שעצרנו בדרך שמסופר עליה פה בפרשה – הר סיני, הקמת המשכן וכו' אלא רק על זה שהיה אוהב את הבריות, אוהב שלום. על ההוא שכשהוא מת לא ידענו איך ממשיכים. על ההוא שבזכותו היינו בתוך ענן הכבוד וכשהוא מת פתאום נפלטנו מהענן. כי כדי לעבור את המסע הזה, מה אגיד לכם, אני כל כך צריך ורוצה איזה אהרן לידי, ואני רוצה להיות אהרן כלפי עצמי, אהרן שלךָ ושלךְ. תמיד "הווי מתלמידיו של אהרן" כי אני תמיד במסע. דווקא בו אנחנו עוצרים בסיפור המסעות כי הוא הרבי של המסעות. הכל על פי ה', המסעות, המוצאות,  הכתיבה – ומיתת אהרן כתובה על פי ה'. ביום פטירת הצדיק, יום ההילולא שלו, הוא נמצא איתך. במסע הזה תהיה מתלמידיו של אהרן. כולנו יודעים שהרבה יותר קל לרקוד לפני ס"ת שעבר מסעות מאשר לפני יהודי שעובר מסעות… ("שבפעם הבאה יבחר את דרכו יותר טוב!"). על פי ה' מת בנשיקה, אהרן. לא נעים לומר שכשאהרן מת בכלל לא שמנו לב, והתחלנו לברוח אחורה ומי שכן שם לב היה הכנעני מלך ערד. וגם זה חלק מהמסעות. זה געוואלד שעם ישראל קיבל על עצמו, בכל שנה בשבת היארצייט, עם קידוש או בלעדיו, הוא עושה קידוש לאהרן הכהן! ותמיד זה מתרחש בשבת בבין המצרים, בשבת מברכים ר"ח מנחם אב. כל אחד עובר חורבן ובנין, ובנין וחורבן, ואז עושים קידוש לאהרן הכהן – היחיד שחז"ל אמרו עליו "הווי מתלמידיו של אהרן", לא מתלמידיו של משה, לא מתלמידיו של יצחק או של אברהם, רק של אהרן – ובלי זה אי אפשר לעבור במסע הזה, אתה תתקע. אז תבוא לקידוש שנעשה לאהרן בפרשת מסעי. וגם אם אתה חושב שאתה כבר בחניה, ויש לך שטיימל גדול ואתה מסודר – אז באנו לברך אותך שבעז"ה החניה הזו תהיה התחלה של מסע חדש. המוצא של המסע הבא. אוי ואבוי אם זו החניה. רק בשביל זה היה כל הסיפור? כדי שתתקע פה? או כדי שנגיע כולנו יחד עד לגאולה השלמה, לאור הגדול שבחושך? וזה כל כך נפלא שהפרשה של המסעות מופיעה פה – אחרי שמסיימים עם בני גד וראובן ולפני שמתארגנים על הנחלות ועל הגבולות של כל השבטים, מגיעה פר' מסעי ואנחנו עוסקים לא רק באיך נראית הכנרת, איפה הנגב ואיפה עובר הגבול, אלא בעיקר בנחלות הלווים ובערי המקלט. כלומר עוסקים במה יקרה כשתצטרך בתוך ארץ ישראל לברוח ממסע למסע. עוסקים בזה שמי שגולה לעיר מקלט יושב בשם עד מות הכהן הגדול. מה הקשר? ההוא רצח בשגגה והכהן הגדול יש לו עוד שנתיים או עוד שמונים שנה, מה זה קשור? – כי אהרן הוא הרבי של המסעות ואתה ממשיך במסעות. ארץ ישראל כולה, עבר הירדן המזרחי והמערבי בנויים כך משלטים שלטים איפה עיר מקלט. היום אולי אתה יושב מבסוט בנחת, אבל אף פעם לא תדע מה יהיה מחר ואם לא תצטרף לגלות לעיר מקלט. ולכן צריך לדעת איך הופכים אותה למוצא למסע הבא. ואת הכח לזה נותן לנו הכהן הגדול. זאת הפרשה שאיתה נחתם ספר המדבר. המדבר איננו רק המדבר של אז, אלא כל אחד ואחת מאיתנו. שאלנו בהתחלה על שם הפרשה "ואלה מסעי בני ישראל אשר יצאו ממצרים", שיצאנו ממצרים רק במסע אחד, והתשובה היא – לא נכון. כל עוד לא הגעתי ליעד אני עדיין בבחינה של מצרים. כל יום אני יוצא ממצרים. בכל יום אני מצווה שחרית וערבית לצאת ממצרים. הכי מסוכן זה לחשוב שכבר יצאתי ממצרים. גם המסע האחרון מירדן ירחו לערבות מואב היה מסע של יציאה ממצרים. והכהן הגדול הוא הרלוונטי פה, הוא נמצא בתוכי ואני צריך לגלות אותו, אני מתלמידיו. הספר הזה שעוסק במדבר ההוא ובכל המדבריות של כל הגלויות, "מדבר העמים" כלשון יחזקאל הנביא, המדבר הפרטי, בו אין זרע גפן תאנה ורימון, משהו שם התפקשש ולא הכל הלך לפי התכניות – שם אנו מקבלים את התורה. כמה נפלא שהפרשה שלנו חותמת לא רק את ספר במדבר אלא את ארבעת חומשי התורה, כשהחומש חמישי נאמר ע"י משה. הנאום של משה. עכשיו אנו בחתימת ארבעת החומשים שהקב"ה אומר ושמה כותב ועכשיו תתחיל תורה שבע"פ, "משה אומר ושכינה מדברת מתוך גרונו". כאן נקודת הסיום – והיא מגיעה במסעות המדבר שנותנים לך כח להמשיך את המסעות גם כשאתה בבית כדי להגיע ליעד הגדול שבשבילו הנשמה ירדה מלמעלה למעלה – למטה, ירידה לצורך עליה, כדי לגלות אור מתוך החושך. כשבשבת כזו אומרים "חזק חזק ונתחזק" – יש לזה משמעות אחרת לגמרי. שנזכה לגאולה שלמה ולמסעות טובים, לאורו ובדרכו של אהרן הכהן.