שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
אם נסכם את שלמדנו ייצא לנו דבר מדהים; ראש השנה הוא יום ההולדת של האדם, וחג הפסח הוא יום ההולדת של היהודי שבא לגלות לעולם את חג "שבועות הימים" שמתרחש לא מכוחי שלי, את האופטימיות האינסופית הזו שמבינה שכל התהליכים וכל הדמים וכל מה שעובר בא רק כדי להרים את הקשר, לקצר את החבל, ולגלות שהקב"ה הוא שמוציא ואתי ממצרים.
הכוס החמישית ננסה הפעם להיכנס קצת לענייני הפסח הבא עלינו לטובה, והשנה גם "ערב פסח שחל בשבת", ומשכך בולט יותר מכל שנה הגעגוע שלנו לבית המקדש, כי בעוונותינו, בימינו, רוב העיסוק שלנו בסיטואציה הזו, רוב הדיונים הם על איפה אוכלים את הפיתות ומתי מקפלים… Continue Reading "לצאת ממצרים ולהיכנס לארץ. שיעור לפרשת ויקרא תשפה"
חג אחד, שני ימים טובים "חודש האביב". עוד בגן הילדים למדנו שאחד משמותיו של פסח הוא 'חג האביב'. אמנם זה לא מופיע בשום מקום במקורות אבל זו לא טעות כל כך גדולה כי החודש עצמו נקרא חודש האביב – שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח… Continue Reading "אבא וסבא בחודש האביב. שיעור לר"ח ניסן – החודש תשפה"
ננסה להבין קודם כל מה בין שביעי של פסח ליום טוב הראשון. במילים אחרות, כשהיינו ילדים קטנים חשבנו שאולי הם הגיעו לים סוף, ובגלל שהיו שם מים הם היו צריכים סירות, רפסודות, כדי לעבור. אבל זה לא נכון – הקב"ה הביא אותנו למקום שנקרא פי החירות, שע"פ חז"ל שמו ניתן לו בגלל שהוא היה כל כך מסוכן ולא היה ניתן לעבור אותו ואילו עבד היה מצליח להגיע לשם ולעבור אותו הוא היה זכאי לחירותו
אנחנו כבר עם הפנים לקיץ אבל רוח מוצאי הפסח שורה, ולכן נקדיש את השיעור הזה ליציאה מהפסח ובעיקר לענייני שביעי של פסח.
אנחנו יודעים שיציאת מצרים היא ענין של כל דור ודור, כל יום ויום – בתפילותינו אנחנו מזכירים את יציאת מצרים בכל יום. יש נקודה מיוחדת בפסח והיא שבניגוד לכל החגים האחרים יש בו שני ימים טובים – יום טוב ראשון ושביעי של פסח.
ננסה לתפוס את הנקודה הזו – "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם". בעומק, הפשט הוא שלא אחד בלבד עמד עלינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו – זה מה שהם רוצים לכלות אותנו. להשמיד להרוג ולאבד. זה לא ענין של כסף או של שטח או כל שטות אחרת מנסים 'למכור' לנו. הם רוצים לכלות אותנו, זו מגמתם. בכל דור ודור הם עומדים עלינו לכלותינו
נתחיל את לימודנו בשני עניינים, מוטיבים, החורזים את ליל הסדר ומעכבים להלכה, אבל נראים כסותרים זה את זה. האחד הוא שבליל הסדר צריך לנהוג מנהג עניות, להתנהג כעניים. למשל, ההלכה הידועה היא באכילת המצה שכולנו נוהגים בה – אין עוד יום טוב או שבת בשנה שהלחם משנה הוא איננו שתי ככרות שלמות, אך בליל הסדר אנחנו מברכים את "המוציא" על המצה העליונה ועל המצה השניה הפרוסה.