תם עוונך בת ציון – פקד עוונך בת אדום. לפרשת דברים תשפד

שבת דברים שחלה בערב ט' באב

פרשת דברים לעולם נקראת בערב תשעה באב, כלומר מאז שגלו ישראל לבבל וקריאת התורה מחולקת למשך שנה.^[1] ישנן כמה פרשות ש'לא זזות' ונקראות תמיד באותו מועד – פרשת מסעי, למשל, בה מתואר יום ההילולא של אהרן הכהן, היחיד בכל התורה כולה, לעולם תיקרא, בין בשנים פשוטות ובין בשנים מעוברות, בערב ראש חודש אב, תאריך פטירתו. וזה עוד יותר מדהים – הרי הוא נפטר כבר בפרשת חקת, שם הוא עולה להר ההר וכו', אבל התורה חוזרת על זה ומציינת את התאריך רק במסעי, באמצע תיאורי המסעות והחניות. תמיד זה נקרא בשבוע שאנחנו צריכים להרבות בו באהבת חינם, באהבת ישראל, ועלינו להידבק באהרן הכהן ובמידתו, "אוהב שלום ורודף שלום". זה דבר פלא. כולנו עוברים מסעות בחיינו אבל כולנו תוך כדי אותם מסעות צריכים לעצור ולהיזכר ולהידבק באהרן הכהן. ואז באה פרשת דברים שכאמור תמיד נקראת בערב תשעה באב, כשכל הפרשה סובבת בענייני תשעה באב. ניגע הפעם בשתי נקודות של תשעה באב בפרשה – האחת היא חטא המרגלים, שחז"ל מלמדים אותנו שאף הוא היה בערב תשעה באב – "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות" (תענית כ"ט.). רש"י עושה את החשבון שמשה רבנו שלח את המרגלים לתור את הארץ בכ"ט בסיון והם שבו כעבור ארבעים יום בליל תשעה באב, וכולנו נפלנו באותה נפילה והוקבע אותו יום לדורות. אגב, מיד אחרי חטא המרגלים, למחרת, היה חטא המעפילים, בי' באב, וגם הוא מופיע בפרשה –

וַיֵּצֵ֨א הָאֱמֹרִ֜י הַיֹּשֵׁ֨ב בָּהָ֤ר הַהוּא֙ לִקְרַאתְכֶ֔ם וַיִּרְדְּפ֣וּ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ינָה הַדְּבֹרִ֑ים וַֽיַּכְּת֥וּ אֶתְכֶ֛ם בְּשֵׂעִ֖יר עַד־חׇרְמָֽה. (דברים א', מ"ד)

גם מגילת איכה מתארת –

… כׇּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים. (איכה א', ג')

ואם כן גם זה חלק מתשעה באב. אבל יש עוד נקודה מרתקת בפרשה, הקשורה לאדום, והיא חורזת את כל הפרשה ונדבר עליה בהמשך והיא גם שיאה של של מגילת איכה. כולנו יודעים שספר איכה שכתבו ירמיהו הנביא, מתאר את חורבן הבית הראשון, ואדום זה בכלל בבית שני ונגיע לזה בהמשך, אך בל נקדים את המאוחר.

מי חטא בפרשת המרגלים?

פרשת המרגלים מופיעה כמובן גם בפרשת שלח אך משה חוזר עליה אחרי ארבעים שנה, בפרשתנו, לדור באי הארץ. כבר בפתיחת הפרשה הוא אומר –

אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּין-פָּארָ֧ן וּבֵין-תֹּ֛פֶל וְלָבָ֑ן… (דברים א', א')

ועל המילים "בין פארן", רש"י אומר –

ועל מה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים. (שם ברש"י)

ביטוי מענין. רש"י בעצם רוצה לומר שמשה אומר לנו שלמרות כל התוכחות שהוא עומד להוכיח את עם ישראל בהן, באמת הם לא אשמים, הניסיונות היו קשים, המרגלים, עשרה גדולי ישראל, באו ושכנעו אותנו כמה זה מסוכן וקשה. זה הסבר יפה, אבל בהמשך משה רבנו בא ומתאר תכל'ס לדור הבנים מה היה לפני ארבעים שנה –

וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֘ כֻּלְּכֶ֒ם וַתֹּֽאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ-לָ֖נוּ אֶת-הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֨נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת-הַדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַֽעֲלֶה-בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן. (דברים א' כ"ב)

אז החידוש הראשון העולה מכאן הוא שלא הקב"ה ציווה לשלוח את המרגלים אלא עם ישראל ביקשו.

וַיִּיטַ֥ב בְּעֵינַ֖י הַדָּבָ֑ר וָֽאֶקַּ֤ח מִכֶּם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר אֲנָשִׁ֔ים אִ֥ישׁ אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט. (שם כ"ג)

משה רבנו לוקח על עצמו את האחריות, את כשל הניהולי. והוא ממשיך בתיאור –

וַיִּפְנוּ֙ וַיַּֽעֲל֣וּ הָהָ֔רָה וַיָּבֹ֖אוּ עַד-נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֑ל וַֽיְרַגְּל֖וּ אֹתָֽהּ. וַיִּקְח֤וּ בְיָדָם֙ מִפְּרִ֣י הָאָ֔רֶץ וַיּוֹרִ֖דוּ אֵלֵ֑ינוּ וַיָּשִׁ֨בוּ אֹתָ֤נוּ דָבָר֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ טוֹבָ֣ה הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ. (שם כ"ד-כ"ה)

זהו. אין עוד שום מילה נוספת על המרגלים בדברי משה. שמענו מה עשו המרגלים על פי משה? כלום! לא הוציאו דיבת הארץ ולא שום דבר. זה ממש שיכתוב של ההיסטוריה! הרי אנחנו זוכרים מפרשת שלח אחרת – אבל זה מה שמשה רבנו אומר בשנת הארבעים. הם לא הוציאו דיבת הארץ רעה, כלום. בפסוק א' רמזת שהנפילה היתה בגלל המרגלים ועכשיו הוא משנה גירסה. זה לא ייאמן.

בשנאת ה' אותנו

נו, אז על מי יצא הקצף? על מי התוכחה? –

וְלֹ֥א אֲבִיתֶ֖ם לַֽעֲלֹ֑ת וַתַּמְר֕וּ אֶת-פִּ֥י ה' אֱלֹֽהֵיכֶֽם. (כ"ו)

מי, אנחנו?! אנחנו אפילו לא נולדנו! על מה אתה מדבר משה רבנו? וגם מי שלא אבה לעלות – האם זה היה בגלל שסתם 'לא בא לו' לעלות?! אין שום אחריות למרגלים? זו ההחלטה של ועדת החקירה? הרי בפרשת שלח ראינו שהמרגלים מתו מיד במגפה, ונגזר עלינו בגללם ארבעים שנה, אבל עכשיו משה לא מזכיר את זה.

בפרשת שלח אמרנו –

וְלָמָ֣ה ה' מֵבִ֨יא אֹתָ֜נוּ אֶל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לִנְפֹּ֣ל בַּחֶ֔רֶב נָשֵׁ֥ינוּ וְטַפֵּ֖נוּ יִהְי֣וּ לָבַ֑ז… (במדבר י"ד, ג')

זו טענה רצינית והיא באה בעקבות דברי המרגלים שהיא "ארץ אוכלת יושביה". לעומת זאת כאן משה אומר משהו אחר –

וַתֵּרָֽגְנ֤וּ בְאָֽהֳלֵיכֶם֙ וַתֹּ֣אמְר֔וּ בְּשִׂנְאַ֤ת ה֙' אֹתָ֔נוּ הֽוֹצִיאָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָֽאֱמֹרִ֖י לְהַשְׁמִידֵֽנוּ. (שם כ"ז)

"ותרגנו" אומר רש"י, זה לשון נרגן, שדיברנו לשון הרע בתוך האהלים שלנו. כלומר אנחנו אמרנו לשון הרע, אנחנו הוצאנו דיבה ולא המרגלים. ומהו הלשון הרע שאמרנו? – שה' שונא אותנו. זה לא מופיע בפרשת שלח! מאיפה משה לוקח את הרעיון הזה עכשיו? רש"י מנסה להסביר אבל זה יוצא עוד יותר מוזר –

ותרגנו. לשון הרע, וכן דברי נרגן (משלי יח, ח.) אדם המוציא דבה. בשנאת ה' אתנו. והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו, משל הדיוט אומר, מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך. בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים. הוצאתו לשנאה היתה [כלומר עצם ההוצאה שלנו ממצרים היתה בשנאתו אותנו!], משל למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים, ויש לו שתי שדות אחת של שקיא [מושקית בידי אדם] ואחת של בעל, למי שהוא אוהב נותן של שקיא, ולמי שהוא שונא נותן לו של בעל, ארץ מצרים של שקיא היא, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען. (שם ברש"י)

שמענו את הסיפור? ככה נספר לילדים שזה היה חטא המרגלים? – שיהודים ישבו באוהל על כוס קפה ודיברו לשון הרע על הקב"ה שהוא שונא אותנו, ועובדה היא שהוא הוציא אותנו מארץ של 'שקיא', שלא תלויה בגשמים, ומביא אותנו לארץ שצריך להשקות אותה. באמת ככה זה היה?! מה רש"י עושה פה בפירושו ומה עושה פה התורה?!

תוכחה לכובשי הארץ

ואז כתוב –

אָנָ֣ה | אֲנַ֣חְנוּ עֹלִ֗ים אַחֵ֩ינוּ֩ הֵמַ֨סּוּ אֶת-לְבָבֵ֜נוּ לֵאמֹ֗ר עַ֣ם גָּד֤וֹל וָרָם֙ מִמֶּ֔נּוּ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וּבְצוּרֹ֖ת בַּשָּׁמָ֑יִם וְגַם-בְּנֵ֥י עֲנָקִ֖ים רָאִ֥ינוּ שָֽׁם. (שם כ"ח)

פעם ראשונה כתוב שאנחנו טענו את זה ולא משה רבנו!

וָֽאֹמַ֖ר אֲלֵכֶ֑ם לֹא-תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא-תִֽירְא֖וּן מֵהֶֽם. ה' אֱלֹֽהֵיכֶם֙ הַֽהֹלֵ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֔ם ה֖וּא יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה אִתְּכֶ֛ם בְּמִצְרַ֖יִם לְעֵֽינֵיכֶֽם. וּבַמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁ֣ר רָאִ֔יתָ אֲשֶׁ֤ר נְשָֽׂאֲךָ֙ ה' אֱלֹהֶ֔יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר יִשָּׂא-אִ֖ישׁ אֶת-בְּנ֑וֹ בְּכָל-הַדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֲלַכְתֶּ֔ם עַד-בֹּֽאֲכֶ֖ם עַד-הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה. וּבַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה אֵֽינְכֶם֙ מַֽאֲמִינִ֔ם בַּֽ-ה' אֱלֹֽהֵיכֶֽם. (כ"ט-ל"ב)

"אינכם מאמינים" בלשון הווה. ורש"י מבאר –

ובדבר הזה. שהוא מבטיחכם להביאכם אל הארץ, אינכם מאמינים בו.

רגע, הרי משה רבנו מדבר עכשיו אל הדור הצעיר, אלו שלחמו עכשיו בסיחון ובעוג, הם אלו שעשו את מלחמת מדין, הם הורישו האמורי ואת כל עבר הירדן המזרחי! על מה אתה מדבר משה רבנו, ואל מי?! ולמה אתה מוריד את העיקר ומה אתה מוסיף? מאיפה בא הרעיון הזה שהם טענו שהקב"ה שונא אותם? וגם אם כן ח"ו – למה שהם יחשבו כך? האם ארץ ישראל איננה עדיפה על מצרים? נכון שיש שם נילוס, אבל בשביל להשקות מהנילוס צריך לשאוב את המים בדליים ולשפוך ממקום גבוה למקום נמוך וכו', ולמה בכלל לומר שזה מה שהם אמרו?

והעונש מושת כולו על ישראל –

וַיִּשְׁמַ֥ע ה' אֶת-קוֹל דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּקְצֹ֖ף וַיִּשָּׁבַ֥ע לֵאמֹֽר. אִם-יִרְאֶ֥ה אִישׁ֙ בָּֽאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה הַדּ֥וֹר הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה אֵ֚ת הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֔עְתִּי לָתֵ֖ת לַֽאֲבֹֽתֵיכֶֽם. (שם ל"ד-ל"ה)

אין אות אחת על המרגלים! זה מוקצן מאד. בסוף משה מוסיף עוד תוספת קשה. לא רק אתם אלא גם אני נענשתי על זה –

גַּם-בִּי֙ הִתְאַנַּ֣ף ה' בִּגְלַלְכֶ֖ם לֵאמֹ֑ר גַּם-אַתָּ֖ה לֹֽא-תָבֹ֥א שָֽׁם. (שם ל"ז)

ואגב, 'בגללכם' במקרא משמעו גם בשבילכם, בעבורכם.^[2] כלומר זה דבר חיובי.

אני משאיר את כל הפרשיה הזו פתוחה כרגע ורק מזכיר שזה מה שאנחנו קוראים מדי שנה בערב תשעה באב ולא את פרשת שלח, קוראים את סיפור המרגלים כפי שהוא מתואר בדברים – לא המרגלים אשמים אלא אני. אני החלוץ שיוצא עכשיו להתנחל את הארץ, להילחם מול יושבי הארץ. והבעיה שלנו היא לא כפי שמתואר בבמדבר שה' רוצה "להפיל אותנו בחרב" אלא שהוא לכאורה שונא אותנו ולכן הוא הוציא אותנו ממצרים. דיברנו עליו לשון הרע. זה נראה מוזר. נשאיר את זה פתוח ונחזור לזה מאוחר יותר. אגב, האדמו"ר בעל ה'צמח צדק' מליובאוויטש זיע"א אומר שהפסוק 'איכה ישבה בדד העיר" יוצר את ראשי תיבות איב"ה, וזה מה שעולה מהפסוק "בשנאת ה' אותנו הוציאנו", שה' שונא אותנו (ובניגוד כאמור למופיע בפר' שלח). סברה מוזרה.

שישי ושמחי בת אדום

נעבור לנושא הבא, שכמדומני פחות שמים לב אליו, והוא – עד כמה מהותי למשה לתאר את תפקידו של עשיו, של אדום, של שעיר, בפרשתנו. אבל לפני שניכנס לפרשת דברים, בואו נראה שני פסוקים במגילת איכה, שכאמור נכתבה ע"י ירמיהו על חורבן בית הראשון. משום מה בסיום הקינות של איכה, סוף פרק ד',^[3] אחרי שירמיהו מדבר על המצב הקשה של ישראל, על "בני ציון היקרים" ומקונן של יאשיהו המלך, הוא מסיים במילים הבאות –

שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת-אֱד֔וֹם יוֹשֶׁ֖בֶת בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם-עָלַ֙יִךְ֙ תַּעֲבָר-כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי. תַּם-עֲוֹנֵךְ֙ בַּת-צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֹנֵךְ֙ בַּת-אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל-חַטֹּאתָֽיִךְ. (איכה ד', כ"א-כ"ב)

וצריך להבין – מאיפה הגיע פה אדום? הרי אנחנו מדברים על בבל, הם אלו שצרו על העיר והחריבו אותה. אדום זה רומא, טיטוס, זה בית שני – איך זה הגיע לכאן? רש"י אומר שם דבר מוזר –

שישי ושמחי בת אדום. נתנבא ירמיהו על חורבן בית שני שיחריבוהו רומיים.

ואז במין דיבור של ציניות, של כעס, אומרים לה 'שישי ושמחי' – כעת את בטח תשמחי, בת אדום, אבל דעי שבסוף גם עליך תעבור כוס הפורענות. "תשכרי ותתערי" אומר רש"י – לשון הקאה (כמו "ותער כדה", אצל רבקה). את תמותי מזה. בת אדום היא האנטיתזה לישראל – "תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותך", כלומר מדובר פה לא רק על חורבן הבית השני אלא גם על הגאולה העתידה, "תם עוונך בת ציון". אגב, אם זה אכן סוף הקינות כפי שאמרנו, זוהי האות ת' שם מגילת איכה. כאן תם עוונך – תם ונשלם. וכפי רש"י מביא –

תם עונך בת ציון. לקית על כל חטאותיך. לא יוסיף להגלותך. מגלות אדום ולהלן עוד.

אגב, יש קינות שלמות שעוסקות בזה, למשל –

אֵיכָה אַצְתָּ בְּאַפֶּךָ לְאַבֵּד בְּיַד אֲדוֹמִים אֱמוּנֶיךָ.

קינה מדהימה שמתארת את אדום מול ישראל ומשווה בין הארת הפנים של הקב"ה לישראל בימי יציאת מצרים לבין הצרות בימי חורבן בית המקדש שחוברה ע"י הפייטן רבי אלעזר הקליר.

פרשנים אחרים אומרים שהיו אדומיים בתוך יהודה בזמן בית ראשון והם היו 'כאילו' חברים שלנו, וכשבבל הגלו אותנו הם קפצו על הגגות, רקדו וחילקו בקלאוות, ועליהם מדבר כאן ירמיהו ואומר להם – 'אדומיים, אתם עוד תחטפו על זה'. אבל רש"י הפשטן הגדול כלל לא מעלה את האופציה הזו וברור לו שמדובר על נבואה על חורבן בית שני. וצריך להבין איך זה קשור לאיכה? איך זה קשור לבית ראשון?

להיכנס לארץ דרך אדום

לא הייתי נכנס לכל זה אלמלא לא הייתי שם לב לתופעה פלאית בפרשה שלנו, ולפיה מרכז סיפורו של משה רבנו את ספר דברים מתחילת הפרשה, השנה הראשונה, ועד שנת הארבעים, נסוב סביב אדום ועשיו. בואו נראה;

אַחַ֨ד עָשָׂ֥ר יוֹם֙ מֵֽחֹרֵ֔ב דֶּ֖רֶךְ הַר-שֵׂעִ֑יר עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ. (דברים א', ב')

אנחנו קוראים את זה כתיאור הזמן בו מתחיל משה בנאומו אבל רש"י מסביר אחרת –

אחד עשר יום מחורב. אמר להם משה, ראו מה גרמתם, אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר [אדום], ואף הוא מהלך י"א יום, ואתם הלכתם אותו בשלשה ימים. שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב, שנאמר ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו' (במדבר י, יא), ובכ"ט בסיון שלחו את המרגלים מקדש ברנע (תענית כט) צא מהם שלשים יום שעשו בקברות התאוה, שאכלו הבשר חדש ימים, ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגר שם מרים, נמצא בג' ימים הלכו כל אותו הדרך, וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ, ובשביל שקלקלתם, הסב אתכם סביבות הר שעיר מ' שנה.

כלומר, בעצם היה הקב"ה צריך לקחת אתכם דרך אדום, דרך הר שעיר – כבר ביציאת מצרים, כשיצאנו מהר סיני. זו היתה התכנית המקורית – ללכת דרך הר שעיר, אך כיון שאי אפשר היה ללכת דרכם 'דוך', נאלצנו ללכת מסביב.

נמשיך בפסוקים –

ה' אֱלֹהֵ֛ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵ֖ינוּ בְּחֹרֵ֣ב לֵאמֹ֑ר רַב-לָכֶ֥ם שֶׁ֖בֶת בָּהָ֥ר הַזֶּֽה. פְּנ֣וּ | וּסְע֣וּ לָכֶ֗ם וּבֹ֨אוּ הַ֥ר הָֽאֱמֹרִי֘ וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו֒ בָּֽעֲרָבָ֥ה בָהָ֛ר וּבַשְּׁפֵלָ֥ה וּבַנֶּ֖גֶב וּבְח֣וֹף הַיָּ֑ם אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַֽעֲנִי֙ וְהַלְּבָנ֔וֹן עַד-הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר-פְּרָֽת. (שם ו'-ז')

רש"י מבאר מי הם "כל שכניו" –

ואל כל שכניו. עמון ומואב והר שעיר.

כלומר, אני רוצה, אומר הקב"ה, שתיכנסו דרך אדום-עמון-מואב. שואל על כך בעל השפתי חכמים (ומפרשים נוספים) – והרי אנחנו יודעים שאדום לא נתנו להם לעבור?! והתירוץ הוא שזה היה רק בסוף ארבעים שנה ואילו לפני חטא המרגלים היינו יכולים להיכנס לארץ בלי שיהיה מערער בדבר וללא מלחמה, כלומר אדום היו נותנים לנו לעבור בלי בעיות. זה חידוש עצום! היינו אמורים לעבור דרך הר שעיר, דרך עמון ודרך מואב, אבל לא לעשות סיבוב חזרה דרך ים סוף כפי שאכן עשינו אלא לחתוך פנימה דרך אדום ולהיכנס.

ירשה לעשו נתתי את הר שעיר

משה ממשיך בסיפור חטא המרגלים, ובעקבותיו הוא אומר את הפסוק הבא –

וְאַתֶּ֖ם פְּנ֣וּ לָכֶ֑ם וּסְע֥וּ הַמִּדְבָּ֖רָה דֶּ֥רֶךְ יַם-סֽוּף. (שם מ')

כלומר – סיימתי לספר על מה שהיה לפני ארבעים שנה ואני קופץ לעכשיו, לימים שלנו (ונזכור שכל זה היה לפני חודשים ספורים). נראה את רש"י –

פנו לכם. אמרתי להעביר אתכם דרך רוחב ארץ אדום לצד צפון להיכנס לארץ, קלקלתם וגרמתם לכם עיכוב.

כלומר רש"י אומר כאן מפורש שהתכנית הייתה לחתוך דרך אדום ולהיכנס לארץ, כפי שאמרנו לעיל, והאדומים היו מקבלים אותנו בזרועות פתוחות. למה כל כך חשוב שנעבור דרך אדום בדרך לארץ? אגב זו תוכחה כל כך מתוקה שמשה אומר לאנשים שאכן עשו את זה, שהלכו אחרי הקב"ה במדבר ארבעים שנה ומסתובבים במדבר. ועכשיו עוד יותר צריך להבין למה הוא מוכיח אותם על מעשה המרגלים, הרי זה לא היה הדור שלהם? הם הבנים, הם החלוצים שכבר כבשו את ארץ האמורי, סיחון ועוג. הם בני גד ובני ראובן שהתחייבו לעבור חלוצים לפני ה', הם צדיקים!

אבל כיון שגרמתם עיכוב אז –

פנו לכם. לאחוריכם, ותלכו במדבר לצד ים סוף, שהמדבר שהיו הולכים בו לדרומה של הר שעיר, היה מפסיק בין ים סוף להר שעיר, עתה המשכו לצד הים ותסבבו את הר שעיר כל דרומו מן המערב למזרח.

הרא"ם, מגדולי פרשני רש"י, אומר כפי שאמרנו קודם, שאע"פ שלא מפורש בכתוב שאדום לא נתן להם לעבור, הרי שיש להבין שאילולי חטאו היה הקב"ה בלב מלך אדום לתת להם לעבור, ולמשה רבנו חשוב לציין את זה. כלומר בחטאנו לא רק שהתעכבנו ארבעים שנה אלא שגם מלך אדום לא נתן לנו לעבור. וצ"ל מה הרבותא בזה.

נמשיך; כתוצאה מסירובו של מלך אדום נאלצנו לסבוב את ארצו –

וַנֵּ֜פֶן וַנִּסַּ֤ע הַמִּדְבָּ֨רָה֙ דֶּ֣רֶךְ יַם-ס֔וּף כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר ה' אֵלָ֑י וַנָּ֥סָב אֶת-הַר-שֵׂעִ֖יר יָמִ֥ים רַבִּֽים. (שם ב', א')

ועכשיו משה מגלה להם סוד שהם לא ידעו –

וַיֹּ֥אמֶר ה' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר. רַב-לָכֶ֕ם סֹ֖ב אֶת-הָהָ֣ר הַזֶּ֑ה פְּנ֥וּ לָכֶ֖ם צָפֹֽנָה. וְאֶת-הָעָ֘ם צַ֣ו לֵאמֹר֒ אַתֶּ֣ם עֹֽבְרִ֗ים בִּגְבוּל֙ אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי-עֵשָׂ֔ו הַיֹּֽשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר וְיִֽירְא֣וּ מִכֶּ֔ם וְנִשְׁמַרְתֶּ֖ם מְאֹֽד. (שם ב'-ד')

ממה יש עליהם להישמר? – שלא להתגרות באדום, כפי שממשיכה התורה בפסוק הבא –

אַל-תִּתְגָּ֣רוּ בָ֔ם כִּ֠י לֹֽא-אֶתֵּ֤ן לָכֶם֙ מֵֽאַרְצָ֔ם עַ֖ד מִדְרַ֣ךְ כַּף-רָ֑גֶל כִּֽי-יְרֻשָּׁ֣ה לְעֵשָׂ֔ו נָתַ֖תִּי אֶת-הַ֥ר שֵׂעִֽיר. (שם ה')

'אתם לא תקבלו מארץ אדום פירור, כי נתתי את לעשיו את הר שעיר'. מתי זה היה שהקב"ה נתן לו את שעיר? אנחנו רק יודעים שהוא הלך לשם בפרשת וישלח אחרי המפגש עם יעקב, אבל לא שהיא הובטחה לו, ואגב – למה זה בכלל מעניין אותנו הירושות של שעיר? מסביר רש"י –

ירשה לעשו. מאברהם, עשר עממים נתתי לו – שבעה לכם, וקיני וקניזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחת מהם לעשו, והשתים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיו אומרים על אשתו אחותו היא, עשאו כבנו.

זה גילוי חדש. אף פעם לא ידענו שהקב"ה נתן את הארץ הזו לעשיו דרך אברהם. שבע ארצות לנו, אחת לעשיו ושתיים לבני לוט. ומה יהיה לעתיד? האם זה יימשך כך להיות שלהם? הרי כבר אמר זאב ז'בוטינסקי בשירו המפורסם "שתי גדות לירדן זו שלנו, זו גם כן"? אומר רש"י –

עֶשֶׂר אֻמּוֹת יֵשׁ כַּאן, וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא שִׁבְעָה גוֹיִם? וְהַשְּׁלֹשָׁה אֱדוֹם וּמוֹאָב וְעַמּוֹן, וְהֵם "קֵינִי קְנִזִּי קַדְמֹנִי", עֲתִידִים לִהְיוֹת יְרוּשָּׁה לֶעָתִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו יא, יד): "אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם" (בראשית רבה מד, כג). (רש"י, בראשית ט"ו, י"ט)

כלומר לעתיד לבוא יעלו "מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו" ותהיה לה' המלוכה. וכיון ששעיר זו ירושה של עשיו – "ונשמרתם מאד להתגרות בם". לא אנחנו התעכבנו ארבעים שנה אלא הגאולה התעכבה. ומה הכוונה "כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל"? בפשיטות הכוונה היא שאתם לא יכולים לקבל שם שום יכולת להיכנס, אפילו לא צעד פנימה. אבל רש"י אומר –

… ומדרש אגדה (תנחומא ישן דברים הוספה ו) עד שיבא יום דריסת כף רגל על הר הזיתים, שנאמר ועמדו רגליו וגו' (זכריה יד, ד). (שם)

שמענו? "ועמדו רגליו" זה הפסוקים בזכריה –

וְעָמְד֣וּ רַגְלָ֣יו בַּיּוֹם־הַ֠ה֠וּא עַל־הַ֨ר הַזֵּיתִ֜ים אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י יְרֽוּשָׁלִַ֘ם֮ מִקֶּ֒דֶ֒ם… וְהָיָ֣ה יוֹם־אֶחָ֗ד ה֛וּא יִוָּדַ֥ע לַ-ה' לֹא־י֣וֹם וְלֹא־לָ֑יְלָה וְהָיָ֥ה לְעֵֽת־עֶ֖רֶב יִֽהְיֶה־אֽוֹר… וְהָיָ֧ה ה' לְמֶ֖לֶךְ עַל־כׇּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה ה' אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד. (זכריה י"ד ד'-ט)

ואנחנו מחברים את הפסוק הזה בכל יום ויום יחד עם הפסוק – "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה"- או אז יהיה מדרך כף רגל. מה שהקב"ה נתאווה שתהיה לו דירה בתחתוניים, הוא ידרוך בכף רגלו. איך אפשר להבין את המשל הזה? מה כתוב פה? ביום ההוא יעמדו רגליו של הקב"ה על הר הזיתים – אך עד אז ירושה לעשיו. והייתם צריכים לעבור בתוך הירושה הזו – ופספסתם. מיד נבין.

נחמד כמו עשו

אחרי זה משה ממשיך ומוכיח אותנו במתיקות –

וַֽנַּֽעֲבֹ֞ר מֵאֵ֧ת אַחֵ֣ינוּ בְנֵֽי עֵשָׂ֗ו הַיּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר מִדֶּ֨רֶךְ֙ הָֽעֲרָבָ֔ה מֵֽאֵילַ֖ת וּמֵֽעֶצְיֹ֣ן גָּ֑בֶר… (דברים ב', ח')

כלומר 'עמדתם בזה! כל הכבוד!'. לענ"ד פרשת דברים זו תוכחה שבה משה רבנו מחבק כל אחד מישראל – 'אני לא יודע איך הצלחתם לעמוד בזה! לסובב את כל ארץ אדום זה דבר כל כך מופלא'. ונזכור שזה היה מחודש אב ועד חשוון – כלומר בשיא החום, וללא מזגנים.

גם צריך להבין למה הוא מכנה את אדום בשם "אחינו", ועוד אחרי האיומים של המלך שלהם "פן בחרב אצא לקראתך". אדום זו רומי." פקד עוונך בת אדום.. גם עליך תעבור כוס התרעלה".

…וַנֵּ֨פֶן֙ וַֽנַּֽעֲבֹ֔ר דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר מוֹאָֽב. וַיֹּ֨אמֶר ה' אֵלַ֗י אַל-תָּ֨צַר֙ אֶת-מוֹאָ֔ב וְאַל-תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא-אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי-ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת-עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה. הָֽאֵמִ֥ים לְפָנִ֖ים יָ֣שְׁבוּ בָ֑הּ עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כַּֽעֲנָקִֽים. רְפָאִ֛ים יֵחָֽשְׁב֥וּ אַף-הֵ֖ם כַּֽעֲנָקִ֑ים וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם אֵמִֽים. וּבְשֵׂעִ֞יר יָֽשְׁב֣וּ הַֽחֹרִי֒ם לְפָנִי֒ם וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל לְאֶ֨רֶץ֙ יְרֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁר-נָתַ֥ן ה' לָהֶֽם (שם ח'-י"ב)

רש"י מסביר –

האמים לפנים וגו'. אתה סבור שזו ארץ רפאים שנתתי לו לאברהם, לפי שהאמים שהם רפאים ישבו בה לפנים, אבל לא זו היא, כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט, והושבתים תחתם. רפאים יחשבו וגו'. רפאים היו נחשבים אותם אמים, כענקים הנקראים רפאים, על שם שכל הרואה אותם ידיו מתרפות. אמים. על שם שאימתם מוטלת על הבריות, וכן ובשעיר ישבו החורים ונתתים לבני עשו. יירשום. לשון הווה, כלומר נתתי בהם כח שהיו מורישים אותם והולכים.

הסבר – אחד משבעת העממים שישראל קיבלו בארץ כנען היו הרפאים, אבל זה מדובר בעוג מלך הבשן שבגולן, ואילו כאן אלו לא אותם רפאים. פעם הם ישבו שם ולכן הם נקראו כך בטעות, ובעצם זו היתה ירושה למואב כמו שבשעיר ישבו החורים לפנים ובני עשיו ירשום, ולא שהם ירשו אותם תוך כדי מלחמה אלא כי הקב"ה נתן להם את זה ירושה.

וכך ממשיך משה ומתאר את הליכתנו סביב, עד שהגענו אל צפון הרמה, אל עוג מלך הבשן ושם ביקשנו ממנו להיכנס –

אֶעְבְּרָ֣ה בְאַרְצֶ֔ךָ בַּדֶּ֥רֶךְ בַּדֶּ֖רֶךְ אֵלֵ֑ךְ לֹ֥א אָס֖וּר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול. אֹ֣כֶל בַּכֶּ֤סֶף תַּשְׁבִּרֵ֨נִי֙ וְאָכַ֔לְתִּי וּמַ֛יִם בַּכֶּ֥סֶף תִּתֶּן-לִ֖י וְשָׁתִ֑יתִי רַ֖ק אֶעְבְּרָ֥ה בְרַגְלָֽי. כַּֽאֲשֶׁ֨ר עָֽשׂוּ-לִ֜י בְּנֵ֣י עֵשָׂ֗ו הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר… (שם כ"ז-כ"ט)

'תהיה נחמד כמו העשווים'. אבל, רגע – אדום לא נתן לנו לעבור דרכו?! לכן מבאר רש"י –

כאשר עשו לי בני עשו. לא לענין לעבור את ארצם, אלא לענין מכר אוכל ומים.

כלומר רק לענין מכר אוכל ומים, לא לגבי הכניסה לארץ, אבל אצלך אני רוצה גם לעבור – אמנם הוא גם הוא לא הסכים ונאלצנו לצאת למלחמה וזוהי ארץ רפאים. עד כאן עברנו על הפסוקים המתייחסים לעשיו בפרשתנו, אבל עדיין צריך להבין מה עניינו?

אדום – הסיפור האמיתי של הגלות

זה דבר לא יאמן; הפסוק באיכה אומר –

טָבְע֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם-נְבִיאֶ֕יהָ לֹא-מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵ-ה'. (איכה ב', ט')

ואומרים על זה חז"ל –

אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן הדא הוא דכתיב (עובדיה א, ח): "וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו", יש תורה בגוים אל תאמן דכתיב "מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה". (איכ"ר ב', ג')

זה אותו עובדיה שנבואתו מסתיימת בפסוק – "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה", ובתפילה אנחנו מצרפים לזה את "והיה ה' למלך" מנבואת זכריה.

חכמה בגוים זה אדום ולכן תאמין, אבל תורה בגוים – אל תאמין. אדום הם הסיפור האמיתי של הגלות והגאולה ושל מגילת איכה ושל פרשת דברים ושל ההבנה המחודשת שננסה לתפוס עכשיו במעשה המרגלים. כל זה אדום. כל עוד לא "פקד ה' עוונך בת אדום" – עוד לא "תם עוונך בת ציון". גם הפסוק בתהילים אומר –

זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָ͏ים… (תהילים קל"ז ז')

והרי דוד המלך לא הכיר את אדום.

גם בלעם, בפרשת בלק מדבר על אדום בנבואתו האחרונה, לפני שהוא הולך לעמו חזרה, הוא מתנבא על המשיח –

אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כׇּל־בְּנֵי־שֵֽׁת. וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה… (במדבר כ"ד, י"ז-י"ח)

איך אדום ירשה? והרי היא ירושה לעשיו! זוכרים שאמרנו קודם מתי תהיה אדום תהיה ירשה? –

… וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל. וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר (שם – י"ט)

הנה אדום מוזכרת אצל בלעם, ורש"י מבאר באופן לא ייאמן –

וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקב. וְעוֹד יִהְיֶה מוֹשֵׁל אַחֵר מִיַּעֲקֹב. וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר. הַחֲשׁוּבָה שֶׁל אֱדוֹם, הִיא רוֹמִי. וְעַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ אוֹמֵר כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם" (תהלים עב, ח) "וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו" (עובדיה א, יח).

משה רבנו בספר דברים בא ואומר לדור המופלא הזה, שעשה את העבודה הקשה וכבש את האמורי ואת עוג ונלחם ומסר את נפשו משך ארבעים שנה – 'אילו היינו זוכים לפני ארבעים שנה כבר היינו מגיעים ל-"וירד מיעקב והאביד שריד מעיר", אילו היינו זוכים ולא היינו נופלים בקדש ברנע אז ובקדש במי מריבה בניסן האחרון, מלך אדום היה מקשיב לנו וכאשר אמרתי לו "כה אמר אחיך ישראל" היינו עוברים דרך ארצו'.

חטא המרגלים שבתוכי

ננסה להסביר את הרעיון הרוחני שבמעבר דרך ארץ אדום; אדום היא "החכמה בגויים תאמין". "אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו" (עובדיה א', ו'), עד "ואבדה חכמת חכמיו" – מהי חכמת חכמיו? זה לא יאמן. אדום הוא עשיו ולעשיו יש ירושה אצל אברהם. הוא בנו של יצחק, נכדו של אברהם. נקודת האדום שבתוכי היא התחכום, החיצוניות של השכל. זוהי אי היכולת לבטל את השכל החיצוני אל השכל הפנימי, האלוקי. בואו נחזור ונסביר את מה שפתחנו בו, את סיפור המרגלים; משה רבנו אומר לדור שנת הארבעים – 'תעזבו את המרגלים. הם חטאו במה שהם חטאו וזה לא רלוונטי אלינו. התוכחה שאני אומר לכם עכשיו היא כדי שאני אתקן את חטא המרגלים שבי. אם עדיין יש תשעה באב ובשנה שעברה עוד צמנו בו, הרי זה אומר שחטא המרגלים עדיין לא תוקן. מהו חטא המרגלים, לפי הסברו של משה רבנו בשנת הארבעים, חטא שקשור גם אליו – "גם בי התאנף ה' בגללכם"? החטא הוא זה שכאשר הסברות שלנו מנצחות הן יכולות להגיע לדברים הכי עקומים שיש.

אתם אמרתם "נשלחה אנשים לפנינו ונראה את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא בהן", ואני מודה – "וייטב בעיני הדבר", אבל זה לא היה טוב בעיני המקום ולכן "גם בי התאנף ה' בגללכם". אתם יודעים מהו חטא המרגלים שאתם צריכים להיות מודעים אליו? השנה הארבעים היא הזמן שבו משה רבנו חוזר על חטא המרגלים יום מכל זמן אחר. גם כאשר בני גד ובני ראובן באים אליו ואומרים 'אנחנו רוצים להיות חלוצים ולעבור אתכם את הירדן ולעשות שם שבע שנות כיבוש ושבע שנות התנחלות, ארבע עשרה שנות צו שמונה', אומר להם משה – "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים…" (במדבר ל"ב, י"ד), ומזכיר להם את חטא המרגלים. מה אתה רוצה מהם, משה? הם חלוצים!

אלא משה אומר – 'רבותי, הכפירה הנוראית שהייתה אז, התפיסה ש'חזק הוא ממנו', סיפור המרגלים שמתו במגפה – את כל זה אתם יודעים, אני לא צריך לספר לכם. אני רוצה לנתח מה קורה כשיש לי בעיה באמונה – "ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלקיכם", אני רוצה לומר לכם מה קורה כאשר החכמה האדומית החיצונית מצליחה להשתלט עלינו – אז אני לא יכול לכבוש את עשיו, אני לא יכול לעבור דרכו. וכל עוד אדום לא הגיעה ל-"והיה אדום ירשה וישראל עושה חיל וירד מיעקב", הרי שעוד יש את הכח האדומי הזה, החיצוני הזה, "האדום האדום". אנחנו זוכרים את עשיו ואת סברותיו? מהו ההפך מעשיו? – יעקב, "איש תם יושב אהלים", ואין הכוונה ח"ו שלא היה לו מספיק שכל, הרי הוא ארגן את כל שקתות המים וניהל את כל העולם, אלא 'תם' זו היכולת לשעבד את השכל שלי לאלוקות.

על מה אבדה הארץ

כתוב בהפטרת תשעה באב –

מִֽי־הָאִ֤ישׁ הֶחָכָם֙ וְיָבֵ֣ן אֶת־זֹ֔את וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר פִּֽי־ה' אֵלָ֖יו וְיַגִּדָ֑הּ עַל־מָה֙ אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּ֖ר מִבְּלִ֥י עֹבֵֽר. (ירמיהו ט', י"א)

אומרים חז"ל שהתשובה על השאלה "על מה אבדה הארץ" מופיעה בפסוק הבא –

וַיֹּ֣אמֶר ה' עַל־עׇזְבָם֙ אֶת־תּ֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיהֶ֑ם וְלֹא־שָׁמְע֥וּ בְקוֹלִ֖י וְלֹא־הָ֥לְכוּ בָֽהּ (שם י"ב)

ודורשים חז"ל –

אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב (ירמי' ט, יא) "מי האיש החכם ויבן את זאת וגו' ויגידה על מה אבדה הארץ", דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר (שם, יב) "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם". אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה. (בבא מציעא פ"ה:, נדרים פ"א)

המהר"ל מפראג שואל – הרי ידוע שבית ראשון חרב על ג' עברות של יהרג ובל יעבור, ובית שני חרב על שנאת חינם. מה זאת אומרת "על מה אבדה הארץ"? ומה פירוש – "על שלא ברכו בתורה תחילה"? האם קיימו את התורה או לא? והוא מבאר – השאלה לא מה היה הדבר המעשי שבגינו אבדה הארץ אלא על מה היא אבדה – והתשובה היא שאכן למדו תורה, עסקו בה, ידעו את התורה, אבל למדו אותה בחכמה אדומית קצת מדי, חיצונית קצת. הארץ אבדה על זה שאתה לא מסוגל לחבר את הכל אל השכל האלוקי שלך ולומר – 'רבש"ע, אני בטל אליך, אני מאמין בך'. כל האירועים שאדם עובר בעולם באים כדי שבסופו של דבר הוא יבין שהשכל האלוקי מדבר גאולה. בשכל האנושי באמת אי אפשר להתמודד עם נפילים ובני ענק כמו גם עם איראן ונסראללה – אבל בשכל האלוקי אפשר, וכל העבודה שלי היא שאדע להתבטל לשם, לא לעסוק בתורה כי אם לברך בתורה תחילה. על זה אבדה הארץ.

סיומה של ההפטרה של תשעה באב היא –

כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה' אַל־יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבוּרָת֑וֹ אַל־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ. כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֮ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י ה' עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם-ה'. (שם ט' כ"ב-כ"ג)

האם תשעה באב בא לתאר לי מנות משכל? איי קיו? – לא! הוא בא לדבר איתי על מהותו של היום והיא האם אנחנו מאמינים בה' אלוקינו ויכולים לשעבד את השכל כפי שעשה כלב – "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה…" (במדבר י"ג, ל'), או שיש לי סברות אדומיות שלא נותנות לי לנתב את עצי עם השכל האנושי שלי אל השכל האלוקי? זה דבר מופלא!

כשאני לא מצליח לנצח את הסברות הללו, את האדום, את החיצוני שבי, גם אם אני יודע ולומד תורה – זו הגלות, זה החורבן. גם המרגלים למדו תורה – הם היו עשרת גדולי ישראל. גם בבית שני עסקו בתורה והרבה. כל שאלת התורה "על מה אבדה הארץ" היא אם ידעו כל כך הרבה תורה, איך יתכן שנפלו במה שנפלו? איך יכול להיות שהגיעו לשנאת חינם וג"ע? ועל זה באה התשובה – כי לא הצלחנו להיות יעקב מול עשיו. כי עוד נתנו לעשיו נקודת אחיזה, השכל האדומי הזה. אם יאמר לך אדם 'יש חכמה בגוים' – תאמין, אבל דע שיום יבוא והחכמה הזו תיגמר שנאמר "…וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (ישעיהו כ"ט, י"ד) – "הֲלוֹא בַּי֥וֹם הַהוּא נְאֻם־ה' וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵֽאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו" (עובדיה א', ח'), וכאשר היא תיגמר לא נהפוך להיות טיפשים ח"ו אלא יהיה לנו שכל, אז תמלא "…הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו י"א, ט').

שכל אדומי

זה כל כך מהותי ואני מבקש להתעכב על זה עוד קצת. זוכרים את נבואת בלעם? שלש הנבואות הראשונות שהוא רצה לקלל ויצאו לו ברכות – זה הקב"ה הפך אותן. אמנם אחרי שלשה ניסיונות אלו בלק זורק אותו חזרה הביתה, אבל לפני שהוא מצליח להעיף אותו אומר לו בלעם 'תשמע, יש לי עוד משהו קטן שאני חייב לומר לך', ואז הוא מתנבא את נבואתו האחרונה והיא על המשיח, על אחרית הימים, איך אנחנו, ישראל, מנצחים את אדום –

וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל. וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר. (במדבר כ"ד, י"ח-י"ט)

וזה המשיח, כפי שראינו לעיל בפירושו של רש"י, שיאביד את שרידי רומי "ולא יהיה שריד לבית עשיו" (עובדיה י"ח). זו הנבואה הכי גדולה שלו! אבל איך היא מתחילה? – "ועתה הנני הולך לעמי" (שם י"ד), ומסביר שם רש"י –

מעתה הריני כשאר עמי שנסתלק הקב"ה מעלי.

אז נשאל שאלת תם; אם נסתלק מעליו הקב"ה, איך יוצאת לו הנבואה הכי גדולה הזו? הרי אתה לא נביא עכשיו אלא סתם שייגץ, רשע מרושע, שמציע להחטיא את ישראל עם בנות מואב וכל המוחין המעוות שלך עסוק רק באיך להרוג יהודים, בלחפש את רגע הזעם של הקב"ה, ונסתלק הקב"ה מעליך ואם כן – אין לך נבואה, אז מאיפה באות כל הנבואות על המשיח, ועל רומי ואדום שעניינן הוא בעצם – "ופקד עוונך בת אדום". מאיפה זה בא לך?

זה געוואלד, ויש רק תשובה אחת אפשרית; בלעם בעצם אומר את הדברים הקודמים כנבואה ועכשיו נסתלקה ממנו הנבואה, אבל השכל שלו, האיי. קיו. שלו נשאר. הוא נשאר חכם, גוי נבל אבל משכיל, וזה מה שהוא אומר – 'תקשיב לי בלק, המאה גרם שכל שלי מחייב את ההבנה, היושרה שלי מחייבת לומר את הדבר הבא – אדם משכיל חייב לשאול את עצמו בשביל מה נבראתי? מה התכלית שלי בעולם? מה התכלית של העולם? ואני אענה על זה עם השכל שלי, לא בנבואה – אני לוקח את כל הידיעות והנבואות שהיו לי מקודם ואני אומר שלעולם הזה חייבת להיות תכלית. אני לא היה בה. מאד רציתי, התחננתי – "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו", אבל אני כבר רואה את עצמי 'הולך פארש' עם החרב של פנחס, אבל יש לעולם הזה תכלית והיא משיח. השכל שיהפוך לשכל אלוקי, הכוח לתפוס ש'ברכו בתורה תחילה', להבין שהעולם הזה מחובר לקב"ה והכל שייך לאלוקות, זו התכלית של העולם ואני אומר את זה בתור גוי עם שכל, לא בתור נביא. השכל שלי מחייב את זה, ועכשיו, אחרי הנבואות הקודמות שלי, שאני יודע שעם ישראל הוא זה שרואה "מה פעל אל", אני מבין שהוא זה שיביא את התכלית הזו לעולם! השכל האנושי שלי מביא אותי לזה'.

זו מהפכת עולם. וכאשר השכל האנושי שלי מביא אותי לכל זה – אדום נגמרת. ה'חכמת אדום', ה'תבונת עשו', ה'חכמה בגויים', הבלוף ומופעי הצביעות שאנחנו רואים יום יום, מבחוץ ומתוכנו ל"ע, כל שקר האיי. קיו. המנופח של אדום ללא הפסקה, חיצוניות, חיצוניות – "אדום אדום", "על כן קרא שמו אדום" – הדבר הזה נגמר, הדבר הזה גוסס. הבלוף הזה הולך להסתיים, אך כל עוד הוא קיים – בית המקדש חרב, ויש תשעה באב. כל עוד הבלוף הזה קיים – אדום עדיין מחלחלת בי וח"ו גם אני לא מברך בתורה תחילה, ואני יכול חלילה להגיע לסברות העקומות של "בשנאת ה' אותנו הוציאנו ממצרים" ולכן הוא הוציא אותנו מבית בעל לבית שקיא ועוד כל מיני ווארטים עקומים, ר"ל. אני יכול להיות חלוץ ולכבוש את האמורי ואת עוג – ועדיין להיות תפוס בתשעה באב, בחטא המרגלים.

נבואה לטווח ארוך

שיאה של מגילה איכה איננו הסיפור על חורבן בית ראשון או על בבל. זה גם לא התיאור של חורבן בית שני אלא הנבואה של ירמיהו לטווח ארוך – שאדום תיגמר והיא תהיה ירשה "וישראל עושה חיל וירד מיעקב והאביד שריד מעיר".

משה רבנו אומר לעם ישראל הגדול והקדוש – 'עשיתם הכל בעבר הירדן המזרחי ואתם עומדים עכשיו לפני ארבע עשרה שנות כיבוש והתנחלות, חלוצים תעברו את הירדן, אבל אל תיפלו באדומיות הזו. לא זכינו להיכנס לארץ אדום כשאדום מקבל אותנו, בואו ותכינו את העולם לרגע הזה'.

"תם עוונך בת ציון… פקד עוונך בת אדום גילה על חטאתיך".

גם ברגעים הקשים שנדמה שיש כל מיני גרורות אמוריים, עוגיים ועוד מכל עבר – צריכים להיות תפוסים בידיעה הזו שאנחנו בדרך ל-'וירד מיעקב', ובעבודה הזו של לברך בתורה תחילה, עצם הידיעה, האמונה, ההבנה הזו שאנחנו בדרך לשם ושהקשיים הכי גדולים הם מפני שהשכל האנושי הזה הולך ומתפוגג ומתפרק, ומפנה את עצמו לדבר הכי שכלי בעולם – שדרך כוכב מיעקב וירד מיעקב.

יה"ר שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונזכה לגאולה וישועה שלמה עלינו ועל כל ישראל אמן.

1. ובניגוד למנהג הארץ-ישראלי הקדום בו היו מסיימים לקרוא את חמשת חומשי התורה פעמיים בשבע שנים. ↑

2. עי' במצוות הצדקה – "נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָרֶכְךָ֙ ה' אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇֽל־מַעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ". (דברים ט"ו, י') ↑

3. פרק ה' נראה כתוספת שונה למגילה. המבנה שלו איננו דומה לפרקים הקודמים, הוא איננו לפי הא"ב (בניגוד ליתר הפרקים במגילה) ועוד. ↑