צרעת שמביאה גאולה. לפרשת תזריע תשפד

לע"נ הקדוש עילאי בן זאב ויפה צעיר^[1] הי"ד

הרקע לסיפור ההפטרה

השנה, ברצף הפרשיות שמתחילת חומש ויקרא ובמשך שש שבתות, פרשת 'תזריע' שלנו היא היחידה בה נפטיר בהפטרה המקורית של הפרשה. פרשת ויקרא היתה שבת זכור, שבת פרשת צו היתה שבת פרה, שמיני – שבת החודש, בשבוע הבא נפטיר בהפטרת שבת הגדול ובשבת שלאחר מכן – חול המועד פסח. לא זאת אף זאת, בכל פעם שפרשיות תזריע ומצורע מחוברות אנו מפטירים בהפטרת מצורע, ואם כן, יש לנו הזדמנות מיוחדת להתעמק בהפטרה הזו וממנה נתגלגל אף לפרשה.

ההפטרה עוסקת ברובה בסיפורו של נעמן שר צבא מלך ארם. הוא היה האיש הרשע ביותר בעולם. לפי חז"ל הוא זה שהרג בסוף ספר מלכים א' בקשתו את אחאב מלך ישראל, כשהוא אוחז ב-"מחמד עיניו", בספר תורה. האויבוּת בין ישראל וארם קשה ותיאורה תופס אף את הפרקים הראשונים של ספר מלכים ב'. בסוף ההפטרה עוסק הפרק בדיון על התגיירותו של נעמן – הוא התקבל להיות גר תושב לפי חז"ל, אמנם הוא עצמו נקרע בין להיות גר צדק לגר תושב. שר צבא מלך ארם! ונצטרך להבין מה הקשר המהותי בין הסיפור היפה כשלעצמו, על מישהו שהיה מצורע ונטהר בירדן, לפרשת השבוע ואלינו בכלל.

נזכיר את הרקע להפטרה – אליהו הנביא העביר זה לא מכבר את השרביט לאלישע, הנביא שבא אחריו. אחאב, שהיה נשוי לאיזבל המרשעת, קולל ע"י אליהו שלא יהיה לו שריד ופליט, אך הוא עושה תשובה ברמה מסוימת המתוארת בסוף מלכים א', ולכן אומר לו אליהו – 'לא אתה אלא זרעך יהיה מי שיקבל את העונשים'.

אחאב, מוביל את חיילי ישראל בראש המלחמה בארם, ונהרג כאשר ארם פוגעים בו. ע"פ חז"ל, ורש"י מזכיר את זה בהפטרה שלנו, מי שפגע בו היה נעמן שר צבא ארם. הימים הינם ימים קשים מאד בממלכת ישראל ששומרון בירתה. בהפטרת פרשת מצורע (שכאמור לא נקרא אותה השנה, למעט הנוהגים כמנהגי האר"י, מנהג חב"ד) מתואר רעב נורא בשומרון, ארבעה מצורעים יושבים פתח העיר, אימהות אוכלות את ילדיהן מעל החומות – זה השלב בו מופיע אלישע. בנו הראשון של אחאב, אחזיה, מת מרעב, ואחריו בא יהורם, שהומלך על ישראל. מערכת הקשרים בינו לבין הנביא קשה מאד.

בזכות ילדה יהודיה קטנה

נראה את פסוקי ההפטרה –

וְאִ֨ישׁ בָּ֜א מִבַּ֣עַל שָׁלִ֗שָׁה וַיָּבֵא֩ לְאִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֜ים לֶ֤חֶם בִּכּוּרִים֙ עֶשְׂרִֽים-לֶ֣חֶם שְׂעֹרִ֔ים וְכַרְמֶ֖ל בְּצִקְלֹנ֑וֹ וַיֹּ֕אמֶר תֵּ֥ן לָעָ֖ם וְיֹאכֵֽלוּ. (מל"ב ד', מ"ב)

זה לא צ'ופר או ממתקים – יש רעב קשה והאיש הזה מביא עשרים לחמי שעורים נדבה. מה עושה אלישע? –

וַיֹּ֙אמֶר֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ מָ֚ה אֶתֵּ֣ן זֶ֔ה לִפְנֵ֖י מֵ֣אָה אִ֑ישׁ וַיֹּ֗אמֶר תֵּ֤ן לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר ה' אָכֹ֥ל וְהוֹתֵֽר. וַיִּתֵּ֧ן לִפְנֵיהֶ֛ם וַיֹּאכְל֥וּ וַיּוֹתִ֖רוּ כִּדְבַ֥ר ה'. (שם, מ"ג-מ"ד)

המשרת הוא גיחזי שנעסוק גם בו להלן. הפתיחה הזו נראית כלא קשורה בכלל להמשך וצריך להבין למה זה בכלל הוכנס להפטרה. גיחזי מסתפק אם עשרים הלחמים האלה יספיקו למאה איש אך אלישע אומר לו – "כה אמר ה'" (ביטוי נדיר אצלו ואף לא מופיע כאן שה' אמר לו כן), ואכן מתרחש נס פלאי והלחמים מספיקים להם.

וְ֠נַעֲמָן שַׂר-צְבָ֨א מֶֽלֶךְ-אֲרָ֜ם הָיָ֣ה אִישׁ֩ גָּד֨וֹל לִפְנֵ֤י אֲדֹנָיו֙ וּנְשֻׂ֣א פָנִ֔ים כִּֽי-ב֛וֹ נָֽתַן-ה' תְּשׁוּעָ֖ה לַאֲרָ֑ם וְהָאִ֗ישׁ הָיָ֛ה גִּבּ֥וֹר חַ֖יִל מְצֹרָֽע. (שם ה', א')

נעמן היה "איש גדול". בסיום, אחרי שהוא יטבול בירדן, בשרו יתואר "כבשר נער קטן" (להלן י"ד). מה זה 'איש גדול'? חז"ל אומרים מיד שהוא היה גדול בעיני עצמו. גבה לב וגבה רוח, שחצן, ואדוניו העריצו אותו בגלל שהוא הרג את מלך ישראל בחיסול ממוקד, החיסול הכי משמעותי אי פעם של ארם. עוד פרט – הוא היה מצורע, אבל לא כתוב אם הצרעת היתה קבועה אצלו או שהיא באה עכשיו בעקבות מחלה.

וַאֲרָם֙ יָצְא֣וּ גְדוּדִ֔ים וַיִּשְׁבּ֛וּ מֵאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵ֖ל נַעֲרָ֣ה קְטַנָּ֑ה וַתְּהִ֕י לִפְנֵ֖י אֵ֥שֶׁת נַעֲמָֽן. (ב')

הם יצאו חוליות של מחבלים, קיני מחבלים, והם לקחו נערה קטנה כשבויה, חטופה, שהוחבאה אצל אשתו של נעמן שר הצבא בביתם והיא משרתת אותה.

וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל-גְּבִרְתָּ֔הּ אַחֲלֵ֣י אֲדֹנִ֔י לִפְנֵ֥י הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֣ר בְּשֹׁמְר֑וֹן אָ֛ז יֶאֱסֹ֥ף אֹת֖וֹ מִצָּרַעְתּֽוֹ. (שם ג')

הפירוש הפשוט הוא שהיא אמרה לה שנעמן ילך להתפלל לפני הנביא שבשומרון והוא יושיע אותו. נעצור לרגע ונשאל – מה לצרעת ולנביא? אנחנו יודעים שאת הצרעת מראים לכהן. הרמב"ם בכלל אומר לנו שהצרעת איננה מחלה –

הצרעת הוא שם האמור בשותפות כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה… אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע… (הל' טומאת צרעת, ט"ז, י')

רק בישראל! מה הקשר לנעמן שהיה גוי? זו הלכה –

הכל מתטמאין בנגעים אפילו קטן בן יומו והעבדים אבל לא עכו"ם ולא גר תושב… (שם ט', א')

ייתכן שהנערה הקטנה לא בקיאה בדיני צרעת אבל בפסוק אם נדייק נראה שהיא אומרת לו ללכת להתפלל. יש נביא בשומרון, והילדה היהודיה הקטנה הזו מלאה באמונה שמדביקה גם את אשת נעמן, והיא אומרת לה – 'יש נביא בישראל. שיילך להתפלל אליו!'. שנבין – נעמן הוא האויב האולטימטיבי של עם ישראל. היא לא אמרה לו ללכת לטבול בירדן וכו' אלא שהתפילה שלו אליו תגרום לו לאסוף אותו מצרעתו.

עצת אלישע לנעמן

כנראה שאשתו 'שגעה אותו' והוא, נעמן, השתכנע עד שהוא הולך לאדוניו, למלך ארם בכבודו ובעצמו –

וַיָּבֹ֕א וַיַּגֵּ֥ד לַאדֹנָ֖יו לֵאמֹ֑ר כָּזֹ֤את וְכָזֹאת֙ דִּבְּרָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֔ה אֲשֶׁ֖ר מֵאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵֽל. וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ-אֲרָם֙ לֶךְ-בֹּ֔א וְאֶשְׁלְחָ֥ה סֵ֖פֶר אֶל-מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּלֶךְ֩ וַיִּקַּ֨ח בְּיָד֜וֹ עֶ֣שֶׂר כִּכְּרֵי-כֶ֗סֶף וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ זָהָ֔ב וְעֶ֖שֶׂר חֲלִיפ֥וֹת בְּגָדִֽים. (שם ד'-ה')

ספר היינו איגרת, מכתב דיפלומטי. הוא לוקח את הספר ומוסיף עשר ככרי כסף, ששת אלפים זהב ועשר חליפות – זה המון!

וַיָּבֵ֣א הַסֵּ֔פֶר אֶל-מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר וְעַתָּ֗ה כְּב֨וֹא הַסֵּ֤פֶר הַזֶּה֙ אֵלֶ֔יךָ הִנֵּ֨ה שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ אֶת-נַעֲמָ֣ן עַבְדִּ֔י וַאֲסַפְתּ֖וֹ מִצָּרַעְתּֽוֹ. (ו')

המלך הוא כאמור יהורם בנו של אחאב, שרואה אגרת מהאויב שלו מלך ארם. אגב, מלך ארם לא אומר באיגרת שום דבר לגבי הנביא. הוא מדבר אליו כמלך אל מלך, שיאסוף אותו מצרעתו. אני אם הייתי במקומו של מלך ישראל באמת הייתי פונה לנביא, אבל היחסים בינו לבין אלישע לא היו משהו, אז מה עושים? –

וַיְהִ֡י כִּקְרֹא֩ מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת-הַסֵּ֜פֶר וַיִּקְרַ֣ע בְּגָדָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙ לְהָמִ֣ית וּֽלְהַחֲי֔וֹת כִּֽי-זֶה֙ שֹׁלֵ֣חַ אֵלַ֔י לֶאֱסֹ֥ף אִ֖ישׁ מִצָּֽרַעְתּ֑וֹ כִּ֤י אַךְ-דְּעֽוּ-נָא֙ וּרְא֔וּ כִּֽי-מִתְאַנֶּ֥ה ה֖וּא לִֽי. (ז')

אין לו שום הווא אמינא לחשוב לכיוונו של אלישע. ישר הוא חושב שעושים לו 'אמבוש'. אגב, גם בהפטרת מצורע, כאשר מספרים לו, ליהורם המלך, על ארבעת המצורעים שמצאו את מחנה ארם מלא באוכל וללא אנשים, הוא בטוח שיש כאן איזה טריק, אמבוש, שעושים לו.

וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ | אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ-הָאֱלֹהִ֗ים כִּֽי-קָרַ֤ע מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵל֙ אֶת-בְּגָדָ֔יו וַיִּשְׁלַח֙ אֶל-הַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה קָרַ֖עְתָּ בְּגָדֶ֑יךָ יָבֹֽא-נָ֣א אֵלַ֔י וְיֵדַ֕ע כִּ֛י יֵ֥שׁ נָבִ֖יא בְּיִשְׂרָאֵֽל. (ח')

המלך לא פנה לאלישע וגם לא אף אחד מאנשי המלך אבל אלישע עצמו כשהוא שומע פונה אל המלך ע"י שליח. ליהורם אין כל ברירה, אז הוא שולח אותו לאלישע. עכשיו נשים לב לפרטים, איך מגיע אותו איש גדול לנביא –

וַיָּבֹ֥א נַעֲמָ֖ן בְּסוּסָ֣יו וּבְרִכְבּ֑וֹ וַיַּעֲמֹ֥ד פֶּֽתַח-הַבַּ֖יִת לֶאֱלִישָֽׁע. (ט')

מן הסתם, איש מלא יוהרה כמוהו, מצפה לקבלת פנים מלכותית – הוא שר צבא מלך ארם. לכאורה לאלישע יש אינטרס לקבל את פניו, כדי שהוא יידע שיש נביא בישראל, אבל –

וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו אֱלִישָׁ֖ע מַלְאָ֣ךְ לֵאמֹ֑ר הָל֗וֹךְ וְרָחַצְתָּ֤ שֶֽׁבַע-פְּעָמִים֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן וְיָשֹׁ֧ב בְּשָׂרְךָ֛ לְךָ֖ וּטְהָֽר. (י')

אלישע שולח אליו שליח, אפילו לא מזמין אותו להיכנס פנימה, אלא שולח אותו לטבול בירדן – "אין לי זמן לראות אותך. פשוט תעשה מה שאני אומר". במבנה החיצוני של ההפטרה נראה שזה מה שמקביל לפרשת השבוע – צרעת, טבילה שבע פעמים, טהרה וכו' אבל זה לא קשור לנגעים ולא קשור לגוי ולא למחלה. ושוב נדגיש – לנביא אין כח לרפא נגעים אלא לכהן. הכל פה משונה.

גאווה לאומית

תגובתו של נעמן מאד מובנת לנו –

וַיִּקְצֹ֥ף נַעֲמָ֖ן וַיֵּלַ֑ךְ וַיֹּאמֶר֩ הִנֵּ֨ה אָמַ֜רְתִּי אֵלַ֣י | יֵצֵ֣א יָצ֗וֹא וְעָמַד֙ וְקָרָא֙ בְּשֵׁם-ה' אֱלֹהָ֔יו וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ אֶל-הַמָּק֖וֹם וְאָסַ֥ף הַמְּצֹרָֽע. הֲלֹ֡א טוֹב֩ אֲמָנָ֨ה וּפַרְפַּ֜ר נַהֲר֣וֹת דַּמֶּ֗שֶׂק מִכֹּל֙ מֵימֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֲלֹֽא-אֶרְחַ֥ץ בָּהֶ֖ם וְטָהָ֑רְתִּי וַיִּ֖פֶן וַיֵּ֥לֶךְ בְּחֵמָֽה . (י"א)

ננסה לנתח ברצינות מה אמר נעמן. מה הוא חשב שיהיה? הוא לא רק נפגע מכך שאלישע לא יצא אליו; האברבנאל^[2] אומר שנעמן קצף כי הוא ציפה שהנביא ייצא אליו וירפא אותו בעצמו. הדבר הראשון שמפריע לו זה הירדן – 'הרי אדמה ומים יש לי גם בארם. אמרו לי שיש פה איזה נביא שכנראה יש לו כוחות-על ניסיים ואני מוכן להאמין בניסים. באתי כדי לקבל איזה נס – אז שיעשה נס. מה הוא שולח אותי לטבול במים?! וכדי לעשות נס הוא אמור לצאת אלי, דבר שיוכיח שהוא מכיר אותי ואת מעמדי, שאני שר צבא מלך ארם, ושיתייחס אלי כמו שצריך, ואם באמת יש לו כח – שיביא את הירדן לפה'. נשים לב, לגאווה תמיד גם מצטרף האלמנט הלאומי – 'זו לא גאווה שלי, מה פתאום? זו בושה לאומית, זה ביזיון לאומי. זה לא אני. ששר צבא ארם ירד למקווה של אלישע? למקווה בירדן פינת בני ברק?'.

נדגיש – הוא, הגנרל הגדול, הגיע לפה בכלל בגלל אמירה-המלצה של נערה קטנה. עכשיו הוא עצבני, והולך משם, אבל אז –

וַיִּגְּשׁ֣וּ עֲבָדָיו֮ וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָיו֒ וַיֹּאמְר֗וּ אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ הֲל֣וֹא תַעֲשֶׂ֑ה וְאַ֛ף כִּֽי-אָמַ֥ר אֵלֶ֖יךָ רְחַ֥ץ וּטְהָֽר. (י"ג)

בפשטות – 'אם הוא היה אומר לך לעשות משהו קשה, מורכב, כדי להירפא, היית עושה, נכון? אז מה איכפת לך לנסות?'. אולי הם גם אומרים לו – 'אתה הרי שר הצבא ואתה מדבר על כבוד לאומי. אם תתרפא זה יהיה כבוד לכל העם שלנו! מה הסיפור? בוא נלך לשם צ'יק-צ'אק, בלי עיתונות וצלמים ונחזור. אין לך מה להפסיד'.

וַיֵּ֗רֶד וַיִּטְבֹּ֤ל בַּיַּרְדֵּן֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים כִּדְבַ֖ר אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וַיָּ֣שָׁב בְּשָׂר֗וֹ כִּבְשַׂ֛ר נַ֥עַר קָטֹ֖ן וַיִּטְהָֽר. (י"ד)

המהפך של נעמן

אחרי זה הוא חוזר לאלישע –

וַיָּשָׁב֩ אֶל-אִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֜ים ה֣וּא וְכָֽל-מַחֲנֵ֗הוּ וַיָּבֹא֮ וַיַּעֲמֹ֣ד לְפָנָיו֒ וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה-נָ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֣י אֵ֤ין אֱלֹהִים֙ בְּכָל-הָאָ֔רֶץ כִּ֖י אִם-בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֛ה קַח-נָ֥א בְרָכָ֖ה מֵאֵ֥ת עַבְדֶּֽךָ. (ט"ו)

נשים לב לאיזה שינוי דרמטי התחולל בגישה של נעמן – שר צבא שאתמול הרג את מלך ישראל כשהוא אוחז בספר תורה בידו, פונה אל איש הא-להים יחד עם כל מחנהו, "ויעמוד לפניו" – הוא עומד לפניו! במקרא, 'לעמוד לפני' משמעו כתלמיד העומד לפני רבו. אם נעשה השוואה בין הדברים האלה לבין דברי יתרו, רחב או רות, נראה שמבחינה מסוימת זו ההצהרה הגדולה מכולן! הוא לא אומר 'אני מכיר שיש הקב"ה', אלא ש-'אין עוד מלבדו!', והוא מבקש לתת לו מנחה, אך כמו אצל עשו ויעקב, שיעקב סרב לקחת מידי עשו, גם אלישע –

וַיֹּ֕אמֶר חַי-ה' אֲשֶׁר-עָמַ֥דְתִּי לְפָנָ֖יו אִם-אֶקָּ֑ח וַיִּפְצַר-בּ֥וֹ לָקַ֖חַת וַיְמָאֵֽן. (ט"ז)

למה הוא מסרב? כבר ראינו בפסוקים שפתחו את ההפטרה לעיל שהוא הסכים לקבל שם עשרים לחמי שעורים, ובאמצעותם הוא הביא את דבר ה' לכולם. אז למה פה הוא מתעקש שלא לקחת? אולי תיקח ובאמצעות הזהב והכסף של שר צבא ארם תביא רווחה לכל הרעב שיש פה מסביב? בגלל שהוא גוי אז אסור? לא כתוב בשום מקום שזה אסור.

ונשים לב, נעמן ממשיך –

וַיֹּאמֶ֮ר נַעֲמָ֒ן וָלֹ֕א יֻתַּן-נָ֣א לְעַבְדְּךָ֔ מַשָּׂ֥א צֶֽמֶד-פְּרָדִ֖ים אֲדָמָ֑ה כִּ֡י לֽוֹא-יַעֲשֶׂה֩ ע֨וֹד עַבְדְּךָ֜ עֹלָ֤ה וָזֶ֙בַח֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים כִּ֖י אִם-לַ-ה'. (י"ז)

כלומר נעמן אומר לו – 'אם אתה לא רוצה לקחת ממני, אז תן לי משהו – אדמה מארץ ישראל במשקל שנושאים שני פרדים, כי אני עם אלהים אחרים גמרתי. אני מתחייב – אני מצטרף לעם ישראל'. זו בקשה רשמית לגיור! 'אני רוצה לבנות מזבח לה', ואני לא יכול לבנות אותו על אדמת חוץ לארץ. אני צריך אדמה קדושה, הולי-לנד'.

לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה יִסְלַ֥ח ה' לְעַבְדֶּ֑ךָ בְּב֣וֹא אֲדֹנִ֣י בֵית-רִמּוֹן֩ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֨ת שָׁ֜מָּה וְה֣וּא | נִשְׁעָ֣ן עַל-יָדִ֗י וְהִֽשְׁתַּחֲוֵ֙יתִי֙ בֵּ֣ית רִמֹּ֔ן בְּהִשְׁתַּחֲוָיָ֙תִי֙ בֵּ֣ית רִמֹּ֔ן יִסְלַח-(נא) ה' לְעַבְדְּךָ֖ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה. (י"ח)

הוא מבקש מהנביא 'תתפלל עלי'. הנערה הרי אמרה לו "אחלי אדוני" – וכעת הוא מבין שהוא צריך להתפלל. ומה הוא מתפלל? 'אני הולך לבית רימון, מקום העבודה זרה, מפרק אותה ובונה שם במקום זה מזבח לה', לקב"ה!". נו, האם אלישע יקבל אותו? –

וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם וַיֵּ֥לֶךְ מֵאִתּ֖וֹ כִּבְרַת-אָֽרֶץ. (י"ט)

אז קיבל או לא קיבל? לא כתוב. חז"ל אומרים שהוא אמר לו שיהיה גר תושב, 'אתה לא צריך להיות גר צדק – אתה תקדש שם שמיים בתור נעמן שר צבא מלך ארם. אל תתבזבז בלהיות יהודי. אתה תגלה לעולם שאין עוד א-להים בכל הארץ כי אם בישראל'. כך מסתיימת ההפטרה.

מעשה גיחזי

נחזור לנקודה הזו מיד רק נמשיך קודם לכם לפסוקים הבאים מיד לאחר ההפטרה ומסיימים את הפרק. אלישע לא הסכים לקבל שום דבר מנעמן. נדקדק – נעמן התחייב לעבוד את ה' להקריב לו עולה וזבחים רק אחרי שאלישע סרב לקחת ממנו שום דבר. לכאורה, הוא היה צריך לומר את זה כבר בהתחלה, מיד כשהוא אמר "הנה נא ידעתי כי אין א-להים בכל הארץ כי אם בישראל". אלישע לא ענה על זה. את התהליך הנפשי שבו הוא מכיר בעם ישראל באלוקי ישראל ובארץ ישראל עובר נעמן רק אחרי הסירוב של אלישע. אנחנו מדברים פה על הגנרל שלפני כמה ימים הרג את מלך ישראל! בואו נחשוב על חמינאי, ונסראללה וסינואר גם יחד – זה פלא עצום. והוא הרי לחם במלך ישראל וניצח אותו, כשהוא, מלך ישראל, עושה תשובה על חייו הרשעים (וכחלק מזה הוא מחזיק ספר תורה בידיו) – את זה הוא הצליח לחסל עם קשתו. אלישע נשבע שלא ייקח ממנו כלום – חי ה'!

רק נסיים את הסיפור. עד עכשיו דיברנו על אלישע ועל נעמן. הם הגיבורים והיו גם גיבורי המשנה – מלך ארם ומלך ישראל, נערה קטנה שבויה ועבדי נעמן. עכשיו מצטרף גיבור משנה נוסף –

וַיֹּ֣אמֶר גֵּיחֲזִ֗י נַעַר֮ אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ-הָאֱלֹהִי֒ם הִנֵּ֣ה | חָשַׂ֣ךְ אֲדֹנִ֗י אֶֽת-נַעֲמָ֤ן הָֽאֲרַמִּי֙ הַזֶּ֔ה מִקַּ֥חַת מִיָּד֖וֹ אֵ֣ת אֲשֶׁר-הֵבִ֑יא חַי-ה֙' כִּֽי-אִם-רַ֣צְתִּי אַחֲרָ֔יו וְלָקַחְתִּ֥י מֵאִתּ֖וֹ מְאֽוּמָה. (כ')

אלישע לא עונה לגיחזי לא כן ולו לא, אבל עובדתית מה שקורה הוא –

וַיִּרְדֹּ֥ף גֵּיחֲזִ֖י אַחֲרֵ֣י נַֽעֲמָ֑ן וַיִּרְאֶ֤ה נַֽעֲמָן֙ רָ֣ץ אַחֲרָ֔יו וַיִּפֹּ֞ל מֵעַ֧ל הַמֶּרְכָּבָ֛ה לִקְרָאת֖וֹ וַיֹּ֥אמֶר הֲשָׁלֽוֹם. (כ"א)

גיחזי הוא הרל"ש, השפחה של אלישע, ונעמן נופל לקראתו, לכבוד המשרת של אלישע!

וַיֹּ֣אמֶר | שָׁל֗וֹם אֲדֹנִי֮ שְׁלָחַ֣נִי לֵאמֹר֒ הִנֵּ֣ה עַתָּ֡ה זֶ֠ה בָּ֣אוּ אֵלַ֧י שְׁנֵֽי-נְעָרִ֛ים מֵהַ֥ר אֶפְרַ֖יִם מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֑ים תְּנָה-נָּ֤א לָהֶם֙ כִּכַּר-כֶּ֔סֶף וּשְׁתֵּ֖י חֲלִפ֥וֹת בְּגָדִֽים. (כ"ב)

"אדוני שלחני", גיחזי? באמת?

וַיֹּ֣אמֶר נַעֲמָ֔ן הוֹאֵ֖ל קַ֣ח כִּכָּרָ֑יִם וַיִּפְרָץ-בּ֗וֹ וַיָּצַר֩ כִּכְּרַ֨יִם כֶּ֜סֶף בִּשְׁנֵ֣י חֲרִטִ֗ים וּשְׁתֵּי֙ חֲלִפ֣וֹת בְּגָדִ֔ים וַיִּתֵּן֙ אֶל-שְׁנֵ֣י נְעָרָ֔יו וַיִּשְׂא֖וּ לְפָנָֽיו. וַיָּבֹא֙ אֶל-הָעֹ֔פֶל וַיִּקַּ֥ח מִיָּדָ֖ם וַיִּפְקֹ֣ד בַּבָּ֑יִת וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת-הָאֲנָשִׁ֖ים וַיֵּלֵֽכוּ (כ"ג-כ"ד)

גיחזי התבייש לבוא עם הכסף לפני אלישע אז הוא הלך עם זה אל העופל, בחושך, שיחרר את הנערים ועכשיו הוא חוזר לפני אלישע –

וְהוּא-בָא֙ וַיַּעֲמֹ֣ד אֶל-אֲדֹנָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱלִישָׁ֔ע (מאן) מֵאַ֖יִן גֵּחֲזִ֑י וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא-הָלַ֥ךְ עַבְדְּךָ֖ אָ֥נֶה וָאָֽנָה. (כ"ה)

הכתיב הוא 'מאן' והקרי הוא 'מֵאַיִן'. היו פה שני ממאנים – אלישע מאן לקחת, וגיחזי ממאן את דבר האלוקים.

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לֹא-לִבִּ֣י הָלַ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֧ר הָֽפַךְ-אִ֛ישׁ מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ לִקְרָאתֶ֑ךָ הַעֵ֞ת לָקַ֤חַת אֶת-הַכֶּ֙סֶף֙ וְלָקַ֣חַת בְּגָדִ֔ים וְזֵיתִ֤ים וּכְרָמִים֙ וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַעֲבָדִ֖ים וּשְׁפָחֽוֹת. (כ"ו)

'אתה חושב שלא ראיתי אותך ולאן הלכת ומה עשית, גיחזי? הזה הזמן לקחת?!'. אנחנו במקום גיחזי אולי באמת היינו עונים – 'כן, זה הזמן, הרי יש רעב בישראל. היה פה גוי מיליארדר – כל גרוש שנוציא ממנו זה טוב. מה הבעיה?'. אבל אלישע אפילו לא מאפשר לו לענות ולהתחיל דיאלוג אלא ממשיך –

וְצָרַ֤עַת נַֽעֲמָן֙ תִּֽדְבַּק-בְּךָ֔ וּֽבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָ֑ם וַיֵּצֵ֥א מִלְּפָנָ֖יו מְצֹרָ֥ע כַּשָּֽׁלֶג. (כ"ז)

זה מבהיל. סיפור הנבואה פה מתחיל באדם מצורע, 'איש גדול' שיצא בסוף 'נער קטן', ובאדם שהיה נער, כנראה לא קטן מספיק, ויצא מצורע. הרד"ק שואל – אבל מה אשמים בניו של גיחזי? והוא עונה – שאין הכוונה לבנים שנולדו לאחר מכן אלא לשני הנערים שהיו איתו וסידרו את העניינים בבית בעופל. הוא ידע בדיוק את מי הוא מעניש.

לעילוי נשמת עילאי

בואו נתחיל.

הייתי השבוע בהר הרצל בהלוויה של עילאי הי"ד. הייתי לא מעט בהלוויות בהר הרצל בעבר, ותמיד חשבתי על החייל הזה שנקבר ועולה למעלה ונפגש עם הסבא שלו, ומספר לו 'נפלתי כגיבור, פה בארץ ישראל'. גם את עילאי, עם הכיפה הגדולה שלו והציציות המתנפנפות, אני יכול לדמיין מה הוא אומר שם למעלה, אבל הפעם חשתי דבר שלא חשתי מעולם. לפני כמה שנים היינו פה יחד ביארצייט של סבא של עילאי, סבא יצחק, ותיבדל לחיים טובים וארוכים סבתא חנה, שעזבו את גרמניה הארורה, עם שבעת ילדיהם. משפחת יונג. עזבו את גרמניה וקבעו ש"ה' אלוקי ישראל מלך" – כולם. הילדים כבר היו בוגרים וכל אחד מהם עבר את הגיור בפני עצמו גם הוא. הזכרנו גם בהר הרצל, לא רק שה' בחר בנו מכל העמים אלא שיש בקירבנו גם כאלה שבוחרים בה' מכל הא-להים, ובוחרים בה' אלוקי ישראל מכל העמים. ותוך כדי הלוויה דמיינתי את עילאי מגיע למעלה לסבא יצחק והם 'משלימים פערים' מהשנים האחרונות, ואז הוא אומר לו – 'סבא הקדוש, סבא קודש קודשים, הארורים ההם שמהם יצאת – יצאת תוך שהגדרת הגדרה. לא כל מיני דיבורים כלליים אלא ההגדרה שלך היתה או שאלוקי ישראל מלך או שאלוהי עמלק מלך, ואין אמצע. אני הייתי הקלע-חוד בצוות שלי בסיירת אגוז, ועם הנשק ועם הכיפה הגדולה והציצית הכרזתי גם אני ש"ה' אלוקי ישראל מלך" – ורק אז מלכותו תהיה בכל משלה'.

שאלנו מה הקשר המהותי-פנימי הין ההפטרה הזו לפרשת תזריע. פרשת תזריע עוסקת בנגעים, שבעומק כלל אינם מחלה. בעומק, נגעים הם הדבר הכי גדול שיש. הגמרא מביאה שחכמים קראו למשיח "חיוורא דבי רבי" (סנהדרין צ"ח:), כלומר המצורע של בית רבי. מצורע הוא שמו של המשיח.

כתוב בפרשה –

וְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע בְּגָדָ֞יו יִהְי֤וּ פְרֻמִים֙ וְרֹאשׁוֹ֙ יִהְיֶ֣ה פָר֔וּעַ וְעַל־שָׂפָ֖ם יַעְטֶ֑ה וְטָמֵ֥א ׀ טָמֵ֖א יִקְרָֽא. (ויקרא י"ג, מ"ה)

חז"ל אומרים –

והצרוע זה בית המקדש (איכה רבה פתיחתא כא. הובא בילקוט שמעוני, ויקרא שם)

ואין הכוונה לבית המקדש שחרב. הצרעת של פרשת תזריע היא הכח של עם ישראל. הנגעים הם אות ופלא המיוחדים לעם ישראל – הקב"ה מדבר איתנו גם בנגעים. זו מציאות שבאופן העליון העליון בהם היא נקודת טוב גדולה שמופיעה פה כנגע, וכדי להגיע להיפוך הנגע בעולם – היפוך נג"ע הוא ענ"ג – להתענג על ה', ולהפוך את העונג של העולם לעונג האמיתי של "ומלאה הארץ דעה את ה'", הקב"ה שולח לי כל מיני אותות ונגעים, ולנו הוא נותן כח להירפא מהם. לא הדוקטור או הפרופסור מרפאים מהנגעים הללו, גם לא הנביא אלא רק הכהן, כי אותו ציווה הקב"ה לעשות את זה.

אפשר לקום מהמקום הכי נמוך

מה רוצה אלישע מנעמן? חז"ל שואלים על מה באים נגעים –

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל, ועל צרות העין. (ערכין ט"ז.)

אחד מהדברים הללו הוא גסות הרוח, השחצנות. "איש גדול", "גיבור חיל". אלישע לא יורד אליו לא רק כדי לחנך אותו. אלישע חושש שאם הוא ירד אליו, נעמן יחשוב – 'וואו! איזה צדיק, איזה פנים טהורות של צדיק". ואלישע אומר בתוכו – 'אני לא קיים, יש רק אלוקים', לכן הוא שולח אליו שליח למדרגות פתח הבית ואומר לו ללכת לטבול שבע פעמים 'ואז תטהר, ואתה לא צריך לחזור. אתה בכלל לא צריך אותי. מה שאתה צריך זה את דבר ה' ואני מעביר אותו אליך, אבל כדי שהוא יפעל בך אתה חייב לצאת מהקונספציה הקודמת שהייתה לך ושלפיה אתה חושב 'אני שר צבא, אני גיבור חיל, אני הרגתי את אחאב!'. אתה לא הרגת את אחאב, אתה בכלל לא עשית שום דבר. אתה רוצה שאני אעזור? לא שמעת את דברי השפחה, הנערה היהודיה של אשתך? – "אחלי אדוני לפני הנביא", כלומר – לך תהיה כמו ילדה קטנה שעומדת לפני הנביא ואומרת לו להתפלל'.

סיפור ההפטרה הענק הזה בא לספר שגם מהצרעת הגדולה ביותר אפשר להירפא וגם מהנעמניות הגדולה ביותר אפשר לצאת, וגם מהמקום הכי ארור אפשר לקום, ואת זה "ה' אלוקי ישראל מלך" בא לגלות!

ההפטרה באה לגלות שאתה יכול להיות גיחזי, שגדל "בבית ספרנו", והוא הכי קרוב לאיש הקדוש ביותר בעולם, אבל יש לו יותר מדי שאלות מפקפקות שאינן במקום. פתחנו בשלשת הפסוקים שפותחים את ההפטרה ושאלנו מדוע הם נמצאים בה שכן הם אינם מעניינה, שם אמר אלישע לאיש שהביא עשרים ככרות לחם "תן לעם ויאכלו", וגיחזי שואל איך זה יספיק למאה איש. מה זו השאלה הזו, גיחזי? מה, אלישע לא יודע לעשות חשבון פשוט כמה זה עשרים כפול חמש? הרי הוא אמר שיתנו להם אותם לאכול, למה צריך להסביר לך ש-"כה אמר ה'"? יש לך פגם בקונספציה. פגם אמוני. אולי תשתחרר ממנו כבר?!

הנוסחה – אין פתרון!

בשבוע שעבר הרחבנו^[3] על המחלוקת של רבי אליעזר ורבי יהושע לגבי הגאולה –

ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. (סנהדרין צ"ז:)

בלשון הרמב"ם –

כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה… (הל' תשובה ז', ה')

נו, אז כתוב פה לכאורה שכדי שתבוא הגאולה צריכים לעשות תשובה, כלומר שהקב"ה מתנה את הגאולה בתשובה, אבל ההמשך הוא –

… וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך וגו'. (שם)

לפי הרמב"ם "ושבת עד ה' אלהיך" זה איננו ציווי אלא הבטחה. אבל אז נשאל – ציווי הוא דבר שתלוי בי, בקיום שלו על ידי. אז איך אתה יכול להבטיח לי שאני אקיים אותו? הרי כל הנביאים ציוו על התשובה ואין ישראל נגאלים אלא ע"י תשובה, אז אני צריך לעשות תשובה, אבל מצד שני אתה בא ואומר לי "שכבר הבטיחה תורה שעתידין ישראל לעשות תשובה", איך היא הבטיחה דבר כזה? – מתרצים המפרשים שהרמב"ם מתכוון לדעת רבי יהושע, שהתורה הבטיחה שיבוא מלך שגזרותיו קשות כהמן ויגרום לישראל לעשות תשובה ואז מיד הם ייגאלו.

ואמרנו, אבל נחזור ונדגיש את זה שוב – זה המושג העמוק של "יש נביא בישראל". מה זה "מלך שגזרותיו קשות כהמן"? להמן הרשע, היה מלך נהדר לידו. וגם אנחנו 'יישרנו קו' עם המלך הזה ועם המן עצמו שהיה המשנה שלו ועד לשנה השתיים עשרה למלכותו המשכנו להשתחוות להמן, חוץ ממרדכי. פתאום התגלה שה'משוגע' הזה הוא לא סתם איזה חמאסניק, שבניו כותבים שטנה על יושבי יהודה וירושלים ומפריעים ליהודים לגור ולבנות את ירושלים. הוא בונה לעצמו את העסק והוא כבר הפך למשנה למלך, והנה עכשיו הנקודה העיקרית – והוא משתמש במלך! באותו מלך שבא אחרי כורש שהצהיר ללכת לבנות את המקדש, הוא משתמש בו. וחז"ל שואלים למה היינו צריכים לעבור את כל הגזרה הזו והם עונים – "שנהנו מסעודתו של אותו רשע", היינו אחשוורוש. נכון, בהלכה לא מופיע שאסור ליהנות מהסעודה של אחשוורוש, בהלכה לא כתוב שאסור לקחת מנעמן כמו שלקח גיחזי, אבל אלישע רוצה ללמד את גיחזי והקב"ה רוצה ללמד אותנו שהגענו למציאות שבה התשובה תוכל להיעשות רק אם נבין ונפנים שאין יותר שום פתרון מדיני, שאין פתרון של כספים מנעמן. הגענו לרגע של הגזרה הסופית של אין פתרון וזה עצמו הוא הפתרון! זאת הנוסחה – אין פתרון. מה אתם רוצים שנעשה עכשיו? עוד מבצע בעומק האויב? עוד משא ומתן? די, אנחנו כבר שבעים שנה בתוך כל מיני פתרונות שהם אינם פתרונות. והמן עומד כל הזמן מהצד ואומר באופן רשמי – 'כן, אני רוצה להשמיד אתכם', או אז בא הרגע בו מגיע אלישע לגיחזי ואומר לו – 'תראה איך שאתה מפספס. מה שרציתי הוא רק דבר אחד – שנגיע לרגע שבו נבין ש"אין א-להים בארץ כי אם בישראל"'. הרגע הזה של ה-'ונהפוך הוא' יכול להופיע והוא מעלה את כל פרשת הנגעים של העולם, זה בית המקדש, זה המשיח. "ורבנן אמרו חיוורא דבי רבי", המצורע של בית רבי.

לשנות קונספציה – והכל יתהפך

ההפטרה הזו, כפי שאמרנו, היא היחידה שאנחנו קוראים מפורים ועד אחרי פסח על הסדר, ואנחנו קוראים אותה השבוע בהשגחה פרטית. צריך לתפוס פה את הנקודה הזו שאלישע עוצר את נעמן ואומר לו – 'לא, לא, לא, אני לא רוצה אותך גר צדק. תישאר גר תושב. אתה תלמד את העולם אמונה בה' מהמקום שלך. לך לבית רימון'. נעמן מבין למה אלישע שולח אותו לירדן, בניגוד למחשבה הראשונה שלו שהנביא יעשה מן הוקוס פוקוס עם היד ויביא את הירדן אליו – 'את זה הבנתי. אבל עכשיו אני מבין יותר, שה' אלוקי ישראל מלך ושהכל יכול להתהפך', ושהגאולה תוכל להופיע רק כשנבין שאין פתרון נגלה אלא זה הפתרון – להבין ש-"ה' אלוקי ישראל מלך" ואז יש לי כח, בענווה, לשנות את הקונספציות. לא לפחד. וכשהקונספציות ישתנו – שר צבא מלך ארם גם הוא יתהפך. כן, ההוא שכל עניינו היה להשמיד את מלך ישראל עם ספר תורה – הוא יתהפך.

זה פלאי פלאות – הוא לא מתהפך בגלל שהמצב בישראל הוא אידיאלי. המצב הוא 'על הפנים', ערב רב. עוד רגע נקרא את הסיפור עם האוהלים והמצורעים (פרק ז') – כלומר נעמן באמת באמת עובר תהליך נפשי עמוק. ובהרגשה הוא באמת רוצה להיות גר צדק, ומי שמונע ממנו את זה הוא אלישע ואומר לו – "לך לשלום", כלומר לך הביתה, תשפיע שם ותגלה לנו, לגיחזי שבי שאני לא צריך מנעמן גרוש, לא כי אסור אלא כי זה חילול ה'. כי כשבאים לגלות לעולם שיש פתרון, דהיינו שאין יותר שום פתרון הגיוני, ולנו עצמנו קשה להסכים עם זה כי אנחנו עם הראיה הישראלית שלנו – 'אולי בכל זאת, ונעשה עוד מבצע, ועוד פשיטה ועוד ועוד', אבל אנחנו צריכים להחדיר בנו את ההבנה שהקב"ה רוצה להביא אותנו לגאולה דרך 'מלך שגזרותיו קשות כהמן' והוא זה שיחזיר אותנו למוטב, וכשהתורה הבטיחה ש'ישראל יעשו תשובה' הכוונה היא שהתשובה היא חלק מהותי אימננטי מתוכנו והוא יגרום לזה להתרחש. לא יודע איך אבל זה יקרה – ואני יכול לעשות את זה!

הבטיחה תורה שיעשו תשובה

הזכות שלנו על הארץ איננה בגלל זכות היסטורית ולא בגלל שהיינו פה ראשונים, ואף לא בגלל שהקב"ה נשבע לאבותינו, אלא רק בגלל שהקב"ה נשבע לי, לנו –

וְהָיָ֞ה כִּֽי־יְבִאֲךָ֤ ה֙' אֶל־אֶ֣רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֔י כַּאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע לְךָ֖ וְלַֽאֲבֹתֶ֑יךָ וּנְתָנָ֖הּ לָֽךְ. (שמות י"ג, י"א)

ורש"י אומר שם –

תהא בעיניך כאלו נתנה לך בו ביום ואל תהי בעיניך כירושת אבות.

על מה המלחמה? שאין לנו פה היסטוריה? הם יודעים שיש לנו היסטוריה רק שהם טוענים שאנחנו לא ראויים להיסטוריה. וההוכחה שלהם היא שהנה הם יתנו לנו עוד ככריים כסף, ועוד טייסת F35, ועוד ארבע מאות זה ועוד ההוא – ואז תהיו יותר ויותר משועבדים וכך יותר ויותר לא נתקרב לנקודה הזו שבשבילה כל הסיפור. בית המקדש זה הצרוע, משיח זה המצורע, כל ההיפוך של הכל, ולכן באה ההפטרה ולוקחת את נקודת הפרשה מהמקום ההלכתי למקום מופלא ואומרת לנו 'אתם יודעים מה הסיפור של פרשת הנגעים? חמינאי, שר צבא מלך ארם, פצצת הגרעין שפגעה 'בול' במלך אחאב עם ספר התורה, בא ומתחנן לעשות סיבוב שלם ולהתגייר, ואלישע אומר לו – 'יש עוד זמן, תהיה בינתיים גר תושב, תלמד את ארם שיש אלוקים בישראל'. והנורא הוא שנעמן פונה ונוסע לעשות את זה ואילו גיחזי חוזר מסדר במקום שקט את החליפות ואת הדולרים, דוחף את העסק פה ויוצא ממנו 'מסודר', ואנחנו מפספסים את כל הסיפור.

חז"ל אומרים שבסוף הקב"ה החזיר בתשובה גם את גיחזי. איפה? בהפטרה של שבת מצורע שלא נקרא השנה, המספרת על ארבעת המצורעים שעמדו בפתח שער העיר, ולפי חז"ל היו אלו גיחזי ושלשת בניו. בעל כרחם סוף ישראל לעשות תשובה והם מצילים את שומרון, מה שנעמן עושה מהתפכחות.

אשר בחר בנו

אני יושב פה בבית המדרש שלנו וחושב לפעמים, באמת, מתי אני אצליח לעשות דרך המן, את מה שההורים והסבים של עילאי הצדיק, את מה שאתם עשיתם כמו נעמן. מתי אני, דרך המן, כבר אדע לעשות, אדע להבין את זה, ללמוד את זה – ש'אין פתרון' זהו הפתרון, שהרגע הזה של הצרעת, של הנגעים הוא הרגע, שלא צריך עכשיו איזה פתרון, שאין פתרון.

לא סבא יצחק ולא סבא גינטר,^[4] אף אחד מכל האנשים המדהימים שנמצאים פה, לא בא בגלל שעם ישראל הגיע כבר לבית המקדש. הם התחילו את התהליך הזה כשאנחנו היינו רחוקים משם מאד, מתוך שהם הגיעו להכרה ש"אין א-להים כי אם בישראל". על זה אנחנו חיים פה. זו התפיסה של ההפטרות הללו של תזריע ושל מצורע, שתי הפרשות העוסקות בנגעים, פעם אחת מצד של הגוי – נעמן ואיך גיחזי פיספס, ופעם אחת מהצד השני – איך גיחזי בזכות "סוף ישראל לעשות תשובה", בגלל המן, בסוף כן מסתובב וחוזר, והקב"ה מגלה לנו שהמצורע שחטף את הצרעת "בך ובזרעך" – הוא זה שמביא את הגאולה. הוא נמצא בפתח העיר בגלל שהוא מצורע, זרוק מחוץ למחנה אבל הוא זה שמעורר אותנו לגאולה.

הקב"ה לא מוותר ולא יוותר – הוא אוהב את העם שלו, הוא בחר בנו, לא רק בהורים שלנו – בנו עצמנו, ועל זה המלחמה שלנו, והבחירה הזו בנו עוברת דווקא דרך שתי הפרשיות האלה.

וכבר ציוו הנביאים על התשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה ומיד הם נגאלים, בב"א.

1. עילאי בן ארז ויפה צעיר הי"ד, שנפל ביום שישי שעבר על קדושת העם והארץ בחאן יונס יחד עם מפקדו ושניים מחבריו הלוחמים, היה יחד עם משפחתו חלק מהקהילה של הרב שליט"א במושבה מגדל. סבו וסבתו של עילאי, ר' יצחק ז"ל ויפה תבדל"א צעיר (שם שעוברת מ-'יונג'), עלו לישראל מגרמניה יחד עם שבעת ילדיהם, והפכו לגרי צדק. ↑

2. בסוגריים נעיר כי היום, ב-ג' בניסן, לפני חמש מאות שלשים ושתיים שנה, ה' רנ"ב, 31.3.1492, יצא ע"י המלך פרדיננד והמלכה איזבלה יימח שמם, הצו על גירוש ספרד. הגזבר שלהם היה רבי יצחק אברבנאל. תוך כדי פירושו לספר מלכים, מתאר האברבנאל עצמו את הגירוש, איך הוא מנסה לשכנע את המלך לבטל את הגזרה, ואת המלכה 'איזבל' עומדת על ימינו לשטנו. הוא הופך לשר האוצר, האיש החשוב ביותר למלך, אך כל בקשותיו לא עוזרות לבטל את הגירוש, שקבע שתוך שלשה חודשים אין יותר את "הנוצרים המתחדשים". החשש של המלך והמלכה היה שהם לא באמת המירו את דתם אלא ממשיכים לקיים את יהדותם בסתר וכך הם 'מקלקלים' את המומרים. זה יום מעניין וחשוב. חלקם ברחו לפורטוגל, אך חמש שנים לאחר מכן הגזרה הגיעה גם לשם, והאמת היא שמי שמכיר את ההיסטוריה, יודע שקהילות היהודים הספרדים שאנחנו מכירים כיום, חמש מאות שנה לאחר מכן, מתחילות מאז – אז הם התפזרו לכל המדינות האחרות. ↑

3. עי' בשיחה "להפך את העולם ולהתחדש", טועמיה, לפר' שמיני תשפ"ד. ↑

4. גינטר גוטשלק ז"ל, בדומה ליצחק צעיר, עלה לישראל עם אשתו וחמשת ילדיו, התגורר אף הוא במגדל והקדיש את חייו למען עם ישראל. בניגוד ליצחק צעיר, גינטר עצמו לא התגייר מתוך רגש ענווה ש"אינני ראוי להיות יהודי", אך היה חלק מהקהילה במגדל, השתתף בתפילות ובשיעורי תורה וכל ילדיו גרי צדק שומרי תו"מ. ↑