מפתחה של ארץ ישראל. שיעור לפרשת תזריע מצורע – עצמאות תשפה

השבוע שלנו הוא שבוע טעון – חלים בו יום הזיכרון ויום העצמאות, ועלינו להתבונן בזה בהתבוננות הראויה, המחודשת והרלוונטית לשנה הזו. אנחנו, שרגילים לעסוק בתורה ופרשיותיה, יודעים שהשבת היא מקור הברכה, השבת שקדמה לשבוע הזה – ממנה אנו שואבים ויונקים את הכוחות לכל השבוע, ואני מבקש להתבונן בשבת האחרונה, בתאריך שלה ובעניינה, וממנה לקבל כוחות. השבת החולפת היתה ביום כ"ח בניסן, ומתאריך זה נלמד שיעור גדול לימים שלנו.

כ"ח בניסן

האם אנחנו זוכרים מה היה בהיסטוריה בכ"ח בניסן, ולא עוד אלא בשבת כ"ח בניסן (כפי שהיה השנה שהוא תאריך נדיר, שהפעם הבאה בו יום זה יחול בשבת יהיה בעוד עשרים שנה, וכפי שערב פסח שחל בשבת)? – זה היה מזמן, בכניסה שלנו לארץ. במדרש סדר עולם רבה מסופר שבשנה בה נכנסו ישראל לארץ, התאריכים שלה היו כמו השנה שלנו וערב פסח חל אז בשבת. זה קשור מאד לחלק שאנחנו לא מדברים בו מספיק בפסח ובהגדה של פסח – "ויביאנו אל הארץ הזו", שבעל ההגדה רק מזכיר אותו אבל לא מרחיב בו. אמנם יש לנו בפסח ארבע כוסות אבל ישנה שיטה שגמר היציאה ממצרים היא הכוס החמישית "והבאתי אתכם אל הארץ", ושכנגד לשון הגאולה הזו גם תוקנה כוס חמישית, רק שאנחנו מתעכבים בדרך ומבררים בינתיים את מה שעלינו לתקן בזמן הגלות. בנוסח הגדת הרמב"ם כתוב "זהו נוסח ההגדה שנהגו ישראל בזמן הגלות", לומר לך שמדובר גם בגלות הפיסית אבל גם בגלות הפנימית האישית, וכפי שבאר אדמו"ר הריי"צ זיע"א על הפסוק "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", שלכאורה היה צ"ל "כיום צאתך", לשון יחיד, ולא לשון רבים, והוא הסביר שכל אחד צריך להיות כן ואמיתי עם עצמו – ש'נפלאות' הם דברים שמעבר למדרגתי, הם מופלאים ממני, ואם כן, איך אני יכול לראות אותם? אלא שזה מה שיהיה כאשר נגיע אל הגאולה, נוכל לראות את הנפלאות וזה יהיה כפי מה שיצאתי ממצרים בכל יום ויום, שהרי "בכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יוצא ממצרים", וכל עוד לא הגענו את הגאולה השלמה והגדולה, שכל הדברים מגיעים באורות של תוהו בעולם של תיקון, "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" – אז אנחנו ב"כימי צאתך מארץ מצרים " וכמו בספירת העומר – ובכל יום מתקנים עוד מידה ועוד ומידה, ובעז"ה תכף ומיד נזכה לגאולה השלמה ב"ב.

חרם יריחו

אבל כדי להשלים את תמונת הפסח עלינו לעסוק בפסח הראשון כשנכנסו ישראל לארץ עם יהושע. אז כפי שהתחלנו, מופיע בסדר עולם רבה שבעשור לחודש הראשון, י' בניסן, עברו את הירדן כמתואר בספר יהושע, למחרת בי"א ניסן מלו ישראל את עצמם בגלגל, וכפי שמסופר בהפטרת היו"ט הראשון של פסח – "גלותי את חרפת מצרים מעליכם" – יהושע מל את ישראל ובימים שלאחר מכן הם נרפאים מברית המילה הזו, ברית מילה המונית בדיוק כפי שהיה ארבעים שנה לפני כן כאשר מל משה את ישראל לפני יציאתם ממצרים ועל מנת שיוכלו לאכול מקרבן הפסח. בי"ד בניסן, ערב פסח שחל בשבת באותה שנה, הקריבו את קרבן הפסח וחגגו שבעה ימים. בליל ט"ז בניסן היה אירוע מיוחד – בני ישראל הקריבו לראשונה את העומר "ויאכלו מעבור הארץ", שכן עד אז עוד ירד להם המן, וקרבן העומר התיר להם לאכול מהתבואה החדשה. זו היתה מהפכה – רוב הנכנסים לארץ מעולם לא ראו אוכל שיוצא מהאדמה אלא רק כזה שיורד מן השמים וכעת הם אוכלים "מעבור הארץ". שביעי של פסח היה באותה שנה בשבת. למחרת, כ"ב בניסן, יום ראשון, מצטווים ישראל להתחיל ולהקיף את חומות יריחו כדי לכבוש את העיר. על יריחו נאמר שהיא היתה "סוגרה (מנעולה) של ארץ ישראל" (מדרש תנחומא בהעלותך), ושם נאמר –

וְסַבֹּתֶ֣ם אֶת-הָעִ֗יר כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה הַקֵּ֥יף אֶת-הָעִ֖יר פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כֹּ֥ה תַעֲשֶׂ֖ה שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים. (יהושע ו', ג')

במשך ששה ימים הקפנו את העיר, עם שופרות וארון ברית ה' – כל הצבא גויס, וביום השביעי, בשבת כ"ח בניסן, הקב"ה 'מתערב לנו בתוכניות', חומות יריחו נופלות, נבלעות, ואנחנו מתחילים להבין את הציווי הגדול של יהושע שלא יגעו בחרם ושכל מה שיש ביריחו הוא הקדש לה'. יהושע גם הודיע –

וְהָיְתָ֨ה הָעִ֥יר חֵ֛רֶם הִ֥יא וְכָל-אֲשֶׁר-בָּ֖הּ לַֽ-ה' רַק֩ רָחָ֨ב הַזּוֹנָ֜ה תִּֽחְיֶ֗ה הִ֚יא וְכָל-אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֣הּ בַּבַּ֔יִת כִּ֣י הֶחְבְּאַ֔תָה אֶת-הַמַּלְאָכִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלָֽחְנוּ. וְרַק-אַתֶּם֙ שִׁמְר֣וּ מִן-הַחֵ֔רֶם פֶּֽן-תַּחֲרִ֖ימוּ וּלְקַחְתֶּ֣ם מִן-הַחֵ֑רֶם וְשַׂמְתֶּ֞ם אֶת-מַחֲנֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ לְחֵ֔רֶם וַעֲכַרְתֶּ֖ם אוֹתֽוֹ. (שם י"ז-י"ח)

זה משפט נורא ואיום, "ועכרתם אותו". אגב, הקב"ה לא אמר ליהושע לצוות כך וזו באמת הנחיה מוזרה כי אנחנו יודעים שע"פ ההלכה הלוחמים זכאים לקבל מן השלל. זו חובה – כבר אצל אברהם אבינו במלחמת ארבעת המלכים את החמישה זה היה כשאברהם ביקש לנערים שהיו איתו במלחמה את חלקם. וכן "חלק כחלק יאכלו". ואילו כאן יהושע מצווה –

וְכֹ֣ל כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב וּכְלֵ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ וּבַרְזֶ֔ל קֹ֥דֶשׁ ה֖וּא לַֽ-ה' אוֹצַ֥ר ה' יָבֽוֹא. (שם י"ט)

והוא מוסיף ונשבע ומשביע –

וַיַּשְׁבַּ֣ע יְהוֹשֻׁ֔עַ בָּעֵ֥ת הַהִ֖יא לֵאמֹ֑ר אָר֨וּר הָאִ֜ישׁ לִפְנֵ֣י ה' אֲשֶׁ֤ר יָקוּם֙ וּבָנָ֞ה אֶת-הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ אֶת-יְרִיח֔וֹ בִּבְכֹר֣וֹ יְיַסְּדֶ֔נָּה וּבִצְעִיר֖וֹ יַצִּ֥יב דְּלָתֶֽיהָ. (שם כ"ו)

חמור מאד! לא בונים, לא מקימים. כנראה שיהושע מנסה להעביר לנו פה איזו נקודה עמוקה שעוד מעט נגיע אליה. ר' יוסי אומר (בסדר עולם שם) שזה שאמר יהושע שהכל שם הוא חרם בגלל שזה היה בשבת קודש. חידוש, ופלא גדול.

צריך לזכור שבאותו היום קרו בעצם שני דברים. האחד, שחומות יריחו נבלעות וכל העולם מתהפך – זה עשה רעש גדול בעולם, כמו קריעת ים סוף וכולם נמוגו. אנחנו זוכרים את דברי רחב הזונה למרגלי יהושע ביריחו? מה שיהיה ביריחו הוא הפתח, הוא זה שייתן לנו את כל הארץ. ודבר שני, בו ביום, בשקט בשקט, אדם נכבד ומיוחס משבט יהודה, עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח, ממרה את ציוויו של יהושע ולוקח מן החרם. להלן נראה את ההשלכות של המעשה אבל אלו שני הדברים שמתרחשים בשבת קודש כ"ח בניסן.

שר צבא ה'

כמה פסוקים לפני שמתחיל כל הסיפור כתוב שם –

וַיְהִ֗י בִּֽהְי֣וֹת יְהוֹשֻׁעַ֮ בִּירִיחוֹ֒ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה-אִישׁ֙ עֹמֵ֣ד לְנֶגְדּ֔וֹ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלוּפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיֵּ֨לֶךְ יְהוֹשֻׁ֤עַ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ הֲלָ֥נוּ אַתָּ֖ה אִם-לְצָרֵֽינוּ. וַיֹּ֣אמֶר לֹ֗א כִּ֛י אֲנִ֥י שַׂר-צְבָֽא-ה' עַתָּ֣ה בָ֑אתִי וַיִּפֹּל֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֶל-פָּנָ֥יו אַ֙רְצָה֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֥ה אֲדֹנִ֖י מְדַבֵּ֥ר אֶל-עַבְדּֽוֹ. (שם ה', י"ג-י"ד)

חז"ל דורשים על הפסוק הזה דרשות רבות אבל אנחנו נעסוק היום רק בפשוטו של מקרא ומיד נראה עד כמה הוא דומה לאירוע מקביל שהתרחש עם משה רבנו –

וַיֹּאמֶר֩ שַׂר-צְבָ֨א ה' אֶל-יְהוֹשֻׁ֗עַ שַׁל-נַֽעַלְךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔ךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה עֹמֵ֥ד עָלָ֖יו קֹ֣דֶשׁ ה֑וּא וַיַּ֥עַשׂ יְהוֹשֻׁ֖עַ כֵּֽן. (שם ט"ו)

"של נעלך מעל רגלך". הביטוי הזה מופיע פעמיים בלבד בכל המקרא – אצל יהושע ואצל משה רבנו. מה עושה שם שר צבא ה'? מה הוא אומר ליהושע?

משה רבנו כזכור ביקש מהקב"ה שלא המלאך ילך לפני עם ישראל אל הארץ כי אם הקב"ה בעצמו ואמנם הקב"ה נעתר למשה אבל רק עד למותו של משה, והנה כאן, יהושע שנמצא ביריחו רואה את שר צבא ה' והוא מלמד אותנו דבר מדהים. כיבוש יריחו הוא כאמור מפתחה של ארץ ישראל.^[1] זו הפעם הראשונה שאנחנו פותחים במלחמה – כמו בארץ ישראל, לפי הכללים הארציים. את הירדן עברנו בניסי ניסים, אבנים עם כהנים, הירדן נבקע כמו ים סוף, ואז התחלנו לאכול מעבור הארץ, בט"ז בניסן, הקרבנו קרבן פסח בארץ ישראל וכעת אנחנו מתחילים לסובב את יריחו. שר צבא ה' מחדיר ביהושע את הציווי שיהושע יאמר לעם ושלא ע"פ דבר ה', וזו לשון הודעתו – 'במלחמות הבאות בעז"ה הכלל של "חלק כחלק יאכלו" לגבי השלל אכן ינהג, אבל לגבי ההתחלה, לגבי יריחו, המפתח, כולו יהיה קדש ל-ה". הרמב"ם במורה אומר שהסיבה שחומות יריחו נבלעו היתה כדי שיהיה ניכר וברור שאין זה מעשה אדם, ולכן קבע יהושע "ארור האיש אשר יבנה את יריחו". יש מצווה גדולה לבנות בכל ס"מ בארץ ישראל, אבל יריחו, מפתחה של ארץ ישראל, היא שילוב מרתק של שני דברים. מצד אחד מגייסים את כולם למלחמה, מקיפים את חומות העיר, ומן הסתם היו שם קפ"קים, ישיבות ודיוני מח"טים מהיכן להיכנס, איך לעשות איגוף וכו' – אבל ההקפה היא עם שופרות וארון ברית ה'. אין זה עמוד ענן או אש, זה לא "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". זה גם לא עם משה רבנו, ואין גם אהרן ומרים. הניסיון של עכן היה קשה מאד ועוד מעט נראה עד כמה ענק היה היהודי הזה שעובר פה את הניסיון הקשה ביותר אולי שיש בתנ"ך. הכל קורה בכ"ח בניסן, בשבת 'מקור הברכה' של תחילת חודש אייר. יום זה הוא היום הי"ג לעומר, יסוד שבגבורה.

עלינו לשבח

ע"פ חז"ל והדברים מובאים בראשונים (כלבו) בכל שבעת ימי הקפת החומות אמר יהושע את תפילת 'עלינו לשבח'. אין זו רק התפילה שבה אנו חותמים את תפילתנו בכל יום אלא היא זו שפותחת את תפילת "מלכויות" בימים נוראים. בעל ספר "סדר היום", רבי משה בן יהודה המכירי,^[2] טוען שצריך לומר את 'עלינו לשבח' בעמידה –

ויאמר "עלינו לשבח" וצריך לאומרו מעומד ("עלינו" בגי' "ומעומד"), וצריך לאומרו בכונה גדולה, ויש בו כמה סודות ורמזים וכוחו גדול…  ויהושע תיקן זה השבח הגדול כשכבש את יריחו, ואמרו שבעה פעמים ישר והפוך, ובו הפיל ז' חומות שהיו ליריחו. והוא מסוגל לכל דבר וענין מצרה וצוקה שלא תבוא ולא תהיה, לומר אותו ישר והפוך. ושם "יהושע" רמוז בו בתחלת ענינים, ומרוב ענותנותו לא רמז שמו שלם כי אם "הושע", ולא חתמו כסדרו אלא למפרע באופן זה: ע' של "עלינו", ש' "שלא שמנו", ו' "ואנחנו משתחוים כו'", ה' "הוא אלהינו וכו'". (סדר היום כ"ג)

חומות יריחו נפלו עם קבלת עול מלכות שמיים של עלינו לשבח – "שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה". והוא ממשיך –

וצריך לכוין בו קבלת עול מלכות שמים ויחודו ואלהותו, וכמו שיש בפסוק "שמע ישראל" ע' רבתי וד' רבתי, ע' של "שמע" ד' של "אחד", לרמוז שצריך להעיד על יחודו יתברך ויתעלה [זה תפקידנו – להודיע לבני אדם גבורותיו, וכפס' "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו", לייחד שמו ית'], כן רמוז בשבח הזה שמתחיל בעי"ן ומסים בדלי"ת (עלינו לשבח וכו' אין עוד).

ואח"כ יאמר 'על כן נקוה לך ה' אלהינו' שהוא מענין מלכיות, להמליך יוצרנו עלינו, והוא קרוב לשבח שב"עלינו לשבח", ורמוזה בו גם כן ע"ד, שמתחיל בעי"ן (על כן כו') ומסים בדלי"ת (ולעולמי עד תמלוך בכבוד) [וההמשך – "ככתוב בתורתך…" – הוא תוספת מאוחרת ולכן איננה מופיעה באמירת התפילה הזו בראש השנה]

ורמוז בתחלת תיבותיו ע' כ' ן' – ע'ל כ'ן נ'קוה, ואפשר שהוא כשהצדיק עליו את הדין וידע שחטא, ואמר בתפלתו (שמהרה יעביר גלולים מן הארץ להפנות אליך כל רשעי ארץ), והענין הוא שיסיר לב האבן מבשרנו, אשר הוא מתענו ומכשילנו מעבודת האל יתברך ויתעלה, ויבוא זמן שכולם יכירו וידעו את ה' ומלאה הארץ דעה את ה', ויתן בנו לב בשר שלא נשוב עוד לכסלה ולמכשול עון, וקבל עליו עול מלכות שמים קודם מיתתו, ולכן אמר לו יהושע שבאותה מיתה נתכפרו כל עונותיו וזכה לעולם הבא, כדכתיב יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא… (שם)

כלומר "עלינו לשבח" של יהושע, ממשיך ב-"ועל כן נקווה לך" של האיש שמעל בחרם ורגמוהו באבנים והתגלה לפני מותו שהוא מתוודה ועושה תשובה ומגלה שלכל ישראל יש חלק לעולם הבא. גם הוא מגלה ש"כולם יכירו וידעו". מה היה סיפור המעל הזה? למה הוא גרם? בעל סדר היום מסיים את דבריו אומר –

אחר כך ישהא מעט קודם שיצא. (שם)

בימינו, רבים ממהרים לקפל את הטלית והתפילין בתפילת "עלינו לשבח", אולי אפילו לצאת מבית הכנסת, והנה לנו עד כמה חשובה התפילה הזו שמקורה בהיכלות עליונים ועניינים פנימיים עד שאצל האר"י ותלמידיו הפליאו בשבחה ובעומקה בדברים הכי נפלאים שיש. ואגב, המשנה ברורה פוסק שמי שנכנס לבית הכנסת ומצא את הציבור אומר עלינו לשבח – מצטרף ואומר עם הציבור את התפילה הזו גם אם הוא כבר התפלל קודם לכן.

השחצנות של המודיעין

בואו ניזכר מה היה בסיפור עם עכן. מלחמת יריחו מסתיימת ומיד לאחריה, יתכן בשבוע שצמוד אליה, ולפני כל הסיפור עכן מסופר שעם ישראל היה באופוריה של הניצחון, ויהושע קובע את האסטרטגיה להמשך. כדאי גם לזכור שחוץ מזה שיהושע היה זה שהכניס את עם ישראל לארץ, היה גם הרמטכ"ל הראשון של צה"ל שהתמנה לתפקיד כבר לפני כארבעים שנה, במלחמה מול עמלק ברפידים. וכך הוא מתכנן את המהלך הבא –

וַיִּשְׁלַח֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֲנָשִׁ֜ים מִֽירִיח֗וֹ הָעַ֞י אֲשֶׁ֨ר עִם-בֵּ֥ית אָ֙וֶן֙ מִקֶּ֣דֶם לְבֵֽית-אֵ֔ל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר עֲל֖וּ וְרַגְּל֣וּ אֶת-הָאָ֑רֶץ וַֽיַּעֲלוּ֙ הָאֲנָשִׁ֔ים וַֽיְרַגְּל֖וּ אֶת-הָעָֽי. (שם ז', ב')

זוכרים שפעם גם אברהם אבינו הגיע לשם, לבין בית אל ובין העי והקים שם מזבח לה'? הוא התפלל בדיוק על מה שאנחנו עומדים לדבר עליו. יהושע שולח אנשי מודיעין. הוא מנהל מלחמות כמו שצריך לנהל אותן בארץ ישראל. ביריחו לא היה מודיעין – שם רק סבבו את העיר על פי ציווי ה'.^[3]

וַיָּשֻׁ֣בוּ אֶל-יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָיו֮ אַל-יַ֣עַל כָּל-הָעָ֒ם כְּאַלְפַּ֣יִם אִ֗ישׁ א֚וֹ כִּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֣ים אִ֔ישׁ יַעֲל֖וּ וְיַכּ֣וּ אֶת-הָעָ֑י אַל-תְּיַגַּע-שָׁ֙מָּה֙ אֶת-כָּל-הָעָ֔ם כִּ֥י מְעַ֖ט הֵֽמָּה. (שם ג')

אם נתרגם את זה לישראלית מודרנית – 'זה קרב 'בקטנה'. חבל לשגע את כל העם. אנחנו מנצחים אותם ברגע, בקלות'. יהושע מקשיב למודיעין שקיבל ושולח כפי ההמלצה שלהם, תוך שהוא לוקח מרווח ביטחון –

וַיַּעֲל֤וּ מִן-הָעָם֙ שָׁ֔מָּה כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּנֻ֕סוּ לִפְנֵ֖י אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי. וַיַּכּ֨וּ מֵהֶ֜ם אַנְשֵׁ֣י הָעַ֗י כִּשְׁלֹשִׁ֤ים וְשִׁשָּׁה֙ אִ֔ישׁ וַֽיִּרְדְּפ֞וּם לִפְנֵ֤י הַשַּׁ֙עַר֙ עַד-הַשְּׁבָרִ֔ים וַיַּכּ֖וּם בַּמּוֹרָ֑ד וַיִּמַּ֥ס לְבַב-הָעָ֖ם וַיְהִ֥י לְמָֽיִם. (שם ד'-ה')

זה כנראה קרה בסוף ניסן או בתחילת חודש אייר, מיד אחרי יריחו. לא יהושע ולא עם ישראל מודעים למעילה של עכן בחרם. על פניו, זה לא נורא שתהיה איזו פאשלה בקרב אחד, זה לא נורא. נשים לב לביטוי "כשלושים וששה איש" – למה הכוונה? היו שם שלשים וששה או לא?^[4] האם יכול להיות שזה היה מידה כנגד מידה מול השחצנות של אנשי המודיעין שאמרו "כאלפים איש או שלשת אלפים איש"? חז"ל מגמדים את זה אף יותר ואומרים שהיה שם רק איש אחד שנפל שהיה שקול כנגד שלשים וששה, והיה זה צדיק הדור יאיר בן מנשה, ששקול כנגד ל"ו צדיקים. במושגים שלנו, נכון שכל יהודי חשוב וכו' אבל מול כזו נסיגה זה נראה לא כל כך נורא. אז גם אם קרה ולא הצליח – עושים חישוב מסלול מחדש, אוספים את השברים וחוזרים להילחם, אבל התגובה כאן של העם היא לא פרופורציונלית – "וימס לבב העם ויהי למים"! הביטוי של "וימס לבבנו" היה מה שאמרה רחב הזונה על יושבי הארץ והנה כאן זה מתהפך.

תגובה קיצונית

ומילא העם, בואו נראה את תגובת יהושע –

וַיִּקְרַ֨ע יְהוֹשֻׁ֜עַ שִׂמְלֹתָ֗יו וַיִּפֹּל֩ עַל-פָּנָ֨יו אַ֜רְצָה לִפְנֵ֨י אֲר֤וֹן ה֙' עַד-הָעֶ֔רֶב ה֖וּא וְזִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעֲל֥וּ עָפָ֖ר עַל-רֹאשָֽׁם. (שם ו')

מה קרה?! רק בשבת האחרונה, כ"ח בניסן, נפלו חומות יריחו וכל העולם עמד משתאה – אז מה קרה פתאום?! יהושע נופל לפני ארון ה', קרוע שמלות ועפר על ראשו. עפר על הראש זה כשיש סיכון של השמדת כל ישראל, כמו במגילת אסתר, לא חייל אחד! וזה ממשיך –

וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֲהָ֣הּ ה' א-להים לָ֠מָה הֵעֲבַ֨רְתָּ הַעֲבִ֜יר אֶת-הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶת-הַיַּרְדֵּ֔ן לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַאֲבִידֵ֑נוּ וְלוּ֙ הוֹאַ֣לְנוּ וַנֵּ֔שֶׁב בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּֽן. (שם ז')

כמדומני שהיחיד שמשתמש בביטוי הזה – "אהה ה' א-להים" – היה רק ירמיהו כאשר ראה את כל החורבן! יהושע, אתה באמת מעדיף לשבת בעבר הירדן?! ונזכור שזה יהושע, הרמטכ"ל שמכיר טוב מאד מה היא מלחמה. זו לא המלחמה הראשונה שלו.

בִּ֖י אֲדֹנָ֑י מָ֣ה אֹמַ֔ר אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁ֨ר הָפַ֧ךְ יִשְׂרָאֵ֛ל עֹ֖רֶף לִפְנֵ֥י אֹיְבָֽיו. וְיִשְׁמְע֣וּ הַֽכְּנַעֲנִ֗י וְכֹל֙ יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְנָסַ֣בּוּ עָלֵ֔ינוּ וְהִכְרִ֥יתוּ אֶת-שְׁמֵ֖נוּ מִן-הָאָ֑רֶץ וּמַֽה-תַּעֲשֵׂ֖ה לְשִׁמְךָ֥ הַגָּדֽוֹל. (שם ח'-ט')

מהי הקיצוניות בתגובה שלו? מה קרה פה? בואו נראה מה עונה הקב"ה ליהושע –

וַיֹּ֧אמֶר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁ֖עַ קֻ֣ם לָ֑ךְ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אַתָּ֖ה נֹפֵ֥ל עַל-פָּנֶֽיךָ. חָטָא֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וְגַם֙ עָבְר֣וּ אֶת-בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אוֹתָ֑ם וְגַ֤ם לָֽקְחוּ֙ מִן-הַחֵ֔רֶם וְגַ֤ם גָּֽנְבוּ֙ וְגַ֣ם כִּֽחֲשׁ֔וּ וְגַ֖ם שָׂ֥מוּ בִכְלֵיהֶֽם. (שם י'-י"א)

ונזכור שלא הקב"ה ציווה על ההקדש הזה אלא יהושע – כלומר הם עברו על גזרת הנביא, על גזרת הצדיק. במאמר המוסגר, זה מזכיר קצת את הסיפור עם שאול שחמל והשאיר מהצאן כששמואל אמר להחרים את כל רכוש עמלק, וגם שם לא הקב"ה ציווה את זה אלא שמואל, והנה שם שאול איבד את המלוכה וכאן – סיפור עכן. והקב"ה ממשיך –

וְלֹ֨א יֻכְל֜וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיהֶ֔ם עֹ֗רֶף יִפְנוּ֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כִּ֥י הָי֖וּ לְחֵ֑רֶם לֹ֤א אוֹסִיף֙ לִֽהְי֣וֹת עִמָּכֶ֔ם אִם-לֹ֥א תַשְׁמִ֛ידוּ הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם. (שם י"ב)

עמק עכור

עוד מעט נראה שלהשמיד את החרם הכוונה היא גם את עכן וגם את מה שנלקח. יהושע לא יודע איך לבדוק את זה ולכן הוא מטיל גורלות והגורל נופל על משפחת יהודה –

וַיַּקְרֵב֙ אֶת-מִשְׁפַּ֣חַת יְהוּדָ֔ה וַיִּלְכֹּ֕ד אֵ֖ת מִשְׁפַּ֣חַת הַזַּרְחִ֑י וַיַּקְרֵ֞ב אֶת-מִשְׁפַּ֤חַת הַזַּרְחִי֙ לַגְּבָרִ֔ים וַיִּלָּכֵ֖ד זַבְדִּֽי. וַיַּקְרֵ֥ב אֶת-בֵּית֖וֹ לַגְּבָרִ֑ים וַיִּלָּכֵ֗ד עָכָ֞ן בֶּן-כַּרְמִ֧י בֶן-זַבְדִּ֛י בֶּן-זֶ֖רַח לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה. (שם י"ז-י"ח)

אגב, אם אחד חטא, למה הקב"ה אומר "חטא ישראל"? אף אחד לא ידע מזה ובוודאי שלא שיתף פעולה, אפילו לא אשתו או בניו, אז למה הקב"ה מכליל ואומר שכל ישראל חטאו?! חז"ל אומרים שכאשר עוברים את הירדן אז הערבות שלנו היא טוטלית ולכל הכיוונים.

ואז פונה יהושע לעכן ברכות ואמר לו –

וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל-עָכָ֗ן בְּנִי֙ שִֽׂים-נָ֣א כָב֗וֹד לַֽ-ה' אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְתֶן-ל֣וֹ תוֹדָ֑ה וְהַגֶּד-נָ֥א לִי֙ מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ אַל-תְּכַחֵ֖ד מִמֶּֽנִּי. (שם י"ט)

"תן לו תודה" בפשט זה 'תתוודה', אבל אולי הוא מתכוון לדבר יותר עמוק – 'תגיד את "ועל כן נודה לך", כי דרכך הולך להתגלות משהו שאף אחד עוד לא גילה?'. ובאיזה סגנון הוא פונה אליו – 'בני', 'הגד נא'.

וַיַּ֧עַן עָכָ֛ן אֶת-יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיֹּאמַ֑ר אָמְנָ֗ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ לַֽ-ה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את עָשִֽׂיתִי. (שם כ')

עכן ישר מתוודה ובלי שום תירוצים. יש דעה בחז"ל ולפיה יהושע הוא האשם כי הוא ציווה שלא לקחת מהשלל מבלי שהקב"ה ציוה – אבל עכן לא אומר כלום.

וָאֵ֣רֶא בַשָּׁלָ֡ל אַדֶּ֣רֶת שִׁנְעָר֩ אַחַ֨ת טוֹבָ֜ה וּמָאתַ֧יִם שְׁקָלִ֣ים כֶּ֗סֶף וּלְשׁ֨וֹן זָהָ֤ב אֶחָד֙ חֲמִשִּׁ֤ים שְׁקָלִים֙ מִשְׁקָל֔וֹ וָֽאֶחְמְדֵ֖ם וָֽאֶקָּחֵ֑ם וְהִנָּ֨ם טְמוּנִ֥ים בָּאָ֛רֶץ בְּת֥וֹךְ הָאָֽהֳלִ֖י וְהַכֶּ֥סֶף תַּחְתֶּֽיהָ. (שם כ"א)

עכן נשבה בידי יצרו. זה הכל. והוא מכוון את יהושע למיקום המדויק של מה שהוא לקח. והכל קיים שם. ואז קרה הדבר הנורא שאמרנו – סוקלים את עכן, רוגמים אותו באבנים יחד עם הרכוש, והמקום נקרא מאז בשם "עמק עכור". זוכרים איך מתאר הנביא הושע את העתיד? – "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ…" (הושע ב', י"ז), זה על שם מעילתו של עכן.

ורק אז יש אפשרות לצאת שוב למלחמה בעי וכשיוצאים למלחמה שם מתברר שצריך שלושים אלף איש רק ככח ראשוני, למארב! ומה קרה עם המודיעין קודם לכן? למה לא העירו את המנהיג? איפה הם היו? – אנחנו מכירים את השאלות האלה גם מהיום…

יהושע מארגן מהלך אסטרטגי מדהים, עם שלשים אלף איש מארב, והוא מצווה אותם –

רְ֠אוּ אַתֶּ֞ם אֹרְבִ֤ים לָעִיר֙ מֵאַחֲרֵ֣י הָעִ֔יר אַל-תַּרְחִ֥יקוּ מִן-הָעִ֖יר מְאֹ֑ד וִהְיִיתֶ֥ם כֻּלְּכֶ֖ם נְכֹנִֽים. וַאֲנִ֗י וְכָל-הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֔י נִקְרַ֖ב אֶל-הָעִ֑יר וְהָיָ֗ה כִּֽי-יֵצְא֤וּ לִקְרָאתֵ֙נוּ֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בָּרִֽאשֹׁנָ֔ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם. וְיָצְא֣וּ אַחֲרֵ֗ינוּ עַ֣ד הַתִּיקֵ֤נוּ אוֹתָם֙ מִן-הָעִ֔יר כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ נָסִ֣ים לְפָנֵ֔ינוּ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם. וְאַתֶּ֗ם תָּקֻ֙מוּ֙ מֵהָ֣אוֹרֵ֔ב וְהוֹרַשְׁתֶּ֖ם אֶת-הָעִ֑יר וּנְתָנָ֛הּ ה' אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם בְּיֶדְכֶֽם. וְהָיָ֞ה כְּתָפְשְׂכֶ֣ם אֶת-הָעִ֗יר תַּצִּ֤יתוּ אֶת-הָעִיר֙ בָּאֵ֔שׁ כִּדְבַ֥ר ה' תַּעֲשׂ֑וּ רְא֖וּ צִוִּ֥יתִי אֶתְכֶֽם. (שם ח', ד'-ח')

'אנשי העי הרי נמצאים באופוריה אחרי שהצליחו להניס אותנו, ולכן אתם, אנשי המארב תצאו ותשרפו את המקום, ואנחנו נבוא מהצד השני ונעשה 'אמבוש' דו צדדי', אומר להם יהושע, וכך אכן העי נכבשת ועם ישראל חוזר לעצמו. אז מה קרה פה? מהו המשבר הנורא של יהושע? מה קרה בעקבות שבת כ"ח ניסן?

מפתחה של ארץ ישראל

מנעולה של ארץ ישראל. רבותי, כל דבר אנחנו לומדים מהס"א. המבוגרים בינינו זוכרים את הביטוי "יריחו תחילה" שנטבע בהסכם קהיר שקדם להסכמי אוסלו, ואמר שאחרי הפיילוט של יריחו יהיה כאן "מזרח תיכון חדש". "עזה ויריחו תחילה". גם הקימו שם קזינו, סוג של 'בית מקדש' מודרני… ואת ההמשך של "יריחו תחילה" אנחנו מכירים טוב עד היום. ביריחו כתובים דברים רבים – כל מה שקורה בבית המקדש מושפע ביריחו. חז"ל אומרים –

מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַמַּגְרֵפָה. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ. שֶׁעָשָׂה בֶּן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל גְּבִינִי כָּרוֹז. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הֶחָלִיל. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַצִּלְצָל. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַשִּׁיר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל הַשּׁוֹפָר; וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף קוֹל שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מִירִיחוֹ הָיו מְרִיחִים רֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת… (משנה תמיד, ג', ח')

יריחו היא התחנה האחרונה ב"אלה מסעי" – על ירדן ירחו. בתורת החסידות מוסבר שיריחו מסמלת את המשיח, שעליו נאמר –

וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשׇּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה… וַהֲרִיח֖וֹ בְּיִרְאַ֣ת ה' וְלֹֽא־לְמַרְאֵ֤ה עֵינָיו֙ יִשְׁפּ֔וֹט וְלֹא־לְמִשְׁמַ֥ע אׇזְנָ֖יו יוֹכִֽיחַ. וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ… (ישעיהו י"א א'-ד')

ביריחו רצה יהושע לגלות לנו שהמבחן שלנו לגלות את "עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית" הוא שנבוא אל ארץ ישראל ויתקיים בנו "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'" (שמות ו', ח') ונדע ונגדיר שיריחו תחילה.

מה שקרה בשבת כ"ח בניסן, 'יסוד שבגבורה', הוא שאז ניתן לנו הכח הגדול שקבע שכיבושה של ארץ ישראל מתחיל בהבנה שאני מתגייס, אני פועל ואני עושה ויודע את הסכנה. את תפילת עלינו לשבח על שני חלקיה, אנחנו אומרים בכל יום מעט לפני שיוצאים מבית המדרש אל חיי המעשה. כל אחד מאיתנו יוצא, זוהי חלת המפתח, מפתחה של ארץ ישראל. אחרי כיבוש יריחו אתם תיפגשו עם עמי כנען, תיפגשו עם העי, ועם הגבעונים – ואם אתם תבואו מתוך ההבנה שהכל זה קודש, שהכל הקדש, אז באמת נהיה ב-"ירדן יריחו". כ"ח בניסן בשנה בה נכנסים לארץ ישראל אמור להיות היום שבו יציאת מצרים תגיע לידי שלמותה. ויהודי אחד, שצריך ללמוד ממנו בלי סוף, מעכב. יהודי שלפני שהוא מוצא למיתה, נותן תודה לה' ומתוודה. "עמק עכור" הוא רק פה בעולם הזה, אך לא לעולם הבא. גם לו יש חלק לעולם הבא.

לקיחת השלל של עכן היא בעצם הורדת הכל לרמה של "אנחנו כבשנו, אנחנו עשינו". פעם היינו מביאים דוגמא למה יכול לקרות למי שגורס 'אנחנו עשינו, צה"ל הגדול כבש' ממלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים ומה קרה אז למודיעין, אבל אחרי השנה האחרונה אנחנו כבר לא נזקקים לדוגמאות ישנות כאלה. כשאתה מנהל את העולם, "עזה ויריחו תחילה", כשאתה חושב שאתה פה המנהל, אז המודיעין שאתה מייצר הוא "כאלפיים או שלשת אלפים". אפשר להקים אחרי זה אין ספור ועדות חקירה לאיך זה קרה ומציאת אשמים, אבל הסיבה האמיתית היא "שהם משתחווים להבל ולריק".

יריחו תחילה

תשמעו דבר פלאי; אל תיבהלו אבל בחב"ד יש מנהג שכאשר אומרים "שהם משתחווים להבל ולריק" יורקים רקיקה קטנה, סמלית, כדי שלא ליהנות אפילו מהרוק שנוצר מהזכרת שם עבודה זרה. זו המדרגה אליה צריך לשאוף. ככה נופלות חומות יריחו ואז כל ארץ ישראל פרוסה לפניך. אבל כ"ח בניסן הוא לא רק לגלות 'מה פיספסנו' אלא לגלות שגם עכן הוא "על כן נקווה".

שבת שלפני השבוע המופלא שלנו, בשנה שנכנסו לארץ ישראל והתקיים בנו "והבאתי" הגיע שר צבא ה' ואמר ליהושע "עתה באתי". הפשט הפשוט הוא – 'עד עכשיו, בימי משה, לא היה אישור לבוא. הוא גרש אותי באומרו לקב"ה – "…אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה" (שמות ל"ג, ט"ו), אבל עכשיו – 'אתה יהושע, פני לבנה, ועתה באתי. והעבודה שלך היא לזכור את שר צבא ה', ו'יריחו תחילה'. קודם כל "מודה אני". תחבר את הכל אל הקב"ה'. 'ארור האיש אשר יבנה את יריחו'.

ביריחו יש כח שהיא מריחה את כל מה שיש בבית המקדש והיא שומעת את כל מה שיש בבית המקדש ויש אומרים שאף את קולו של הכהן הגדול אומר בסילודין את השם המפורש בבית המקדש היא שומעת.

ומי יקבל את יריחו? הגוי שיצטרף אלינו, יתרו – "…לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ" (במדבר י', כ"ח). יריחו תחילה. עזה ויריחו תחילה – מי שיעשה תיקון ויבין את זה, 'תן תודה ל-ה". אנחנו צריכים לומר את זה כל אחד ואחת לעצמו בגוף ראשון יחיד. מי שיכבוש את ארץ ישראל, אסור לו ליהנות אפילו מהרוק של "והם משתחווים להבל ולריק" ואז "ישהא מעט ויצא".

שבת היא כאמור מקור הברכה והשבת החולפת היא מקור הברכה לכל כח הגאולה של ארץ ישראל והיא גם מקור הברכה והתובנות לכל הנפילות. אתם מבינים מה עשה אברהם אבינו כאשר נכנס לארץ ישראל והלך "בין בית אל ובין העי" (בראשית י"ג, ג') והתפלל שם על עם ישראל? הרד"ק בספר יהושע אומר שבזכות תפילתו של אברהם נהרג בימי יהושע רק חייל אחד ולא יותר. ואם שואלים אז למה התפילה שלו לא מנעה גם את החלל הזה, הרי שהתשובה היא שתפילתו של אברהם אבינו לא באה למנוע מאיתנו את התהליכים שאנחנו צריכים לעבור בעצמנו. הוא רק התפלל שנדע לעבור אותם, שאחרי יריחו ואחרי שנמעל בחרם נדע להפוך את עמק עכור לפתח תקווה ונאמר "על כן נקווה לך ה' אלוקינו…".

השיחה הידועה

לקראת סיום נאמר דברים שקרו לא בשנת הכניסה לארץ אלא שאמר הרבי מליובאוויטש זיע"א בשיחה מפורסמת וידועה בכ"ח בניסן תשנ"א, כשבתחילתה של השיחה הוא הסביר שהשנה הזו היא שנת "אראנו נפלאות".^[5] זה היה קרוב לסוף חיותו בינינו בעולם הזה. נראה את מילותיו –

על פי האמור לעיל על דבר הדגשת ענין הגאולה (במיוחד) בזמן זה – מתעוררת תמיהה הכי גדולה: היתכן שמבלי הבט על כל הענינים – עדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל ממש, דבר שאינו מובן כלל וכלל!

ותמיהה נוספת – שמתאספים עשרה (וכמה וכמה עשיריות) מישראל ביחד, ובזמן זכאי בנוגע להגאולה, ואף על פי כן, אינם מרעישים לפעול ביאת המשיח תיכף ומיד, ולא מופרך אצלם, רחמנא ליצלן, שמשיח לא יבוא בלילה זה, וגם מחר לא יבוא משיח צדקנו, וגם מחרתיים לא יבוא משיח צדקנו, רחמנא ליצלן!! [זה נראה לכם נורמלי? אז מה באנו לעשות פה בעולם אם לא להביא לימות המשיח?!] גם כשצועקים "עד מתי – הרי זה מפני הציווי כו', ואילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת, בוודאי ובוודאי שמשיח כבר היה בא!!

מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בני ישראל ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל, לאחרי שכל מה שנעשה עד עתה, לא הועיל, והראי', שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר – בגלות פנימי בעניני עבודת השם.

הדבר היחיד שיכולני לעשות – למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכלתכם – ענינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל בכלים דתיקון [זו מעלתה של הגאולה השלמה, העתידה שלא ירד מהאורות אך בכלים שיבואו מתוך העבודה שלנו] – להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש! ויה"ר שסוף כל סוף ימצאו עשרה מישראל שיתעקשו שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה ובוודאי יפעלו אצל הקב"ה כמו שכתוב "כי עם קשה עורף הוא – [למעליותא, ולכן] וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו", להביא בפועל את הגאולה האמיתי והשלמה בפועל ממש… ואני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא תעשו אתם כל אשר ביכולתכם. ויה"ר שיימצא מכם אחד, שנים או שלשה שיטכסו עצה מה לעשות ויפעלו שתהיה הגאולה האמיתית והשלמה בפועל ממש, תכף ומיד מתוך שמחה וטוב לבב. (השיחה הידועה כ"ח ניסן תשנ"א)

איזה מילים נוראיות, קשות וחשובות. יהודי שכל כולו מצפה ומחכה ופועל למשיח.

גדולה אהבת ישראל

ותרשו לי לסיים את הדברים באמירה קצרה אחרונה. פתחנו בדברים שהיו לפני למעלה משלשת אלפים ושלש מאת שנה, עברנו לדברים שהיו באותו תאריך לפני כשלושים וארבע שנים, ונסיים בדבר שאולי ייראה כלא קשור אך גם הוא נאמר בכ"ח בניסן. אנחנו בזמן האחרון עסוקים בספר האמרות "היום יום" של חב"ד. ראינו איך פנה יהושע לעכן ומה ההבנה שכל אחד מאיתנו הוא בן של אבינו שבשמיים, שהוא אין סוף וצריך לגלות את זה. אולי בזה צריך לדבר דווקא בשבוע הזה, בשנה הזו, במתחים ובתחושות הקשות שאנחנו חיים בהם היום. אבל יש פה דבר יותר גדול וכך מופיע שם –

החסידים שאלו את אדמו"ר הזקן: איזה עבודה נעלית יותר, אהבת ה' או אהבת ישראל? ויען: אהבת ה' ואהבת ישראל שתיהן כאחת חקוקות בנשמתו רוחו ונפשו של כל אחד מישראל. ומקרא מלא דיבר הכתוב "אהבתי אתכם אמר ה'", הרי דגדולה אהבת ישראל, דאוהב מה שהאהוב אוהב. (היום יום כ"ח ניסן תש"ג)

אם אתה מאד מאד אוהב מלך, איש גדול וחשוב, מה ישמח אותו יותר – שתביא לו מתנה של עשרת אלפים דולר עטופה בצלופן, או שכשיש לו ילד אחד, לא הכי מוצלח, אבל הוא כל כך קשור בילד הזה והוא כל חייו ואתה תשמח את הילד ותאהב אותו ותחבק אותו, גם אם הוא לא מריח הכי טוב? ותלך ותזכיר לו שהוא הילד של אבא?

"עכן בני שים כבוד" – "על כן נקווה".

כ"ח ניסן תש"ג – תשנ"א – הכניסה לארץ. שנזכה בעז"ה בשבוע הזה באמת באמת לראות גאולה וישועה שלמה, שלא נדע עוד שכול ואבל, לא כשלושים וששה ולא אחד ששקול כל"ו, ושנזכה באמת לסיום העלינו לשבח עם הע' וה-ד' וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד בב"א.

1. ויתכן שזה המקור למנהג שפשה בקרב ישראל (ובייחוד בשנים האחרונות) להכין 'חלת מפתח 'לשבת שאחרי הפסח, סגולה לפרנסה וכענין העומר. והנה כפי שראינו, יריחו נקראת "המפתח של ארץ ישראל", וזה התרחש בשבת שבסוף הפסח. ובעצם זה לא קשור רק לארץ ישראל אלא לכל ההתמודדות שלנו עם חיי המעשה, המציאות, ולהלן ואכמ"ל. ↑

2. ממקובלי צפת במאה ה-16, בן דורו של האר"יזל, חיבר את "סדר היום", שממנו למדנו לראשונה בין היתר את תפילת "מודה אני לפניך" ועוד. ↑

3. האמת היא שגם ליריחו נשלחו מרגלים ע"י יהושע, אל רחב הזונה, אבל שם כאמור זה סיפור מיוחד. ↑

4. וודאי שכל חייל הוא עולם ומלואו. ↑

5. ראשי התיבות של תשנ"א הם 'תהא שנת אראנו נפלאות'. ↑