שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
השמחה של חודש אדר איננה מנותקת מפרשת פקודי, וננסה להבין את זה לעומק. בניגוד למצוות אחרות כמו מצה או לולב וכו', שצריך פשוט לקיים אותן, הרי שבשמחה יש להרבות – "מרבין בשמחה".
במרכזה של פרשת כי תשא נמצאת פרשת חטא העגל והשלכותיה עד ימינו ועד בכלל, כמו שמפורש בפסוק –
וּבְי֣וֹם פָּקְדִ֔י וּפָקַדְתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם חַטָּאתָֽם.
חשוב לפתוח את הלימוד דווקא בכך, כי יש פה דבר יסודי ועמוק ואני מבקש לזרוק לנו בו אתגר.
ובכוח התמידיות הזה נתחיל בשיעורנו. לכאורה יש דבר קשה ומוזר בפרשת תרומה, שעומד בסתירה למשהו שכולנו יודעים אותו – מקום ההתוועדות של הקב"ה עם משה. לכאורה, זה דבר פשוט ומפורש בפסוק –
התחלנו בשבוע שעבר את פרשיות המשכן יחד עם חודש אדר הבא עלינו לטובה. מובא בשם הרבי מליובאוויטש זיע"א שבשנה שיש בה שני אדרים, כמו השנה, אז יש שישים ימי אדר שבהם צריכים להיות בשמחה, ואז כל טרדה, אם עולה, תהיה בטלה בשישים.
צריך לזכור שלמרות שהתורה עוברת למשפטים ומצוות מרובות, אנחנו עדיין נמצאים באמצע מעמד הר סיני, כפי
שרואים בסוף הפרשה, שם משלימה לנו התורה את התיאור של עליית משה אל ההר.
רש"י על המילה "לפניהם" מעיר הערה חשובה מאד ומגדיר מהם "ערכאות של גויים" –