תגית: תשפג

תולדות תשפג

טועמיה חיי שרה. תשפג

אחרי שעסקנו בשבוע שעבר בכל כך הרבה חסד, 'חסד לאברהם', כפי שהוא בא לידי ביטוי בכל אורחותיו – המהירות ("וימהר אברהם", "מהרי לושי", "ואל הבקר רץ אברהם" וכו'), החסד שבתפילות על סדום, עובר החסד בפרשתנו להיות דבר שמחייב הבנה. אליעזר עבד אברהם נשלח למצוא שידוך ליצחק. שדכן כידוע צריך לברר אצל הצדדים נתונים.

טועמיה וירא. תשפג

הנה כבר בתחילת הפרשה הקב"ה בא לבקר את אברהם. זו הפעם היחידה שאנחנו פוגשים שהקב"ה בא לבקר מישהו סתם, בלי לומר לו כלום, בלי לצוות עליו שום דבר, בלי "ויאמר" סתם להיות יחד, לבקר את החולה. ואז מצטרפים אליהם שלשה חבר'ה שנראים כמו שהם נראים, 'לא מהגוש שלנו', וצריך להיזהר שישטפו את הרגליים לפני שהם נכנסים.

חיי שרה תשפג

אחרי שעסקנו בכל כך הרבה חסד, חסד לאברהם, בפרשה הקודמת, אנחנו מתחילים את פרשת חיי שרה. וכאן החסד של אברהם מחייב הבנה. פרשת אליעזר עבד אברהם והשידוך עם רבקה.

טועמיה – וירא. תשפג

"הוציאו מחללו של עולם". הוציא אותו מהגלקסיה שלנו, מהפילוסופיה המוגבלת שלנו ואמר לו לספור את הכוכבים מלמעלה למטה. ההבדל בין הסתכלות מלמטה לבין הבטה מלמעלה הוא שבהסתכלות מלמטה רואים אמנם הרבה פרטים אבל בהבטה מלמעלה רואים את השורש של הכל. עולם האצילות הוא העולם שבו הכל אחד, וככל שהעולמות משתלשלים ויורדים הנה, אנחנו חיים יותר ויותר ב"עלמא דפירודא", בטורי דפרודא. זה טבעי וזה גם טוב כי כדי להתמודד עם דברים צריך לראות כל דבר בפני עצמו, אבל יחד עם זה צריך גם להביט.

מוצאי שבת לך לך תשפג

שיעור המשך לפרשת השבוע לך לך

טועמיה – לך לך. תשפג

האמת היא שכדי להיכנס לפרשת השבוע שלנו, לך לך, צריך להתחיל בפרשה הקודמת, כי הולדתו של אברהם אבינו והופעתו בעולם נמצאת שם. כולנו מכירים את משניות 'העשיריות' במסכת אבות – בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם.

לך לך תשפג

פתחנו את הכל ברש"י הראשון בשאלה מה יצר אברהם אבינו בעולם, שלא יכול היה להופיע על ידי נח – 'ראש למאמינים'. "תשורי מראש אמנה". מזכות אברהם אביכם שהיה ראש למאמינים. המאמין באמונה השלמה שלו הוא זה שיכול להסביר את הידיעה שהכל אלוקות ולכן הוא יכול לכאוב כל
בריה ובריה בעולם ולהתפלל

טועמיה – נח. תשפג

אני מבקש הפעם לדבר על המבול, ובמיוחד על האדם של המבול, אבל לפני כן נדבר על נקודה שכשהיינו בגן אולי עסקנו בה אבל מאז קצת שכחנו אותה. אם נשאל את עצמנו מה היו העונשים של החוטאים בעשרת הדורות מאדם ועד נח, התשובה הראשונה שלנו תהיה הגירוש מגן עדן של האדם ואשתו אחרי שאכלו מעץ הדעת והתכחשו מלקבל אחריות על החטא.

נח תשפג

בחודש מרחשון, בשבעה עשר בו, נח נכנס לתיבה. שנה אחר כך, בחודש מרחשון, בעשרים ושבעה בו, יוצא נח מן התיבה. שיהיו הגשמים הבאים לברכה ולרפואה, לטובה וישועה.