שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
'מזיח' זה מזיז, ורש"י מבאר שהמזבח מסלק עוונות, מזיח גזרות רעות מעל ישראל ומכפר על העוונות. הדבר השלישי של המזבח הוא שהוא מחבב, כלומר המזבח משפיע על החביבות של בני ישראל אצל הקב"ה, הוא מגלה כמה אנחנו חביבין לפניו ית'.
נדמה שיש נקודה אחת שכדאי לתת עליה את הדעת ומעולם לא שמנו לב אליה, שתפתח לנו שערי הבנה מעניינים וקשורים למציאות חיינו ולכח התפילה והמלחמה.
אנחנו רגילים להתפלל תמיד, ואף יותר כאשר יש מלחמה בעולם – "וכי תבואו מלחמה.. והרעותם בחצוצרות", ותמיד צריך ללמוד ולהתחזק בערכה ובכוחה של התפילה, אבל יש נקודה מעניינת – למה התפילה קרויה בשם "מלחמה"? ונסביר;
כולנו יודעים שהסכך הוא עיקר הסוכה ועל שמו היא נקראת. הדפנות יכולות להיות הקירות החיצוניים של הבית או לחילופין שלשה חוטים מתוחים מעמוד לעמוד (דין לבוד), ומה שבעצם עושה את הסוכה כשרה הוא הסכך. אבל יש בסכך 'בעיה'; בכל מצווה אפשר ואף יש ענין להדר – לקנות אתרוג מהודר, לתרום ספר תורה וכיו"ב. לעומת זאת, הסכך, אם הידרת – פסלת אותו! אי אפשר להדר בסכך שכן הגדרתו ההלכתית היא "פסולת גורן ויקב"
יש חיבור וקשר גדול בין יום הכיפורים לפרשה אותה קראנו בשבת שעברה. במהלך יום הכיפורים כולנו נופלים על פנינו ומשתחווים. המקור לכך שהעם והכהנים שהיו בעזרה ענו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", הוא בפרשת האזינו בפסוק הנזכר, שפירושו הוא שקיבלו בקבלה שמשה רבנו אמר לעם ישראל שבשעה שהוא מזכיר את שם ה', עליהם לתת גודל להקב"ה
חז"ל אומרים שמבנה פרשיות השנה בנוי כך שפרשת כי תבוא, על התוכחה שבה, תהיה תיקרֵא לפני ראש השנה כדי ש-"תכלה שנה וקללותיה". כולנו מכירים את הפיוט המופלא שאיתו אנחנו נכנסים לראש השנה "אחות קטנה", שם סיים הפייטן כל בית במילים הללו, "תכלה שנה וקללותיה", והוסיף בסוף – "תחל שנה וברכותיה", ועל כך כולנו מתפללים.
פרשת מקרא הביכורים המופיעה בתחילת פרשת השבוע שלנו היא פרשה פלאית ונתחיל בדברי חז"ל במדרש שפעם כבר הזכרנו. וצריך להבין מה ענין התפילות אצל הביכורים, והרי "תפילות כנגד הקרבנות תקנום" – שחרית כנגד תמיד של שחר, מנחה כנגד תמיד של בין ערביים וערבית כנגד אברים ופדרים שמתעכלין ע"ג המזבח כל הלילה!