ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. לפרשת בלק תשפה

הנני הולך לעמי

חז"ל אמרו ש-"משה כתב ספרו ופרשת בלעם…" (ב"ב י"ד:) ובתוך פרשת ברכות בלעם יש לנו שלש ברכות ועוד אחת. הראשונה הפותחת היא –

כִּֽי-מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן-עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב. (במדבר כ"ג, ט')

בברכה השניה נאמר –

הֶן-עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַֽאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד-יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם-חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה. (שם כ"ד)

ואז מגיעים לברכה השלישית הפותחת במילים –

מַה-טֹּ֥בוּ אֹֽהָלֶ֖יךָ יַֽעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל. (שם כ"ד ה')

ומסתיימת במילים –

כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּֽאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָֽרְכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹֽרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר. (שם ט')

עם סיום שלש הברכות הללו, נשבר בלק לגמרי, חורה אפו בבלעם, הוא סופק את כפיו ואומר לבלעם –

לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים. וְעַתָּ֖ה בְּרַח-לְךָ֣ אֶל-מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֨רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָֽעֲךָ֥ ה' מִכָּבֽוֹד. (שם י'-י"א)

ב'לשון עדינה' הוא פשוט מעיף אותו לכל הרוחות. בלעם, לפני שנפרד ממנו, נותן לו ברכה 'צ'ופר', 'על חשבון הבית', מבלי שהוא נתבקש לכך, אבל הפעם זו ברכה שקשורה לאחרית הימים. אולי נכון יותר להגדיר את מילותיו כעצה יותר מאשר ברכה –

וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַֽחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים. (שם י"ד)

האמת היא שכבר בפסוק הזה ישנם שני קשיים גדולים שרש"י במקום שם לב אליהם; האחד, לאיזה עם אתה הולך, בלעם? הרי אין לך עם, אתה בלי-עם. ורש"י עונה –

הולך לעמי. מעתה הריני כשאר עמי שנסתלק הקב"ה מעלי.

כלומר בלעם לא הולך לחבריו, לשבט שלו, לטריטוריה לו, אלא 'אני עכשיו חוזר להיות כמו כל אדם אחר בעולם. הקב"ה הסתלק מעלי'. זה מוזר כי עכשיו הוא עומד לדבר בנבואותיו על המשיח, על כל בני העולם שיכירו בה' אלוקי ישראל מלך, על "ראשית גוים עמלק" וכו', ואם כן, ואין זה ברוח נבואה, איך הוא יודע לחזות ולהתנבא כל כך קדימה?

בעל הלבוש עונה על כך ואומר שהנבואה הבאה והגדולה הזו שיאמר עתה בלעם תיאמר מ-'אדי הדלק' האחרונים של הכח הנבואי שהקב"ה נתן לו, מהשיריים של מה שנשאר לו. אבל זה פלא גדול – נבואה כל כך גדולה, והיא נובעת מהשאריות, מהאדים?!

שאלה השניה גדולה יותר. המילה 'עם' מופיעה בפרשה הרבה פעמים – "הן עם לבדד ישכון", אפילו השם 'בלעם' כולל אותה, "הנני הולך לעמי" וכו', ואז הוא אומר לבלק – 'אני רוצה להגיד לך מה יעשה העם הזה, עם ישראל, "לעמך באחרית הימים". עמו של בלק הוא מואב, אבל מואב כמעט ולא תופס מקום בפסוקים הבאים, בנבואה האחרונה של בלעם. הדבר היחיד שיופיע לגבי מואב יהיה על דוד המלך שימחץ את פאתי מואב, אבל עיקר הנבואה תהיה על אדום, עמלק –

וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר. (שם י"ט)

רש"י אומר שהכוונה שם היא לרומי. ומה לגבי מואב? גם מה שנאמר שם לגבי מואב הוא על תקופת דוד המלך ולא על אחרית הימים כפי שהוא הקדים ואמר.

הרמב"ם מביא מהפסוקים הללו, ואף רש"י לומד כן, שכל האמונה במשיח וכל החיוב לדעת על המשיח הם מהפסוקים האלה וזה אחרית הימים, אז מה הכוונה "אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים"?!

להבין את ראשיתו של עמלק

אז שאלנו שתי שאלות – האחת היא שהוא אומר את זה לכאורה מסברה ולא מנבואה, והשניה – במקום לדבר על מואב כפי שהוא הבטיח, הוא מדבר בעיקר על אדום כשהנקודה המרכזית שלכאורה בכלל לא היתה בסיפור הזה עד עכשיו היא עמלק, במילים –

…רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַֽחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד. (שם כ')

ננסה להבין איך הנקודה הזו של עמלק קשורה לכל הברכות ולכל הסיפור של מואב, שלכאורה אלו שני עמים נפרדים לגמרי, וכן לעמוד על הביטוי "ראשית גוים עמלק", שהרי מבחינה היסטורית וודאי שאין הוא נכון; עמלק הוא נכדו של עשו, נינו של יצחק אבינו, בן דוד שני או שלישי שלנו. הוא וודאי אינו "ראשית גוים". כבר אצל נח יש שבעים אומות. רש"י אומר שהפירוש הוא כתרגומו של אונקלוס שמתרגם שעמלק היה העם הראשון שבא להילחם בישראל, ולכן אחריתו עדי אובד –

…רֵישׁ קְרָבַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל הֲוָה עֲמָלֵק וְסוֹפֵיהּ לְעָלְמָא יֵיבַד.

תחילת הקרבות, המלחמות. אבל צריך להבין מה המשמעות של זה, ואני חושב שמי שמתבונן לעומק יבחין שלא רק שכל ברכותיו של בלעם יהיו קשורות לעמלק אלא שכל המהלכים במדבר ובשנה הארבעים קשורים לעמלק, וכל הגאולה היא הדיון בין "עם לבדד ישכון", בין ישראל שנקראו "ראשית", לבין עמלק. מזה נבין את עמלק או אף את סיפור העולם כולו ומה מעכב את אחרית הימים, מה הסיפור של מה שאנחנו צריכים לגלות בעולם, וזה הרבה יותר פשוט ממה שאנחנו חושבים. צריך להבין איך בא בלעם ודווקא מתוך סברה ולא מתוך נבואה – "הריני כשאר עמי"- אומר את כל זה ומדבר על המשיח, ושעמלק "אחריתו עדי אובד", ומתוך זה אף נגיע בסוף להבין את "עם לבדד ישכון".

הופעותיו של עמלק

בואו ניזכר בעמלק, נלמד לרגע היסטוריה ונגלה דבר פלאי. אומר כבר בהתחלה משפט חריף שאולי יישמע מוזר אבל נסביר אותו; החטא הגדול ביותר של עמלק הוא שבגללו הוקם צה"ל. זה נשמע מוזר, נכון? בואו נסביר;

עמלק היה הראשון שבא להילחם בישראל, "ראשית גוים עמלק", ואין הכוונה שהוא הגיע ביום ראשון ואחרים באו יומיים אחריו, אלא יש כאן דבר אחר לגמרי. כולנו זוכרים את המצווה "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כ"ז, י"ז). בפשטות מדובר על המפגש עם עמלק ברפידים, אחרי שחצינו את ים סוף ולפני שהגענו למעמד הר סיני, שם צמאנו למים, הקב"ה אמר למשה רבנו ללכת אל הצור ולהכות בו ואז פתאום –

וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם. (שמות י"ז, ח')

כאילו בלי שום הקשר, בלי הכנה מראש, בלי שידענו מי הם ומאיפה הם באו. משה מבקש מיהושע לבחור אנשים למלחמה, והוא יושב על ראש הגבעה, מרים את ידיו וכך גוברים ישראל. זה אמת ואכן על זה צריך לכוון במצוות "זכור את אשר עשה לך עמלק" אבל בואו נבחן את זה מחדש;

עמלק מופיע שלש פעמים בדרך בצאתנו ממצרים בדרכנו לארץ. הראשונה היא כאמור ברפידים, לפני ר"ח סיון. הפעם השניה, וזה מרתק, שבה מופיע עמלק באופן נגלה היא בחטא המעפילים, אבל באמת הוא הופיע גם פעם אחת קצת לפני כן ואני מבקש לטעון שכל נפילת המרגלים וחטאם קשורה עם עמלק. בואו ניזכר במעפילים – אחרי שישראל קיבלו את העונש של "יום לשנה יום לשנה" (במדבר י"ד, ל"ד) ונגזר עליהם למות במדבר, קמה קבוצת אנשים שבאה וטוענת "הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו" (שם מ'), אומר להם משה, ןזה היה בתשעה באב בבוקר או ב-י' באב, בשנה השניה לצאתם ממצרים –

…לָ֥מָּה זֶּ֛ה אַתֶּ֥ם עֹבְרִ֖ים אֶת־פִּ֣י ה' וְהִ֖וא לֹ֥א תִצְלָֽח. אַֽל־תַּעֲל֔וּ כִּ֛י אֵ֥ין ה' בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּ֣גְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹיְבֵיכֶֽם. (במדבר י"ד, מ"א-מ"ב)

אבל האנשים נמצאים שם בתנועה נפשית של תשובה – "חטאנו ל-ה'", ולא מוכנים לקבל. משה ממשיך ואומר להם –

כִּי֩ הָעֲמָלֵקִ֨י וְהַכְּנַעֲנִ֥י שָׁם֙ לִפְנֵיכֶ֔ם וּנְפַלְתֶּ֖ם בֶּחָ֑רֶב… (שם מ"ג)

שמענו? – העמלקי שם. איך הוא הגיע לשם? לא שמענו על זה קודם לכן. אנחנו יודעים שאנחנו הולכים לארץ זבת חלב ודבש, ארץ שבעה עממים, אבל העמלקי אינו אחד מהם. מה הוא עושה שם בהר בכניסה לארץ ישראל? אך הם לא מקשיבים למשה –

וַיַּעְפִּ֕לוּ לַעֲל֖וֹת אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַאֲר֤וֹן בְּרִית־ה֙' וּמֹשֶׁ֔ה לֹא־מָ֖שׁוּ מִקֶּ֥רֶב הַֽמַּחֲנֶֽה. (שם מ"ד)

והתוצאה –

וַיֵּ֤רֶד הָעֲמָלֵקִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּהָ֣ר הַה֑וּא וַיַּכּ֥וּם וַֽיַּכְּת֖וּם עַד־הַֽחׇרְמָֽה. (שם מ"ה)

עוד מעט נראה שההר ההוא הוא הר הנגב. בספר דברים כאשר משה חוזר על הסיפור הוא אומר שהעמלקים באו והכו אתכם ועשו לכם "כאשר תעשינה הדבורים" (דברים א', מ"ד) – הדבורים עוקצות ולא אכפת להן שהם תמותנה מזה. עוד מעט נראה שעמלק הם 'יחידת הלוחמים המתאבדים' של אדום, נכדו של עשו.

עמלק יושב בארץ הנגב

אבל אמרנו שעמלק הופיע כבר לפני המעפילים אצל המרגלים. כאשר משה שולח את המרגלים לתור את הארץ הוא אומר להם –

…עֲל֥וּ זֶה֙ בַּנֶּ֔גֶב וַעֲלִיתֶ֖ם אֶת־הָהָֽר. וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא וְאֶת־הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם־רָֽב. (במדבר י"ג, י"ז-י"ח)

הוא לא אומר להם מילה על עמלק והכוונה הפשוטה היא למי משבעת העממין. אבל אחרי זה כתוב כך –

וַיַּעֲל֣וּ בַנֶּ֘גֶב֮ וַיָּבֹ֣א עַד־חֶבְרוֹ֒ן… (שם כ"ב)

כולם עלו בנגב אבל כולנו זוכרים שמי שבא לחברון היה רק כלב בן יפונה, שלא רצה להתפתות לעצת המרגלים. כלומר השלב שבו הוא התחיל להרגיש שהמרגלים מתחילים להשתלט עליו,^[1] הוא כשהם הגיעו לנגב. מה היה בנגב? כאשר המרגלים חוזרים הם מספרים למשה מה היה שם –

וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַ֠ם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ. אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם. עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב… (שם כ"ז-כ"ט)

שמענו? הם מספרים על עמלק שהיה בנגב – ושם התחיל כלב להרגיש שהמרגלים עוד רגע מפילים גם אותו ולכן הוא פרש מהם והלך לחברון להתפלל! מה זה העמלק הזה?!

אגב, אם אנחנו צודקים, נבין למה יהושע לא נפל עם המרגלים. משה אכן הוסיף לו את האות י' לשמו וקרא לו יהושע במקום הושע, אבל כל המפרשים תמהים, שהרי הוא כבר נקרא 'יהושע' ברפידים, במלחמת עמלק – זה מדהים. יהושע לא נופל במרגלים כי הנפילה שלהם היתה ברוח העמלקית, ואילו הוא כבר מחוסן לזה. הוא מונה להיות הרמטכ"ל של צה"ל כנגד עמלק, כבר ברפידים! רוחו היתה שלמה יחד עם רוחו של משה כבר שם, וכפי שפרש שם רש"י את המילים "בחר לנו אנשים" –

בְּחַר לָנוּ. לִי וּלְךָ; הִשְׁוָהוּ לוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ (אבות פ"ד מי"ב; אדר"נ פכ"ז) יְהַי כְּבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ. (שמות י"ז, ט' ברש"י)

היינו שהם היו באותה רוח, באותה מחשבה, תלמיד ורבו מאוחדים כנגד עמלק.

הכנעני יושב הנגב

עכשיו נגיע לפעם השלישית בה מופיע עמלק – פרשת חקת, בשנה הארבעים. הגענו יחד עם משה, אהרן ומרים לקדש, עיר קצה אדום, שם פנינו למלך אדום כדי לעבור דרכו לארץ ולא בגלל שהוא היה הראשון בשטח אלא כי כל סיפור הגאולה הוא אדום –

וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹֽיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל.  וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר. (במדבר כ"ד, י"ח-י"ט)

ומבאר רש"י –

וירד מיעקב. ועוד יהיה מושל אחר מיעקב. והאביד שריד מעיר. מעיר החשובה של אדום והיא רומי, ועל מלך המשיח אומר כן, שנאמר בו וירד מים עד ים (תהלים עב, ח) ולא יהיה שריד לבית עשו (עובדיה א, יח).

וההמשך הוא – "וירא את עמלק" (שם כ'). אבל בואו נחזור לקדש; הגענו לקדש ואנחנו עומדים לדבר אל מלך אדום (לכן הוקדמה לזה פרשת פרה אדומה, ולהלן). מלך אדום מסרב לתת לנו לעבור דרכו, ואז פנינו למלך מואב, כך על פי יפתח הגלעדי שמובא בהפטרת חוקת, ומשקיבלנו תשובות שליליות מהם התחלנו לסבוב את ארץ אדום ומואב שבעקבות הסיבוב הזה הגיע כל סיפור בלק ובלעם. שם, כשסבבנו את ארץ אדום –

וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֙חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי. (שם כ"א, א')

רש"י תמה שם מיהו הכנעני היושב בנגב, שהרי אנחנו יודעים מפר' המרגלים שבנגב יושב העמלקי, והוא עונה –

יֹשֵׁב הַנֶּגֶב. זֶה עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב" (במדבר יג, כט) וְשִׁנָּה אֶת לְשׁוֹנוֹ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן כְּנַעַן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָתֵת כְּנַעֲנִים בְּיָדָם, וְהֵם אֵינָן כְּנַעֲנִים. רָאוּ יִשְׂרָאֵל לְבוּשֵׁיהֶם כִּלְבוּשֵׁי עֲמָלֵקִים, וּלְשׁוֹנָם לְשׁוֹן כְּנַעַן; אָמְרוּ: נִתְפַּלֵּל סְתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי".

ולכן, כיון שישראל לא ידעו באמת מיהם הבאים מולם, התפללו על "העם הזה" באופן כללי –

וַיִּדַּ֨ר יִשְׂרָאֵ֥ל נֶ֛דֶר לַֽ-ה' וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָתֹ֨ן תִּתֵּ֜ן אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ בְּיָדִ֔י וְהַֽחֲרַמְתִּ֖י אֶת־עָרֵיהֶֽם. (שם ב')

כלומר "אני לא אגע בשום דבר שלהם", וכפי שהיא אצל שאול שנצטווה להחרים את כל מה שהיה לעמלק ובזה הוא נפל שחמל על הצאן.

וַיִּשְׁמַ֨ע ה' בְּק֣וֹל יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּתֵּן֙ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וַיַּחֲרֵ֥ם אֶתְהֶ֖ם וְאֶת־עָרֵיהֶ֑ם וַיִּקְרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם חׇרְמָֽה. (שם ג')

נזכור שגם במעפילים הכאת עמלק את ישראל היתה "עד החרמה", ואלו שני מקומות נפרדים.

ישראל לבדם עתידים לרשת את כל העולם

נעצור כאן, נעשה סדר ונראה איך זה כל ההיסטוריה כולה. זה לא יאמן עד כמה זה פשוט. בשביל מה נוצר עם ישראל? מה תפקידו בעולם? הקב"ה אמר לאברהם אבינו שתפקידו הוא להעמיד גוי גדול שתפקידו יהיה – "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית י"ב, ג'). כל משפחות האדמה יהיו כענפים שמתברכים ממך, אברהם. אתם מכירים עץ שמבריכים את ענפיו בקרקע? כל ענף שירצה להופיע יהיה מוברך דרכך. "ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה" (נוסח תפילת הימים הנוראים). כל זה יקרה כי אתם, ישראל, תגיעו לארץ ישראל ותקימו בית תפילה לכל העמים, בלי שום מלחמה –

לולא חטא העגל היו האומות יושבות ארץ ישראל, משלימות עם ישראל ומודות להם, כי שם ד' הנקרא עליהם היה מעורר בהן יראת הרוממות, ולא היתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה היתה הולכת בדרכי שלום כבימות המשיח. (אורות המלחמה למרן הראי"ה קוק זצ"ל, ד')

זה חז"ל מפורש. חטא העגל ייצר בעולם את מלאך המוות, "וביום פקדי ופקדתי" – ואין לך דור, אין לך חטא שאין בו מפירעון עוון העגל. איך הגענו לחטא העגל? בואו נראה; רגע לפני שמגיעים להר סיני כשהתוכנית היא להגיע ליעד בו נקבל את התורה ונלך איתה ועם משה רבנו, עם לוחות מעשה אלוקים,^[2] מה שהיה מעמד הר סיני של "קול גדול ולא יסף" שכל הטבע היה חדור אלוקות, יהיה באבנים, ומשה רבנו ייכנס איתנו לארץ ואין מלחמות, אין עזה, איראן, אין חמאס. כלומר הם קיימים אבל כולם קוראים "ה' אלוקי ישראל מלך". זה נשמע מוזר? כולם מצטטים היום את הפסוק "הן עם לבדד ישכון". זה טוב? לא טוב? הפכו את זה למן משפט כזה ולא שמים לב לפשט שלו. רש"י מפנה אותנו לתרגום אונקלוס שמבאר –

הָא עַמָּא בִּלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין דְּיַחְסְנוּן עָלְמָא.

כלומר – הם, ישראל, יהיו העם בלבדם שעתידים לרשת את כל העולם. רגע, מה?! אנחנו אמורים לנהל גם את טורקמיניסטאן?! רק שנבין עד כמה אנחנו לא נמצאים תודעתית במקום של הגאולה אליה אנחנו שואפים… משמעות המשפט הזה היא "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם" (רמב"ם הל' מלכים י"ב, ד') או על אף אחד, אלא כדי יהיה עם אחד שיגלה בעולם ש"ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו משלה" וממילא כולם יקבלו ממנו. הפעם הראשונה שזה נאמר היתה אצל יצחק שם אמר לו הקב"ה "אל תרד מצרימה, שכון בארץ" (בראשית כ"ו, ב') – תגלה את השכינה פה. משמעות הברכה הזו היא שאין שום יישות נוספת כי הכל בטל לאלוקות וכשכולם יבינו שישראל מגלים בעולם שכל מה שיש פה זה רק אלוקות אז יהיה "ונברכו בך כל משפחות האדמה". זה הפשט של "הן עם לבדד ישכון".

"ובגוים לא יתחשב" פירושו לא שהוא יהיה הכי חזק כי הוא ניצח אחרים, זה לא ביחס לאחרים, אלא שהוא יגלה את השכינה בעולם. אגב, חז"ל מבארים ש-"שכון בארץ" זה או לשון שכונה או לשון שכינה (עי' בראשית רבה ס"ד, ג'). כל השכונה שלנו, כל הגלובוס, יכיר את ה' אלוקי ישראל – ובשביל זה נברא עם ישראל, כדי ש"עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיהו מ"ג, כ"א).

הסיבה שממנה פחדו אילי מואב

בואו נחזור להתחלה – עם ישראל הולכים להר סיני ובדרך לשם, זה מדהים, עברנו בים סוף שנקרע ושרנו שירה שבה הזכרנו כמה אומות –

שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת. (שמות ט"ו, י"ד)

חז"ל אומרים שעמלק, "אשר קרך בדרך", הכוונה היא שכל העמים ראו את האמבטיה הרותחת הזו, את ישראל, אבל רק עמלק הוא זה שקפץ פנימה. אבל רגע, עמלק הוא חלק מאדום, נכדו של עשו –

אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן. (שם ט"ו)

אלו אדום ומואב מהפרשה שלנו. שואל רש"י למה הם פחדו, הרי ישראל נצטוו שלא להתגרות בהם! מבאר שם רש"י –

אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב. וַהֲלֹא לֹא הָיָה לָהֶם לִירָא כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לֹא עֲלֵיהֶם הוֹלְכִים? אֶלָּא מִפְּנֵי אֲנִינוּת, שֶׁהָיוּ מִתְאוֹנְנִים וּמִצְטַעֲרִים עַל כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל (מכילתא כאן). נָמֹגוּ. נָמַסּוּ, כְּמוֹ "בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה" (תהלים סה, יא). אָמְרוּ: עָלֵינוּ הֵם בָּאִים, לְכַלּוֹתֵינוּ וְלִירַשׁ אֶת אַרְצֵנוּ.

הם פחדו מזה שישראל ימשלו בעולם ויגלו את מלכותו של הקב"ה! הם לא פחדו על עצמם אלא הבינו שנגמר הזמן של השקר, ואז –

תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ ה' עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ. (שם ט"ז)

שואל שם אונקלוס למה כתוב פעמיים "עד יעבור"? והוא מתרגם –

עַד דְּיִעְבַּר עַמָּךְ ה' יָת אַרְנוֹנָא עַד דְּיִעְבַּר עַמָּא דְּנָן דִּפְרַקְתָּא יָת יַרְדְּנָא.

עד שיעברו את נחלי ארנון – בשנה הארבעים, מול אדום, ועד שנעבור את הירדן, ואז –

תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ ה' מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ. ה' יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד. (שם י"ז-י"ח)

מסביר שם רש"י את המילה "ועד" –

לְעוֹלָם וָעֶד. לְשׁוֹן עוֹלָמִית הוּא, וְהַוָּי"ו בּוֹ יְסוֹד…

לעולם. מקדש לעולם.

להפסיד במלחמה – ולנצח

האם הבנו מה רוצה עמלק לעשות? מה זה "אשר קרך"? – זה לא סתם שהוא היה הראשון שנלחם בנו. הוא גאון העולם, עמלק! כל מה שהוא רוצה לעשות זה שגם אנחנו נילחם. לא אכפת לו שנצטיין במלחמה, שילמדו את התו"ל שלנו בכל העולם – אבל שנביא את העולם למצב של מלחמה. שתהיה מלחמה של ישראל בעולם. שיהיה 'בגוים יתחשב', שתהיה מציאות של מלחמה בעולם.

עמלק נוצח ברפידים, גם בעזה ובאיראן, אבל אנחנו שומעים עד עכשיו אותם טוענים השכם והערב שהם ניצחו, ואנחנו, ובעצם כל המערב, מלגלגים עליהם – "אתם נורמליים? איך ניצחתם?". כבר אמרתי לא אחת שהגיע הזמן שניקח את האויבים שלנו ברצינות ונקשיב למה שהם אומרים – כשהם אומרים שהם רוצים להשמיד אותנו צריך להבין שזה ברצינות, וגם כאשר הם אומרים שהם ניצחו – הם יודעים על מה הם מדברים. מבחינת עמלק ניצחון זה עצם המלחמה. לא מעניין אותם שחצי או רוב העם שלהם או אפילו כולם ימות. הם יצוצו במקום אחר. כל הופעה של עמלק בתנ"ך היא במיקום אחר. עמלק זה מהות ועניינו הוא לגרום לישראל להיות בלחימה. במקום שאנחנו נפיץ את אור ה', נספר את תהילת ה', אנחנו נאלצים להילחם. עצם קיומה של המלחמה זה הניצחון של עמלק, ולא משנה שאנחנו מנצחים והם מפסידים – כי מיד אחרי זה בא השטן, בא היצר הרע, ואחרי מעמד הר סיני כשמשה מאחר בכמה שעות, הוא נכנס בנו וטוען "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו" (שמות ל"ב, כ"ג), ואז נוצר עגל ומכיון שיש עגל יש מלאך המוות וממילא יש מלחמות בעולם. אנחנו ניכנס לארץ ישראל אבל זה יהיה כרוך במלחמות. מבחינתו של עמלק עצם זה הוא הניצחון. הוא על הסוס. זה מה שהוא מחפש.

אילו לא שלחו מרגלים לא נצרכו לכלי זין

חולפת שנה וקצת, מעמד הר סיני היה ב-ו' סיון, חטא העגל היה בט"ז תמוז, ושנה אחרי זה בתשעה באב חוזרים המרגלים. כשמשה שלח אותם הוא ציוה –

רְאֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ בֹּ֚אוּ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ… (דברים א', ח')

ורש"י מבאר שם בשם הספרי –

בֹּאוּ וּרְשׁוּ. אֵין מְעַרְעֵר בַּדָּבָר וְאֵינְכֶם צְרִיכִים לְמִלְחָמָה. אִלּוּ לֹא שָׁלְחוּ מְרַגְּלִים, לֹא הָיוּ צְרִיכִים לִכְלֵי זַיִן.

מה עכשיו מחכה לעם ישראל? עמל, שרוצה לומר להם – 'אתם אולי תנצחו אבל אתם חייבים להילחם', וכאשר חייבים להילחם מתחילות השאלות – אולי לא כדאי להיכנס, אולי כן כדאי וכו'. "עמלק יושב בארץ הנגב".

ואז נגזרת הגזרה על ארבעים שנות נדודי המדבר, ובשנה הארבעים מגיעים כל העדה מדבר צין, עדה שלמה שכל מי שהיה צריך למות במדבר כבר מת ונגמרה הגזרה של ארבעים השנה, ומשה מנסה לומר למלך אדום – 'אנחנו באים לעבור דרכך לארצנו ובכך נביא את הגאולה השלמה, "דרך המלך נלך" ונביא את המשיח', ולכן לפני שמשה רבנו פונה למלך אדום הוא מלמד אותנו את פרשת פרה אדומה – 'אנחנו עומדים לטהר את העולם מטומאת המוות', ובכך לא יהיה מקום עוד לעמלק, אבל אז בא "הכנעני מלך ערד יושב הנגב" להילחם עם ישראל. הוא שוב מחופש – כבר שלשת אלפים שנה שהוא מתחפש וכל פעם למשהו אחר, כל פעם פרוקסי אחר, הוא יחידת החוד של אדום, החיצוניות של אדום הוא עמלק ואין לו בעיה למסור את הנפש ולמות – ואז מתרחש חטא מי מריבה. הם טוענים שהם ניצחו וכל זמן שיש איראני אחד חי שרוצה להשמיד את עם ישראל ומאלץ אותי להתעסק בלחימה במקום להביא את העולם לגאולה שלו הרי שהוא ניצח כי זה כל עניינו.

ממה נבהלו אלופי אדום? הם נבהלו מזה שישראל עומדים להיכנס לארץ וה' אלוקי ישראל ימלוך. מה יש לך בלק מעם ישראל?, הרי הם לא יעשו לך כלום שהרי הם מצווים "אל תתגר בהם מלחמה"? – זה הפחד. ואז בערד עמלק מפסיד, מכים אותו, אבל הוא מצליח לגרום לנו להקים את צה"ל ולצאת למלחמה. נכון, צה"ל ינצח בסיחון ובעוג, אבל כשאנחנו נכנסים גם עם הכוחות שלנו ולא רק עם כוחות העל של הקב"ה, ועל אף שזה מה שצריך להיות בדיעבד, וכשאנחנו שוכחים לפעמים שהכל צריך להיות טהור מהשורש – אנחנו יכולים חלילה גם ליפול בשיטים עם בנות מואב, ואז זמרי וכו'.

הפסד ושמו הקמת צה"ל

ומה קורה אצל שאול? אם לא היה נופל שאול בעמלק היה מוקם בית המקדש וה' היה מלך "ומלכותו בכל משלה" והיו מסתיימות המלחמות בעולם. אך שאול לא מצליח ודוד יקום להילחם בעמלק והקב"ה יגיד לו – 'דוד המלך, אתה לא יכול לבנות את בית המקדש כי אתה עסקת במלחמה', ונכון שזו היתה המצווה – אבל מהותו של המשיח היא לגלות לעולם שאנחנו מביאים לעולם אלוקות, "הן עם לבדד ישכון", שלא יהיה שום דבר בעולם חוץ מאשר הופעת האלוקות.

רוצים לראות איך עמלק ממשיך לנצח? – נקפוץ למגילת אסתר. האם ניצחנו שם את עמלק? לכאורה כן, יש לנו את חג פורים, אבל מנגד האיראנים טוענים שלא ניצחנו אותם אלא הם ניצחו. והתשובה – לא ניצחנו את עמלק. אסתר בוכה ומתחננת לפני המלך שיבטל את הספרים שכתב המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, לבטל את הרעיון ההמני מהעולם, היא מבקשת ממנו 'בוא נגיע אל הניצחון המוחלט האמיתי דהיינו אל השלום', לזה שה' אלוקי ישראל מלך', אבל זה לא קורה. הרגנו שם במגילה את עמלק אבל מה המקסימום שהצלחנו לעשות בעקבות זה שמרדכי ואסתר קיבלו את המלכות? – הקמנו מחדש את צה"ל וקיבלנו אישור "להיקהל ולעמוד על נפשם" ולעשות באויבי היהודים כמו שרצו לעשות לנו. זה דבר ענק, בוודאי, אבל האם זו המטרה שלנו?!

המשפט הראשון שיוצא לבלעם הרשע מהפה הוא –

כִּֽי-מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן-עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן… (כ"ג, ט')

יש בעולם עם אחד שלא נוצר כמו כל העמים. הוא לא נוצר כדי שיהיה לו מקום באו"ם-שמו"ם-כלום, הוא לא נוצר כדי שתהיה לו מדינה, ממשלה או אפילו צבא, אלא הוא נוצר כדי להקים בית תפילה לכל העמים ולהביא לכל העולם את האלוקות ואת השלום, והעם הזה יהיה לבדד והוא ימשול בכל העולם – מילימטר לא פחות מזה. "ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".

פירוש "ראשית גוים עמלק" הוא שהם היו הראשית שיש גויים, וגם ישראל הוא גוי, עם ככל העמים, וצריך להתחשב בזה. הראשית של הרעיון הזה, הראשון שיצר את הצורך במלחמה הוא עמלק. ברור שאנחנו צריכים להילחם באויבים, זו חובה, אבל זה גורם לי לשכוח שאין זו מטרת-העל הראשונה במעלה שלנו. אילו לא היינו נופלים בעגל לא היינו צריכים להילחם באף אחד. אלמלא חטאנו במרגלים לא היינו צריכים להילחם באף אחד. אילו לא היינו מכים בסלע במי מריבה לא היינו צריכים להילחם באף אחד, ובכל רגע בהיסטוריה שהגיעה ההזדמנות של סיום המלחמות ועלו מושיעים – מגיע עמלק כדי לוודא שאנחנו ממשיכים לעסוק בלהתבלבל במהי מגמת העל שלנו. זה נקרא "אשר קרך בדרך". זה לא היה רק ברפידים – זה היה גם במרגלים, גם במעפילים ובמלך ערד היושב בארץ הנגב.

זוכרים מה אמרו יהושע וכלב על המרגלים? –

אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֙נוּ֙ ה' וְהֵבִ֤יא אֹתָ֙נוּ֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־הִ֛וא זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ. אַ֣ךְ בַּ-ה֮' אַל־תִּמְרֹ֒דוּ֒ וְאַתֶּ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ כִּ֥י לַחְמֵ֖נוּ הֵ֑ם סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵעֲלֵיהֶ֛ם… (במדבר י"ד, ח'-ט')

זה ביטוי מוזר "לחמנו הם". מה שהם אומרים לעם הוא בפשטות שהכניסה לארץ יכולה להיות בלי מלחמות, 'אבל אתם עכשיו לוקחים אותנו למקום אחרי שהושפעתם מעמלק!'. מהותו של עמלק היא לרתום אותי לתפיסת המלחמה.

סברה, לא נבואה

אמרתי השבוע למישהו שאני חושב שכל אזרח בישראל ראוי להיות ראש ממשלה, אנחנו חיים בדמוקרטיה, אלא אם כן הוא היה גנרל. תראו מה קורה במציאות. אם הוא היה גנרל – הוא חושב מלחמה, וגם אם הוא יחליף את החשיבה שלו ממלחמה זה יהיה לאיך בגוים הוא יתחשב שלא במלחמה, אבל "ה' אלוקי ישראל מלך" הוא שבכלל אין עמלק. "ראשית גוים עמלק – ואחריתו עדי אובד". "תמחה את זכר עמלק", היינו תמחה את הרעיון העמלקי הזה שבעולם צריך שתהיה מלחמה, שהגאולה תבוא במלחמה. וקשה לומר את זה, כי זו מצווה מפורשת וזה התפקיד שלנו, אבל צריך לזכור שזה נקבע להיות התפקיד שלנו רק בגלל שחטאנו בעגל, רק בגלל שחטאנו במרגלים או נפלנו במי מריבה או עם שאול, וכי הנס של אסתר היה בחו"ל ולא עלינו לארץ כדי שיחול עלינו הענין האלוקי כבראשונה!

ולכן בא בלעם ועושה סדר ואומר לבלק – 'תבין בלק יקר, אתה בסך הכל פרוקסי. אתה מרגיש עכשיו אולי שאתה איזה מלך גדול אבל עוד מעט אתה לא תהיה אפילו איזה צ'ופצ'יק בגלובוס'. יש מאבק בין רומא לירושלים, בין אדום לישראל, בין מלחמה לשלום. יש מאבק בין להביא לעולם אלוקות, בין "עם לבדד ישכון", לבין כל הדברים האלה שהם מנגדים לזה – "העם הזה לעמך". באחרית הימים – "וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹֽיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָֽיִל. וְיֵרְדְּ מִֽיַּעֲקֹב וְהֶֽאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר", היינו מרומא, ואז רואים את עמלק ואומרים "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד".

ולמה זה מופיע בסוף, ב-"הנני הולך לעמי"? הרי זו הנבואה הכי גדולה שלו! – כל מה שאמר בלעם לפני כן היה מכח הנבואה, ועכשיו נסתלק הקב"ה מעליו, ואז בא בלעם ואומר לבלק ובעצם הוא אומר את זה לנו – 'בלק, עד עכשיו דיברתי מכח הנבואה, אבל חוץ מהנבואה אני גם נחשב לאדם הכי חכם בעולם מאומות העולם. אני "יודע דעת עליון". ועכשיו אני אומר לך סברה ולא נבואה, אני מדבר אליך עם שכל – אם העולם הזה לא הולך למשיח, אם לעולם הזה אין "עם לבדד ישכון", אם העולם הזה לא יילך למקום הזה – אז בשביל מה הוא נברא?'. זו סברה פשוטה. האמונה במשיח היא 'האדים' של נבואת בלעם, היא הקריאה הפשוטה של כל העולם שיצעק – 'בשביל מה נבראנו? למה נוצר העולם? מה המטרה של כל זה אם לא לתקן את חטא העגל, את חטא המרגלים, לתקן את מציאות עמלק בעולם ולהביא אותו אל בית תפילה לכל העמים!'. 'מהמקום הזה שאני הולך לעמי, שנסתלק הקב"ה מעלי, אני אומר לך את זה'.

איתן מושבך

ואחרי שהוא מדבר על עמלק, הוא נושא את עיניו ורואה את הקיני ואומר לו –

…אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ. כִּ֥י אִם-יִֽהְיֶ֖ה לְבָ֣עֵֽר קָ֑יִן עַד-מָ֖ה אַשּׁ֥וּר תִּשְׁבֶּֽךָּ. (שם כ"א-כ"ב)

זה נשמע קצת כמו כתב חידה. הקיני, אומר רש"י, אלו הם בני יתרו, הגרים, "ורבים מעמי הארץ מתייהדים". איך הם קשורים לפה? במלחמת עמלק, עמלק ישב בתוך אוכלוסיה אזרחית, בגלבוע, ואז פונה שאול לפני שמואל אל הקיני ועושה "הקש בגג", ודובר צה"ל מודיע לאוכלוסיה האזרחית שם להתפנות ואומר להם – 'אתה עשית חסד עם ישראל כשהם יצאו ממצרים, הרי אתה יתרו ועמלק נתקע בך והוא לא יכול לסבול את מה שאתה ואת מה שאתה מייצג', ועכשיו בא בלעם ואומר ליתרו – 'אנחנו הרי חברים מפעם. פעם היינו שנינו יועצים לפרעה ואז אתה אמרת לעולם עד כמה צריך להרוס את עם ישראל. עכשיו אני מסתכל על עצמי – עוד יומיים-שלשה יגמרו אותי בחרב, אבל אני רואה אותך ואת הצאצאים שלך אחרי שהשתלבת עם עם ישראל. אני רואה את בני יתרו משתלבים בעם ישראל, יושבים בבתי הדין של ישראל, בעיר התמרים – אז תקשיב לי "איתן מושבך". יש לך יישוב חזק, איתן, "ושים בסלע קינך" – כי גם אם תוגלה לאשור "עד מה אשור תשבך". נניח שאתה תיגלה עם עשרת השבטים שסנחריב מלך אשור היגלה אותם, אז מה? יעברו כמה שנים בודדות, אלפיים או אלפיים חמש מאות שנה, ואתה תחזור (עיי"ש ברש"י). זה זמני – אבל אני אין לי קיום. אתה נתקעת במקום שיחזיר את הכל אל האלוקות'. "הן עם לבדד ישכון".

לתקן עולם במלכות שדי

כשהעם הזה הוקם, המטרה היתה שכל העמים יהיו ענפים שיתברכו בך כל משפחות האדמה. עמלק לקח את התפקיד לשבש לנו את המטרה העליונה, וכל עוד אנחנו תקועים במטרות הביניים של לנצח במלחמה ולא של הניצחון המוחלט, של ה' אלוקי ישראל מלך, של "בית תפילה לכל העמים", אז עמלק עדיין לא הגיע ל"אחריתו עדי אובד".

כל הדיבורים האלה על הכרעה, הכרעה מוחלטת וכו' הם מושגים שבאים להסביר לנו ש"אחריתו עדי אובד". כל תפקידו של עמלק הוא לגרום לנו לברר את הבירורים האלה, והכתישה שלו היא זו שתביא להופעה של "בית תפילה לכל העמים", להופעה של השלום. המלך המשיח נלחם מלחמת עמלק, אומר הרמב"ם, ומקבץ נדחי ישראל ובונה מקדש על מכונו ואז הוא מביא את כל העולם כולו "לתקן עולם במלכות שדי", במהרה בימינו.

1. עי' בשיעור "מצבא ההגנה לישראל – אל צבאות ה'", גיליון טועמיה, שלח, תשפ"ה, שם הזכרנו את דברי האור החיים הק' שפירוש המילים "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" (במדבר י"ד, כ"ד), הכוונה שכלב, בניגוד ליהושע שקיבל ברכה מיוחדת ממשה רבנו לפני השליחות, אכן היתה לו התלבטות פנימית קשה אם לחבור למרגלים או להישאר נאמן למשה, והוא כמעט נפל בניסיון המרגלים כי היתה בו רוח אחרת, יצר הרע, אך הוא השתלט עליה והלך להשתטח בחברון על קברי אבות ומשם הוא קיבל את הכח להתמודדות. ↑

2. כלומר שהטבע חדור אלוקות ↑