הרב אלון שליט"א
שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
תגית: תשפד
התקין עצמו לשלשה דברים. לפרשת וישלח תשפד
כמדומני שהפרשה הזו היא היציאה שלנו למו"מ עם עצמנו, עם החיים שלנו ועוד יותר בשעות ובימים הללו ממש.
כאשר רבנו, רבי יהודה הנשיא, היה יוצא למו"מ עם שליטי רומא, היה לומד קודם לכן את פרשת וישלח ולא היה צריך לגוי שילווה אותו שם. פעם אחת לא הספיק לעבור על הפרשה ולקח איתו גוי – ונאלץ למכור את סוסו עוד לפני שיצא מהארץ.
שיעור לפרשת וישלח תשפד
שמעתי פעם מאחד מבניי שהמושג 'פרשת שבוע' בא מהמילה 'פָּרָש', הרוכב על הסוס. כשהשבוע עמוס בכל כך הרבה עניינים, הפרשה מפרישה אותך אל למעלה מהמציאות ואז אתה רואה את הכל מלמעלה, מהמקום העליון והבטוח, מהנצח.
שיעור לפרשת ויצא תשפד
שנזכה להתמלא בכוחות, לדעת שתכף ומיד בעז"ה נראה בעינינו ממש "ותחזינה עינינו בשובך לציון". האמת היא שאין חידוש בכל מה שאמרנו רק צריך להבין שהוא שב לציון ברחמים, ושנבין שהתשובה לשאלת "אז מה הפיתרון?" היא – אני עושה את המהלך החומרי אבל אני יודע שאני ישן על מיטתי ואתה רבש"ע עושה.
הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ. לפרשת ויצא תשפד
פרשת 'ויצא' היא הפרשה היחידה שעל אף שהיא עוסקת באבות, כולה מתרחשת בחו"ל. היא פותחת ביעקב היוצא מהארץ והולך חרנה, המלאכים המלווים אותו בארץ מתחלפים באחרים הבאים ללוות אותו אל מחוצה לה, והיא מסתיימת במלאכים שפוגעים בו במחניים כשהוא חוזר לארץ ישראל.
מטעמים תולדות. תשפד
ערב שבת קודש, פרשת תולדות. בשבוע שעבר עסקנו ביצחק שמביא את רבקה האוהלה שרה אימו. דיברנו בעיקר על החלה. הפעם נעסוק בנקודה נוספת, בנר, בהדלקת הנר.
שיעור לפרשת תולדות תשפד
פליטה, פליטים. חזון עובדיה, פרק אחד בסך הכל, הוא ההפטרה של פרשת וישלח. זה מופיע אחרי תיאורו של עובדיה את אדום, רומי. עובדיה היה בעצמו גר אדומי והוא מתאר את השורש של גלות אדום ועשו, את מה שעוללו אדום לישראל, ושם מתואר גם איך בסוף עשו יבוא ויראה איך הכל יפול
וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ. לפרשת תולדות תשפד
את השיעור הפעם אני מבקש להקדיש לקבוצת גיבורים שהתחדשה לנו במלחמה הנוכחית – אחינו ואחיותינו שפונו והועברו ממקומם ומבתיהם שבקווי הגבול. "הפליטים", במובן היפה של המילה. באנגלית קוראים לזה Refugees, אבל אולי בהקשר שלנו צריך לקרוא להם Refujews. זה מצב לא פשוט ולא קל המעבר ממקום למקום. אני רוצה לדבר על המילה הזו, וממנה נלמד פרק חשוב לחיים
מטעמים חיי שרה. תשפד
ערב שבת קודש חיי שרה. הפעם נדבר על שרה ורבקה, בפרט על הפסוק המדהים:
וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֨הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמֹּ֔ו וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־לֹ֥ו לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמֹּֽו.
כן רעייתי בין הבנות. לפרשת חיי שרה תשפד
אבל בואו נתחיל את הכל בנישואי יצחק ורבקה, ובשתי נקודות שכולנו זוכרים עוד מהילדות, ותמיד תמהנו עליהן, גם בבגרותנו. אלו שני מדרשים שרש"י טורח להביא. האחד – רש"י מביא שם שרבקה הייתה אז בת שלש. תגידו את האמת – מה היה חסר בסיפור אם היא הייתה בת שבע עשרה? מה מוסיפה לנו הידיעה שהיא היתה בת שלוש?
שיעור לפרשת חיי שרה תשפד
נקדים כמה מילים על שמה של הפרשה. שם של פרשה בדרך כלל מבטא את מהותה והשם הזה תמוה – "חיי שרה". בדרך כלל, כשמתארים את חייו של אדם מסוים מספרים על מפעל חייו, על מהותם, ואילו כאן מעבר לפסוק הראשון בפרשה בו מצוין מותה של שרה, כלל לא עוסקים בשרה אלא בשלל נושאים אחרים – באברהם ושליחת העבד, השידוכין של יצחק ורבקה, נישואי קטורה ואברהם ובניהם וכו'