שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ.
הדיבר הזה מופיע במרכז עש ר ת הדיברות, בדיבר הרביעי, ויש כאן יסוד מאד עקרוני שרש"י מציין אותו גם אצלנו וגם בעשרת הדברות השניים, שמופיעים בפרשת ואתחנן –
זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ.
רבים מהראשונים קוראים לפרשה הזו פרשת 'וישמע' או פרשת "וישמע יתרו". יתרו שומע, ואנחנו נדבר קצת עם יתרו
ועם ישראל. לא יודע אם שמים לב אבל הפרשה מתחילה בשמועות, "וישמע יתרו", והיא מסתיימת –
וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת
מתוך פרשת בשלח אותה קראנו בשבת החולפת, אני מבקש לעסוק הפעם בנקודה שתהווה גם הקדמה למתן תורה וגם ליומיום של כולנו, ואף הקדמה לחמישה עשר בשבט שנחוג
השבוע ולפורים
אני מבקש הפעם ללמוד את פרשת קריעת ים סוף, בהקשר של השמחה – מה עניין השמחה הרבה לכאן? וננסה ללמוד את זה מתוך הבנה פנימית של עבודת ה'. האם יש דבר כזה שנקרא 'שמחה רבה' – שמחה שלא נפסקת אלא הולכת ורבה, הולכת ומתגברת
הפעם אני מבקש לעבור בנחת על מעמד הסנה, תוך שאלה של שורת שאלות יסודיות לגביו, ולגלות בו הבנות מחודשות, כי הוא היסוד של כל התורה כולה מפר' שמות ועד לסוף התורה.