שבעה באדר והכנה לפורים תשפד

ללמוד את הימים

היום, שבעה באדר, הוא היום בו מת משה ובו נולד משה, וחז"ל מחברים את זה מאד לענייני הפורים. מופיע במגילת אסתר שהמן הפיל פור והפור נפל על חודש אדר –

בָּא לוֹ מַזָּל דָּגִים שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בְּחֹדֶשׁ אֲדָר, וְלֹא נִמְצָא לוֹ זְכוּת, וְשָׂמַח מִיָּד וְאָמַר אֲדָר אֵין לוֹ זְכוּת, וּמַזָּלוֹ אֵין לוֹ זְכוּת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבַּאֲדָר מֵת משֶׁה רַבָּן… (אסתר רבה ז, י"א)

בשנה מעוברת אנחנו מציינים את היום הזה גם באדר הראשון וגם באדר השני ולכן אני מבקש לעיין קצת בסיפור משה רבנו ובמגילת אסתר, ומתוך הימים שאנחנו נמצאים בהם – "והימים האלה נזכרים ונעשים" (אסתר ט', כ"ח), צריך ללמוד אותם. כנראה שזה נכון תמיד אבל אני באמת לא יודע אם היה איזשהו דור שהדברים הללו נכונים בו כמו בדור שלנו, בימים שלנו.

חז"ל מסיימים את הדרשה הנ"ל ואומרים –

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבַּאֲדָר מֵת משֶׁה רַבָּן. וְהוּא לֹא יָדַע שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת משֶׁה וּבְשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלַד משֶׁה… (שם)

יתכן שבאמת הוא לא ידע המן, אבל אפשר לומר שייתכן שאותם החוקרים שלו ואולי אף הוא עצמו, שלמדו את ענין פטירת משה מתוך המסורת היהודית, שכן התאריך אינו מפורש במקרא, יתכן והם כן ידעו שבתאריך הזה משה נולד אבל לא הבינו את המשמעות של זה. צריך להבין למה מותו של משה היה כ"כ חשוב להמן להפלת הפור, ושאנחנו את כל ענין הפורים, "ונהפוך הוא", לומדים ממנו? וכמובן מה המשמעות עבורנו מכל זה? מבחינת המן תאריך מותו של משה הוא הכרטיס הירוק (גרין כארד) ליכולתו להשמדת העם היהודי.

שאל אותי אתמול חבר – 'תגיד, אתה הרי יודע ואוהב להיכנס לראש של אחרים. בוא תנסה להיכנס לראש של סינואר, של המפלצת – הוא באמת חשב באותו שמיני עצרת, שהוא יוכל להשמיד את עם ישראל? באמת?', ועניתי לו – 'ידידי אהובי, אתה עדיין שבוי בקונספציה. עוד לא השתחררת ממנה. עצם השאלה שלך – בוודאי שהוא חשב כך. הוא חשב כך מיום לידתו והוא גם הכין את העסק הזה עשרות שנים. לא טכנית-מבצעית, לא מנהרות וטילים. בוודאי שגם זה, אבל זה רק סיפור הכיסוי. אני מדבר מבחינה מהותית'. הוא חיפש את היום שמת בו משה – הוא חיפש את "ישנו עם אחד", את העם הישן, לא רק מבחינה מודיעית-צבאית, זה הביטוי החיצוני, אלא את העם שישן מלהיות אותו עם אחד. הוא חיפש את מות משה. מהו משה? משה הוא הכח של האמונה שחדור בכל אחד ואחד מאיתנו, האמונה ביכולת להפך את המציאות, "ונהפוך הוא". אבל בואו נתחיל מההתחלה.

גלות נוחה

בין יציאת מצרים ומות משה לבין סיפור מגילת אסתר עוברים כאלף שנה. אסתר נקראת ע"י חז"ל "סוף כל הניסים" (יומא כ"ט.) ואילו יציאת מצרים היא תחילת כל הניסים. בואו ניזכר ונטייל בסיפור מגילת אסתר; עסקנו השבוע בשיעור המרכזי במלך יאשיהו שמלך על ירושלים, הוא זה שגנז את הארון, וזה ששפן הסופר קרא לפניו בספר –

יוֹלֵ֨ךְ ה' אֹתְךָ֗ וְאֶֽת־מַלְכְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּקִ֣ים עָלֶ֔יךָ אֶל־גּ֕וֹי אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדַ֖עְתָּ אַתָּ֣ה וַאֲבֹתֶ֑יךָ… (דברים כ"ח, ל"ו)

עם מותו של יאשיהו בקרב ההירואי בתל מגידו, ממשיכים למלוך בממלכת יהודה ארבעת המלכים האחרונים. יהויכין בנו, הוא יכניה מלך יהודה, מתמנה אחרי נפילת אחיו יהויקים שמלך רק שלשה חודשים, ובימיו מתחילה הגלות הגדולה שמגיעה לשיאה אצל המלך הבא, צדקיהו –

אִ֣ישׁ יְהוּדִ֔י הָיָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וּשְׁמ֣וֹ מָרְדֳּכַ֗י בֶּ֣ן יָאִ֧יר בֶּן-שִׁמְעִ֛י בֶּן-קִ֖ישׁ אִ֥ישׁ יְמִינִֽי. אֲשֶׁ֤ר הָגְלָה֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם-הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הָגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכָנְיָ֣ה מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֑ה… (אסתר ב', ה'-ו')

אז אנחנו מדברים על התקופה שאחרי שעם ישראל גולה לבבל, ושארית הפליטה יחד עם גדליה בן אחיקם אחרי זמן קצר גולה גם היא – ונזכור שאין זה עם ישראל אלא רק השארית, אלו שנשארו ביהודה, כי עשרת השבטים גלו כבר קודם לכן. זו הסיבה שרש"י מסביר לכך שאנחנו נקראים "יהודים" –

איש יהודי. על שגלה עם גלות יהודה כל אותן שגלו עם מלכי יהודה היו קרויים יהודים בין הגוים ואפילו משבט אחר הם. (רש"י, שם)

ככה קראו לנו אז – "יאהודי" (נשמע מוכר?), על שם הגלות, גלות יהודה. עם הגלות הזו קורה בעולם דבר מעניין מאד – מלך פרס, כורש, כובש את העולם ממלכות בבל, ובתוך הגלות הדוויה הזו, פתאום החיים הופכים נוחים וטובים יותר. ממש אמריקה. כורש יוצא בהצהרה גדולה על כך שהוא רוצה לבנות בית לה' בירושלים, והוא נותן אוטונומיה ליהודים ואף מאפשר להם להקים, שלא כמו בבבל, מדינה יהודית שבירתה ירושלים עיה"ק. ואם אתם חושבים שכל היהודים עמדו בתור לעלות לארץ, הרי שהמציאות היתה אחרת – מי שעלו עם הצהרת כורש ולאחריה, היו לא רק אחוזים בודדים בעם, אלא גם הנחשלים שבו –

עֲשָׂרָה יוֹחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל… חֲלָלֵי, גֵּרֵי, וַחֲרוּרֵי, מַמְזֵרֵי, נְתִינֵי, שְׁתוּקֵי, וַאֲסוּפֵי. (משנה קידושין, ד', א')

והפירוט נמצא בספרים עזרא ונחמיה. הוא לא אומר להם להכריז על הקמת המדינה אי שם בתל אביב אלא -'קחו את המפתחות ותבנו בית מקדש חדש בירושלים', וצריך להבין שמדובר באנשים שהמבוגרים שבהם זוכרים היטב את הבית הראשון בתפארתו. אבל רוב העם לא רוצה לעלות אלא משתלב יפה בעולם החדש, באימפריה הליברלית. בנו של כורש, אולי נכדו,^[1] העולה תחתיו, הוא אחשורוש, והוא מולך בסוף שבעים שנות גלות בבל (כלומר אנחנו נמצאים כשמונים שנה מאז גלות יכניה). מה המצב בממלכה בימיו? על פניו מעולה – הוא עורך סעודה גדולה שגם היהודים מוזמנים אליה, דמוקרטיה בתפארתה – "לעשות כרצון איש ואיש" (שם א', ח'), שר בכיר מאד בממשלת אחשורוש החולשת על מאה עשרים ושבע מדינות, הוא מרדכי היהודי. כולם גם קוראים לו – "היהודי". הקואליציה בממלכה כעת היא רחבת אופקים מאד ויכולה להכיל ניגודים שונים ולכן יש שם שר בכיר נוסף בשם המן, כאשר מתוך שיקולים פוליטיים כאלה ואחרים הוא הופך אחרי כמה שנים לשר הבכיר ביותר בקבינט – המשנה למלך. איש מוזר עם אג'נדות מוזרות שרוצה להשמיד את היהודים.

הם מורתעים

מתי הוא התחיל לפתח את האג'נדה הזו? כתוב שהוא כתב את כתב השטנה, את כתב המוות, 'הפתרון הסופי לבעיית היהודים', בשנת שבע למלכות אחשורוש, כאשר הסעודה המפורסמת היתה כבר שנת שלש למולכו. אבל האם רק אז התחילו שם דמויות אנטישמיות כמו המן? בתיאור מקביל בספר עזרא מופיע –

וּבְמַלְכוּת֙ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בִּתְחִלַּ֖ת מַלְכוּת֑וֹ כָּתְב֣וּ שִׂטְנָ֔ה עַל־יֹשְׁבֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽים. (עזרא ד', ו')

כלומר זה היה עוד לפני שנת שלש למולכו, ולא איפשרו ליהודים שם בירושלים לממש את הצהרת כורש. כורש היה אמנם מלך ענק שמאד אהב את היהודים ונתן להם אפשרות לחזור ולבנות את הבית, אבל בנו אחשורוש היה קצת סנילי, הוא אמנם מלך על ממלכה עצומה אך הוא חבר לכל מיני אנשים בעלי אג'נדות מפה ומשם. אז איך זה שמיד תחילת מלכותו כותבים שטנה על יושבי ירושלים? רש"י במגילת אסתר אגב מסביר מי היו כותבי השטנה –

עשרת בני המן. ראיתי בסדר עולם אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ד) "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם", ומה היא השטנה? לבטל העולים מן הגולה בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית, והלשינו עליהם הכותים והחדילום, וכשמת כורש ומלך אחשורוש והתנשא המן דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנין ושלחו בשם אחשורוש לשרי עבר הנהר לבטלן. (רש"י על אסתר, ט', י')

כלומר היו אלו מעשרת בניו של המן. נו, אז איך כולם שמחו כל כך, השתתפו בחגיגות כמה שנים לאחר מכן ושידרו שהכל בסדר? חז"ל שואלים בגמרא (מגילה י"ב.) – "מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה?", והם עונים שתי תשובות. האחת היא "מפני שהשתחוו לצלם", והגמרא מתוך מין בהלה פנימית מיד מתקנת ואומרת שזה היה רק 'לפנים', בכאילו, כלומר הם השתלבו באוירה הכללית ו-"נהנו מסעודתו של אותו רשע". ושאלנו – איך הם נהנים מסעודתו של אחשורוש כשבירושלים כותבים שטנה על העולים יושבי יהודה וירושלים? והנה התשובה – המן ובניו וכל ההמנים שסביבו לא היו בעלי רעיונות חדשים. כבר מזמן הם אמרו שהם רוצים לחסל את כל היהודים, זו הייתה האידיאולוגיה שלהם מאז ומעולם, זה מופיע באמנה שלהם, אבל היהודים נהנו מסעודתו של אחשורוש כי הם חיו בקונספציה שכל אותם המנים מורתעים. "הם מורתעים – יש לנו שר בכיר בממשלת אחשורוש. אחשורוש הוא מלך בובה על חוט, פלופי, מלך ישן, קצת דמנטי. נכון יש לו בבייס גם כוחות מסוכנים, כמה המנים שרוצים לכתוב שטנה על יושבי יהודה וירושלים ולא רוצים שירושלים תהיה בירת העם היהודי אלא להקים שם בירה אחרת – אבל הם מורתעים".

יהודים נחמדים – ורדומים

בסעודה ההיא אגב ישבו הרבה מאד יהודים, מכל הסוגים והמינים – דוסים ולא דוסים, שמאלנים וימנים. כולם היו שם – מקפלן ומבני ברק. וכל אחד קיבל שם את המנה המותאמת לו על פי רצונו "כרצון איש ואיש", עם איזה הכשר שהוא רצה – מחפוד, בד"צ, שארית, והיו גם מי שאכלו שם דווקא טרפה. דמוקרטיה. אבל כולם כולם האמינו שהכאילו גאולה כבר הגיעה. כלומר לכולם היה מספיק טוב, כולם קיבלו את סמי ההרדמה, את שיקוי ההרדמה שהמן השקה אותם כדי שיפסיקו להאמין בגאולה השלמה, כדי לחדול מלהאמין ש"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" ושבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו – "כי אנחנו כבר אלף שנים אחרי יציאת מצרים, ומספיק כבר עם ההתקרבנות הזו. נכון, אנחנו זוכרים את הבית הראשון אבל אנחנו גם זוכרים שם כל מיני תופעות לא טובות – המולך, מנשה, גם זוכרים שבימי יאשיהו על אף שעשה פסח גדול לכל היהודים, העסק לא בדיוק התהפך לחזרה לטובה. אז אנחנו ממשיכים להיות יהודים נחמדים אבל נהנים מסעודתו של אחשורוש". ההנאה מסעודתו של אחשורוש היא בעצם 'האמונה בכולם', כלומר הפסקת האמונה בקב"ה ובעצמך, שחרור מהרעיון שכל העולם עומדים עלינו לכלותינו ושאנחנו אמורים להביא את העולם לגאולה שלמה, גילוי מלכות ה' בעולם – ולא מילימטר פחות משה וכל השאר שטויות!.

ישנו עם אחד

בתקופת בחירות יש מין סיסמא כזו בכל מיני וריאציות – "לא פרנסה? לא מענין" וכיו"ב, ואין הכוונה שהכל זה שטויות אלא שזהו הנושא העיקרי שעליו יקום או יפול דבר. מה שהמן הצליח לעשות זה הדבר הכי גדול בעולם. ממש כמו היטלר ימ"ש שסיפר במכתביו למאהבת שלו, אווה בראון – 'אני רוצה להשמיד את כל היהודים האלה והם לא מוכנים להאמין לי, אני עושה כדי שיאמינו והם לא מאמינים', כך היה גם אצל המן – "הוא משוגע, המן, פנטזיונר. אין סיכוי שהמלך שקם תחת כורש ייתן להמן הזה לבצע את התוכנית ההזויה שלו", כך חשבו היהודים. וככה הם המשיכו לחיות רדומים, עם מודיעין זחוח והצלחות פוליטיות 'מטאוריות' – "הרי יש אוטונומיה בירושלים ולכן אם נרצה לעלות לארץ – נוכל לקחת טיסה ראשונה ולהגיע. מה הבעיה? אז יש שם כמה חמאסניקים שמפריעים? נו שוין, זה בקטנה, זה לא איום קיומי".

השנים עוברות ואנחנו מגיעים לשנת שבע למלכו של אחשורוש, בחודש טבת, המלכה מוחלפת מ-ושתי לאסתר, ומפלגתו של המן, המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית, ממשיכה לפעול בכל הכח ולפרוץ פוליטית. אגב, לא בדקתי את זה לעומק, אבל יש תיאוריה וזה בהחלט יתכן שדווקא היהודים היו אלו שחיזקו את המפלגה הזו של החמאס, סליחה, של המן, מתוך כאלו אינטרסים או אחרים…

אגב סיפור החלפת המלכה – איך יתכן שיורידו את המלכה מכסאה? הרי לפני רגע אמרנו "לעשות כרצון איש ואיש" אז איך זה שאתה נותן הוראה להרוג את המלכה ובמקביל לקבוץ כל נערה בתולה – ברצונה או בכפיה – אל המלך? תן לכל אחת להחליט! אלא צריך להבין – אכן העולם המודרני איננו דיקטטורי, הוא דמוקרטי. כל אחד רשאי להחליט כרצונו, אבל כדאי שתחליט באופן הנכון כי אחרת – אין ביטוח למה יכולים לעשות לך…

כך אסתר מגיעה אל המלך ועוברות להן עוד חמש שנים והיהודים בינתיים חיים בסדר גמור, עד שנת שתים עשרה למלוך אחשורוש, אז המן כבר הכין את הכל – ואז הגיע "השביעי באוקטובר", בלשונו של אחשורוש. ואני מדגיש שזה בלשונו של אחשורוש כי לומר "השביעי באוקטובר" זה ליהנות מסעודתו של אחשורוש ולהשתחוות לצלם! לא באמת, אלא 'לפנים'. הוא התכוון לשמיני עצרת, כפי שהוא עצמו, המן, הגדיר את העם הזה – 'אדוני המלך, אם אני אגיד לך מי זה העם המדובר אתה לא תאמין, אבל העם זה "דתיהם שונות… ואת דתי המלך אינם עושים" (אסתר ג', ח'), משהו דפוק אצלם אבל הם נרדמו'. עד שנת שתים עשרה למולכו אף אחד לא שם לב למה שקורה. כבר שתים עשרה שנה שמפלגת המן האנטישמית, עם האמנה של השמדת היהודים, פועלת בירושלים עיר הבירה שלנו. יש להם שם סניף הומניטרי. זה כבר תשע שנים שהמן מתקדם ומתקדם – הוא ממוכן שהמליץ למלך להוריד את ושתי ולהמליך אחרת תחתיה – ואנחנו לא שמים לב למה שקורה. "ישנו עם אחד" – המן אמר 'העם הזה ישן, וגם הא-להים שלהם ישן כי הוא לא אוהב שהם מחפפים כל כך, והם כל כך נהנים מסעודתו של אחשורוש. הם כבר חלק מאיתנו. סמי ההרדמה עובדים', ואז יוצא כתב האנטישמיות הכי משוכלל מאז הבריאה. מהפכה.

לשבור את הכלים

ואז כולם נכנסים להיסטריה, למבוכה גדולה – 'איך ייתכן שזה קרה? הרי מי היה מאמין?' וההפתעה נוראית, ומכל עבר קריאות לוועדת חקירה, אך מרדכי היהודי לוקח שק ואפר, יוצא לרשות הרבים, שובר את כל הכלים ואומר – 'יש רק דבר אחד. יש כאן איש, מפלגה, עם, עולם, שחושב שמשה מת – אז אנחנו נוליד אותו מחדש! שום דבר אחד לא יביא לתשובה לניסיון של המן שהבובה אחשורוש יהפוך להיות נתין שלו אם אנחנו לא נהפך את אחשורוש חזרה'.

פתאום קם אדם וצועק את המשפט הבא – "אני לא מאמין, כלומר אני צריך לתקן את עצמי ולהתחיל להאמין. וכיון שאני מאמין בקב"ה ובגאולת העולם, אני צריך להתחיל להאמין לכם, לכל ההמנים, שאתם רוצים להשמיד אותנו. אני מאמין לכל מה שהמן אמר ואומר – תתעוררו, יהודים!".

האם אנחנו חושבים שבכל שתים עשרה השנים האלה, אחרי שכתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים, לא היו פיגועים? לא היו רציחות? לא נשרפו אוטובוסים? לא היו חדירות, ככה בקטנה? – 'כן היו, אבל תפסיק לנפח כל דבר קטן'. שתים עשרה שנה זה המון קדנציות במושגים של פוליטיקה ישראלית. 'עזוב, זו הממשלה ההיא'… כמה קרנות וקסנר הוקמו אז וכמה קונספציות – ואז מחליט מרדכי שיש רק דרך אחת – 'שוברים את הכלים ולא משחקים'. המשחק נגמר. אני יודע שאין לבוא את המלך בלבוש שק – תקפצו לי כולם! והוא קורא לאסתר שתחילה נבהלת ממנו, הרי היא כבר חמש שנים גרה בארמון קרוב למלך, אבל מרדכי מתעקש –

כִּ֣י אִם-הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית-אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם-לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת. (אסתר ד', י"ד)

ואז גם היא שוברת את הכלים ואומרת לו –

לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל-תֹּאכְל֨וּ וְאַל-תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם.. (שם ט"ז)

מרדכי נבהל –

שָׁלַח לָהּ וַהֲרֵי בָּהֶם יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח! (אסתר רבה ח', ז')

שהרי היה זה ליל הסדר, כי את הפור המן הפיל בי"ד בניסן לעוד שנים עשר חודש, והיא עונה לו –

אָמְרָה לוֹ – זָקֵן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לָמָּה הוּא פֶּסַח? (שם)

כלומר, אם אין עם ישראל – בשביל מה הפסח? אין ליל הסדר! שוברים את הכלים. אם לא תהיה מגילת אסתר – לא סוגרים את התנ"ך. אם לא תהיה מגילת אסתר לא היתה יציאת מצרים. אם לא תתאושש ותתעורר – פסח למה?

ואז עם שלם מתעורר ומשה נולד מחדש בתוכם! רעיא מהימנא, שבעה באדר – אנחנו נעורר את משה שבנו, לא יעזור לאף אחד. ובמילים ברורות בלי לעגל את הפינות, עולים עם ציציות ותפילין ועם בלאגנים על הטנקים – זהו נגמרה החגיגה! התעוררנו. "לא אמונה – לא מענין!". אין חצי קפה-חצי תה. אני צריך להאמין באחד משניים – או באחשורוש ובאמנה הראשונה והשניה ושלישית והרביעית שלו, או בקב"ה. כל השאר שטויות. זה פורים. בפורים אין זמן לחג רגיל. אין בפורים "ושמחת", בפורים יש משתה, יש "עד לא ידע" – אני משוגע! אני שיכור! ואני בז לריאליה שלך ושלי של שתים עשרה השנים האחרונות. אני בז לכל כללי הטקס והנימוסין ואני אצא עם שק ואפר לשער המלך וזהו זה. אני אבוא אל המלך "אשר לא כדת" ואני גם אצום שלשה ימים לפני כן – כדי להסריח לו מהפה, כן, והוא ירצה אותי לא בגלל שאני יפה אלא בגלל שאני מאמינה! אני אזמין אותו לסעודה ולעוד סעודה.

ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם

עַל-כֵּ֡ן קָֽרְאוּ֩ לַיָּמִ֨ים הָאֵ֤לֶּה פוּרִים֙ עַל-שֵׁ֣ם הַפּ֔וּר עַל-כֵּ֕ן עַל-כָּל-דִּבְרֵ֖י הָאִגֶּ֣רֶת הַזֹּ֑את וּמָֽה-רָא֣וּ עַל-כָּ֔כָה וּמָ֥ה הִגִּ֖יעַ אֲלֵיהֶֽם. קִיְּמ֣וּ וְקִבְּל֣וּ הַיְּהוּדִים֩ | עֲלֵיהֶ֨ם | וְעַל-זַרְעָ֜ם… (אסתר ט', כ"ו-כ"ז)

ואומר שם רש"י –

מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלי הקודש?

כשאני עובר פתאום מהתפיסה של "משה מת" לתפיסה של "משה נולד" אני בעצם מנתח את אותן חדשות, את אותם מבזקים את אותם שטויות, שטויות, שטויות – אבל באופן נכון. אני רואה מה הסיפור האמיתי. פתאום אני תופס שתשע שנים ראינו את אחשורוש משתמש בכלי הקודש. הרי ישבנו שם בסעודה וחשבנו שזה נורמלי, שהכל בסדר. דווקא להיפך – "אחשורוש מאד אוהב תרבות יהודית, הוא שם פריטי יודאיקה, וגם מכניסים לתכנית הלימודים קצת יודאיקה… ויש הכשר לכל האוכל, בד"צ. אפשר להיכנס עם השטריימלים ועם הקונספציות'. ורש"י ממשיך –

…ומה הגיע עליהם שבא שטן ורקד ביניהם והרג את ושתי? ומה ראה המן שנתקנא במרדכי? ומה הגיע אליו שתלו אותו ואת בניו? מה ראה מרדכי שלא יכרע ולא ישתחוה? ומה ראתה אסתר שזימנה להמן?

זה רש"י ענק. מה שכתוב פה הוא איך ניתחנו את החדשות במשך תשע השנים האחרונות – ומה צריך לעשות בפורים. תשע שנים אמרנו – "אי אי אי, יש כוחות פוליטיים בצד של מרדכי שמקנאים בהמן – והמן במרדכי. והכל מתוך אינטרסים ואספיצריות פוליטיות", ועל זה קמו פרשנים ופרשני פרשנים וכו' עד שאתה לא יודע בכלל מי נגד מי. יודעים בשביל מה פורים? – כדי לשאול "מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם".

המן – מן השמיים

אנחנו מבינים? בשבעה באדר מת משה – זה כל מה שהמן צריך. לא במקרה קוראים לו המן. משה רבנו היה זה שהוריד את המן מהשמים, את האוכל שמעל הטבע, את הידיעה שהכל זו צנצנת המן. זוכרים מה גנוז בארון שבקדש הקדשים? – צנצנת המן. ירמיהו הוציא את הצנצנת הזו בדורו, בזמן החורבן, בדיוק כשמרדכי היה ילד קטן לפני שגלה עם כל ילדי דורו בירושלים, ואמר לעם ישראל – למה אתם לא עוסקים בתורה? רש"י בפרשת המן כותב –

בִּימֵי יִרְמְיָהוּ, כְּשֶׁהָיָה יִרְמְיָהוּ מוֹכִיחָם: לָמָּה אֵין אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה? וְהֵם אוֹמְרִים: נַנִּיחַ מְלָאַכְתֵּנוּ וְנַעֲסֹק בַּתּוֹרָה? מֵהֵיכָן נִתְפַּרְנֵס? הוֹצִיא לָהֶם צִנְצֶנֶת הַמָּן; אָמַר לָהֶם: "אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה'" (ירמיהו ב, לא) "שִׁמְעוּ" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "רְאוּ". בָּזֶה נִתְפַּרְנְסוּ אֲבוֹתֵיכֶם! הַרְבֵּה שְׁלוּחִין יֵשׁ לוֹ לְמָקוֹם לְהָכִין מָזוֹן לִירֵאָיו. (שמות ט"ז, ל"ב, ברש"י)

יש מישהו שמנהל את העולם! אלף שנה לאחר מכן מגיע המן, אותו המן אבל הפוך, למה אנחנו לא מבינים שגם הוא מזומן?

חז"ל מביאים מחלוקת מפורסמת בין רבי אליעזר לבין רבי יהושע –

ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. (סנהדרין צ"ז:)

מה פשר הויכוח בין ר' אליעזר לר' יהושע? האם המן הוא הסבר מספיק טוב כדי שמשם תבוא התשובה של "ונהפוך הוא". הקונספציה המוטעית היא שבכלל יש מחשבה שסינוואר התחיל אתמול. הרי חמישים שנה הוא מחלק לנו סמי הרדמה. ויחד עם אירופה ואמריקה, עם מלכים ישַנים וישֵנים, מחכה עולם שלם לפיתרון האמיתי שמופיע במגילת אסתר, והוא איננו פתרון רק לעם ישראל אלא לעולם כולו –

… וְרַבִּ֞ים מֵֽעַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִֽתְיַהֲדִ֔ים כִּֽי-נָפַ֥ל פַּֽחַד-הַיְּהוּדִ֖ים עֲלֵיהֶֽם. (אסתר ח', י"ז)

פחד היהודים נפל על המן, על העמלקים. לכו תסבירו לעולם ישֵן שהמלחמה שלנו בסינוואר ובנסראללה ובאותם לובשי החליפות הפלסטינים ובכל מי שמבקש להשמיד את עם ישראל היא בעצם מלחמה כדי להציל את העולם כולו מהמן, להציל את אירופה מהמן, את אמריקה. לכו תסבירו להם שזו מלחמה כדי שמרדכי יהיה המשנה למלך, למלך "שהשלום שלו".

לא עשו אלא לפנים

אנחנו מבינים למה ז' אדם הוא כל הסוגיה? כי כל מה שהמן פעל בעולם איננו עץ ועציץ, דלפון וטלפון. די להיות ילדים קטנים. הוא רצה להמית בנו את משה. גם משה רבנו לא הצליח להופיע עד גיל שמונים כי לא "מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (שמות ד', י"ט), מפלגות דתן ואבירם היו קואליציה ענקית והיה להם תפקיד אחד. אנחנו זוכרים את המדרש שסיפרו לנו עוד בגן הילדים עם הציפורים שאכלו את המן שפיזרו דתן ואבירם בבוקר יום השבת? למה הם עשו את זה? – כדי להרדים את האמונה, את משה, את רעיא מהימנא.

מעתה נבין למה פורים איננו עובד לפי הכללים הרגילים – או שבעל הבית משתגע או שהכל נשאר אותו דבר. שק ואפר, אפס כללי טקס, עד שאני אתעורר. אתם באמת חושבים שהמלחמה שלנו במגילת אסתר הייתה בפרסים? הרי הם הציעו לנו לבנות את הבית. זה היה כורש. לא, המלחמה שלנו הייתה בהירדמות שלנו, בקונספציה שלנו. ננסח את זה יותר חריף – למה העולם שיתף פעולה עם המן? לא כי הוא רשע, אלא כי הוא אמר 'המן צודק, החליפו את היהודים ואלו שעכשיו הם לא באמת העם הנבחר'. אנחנו מכירים את ההיסטוריה – זו התיאולוגיה הנוצרית, שלפיה היהודים חטאו ולכן הקב"ה עזב אותם והחליף אותם באחרים. אחרי זה בא אחד מהמדבר על חמור ואמר גם הוא שהחליפו את היהודים והם כיום כופרים. 'ברור שהר הבית שלהם – אבל עכשיו 'מבול אל-אקצא', כי הם ישנים, הם כופרים, הם נהנים מסעודתו של אחשורוש'.

הם לא באמת משתחווים לצלם אלא רק לפנים, בכאילו. אגיד דבר חריף שקשה לומר אותו, וצריך להיזהר מאד. בימים הראשונים של המלחמה הנוכחית היו דיבורים על פסל הבודהא שהיה במסיבה בנובה. זה מה שהגמרא מספרת –

מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם – הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים. (מגילה י"ב.)

אני אומר לכם – גם הילדים הטהורים שם בנובה השתחוו רק "לפנים". אנחנו לא משתחווים לשום פסל של בודהא אבל כולנו, כן כולנו, משתחווים לפנים. כאילו. אין הבדל בין ליהנות מסעודת אחשורוש לבין להשתחוות לפנים. פורים זה "ונהפוך הוא", אז צריך להחליט – כללי הטקס נשברו או לא? הקונספציה השתנתה? תפסיק לבלבל במוח – משה מת או משה נולד?

וימי הפורים אינם בטלים לעולם

"ולא היה יודע שמשה נולד". אני משער שהוא ידע היטב, המן, הרי זה אותו מדרש – ומי שסיפר לו את זה סיפר לו גם את זה, רק שהוא לא היה מסוגל לדעת שאין מציאות כזו. ומשה, כמו עובר ברחם, כמו זרע באדמה – ככל שהוא יירקב יותר משם הוא יוולד ויצמח. טיפש המן, טיפש רשע, אתה אפילו לא מבין שאתה בעצמך הובלת את המשה שבתוכנו להיוולד מחדש. כבר לא תישאר במנהרות בעז"ה כדי להבין את זה – אלא כל הסיפור הוא כדי שאני אבין את זה. "ולא היה יודע" – העומק הוא שהוא עצמו הולך להוליד את משה מחדש, שהמצב בעם ישראל הוא כל כך קשה עד שצריך אותו כדי שייוולד משה. אשריך, המן הרשע, אשריך – "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". המצב היה כזה ששום דבר חוץ מהמן לא היה מעורר אותנו להוליד את המשה שבי. שביעי באוקטובר.

ואז "ונהפוך הוא", ואז מגיע חג שכל הכללים שלו שונים מכל יום אחר. לא שמחה אלא משתה, לא יושבים בבית אלא "משלוח מנות איש לרעהו", כי אם אתה לא מבין שבכל יהודי יש בחינת משה – לא הבנת את פורים. כלום לא הבנת.

וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכָל-דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא-יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם. (אסתר ט', כ"ח)

ובמדרש כתוב "כל המועדים עתידין להיבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם" (ילקו"ש, רמז תתקמ"ד). מה המשמעות של זה? איך הם לא עתידים להיבטל? – הנה, אנחנו בשנת תשפ"ד. האם צריך להסביר יותר מזה? רק לפתוח את העיניים ולהיפטר מכללי הטקס, להשתחרר מהם, להתחפש ליהודי. תחפושת חדשה. לקרוע את התחפושות הקודמות, האוניברסליות, ולהבין שהכל תלוי לא בכיבוש האמריקני ולא בהחלטות כותבי השטנה שבירושלים. התקציב היחיד שאני צריך הוא עבור שק ואפר. בזול. ולפרוס את זה על המדרכות שלי – ואז יתגלה שעם שלם יצטרף לשם, ואז יקהלו היהודים, ואז "ונהפוך הוא" ואז "אשר שברו אויבי היהודים" יתרחש בדיוק הפוך, אז "רבים מעמי הארץ מתייהדים", ואז עולם שלם יבין מי המלך ומי המשנה למלך. עולם שלם שלא קלט את ההוא ש –

וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤ח יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי-הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת-עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י… (שם ג', ו')

שאותו אחד הוא זה שימליך כעת את מרדכי ואת עם מרדכי להיות משנה למלך שיוציא את העולם כולו מהסינוואריות הפלסטיניות שלו שבאה להשמיד לא רק את היהודים אלא את העולם כולו.

זה שבעה באדר, זה סוד ה-"ונהפוך הוא" – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". קיבלנו השנה שני אדרים כדי שנפנים את העניינים האלה, ושהקב"ה יציל ויושיע אותנו ויגלה לנו את ה-"ונהפוך הוא" הגדול הזה. ימי הפורים האלה לא מתבטלים ולא יתבטלו, ובעז"ה נראה אותם מתקיימים בנו עכשיו ממש, גאולה שלמה – שגם מה שהיה חסר בפורים, נס שבחוץ לארץ, שגם זה יושלם – "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו י"א, ט'

1. ע"פ רש"י בתחילת המגילה משמע שהוא היה בנו – "ויהי בימי אחשורוש. מלך פרס היה שמלך תחת כורש לסוף שבעים שנה של גלות בבל". ↑