שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
בעצם, לא רק השבת אלא כל שבת נפתחת אצלנו עם המרגלים של פרשת השבוע שלנו –
אַרְבָּּעִים שָּנָּה אָּקוּט בְּדוֹר וָּאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָּב הֵם וְהֵם לֹא יָּדְעוּ דְרָּכָּי. (תהילים צ"ה, י')
האם חשבנו מה לזה ולקבלת שבת?
כפי שהקדמנו בהקדמה למסכת, אנו יודעים שמסכת אבות כוללת חמישה פרקים בלבד ואת הפרק השישי, שהוא פרק ברייתות ולא משניות, הצמידו למסכת עוד בתקופת הגאונים רק על מנת שיהיה לנו מה ללמוד בשבת שלפני מתן תורה (אחרי שלמדנו את המסכת בשבתות שבין פסח לעצרת) כהכנה לחג. כלומר, אם לא היה מנהג ללמוד את מסכת אבות בשבתות שבין פסח לעצרת, לא היה לנו פרק שישי במסכת אבות .
הפרק החמישי של מסכת אבות הוא הפרק האחרון של המסכת. כפי שכבר הזכרנו, הפרק השישי במסכת, 'פרק קנין התורה', הוא בעצם פרק של ברייתות שהצטרפו למסכת כדי למלא את הלימוד בשבת השישית והאחרונה שבין פסח לעצרת, על פי המנהג העתיק של לימוד מסכת 'דרך ארץ' בשבתות שקודמות לחג מתן תורה.
אני מבקש לגעת בסוגיה שמרתקת את כל מי שנכנס לפרשת קדושים – הקשרי ם בין כל המצוות והפרטים המוזכרים בפרשה. לכאורה אין קשר -"קדושים תהיו… איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו.. אל תפנו אל האלילים". מה הקשר בין כל הפרטים הללו?