שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
פרשת השבוע חקת לוקחת אותנו בבת אחת שלושים ושמונה שנים קדימה. מאז חטא המרגלים שהתרחש בחודש אב בשנה השניה לצאת ישראל ממצרים, ומפרשת קרח, ועד לתחילת פרק כ' בפרשה שלנו התורה נוקטת בדממת אלחוט. שום תיעוד היסטורי, שום תיאור, למעלה משלושים ושמונה שנה.
איכשהו נדמה בפרשיות ספר במדבר שאיך שאנחנו מגיעים לאיזשהו שיא – מיד לאחר מכן הוא נשבר ואנחנו מגיעים לשיא חדש. אבל הפעם, בהתרחשות של פרשת קרח, באמת נדמה שכבר הגענו לשיא השיאים (אבל בואו נחכה לפרשה הבאה ונראה מה יהיה שם…) – ראשית נדבר על החוטאים, הקואליציה המופלאה של קרח, מזקני הדור, גדול העולם, ומאתיים וחמישים מקטירי הקטורת שהיו ראשי סנהדראות, גדולי העדה
אני מבקש הפעם לגעת בנקודה בפרשה שלא ראיתי רבים שמתייחסים אליה, אולי למעט האבן עזרא, בנושא תמוה והוא איננו המרגלים אלא פרט קטן בסיפור המעפילים. משה מזהיר את העם מפני אויב ספציפי – העמלקי והכנעני. אך הם לא מקשיבים לו. כולנו זוכרים שבספר דברים משה רבנו חוזר על אירועים היסטוריים רבים וביניהם גם על סיפור המעפילים. נשים לב שכל הזמן מדברים בפסוקים, גם בפרשתנו וגם בדברים על הר מסוים בו נערך הקרב ההוא של המעפילים.
יש עיסוק מיוחד בפרשה בענין "ויהי בנסוע הארן" ובמסע הגדול לארץ ישראל ובעבודת ה', אך נפתח את הכל בחידה קלה – מהי מצוות העשה המופיעה בפרשה שאיננה מצוות 'פסח שני'? וכדי לרמז לפתרון החידה נאמר שיש קשר בין המצווה הזו לבין ראש השנה ובעם לכל יום. נגיע לזה בהמשך.
בכ"ח באייר הוקם צבא ההגנה לישראל ומונה הרמטכ"ל הראשון, לפני יותר משלשת אלפים ושלש מאות שנה ברפידים. האויב היה עמלק. משה רבנו קורא ליהושע בן נון משרתו, הנער, וממנה אותו לרמטכ"ל –
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי.