"והאמין בהוי"ה" – שבתוכו. פרשת וירא תשפה

מה חידש אברהם?

נפתח בשאלה שבוודאי כל אחד מאיתנו יענה עליה בפשיטות – מה בעצם בא אברהם אבינו לחדש בעולם? כולנו גדלנו על כך שאברהם הכיר את בוראו והוא זה שמחדש לעולם את האמונה בקב"ה. זה מפורש בתורה – "והאמין ב-ה'" (בראשית ט"ו, ו'), וכן במאמרי חז"ל שאמרו שהוא שאל 'מי בעל הבירה?', ושבר את הפסלים, והלך ממקום למקום להפיץ את האמונה בקב"ה. אבל בעצם, אברהם איננו הראשון בהיסטוריה שמגלה את האמונה ב-ה'. קדמו לו שם ועבר, נוח, חנוך, מתושלח ועוד. כך מביא הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה, שתמיד היו צדיקים מופלאים. ואם כן מה החידוש המהותי של אברהם שמהפך את העולם? האם זו רק תכנית השיווק הייחודית שלו שהצליחה לפרסם את האמונה הזו באופן שאחרים לא הצליחו?

חז"ל אומרים –

תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם. שני אלפים תוהו. שני אלפים תורה. שני אלפים ימות המשיח. (ע"ז ט.)

ששת אלפים שנה העולם מתקיים ולאחריהן יגיע האלף השביעי של הגאולה. אלפיים שנות התוהו מסתיימות, לפי חז"ל, לא במתן תורה אלא באברהם אבינו, שאצלו מתחילות אלפיים שנות התורה. אברהם כידוע נולד בשנת 1948 לבריאת העולם, וכשהוא בן 52 מתחיל החלק השני של העולם, זה היה הזמן המרכזי של "ואת הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית י"ב, ה') – אברהם מכניס את האנשים תחת כנפי השכינה וכו'. החזקוני על התורה מבאר על הפסוק הזה -"כאן מתחיל מתן תורה", וזה ששה דורות לפני משה רבנו. ועדיין – זה משפט יפה אבל מה בעצם החידוש של אברהם ומה הוא מגלה בעולם באמונה שלא היה לפני כן?

מלך במבואות אפלים

יש פה דבר פשוט ויסודי שנגיע אליו לאט מתוך שני מדרשים פלאיים של חז"ל העוסקים באברהם אבינו. בסוף פרשת לך לך אומר הקב"ה לאברהם –

…וַיֵּרָ֨א ה' אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים. (שם י"ז, א')

על המילים האלו עורכים חז"ל במדרש השוואה בין אברהם לנח ובעצם גם בין האחרים שקדמו לו,^[1] ואומרים –

אמר ריש לקיש: משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אוהב, והיה משוקע בטיט, ואחז בידו והעלה אותו מן הטיט. כך נח היה משוקע בטיט; ראהו הקב״ה, נתן לו יד והעלהו מן הטיט [נח בנה תיבה מאה ועשרים שנה וניסה לגלות את שם ה' בעולם, הוא הקריב קרבנות אבל הקב"ה סייע לו]. ואברהם למה היה דומה? למלך שהיה מהלך בחשיכה, בא אוהבו וראה אותו והאיר לו [ובמדרש רבה הגרסא מעט שונה – ולמה אברהם דומה? לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות האפלים הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון] אמר לו המלך: עד שאתה מאיר לי, בוא והלך [ב"ר – והאר] לפני. כך [בימי] אברהם, היו כל העולם רשעים והוא צדיק; אמר לו הקב״ה: עד שאתה מאיר במזרח, התהלך לפני. [ב"ר – אמר הקב"ה לאברהם עד שתהא מאיר לי מאספוטמיא ומחברותיה בוא והאיר לפני בארץ ישראל] (מדרש תנחומא בראשית י"ז, א')

מעשה במלך שנשאר לבד

זה מדרש פלא אבל לפני שנעמיק בו נראה מדרש נוסף שמופיע בפרשת האזינו, על הפסוק "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ" (דברים ל"ב, י') –

'ימצאהו בארץ מדבר' זה אברהם אבינו. משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר, הניחוהו חיילותיו במקום הצרות ובמקום הגייסות ובמקום ליסטות, והלכו להם [והמלך נשאר לבדו]. נתמנה לו גיבור אחד. אמר לו למלך: אל יפול לבך עליך, ואל יהי עליך אימה של כלום, חייך שאיני מניחך עד שתיכנס לפלטרין שלך ותישן על מטתך, כענין שנאמר (בראשית טו) 'ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים'.

כלומר אברהם הוא זה שמוצא את הקב"ה אחרי שכל חיילותיו הלכו והשאירו אותו , את הקב"ה, לבד והוא מעודד אותו. כלומר הקב"ה צריך לאברהם שיוליך אותו כי הוא מפחד, לבד. מה הפשט במדרש הזה? המדרש ממשיך –

יסובבנהו. כענין שנ' (בראשית יב) 'ויאמר ה' אל אברם לך לך'. יבוננהו. עד שלא בא אבינו אברהם לעולם, כביכול לא היה הקב"ה מלך אלא על השמים בלבד, שנא' (בראשית כד) 'ה' א-להי השמים אשר לקחני מבית אבי וארץ מולדתי' [את המילים הללו אומר אברהם בפרשה הבאה לאליעזר כשהוא מנחה אותו מה לומר למשפחתו בחרן כשהוא שולח אותו למצוא אשה ליצחק]. אבל משבא אבינו אברהם לעולם – המליכו על השמים ועל הארץ, כענין שנאמר (בראשית כד) 'ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ' [כלומר מעת אשר בא אברהם לעולם, הקב"ה כבר אינו רק אלוקי השמיים אלא הוא גם אלוקי הארץ. וצריך להבין את זה לעומק שהרי כפי שפתחנו היו לקב"ה מאמינים בארץ גם לפני אברהם אבינו]. יצרנהו כאישון עינו. אפילו בקש המקום מאבינו אברהם גלגל עינו – היה [אברהם] נותן לו, ולא גלגל עינו בלבד נתן לו, אלא אף נפשו הוא נותן לו, שחביבה עליו מן הכל; שנאמר (בראשית כב) 'קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק', והלא בידוע שהוא בנו יחידו! אלא זו נפש, שנקראת יחידה, שנ' (תהלים כב) 'הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי'. (מדרש ספרי שם)

איך אפשר להבין את המדרשים הללו? הקב"ה במבואות האפלים ואברהם מאיר לו? ולא רק במבואות האפלים אלא לבד, כולם הלכו, כל הגיבורים, ובא גיבור אחד, "אחד היה אברהם", והוא יצרנהו – את הקב"ה כאישון עינו?!

נאמר את זה במשפט פשוט – גם לפני שבא אברהם אבינו לעולם היו מאמינים בקב"ה, היו צדיקים שגילו לעולם שצריך להאמין בקב"ה ושה' אחד ושמו אחד, אבל מרגע שבא אברהם לעולם – ואז הפסיקו אלפיים שנות התוהו – הוא גילה בעולם שאתה צריך להאמין בעצמך, שהקב"ה מאמין בך! אתה צריך להאמין שבך יש אלוקות, צריך להאמין באדם, וזה מה שסיים את אלפיים שנות התוהו. זו נקודה מאד מאד יסודית ונרחיב בה, כי יש בה נפקויות כמעט לכל דבר בעולם.

אהבת צדק ותשנא רשע

הקב"ה בא לאברהם אבינו ומספר לו על אנשי סדום שהם "רעים וחטאים לה' מאד", אין שם צדיק אחד, ואברהם מתווכח עם הקב"ה – "…חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (בראשית י"ח, כ"ה). הפסוק בתהילים אומר –

אָהַ֣בְתָּ צֶּ֮דֶק֮ וַתִּשְׂנָ֫א־רֶ֥שַׁע… (תהילים מ"ה, ח')

ובקריאה שלנו מן הסתם היינו מסבירים שהכוונה היא שהקב"ה אוהב צדק ולא יכול לסבול רשעות, אבל חז"ל מסבירים אחרת –

א"ל הקדוש ברוך הוא: אברהם (תהלים מה, ח) "אהבת צדק ותשנא רשע" – אהבת לצדק את בריותי, "ותשנא רשע" – מאנת לחייבן. (ב"ר מ"ט, ט')

בעומק, אברהם אבינו מבין שתפקידו של הצדיק הוא להוכיח לך, רבש"ע, שלא יתכן שאין נקודה אלוקית שלא יכולה להיחשף גם בעמקי התהום של סדום ועמורה, לא יכול להיות! מה שאברהם אבינו בא ללמד להאמין בעצמך, אין זה שאדם יחשוב שהוא עצמו חזק אלא שיאמין באלוקות שמופיעה בך באשר אתה, וממילא 'אם אתה, רבש"ע, לא מאמין שזה יכול להופיע גם בסדום – רבש"ע, אתה כופר בעצמך, בקב"ה'. "חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט". זה חידוש עצום כי הרי לפי ההיגיון, אברהם שמבקש לגלות בעולם אמונה, חסד וטוב, צריך לצדד בחיסול סדום – שכל הרשע יעבור מן העולם, כל הסדומיים יחוסלו וזה יגרום להעלאת הרייטינג של "ציר הטוב". ואל תגידו שאברהם מתנגד עקרוני למלחמות – רק בשבוע שעבר ראינו שהוא יצא להילחם בכל האימפריות של העולם, ובשביל מה? – כדי להשיב את הנשים הסדומיות וכל הרכוש שלהם עד שרוכי הנעליים. זה מה שאומרים חז"ל במדרש הנ"ל – "אהבת צדק" משמעו, אומר אברהם, שיש נקודה אלוקית אפילו בסדום ולא ייתכן שהוא יתנשל ממנו, לא יתכן שארבעת המלכים יבואו וינתקו את הנקודה הזו בעולם. חייבת להיות שם נקודה בסדום שיכולה להאיר. ובאמת גם אחרי שסדום מוחרבת והכל הופך שם ל"גפרית ומלח שרפה כל ארצה" (דברים כ"ט, כ"ב), והכל נראה כאילו הכל חרב וכלום לא ייצא משם – הרי שבפועל הקב"ה זוכר את לוט ומוציא אותו משם, ומושיב אותו בצוער, שבזכות לוט נשארת על תילה ולא נהרסת. מה שאברהם אבינו לא מצליח בתפילתו, מצליח לחלחל דרך לוט ומתוך תפילת לוט ניצלת העיר ולשם מגיע לוט עם שתי בנותיו ודרכן נולדים מואב ובן עמי ומהם יוולד דוד ומשיח בן דוד.

עד שבא אברהם אבינו היינו מאמינים מופלאים, וגם בדורות שאחריו כאשר מישהו ירצה ללמוד תורה הוא ילך אל הרבנים הזקנים שם ועבר,^[2] אבל לגלות שהקב"ה מאמין בי בכל מצב שהוא – זה אברהם.

המלאך הגואל אותי מכל רע

אני רוצה לשתף אתכם בהבנה שלי את המדרש הנ"ל על הגיבור שמוצא את המלך ומבטיח לו שהוא יחזיר אותו לארמון שלו. לעניות דעתי עומק המדרש פשוט – המלך הבודד הוא הקב"ה, באשר אתה כבר לא מאמין בנקודה האלוקית שבך. כשאתה אומר לעצמך – 'נו טוב, אבל זה לא ריאלי, אותי כבר אי אפשר לשנות. אי אפשר'. כל אחד מאיתנו מכיר את זה על עצמו, כל אחד בנקודה האישית שלו, וכשאתה חושב ככה ומיואש מזה – גם אלף צדיקים כמו נח לא יעזרו לך. במצב כזה צריך צדיק שהולך 'לפני', צדיק שרואה את הקב"ה במבואות האפלים, ושומע את הקול האלוקי שנמצא בתוך העולם, בתוך הארץ – "נתאווה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתוניים". תחילה הוא מאיר לו דרך החלון ואז הוא בא ומאיר והולך לפניו עם הנר ולוקח אותו, אותי, אותנו, איתו.

מי שעוד משתמש בביטוי הזה כלפי האבות שהלכו לפני הקב"ה הוא יעקב כשהוא בא לברך את הנערים, אפרים ומנשה, ואומר –

…הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵעוֹדִ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה. (בראשית מ"ח, ט"ו)

ויעקב כולל את עצמו ב-'אבותי' והם מתהלכים לפניו. והוא ממשיך –

הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכׇּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֮ אֶת־הַנְּעָרִי֒ם וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ. (שם ט"ז)

מי הוא המלאך שגאל את יעקב מכל רע? – זה המלאך שיעקב לא שיחרר עד שהוא הכריח אותו לומר לו שהאל שורר בקרבו – "לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ" (שם ל"ה, י') זה המלאך שגאל את יעקב מכל רע, כלומר גאל אותו מאותה חשכה ולהאיר את האלוקות שבי ולגלות "הא-להים אשר התהלכו אבותי לפניו".

כבר הזכרנו פעם את הפסוק –

כִּֽי־פָדָ֥ה ה' אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ. (ירמיהו ל"א, י')

כלומר הוא גאל אותו מהמחשבה שיש חזק ממנו. אין הכוונה לשרירים שלי. ורבותי – כדי לגלות אמונה כזו, התכונה הבסיסית המרכזית שצריכה להופיע בעולם היא חסד, כי אני צריך להאמין באדם, להאמין באלוקות שהיא הנקודה שמניעה את כל העולם הזה. עד שלא בא אברהם לעולם הוא היה אלוקי השמיים ואילו עכשיו הוא אלוקי השמיים ואלוקי הארץ. גם חנוך ומתושלח ידעו את זה מבחינה פילוסופית, אחרת מה הכוונה שהם היו צדיקי עולם? ברור שהם ידעו ש-"אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם", וכולם למדו אצלם – אברהם, יצחק, יעקב ורבקה ועוד, אבל הם לא הבינו שאני מגלה את האלוקות בארץ ומוליך אותה פה.

הפסוק אומר –

אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם וְהָאָ֖רֶץ בְּהִבָּֽרְאָ֑ם בְּי֗וֹם עֲשׂ֛וֹת הוי"ה אֱלֹהִ֖ים אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם. (בראשית ב', ד')

וחז"ל אומרים –

אמר רבי יהושע בן קרחה: בהבראם, באברהם, בזכותו של אברהם. (ב"ר י"ב, ט')

רעי ואהובי, הבריאה עוברת שני שלבים. השלב הראשון של התוהו והשלב שמתחיל באברהם. וכמו בחיים – יש את השלב שבו אתה מאמין באלוקי השמיים, בפילוסופיה, 'כן, הוא ברא את זה וגם את זה ואת זה', ויש את השלב השני שבו אתה מאמין שאתה הולך לפניו ואתה מאיר לו את המבואות האפלים ואתה מביא את העולם ואת האלוקות לפלטרין שלה ולמיטה שלה. זה געוואלד.

תשעים וששה אחוז

אני מבקש לקחת את הדברים לנושא נוסף שהוא בעצם לא אחר אלא גם הוא אמונה וחסד. אנחנו חיים במציאות מאד לא פשוטה והרבה פעמים בתוך ויכוחים וכעסים בינינו יש לנו ככה, בצדק, טענות על דברים קשים, ואני מבקש לשתף אתכם במשהו מבחינה נפשית, שאיננו פוליטי גם אם הוא יכול לרגע להישמע כך. השבוע חל יום י"ב בחשוון, היארצייט של יצחק רבין. בואו נחשוב רגע באהבה ולא בהתלהמות – האם באמת רבין האמין בהסכמי אוסלו האומללים האלה? יש כאלה שירצו לומר שזה היה בגלל כל היועצים שלו, כל אלה שהוליכו אותו ובלבלו אותו, כי באמת הוא היה ביטחוניסט וכו'. לפני כשבועיים בכנס בחירות של המפלגה הדמוקרטית במישיגן, ביל קלינטון נאם ורצה ללמד זכות על הישראלים, ולהראות לקהל שלו שהפלשתינים לא כאלה 'צדיקים' כמו שהם מנסים לצייר אותם. הוא אמר שם שאהוד ברק, שכיהן באותה עת כראש הממשלה, כבר הסכים לתת 96% מיהודה ושומרון, ועוד מחצית מירושלים (שני רובעים מתוך הארבעה!) – וערפאת ימ"ש היה זה שלא הסכים. הוא אמר את זה בהתרגשות גדולה וממש כאב לו על 'ההחמצה'. ואתה עומד היום, שנה וקצת אחרי שמחת תורה, רואה את כל האמל"ח שנמצא בלבנון ובעזה מוכן להשמדתנו, ומבין שכל זה היה יכול להיות ביו"ש ובירושלים, שחלילה מה היה יכול להיות פה אם לפני שלושים שנה היו מתחילים לבנות את המנהרות האלה בכל ארץ ישראל!

חוסר אמונה שהורס את החיים

ולמה אנחנו מדברים על זה באמצע שיעור על אברהם אבינו? זה געוואלד. אני רוצה ללמד זכות פה עלינו, על כולנו, כי זה דבר שיכול לשנות לנו את החיים; ברמה המעשית, אלו דברים שמחזקים אותנו באמונה בכל פעם מחדש. אנחנו יודעים את הפירוש החסידי על מה שאנחנו אומרים בהגדה של פסח –

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם. (הגדה של פסח)

כי יש לפעמים אנשים 'חכמים' שבטוחים שבדור שלהם זה כבר לא נכון וכל העולם כולו כבר חלק מ'חובבי ציון' ואין סכנה שמישהו רוצה לכלות אותנו, 'הם מורתעים' ואם רק תתן להם עוד קצת מעטפות עם דולרים הם לא ירצו לחסל אותנו אלא לנשק לך את הידיים, ואז הקב"ה מצילנו – מידם. אנחנו כבר מסכימים לתת להם הכל והם אלו שבסוף מראים שהם עומדים במריים וממשיכים לעמוד עלינו לכלותינו. ההצלה היא על ידם, 'מידם'. זה פירוש יפה ואמיתי. מפחיד לחשוב מה היה אם חלילה הם היו מסכימים לכל מה שאנחנו הסכמנו – לתכנית החלוקה בתש"ח, לתוכניות אוסלו וכו'.

עד כאן כל זה הוא באמונה שלנו בהקב"ה, אבל מה באמת חשבו שם אנשים רציניים? הרי רבין היה לוחם, רמטכ"ל, שלחם נגד האויבים שלנו פי כמה וכמה יותר מכולנו יחד. אז מה עבר לו בראש כשהוא הסכים? מה השתבש לו? – לעניות דעתי הוא ידע שבסיכוי גבוה מאד אוסלו יהיה אסון, הוא לא טיפש, אבל הוא פשוט ראה את הדור הצעיר, את הילדים שלנו והוא לא האמין שבכוחם יהיה לעשות יותר טוב. הוא לא האמין בהם, בדור הטיקטוק. זה כמו אותה אמא ניצולת שואה, שלבנה הקטן היו כאבים ברגליים ולכן כדי שהוא לא יסבול היא לקחה אותו על ידיה עד גיל חמש-עשרה ולא נתנה לו ללכת בעצמו. הכרתי מישהו כזה – הוא היה על כסא גלגלים רק בגלל שהרגילו אותו והוא לא ידע ללכת, לא בגלל שהוא היה משותק. וכאשר ילד כזה מתפכח, לענ"ד הדבר הראשון שהוא צריך לעשות זה לא לכעוס על אמא שלו אלא להתפייס איתה. היא באמת רצתה את טובתו רק שהיא עשתה טעויות נוראיות והקונספציה שלה הרסה לו את החיים. היא לא רצתה חלילה לפגוע בו. וזה פרט חשוב מאד ולא שולי על מנת שאתה תדע איך לחיות בהמשך, ואם אתה לא תדע להתפייס עם המקור שעליו אתה כועס אתה לא תדע בעצמך להעביר דברים. ועכשיו נגיע לעיקר – אחרי שאתה עושה את הפיוס הזה אתה צריך לומר לעצמך 'זהו, אני יוצא מזה!'. לא להאמין בעצמך זה לא להאמין שיש בי אלוקות ואני יכול, אני לא משותק! להבין שלקחת אותי על הידיים זה לא לאהוב אותי. 'אמא'לה תני לי ללכת, תוליכי אותי לפניך, אני אראה לך את הדרך. תגלי לי שיש בי אלוקות'.

לראות אלוקות בתוכי

רבותי, החטא הזה של המנהיגים שדיברנו בו – זה בדיוק היה גם חטא המרגלים. הם לא האמינו בנו שאנחנו יכולים. הם ידעו שהכל נכון, וברור שיש הקב"ה. הרי הם היו שנים עשר גדולי הדור, רק שהם לא האמינו שאנחנו נוכל לעמוד מול נפילי הענק. הם לא האמינו בי, בנו. זו כפירה. זה מה שהופך אדם ממנהיג עצום לכופר מוחלט. למי שעוצר את הכל –

וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ (במדבר י"ג, ל"א)

כלפי מעלה הם אמרו – "חזק העם ממנו", וכפי שמוספר בתורת החסידות, שהם לא הפכו לכופרים במובן של אלפיים השנים הראשונות של העולם. הם האמינו שהקב"ה הוא אלוקי השמיים וגם אלוקי הארץ במובן הזה שהוא יכול לעשות, אבל הם לא האמינו שאני יכול לגלות את האלוקות הזו. הם הסתכלו עלי וראו את האלוקות שלי במבואות האפלים, את האלוקות שלי שהניחו אותה חילותיה במקום הצרות והגייסות והליסטים, במקום להפוך לגיבור שאומר לי 'אני אקח אותך אל הפלטרין ואוביל אותך אל המיטה'. הם היו צריכים לומר כמו יהושע וכלב – "אם חפץ בנו ה' ונתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" (במדבר י"ד, ח'). זה כח של רבי, של מנהיג אמיתי, של צדיק אמיתי. זה כוחו של אברהם. זה "עם אלוהי אברהם" (תהילים מ"ז, י').

עד אברהם, כשראה הקב"ה את אותם הצדיקים המופלאים כשהם שקועים בתוך הטיט, הוא אמר – 'בוא ואוציא אותך מהטיט', ונתן לו יד ואמר לו 'לך לידי', והם בוודאי הירוו לו הרבה נחת, ואמרו לו מאמרי חסידות, שיעורים באמונה, רעיונות יפים, אבל כשבא אברהם, ראה אברהם את המלך בבדידות שלו ואמר לו 'אדוני המלך, אל יפול לבבך עליך ואל יהי עליך אימה'. זה מנהיג אמיתי.

וכשיש מלחמה גדולה בעולם, ובוודאי מלחמה כמו זו שאנחנו חווים עכשיו, פתאום אנחנו מגלים את הכוחות האלוקיים המופלאים שבנו שאומרים לנו שהנקודה האלוקית הזו היא בתוכנו, גם אם היא מכוסה בכל מיני 'ריגולים' של "כי חזק הוא ממנו", בכל מיני עטיפות, ויש כל מיני כאלה שאומרים לך דברים ריאליים – 'יש חימושים' או 'אין חימושים', יש כזה או יש אחר, ו-'אתם יכולים לחזור עכשיו לחיים האישיים שלכם, ואני לבד, והאלוקות שלי כבר לא יכולה להופיע'. די! נכון, אני כל כך נמוך, נפלתי כל כך נמוך, נודיתי כל כך חזק, אני בודד, כל אחד לפי המקום שלו – ואז בא חסדו של אברהם, חסד דאצילות, שאומר 'אין לי כבר מה לעשות בעולם כשאני רואה את החסד הזה', והוא רואה את נקודת האלוקות בכל דבר ודבר.

זה חסדו של אברהם שכאשר הוא יצטרך לגרש את ישמעאל הוא ישמע בקול שרה ויגרש אותו, אבל אחר כך הוא זה שמכוחו ומתוכו יעשה ישמעאל תשובה ויחזור, והגר תחזור כקטורה, ועולם שלם יגלה את נקודת האלוקות שבו שוב.

יצרנהו כאישון עינו

"…הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה" (בראשית י"ח, י"ז), אמר הקב"ה בתחילת הפרשה, "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (שם י"ח) – בואו נשמע למה הקב"ה מדבר עם אברהם?, מה הוא מצא סוף סוף באברהם?, מה לא היה עד אברהם, מה לא היה לא בשם ולא במתושלח ולא בעבר ולא בנח? –

כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ הוי"ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט. (שם, י"ט)

מה הכוונה "ושמרו דרך ה'"? – אולי זהו פירוש המדרש; הקב"ה מחפש את הצדיק שיוביל אותו בדרך. הקב"ה רוצה ללכת בדרך והוא יודע שהאבא שלנו, אברהם, יקים בנים ובית אחריו שישמרו את דרך ה', "לעשות צדקה" – אהבת להצדיק את בריותי, "ומשפט". לגלות את האלוקות שיש בכל דבר ולא לאפשר את הייאוש, ובעיקר לא לאפשר את הייאוש של החסד המדומיין, של החסד דקליפה, של החסד שנובע מחוסר האמונה, של החסד של האמא מהסיפור הקודם שלא נותנת לבנה ללכת, אלא ליפול ולקום ושוב ליפול ושוב לקום.

אנחנו מבינים מיהו אבא שלנו? זה אותו אברהם שלוחם על סדום כי אולי יש שם צדיק אחד, וכשהקב"ה אומר "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם" (שם ט"ו, י"ג) – עלינו הוא אומר את זה! – אברהם לא מוציא מילה ולא מתווכח, ורק שואל – 'במה יזכו בניי כדי שיהיה להם כוח לעמוד בזה?. אם זאת התכנית של העולם והם צריכים לעשות את זה – אני מאמין בילדים שלי, והם יצליחו, רק תלמד אותי איך הם יצליחו לעמוד בזה, באיזו זכות', והקב"ה עונה לו – "קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וכו'".

תאמין בעצמך. להאמין באלוקי השמיים ובאלוקי בארץ. "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ", והסברנו הרבה פעמים שכאשר מישהו מסתכל באישון העין שלי הוא רואה בתוכו את עצמו, ואם אברהם אומר לקב"ה שהוא ישמור עליו כעל 'אישון עינו', אז כשהקב"ה מסתכל לאברהם בעין – האו רואה את עצמו, את הקב"ה. ואם אברהם מסתכל בעין האלוקית – הוא רואה אותי. "יצרנהו כאישון עינו" זה אברהם.

שנזכה לגאולה שלמה עלינו ועל כל ישראל, "וגאלו ומיד חזק ממנו" תכף ומיד ממש.

1. אמנם המדרש מציין את נח אולם הכוונה היא לאו דווקא לנח ספציפית אלא לכל הצדיקים שהתהלכו בעולם לפני אברהם. ↑

2. למשל רבקה שהולכת לדרוש את ה' ויעקב שנטמן בביהמ"ד שלהם י"ד שנה ועוד. ↑