פרשת נח תשפז

מה מרגיש מי שיוצא מן התיבה אחרי שנה שלמה, אל עולם מחוק שאין בו ענף פורח ולא עוף מצייץ? השיעור נכנס אל הרגע שאחרי המבול: "צא מן התיבה", ונוח, שבתיבה חי עולם של אחרית הימים, שבו זאב גר עם כבש ואין יום ולילה, צריך לחזור אל עולם הטבע ולהתחיל הכול מבראשית. אבל נוח יוצא "ובניו ואשתו ונשי בניו", כפי שנכנס, וכדברי רש"י הוא "דואג לעסוק בפריה ורביה", עד שהקדוש ברוך הוא מבטיח לו שלא ישחית את העולם עוד.

הדבר הראשון שנוח עושה הוא לבנות מזבח, המזבח הראשון שנבנה בעולם, במקום שלפי הרמב"ם יהיה הר המוריה. מכל שבעת הזוגות הטהורים שהוכנסו לתיבה הוא מעלה שישה לעולות ומשאיר זוג אחד בלבד, ודווקא על המעשה הזה נאמר "וירח ה' את ריח הניחוח": "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו". הרב אלון מבקש לחיות עם הזמן ולקרוא את הפרשה כפרשה של עולם בפוסט טראומה, עולם שמפחד מפריה ורביה וצריך ללמוד להתחיל מחדש.

בשיעור נלמד:

• "מנעוריו": מה מלמדים רש"י והמהר"ל על יצר הרע שניתן באדם "משננער ממעי אמו", ולמה "אין יצר הרע אלא לדבר השלם".
• ששה זוגות וזוג אחד: למה נוח מקריב דווקא את רוב מה שנשאר לו, ואיך האמונה הזאת היא ריח הניחוח שממנו העולם מתחיל מחדש.
• היתר אכילת הבשר: איך הופך המזבח של נוח את העולם כולו לחצר משכן, את הבשר לקורבן שלמים, ואת השולחן שבבית למזבח.
• הקשת בענן: איך תופעת טבע נעשית אות ברית, מה מלמד הרבי מליובאוויטש על הטבע שהזדכך אחרי המבול, ולמה לדברי הרמב"ן הקשת בענן היא קשת הפוכה.

הצטרפו לשיעור שמלמד אותנו איך שבירה מבוקרת וקדושה, כמו אור לבן הנשבר בטיפת מים לשבעת צבעי הקשת, יכולה להביא לעולם יופי שלא היה בו לפני כן, ולצאת מן התיבה אל עולם של בניין, אמונה ופריה ורביה.